ריטב”א על שבת ב

פירוש מסכת שבת מהרי"ט אל אש"בילי

דף ב יציאות השבת וא"ת למה התחיל ביציאות והא בפרק כלל גדול תנן אבות מלאכות ארבעים חסר א' וקתני הוצאה לבסוף וכיון שכן הוה ליה למיתני דיני הוצאות בתר כלל גדול יש לומר דתנא בעי למינקט סידוריה בדברים האסורים בערב שבת ובתר הכי בשבת עצמה כדקתני לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה ובתר הכי תנא במה מדליקין שהוא יותר סמוך לכשתחשך והדר במה טומנין לפי שאפילו ספק חשיכה ספק אינו חשיכה שאין מדליקין את הנרות טומנין את החמין והדר תנא כללא דיומא גופיה וכיון שהיה צריך לשנות לא יצא החייט במחטו הוצרך לשנות בתחילה שההוצאה אסורה בשבת ומשום לתא דהוצאה הוא דגזרי' ערב שבת עם חשכה ואע"פ ששנה לא יקרא לאור הנר ואין שורין דיו ולא הקדים לשנות אבות מלאכות שלהם הנהו אגב גררא דלא יצא החייט נקטינהו לומר שכשם שגזרו בלא יצא החייט כך גזרו בהן והיינו נמי שהתחיל לשנות לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה לפי שהוא יותר מבעוד יום וסמך לו ענין לא יצא החייט במחטו

שתים שהן ארבע בפנים פרש"י ז"ל לאותו העומד בפנים דהיינו הוצאה והכנסה דבעל הבית ובחוץ לאותו העומד בחוץ דהיינו הוצאה והכנסה דעני והדר קא מפרש דשתים דחוץ דסליק מינייהו וכן עיקר. וא"ת מאי טעמא פלגינהו רבנן להוצאות דעני ודבעל הבית בתרתי והא שם הוצאה אחת היא וכדמקשינן בשבועות גבי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע והא שם טומאה אחת היא תירץ ר"ת ז"ל דלא דמי דהתם ודאי אחת היא לפי שבין שאוכל קדש בטומאה או שנכנס למקדש בטומאה אי אתה צריך להודיעו אלא שהוא טמא אבל הכא כיון שההוצאות משתנות זו מזו שהעני כשמוציא לעצמו ובעל הבית כשמוציא מרחיק אותו מעצמו מנו אותן חכמים בשתים והיינו דגרסינן בירושלמי בפרקין אמר רבי יוסי עני ועשיר אחד הם ומנו אותן חכמים שנים כלומר לפי שהם הוצאות משתנות

שם ע"ב והא יציאות קתני וא"ת למאי דסבירא ליה דהכנסות לא קרי להו יציאות היכי ניחא ליה מתני' דהכא דשמנה יציאות היכי משכחת לה. יש לומר בשלמא מתניתין לא תקשי דדילמא הכי קתני יציאות שבת דעני ודבעל הבית לחיובי שהן ארבע שתים לפטור לכלי שהיה עומד בפנים והיינו הוצאות ושתים מלאכות שהן ארבע לכלי שהיה עומד בחוץ דהיינו הכנסות וסיפא לאו איציאות דרישא קאי אלא בפנים הוצאה בחוץ היינו הכנסה הילכך מתניתין לא קשיא ליה אבל מתני' דשבועות קשיא והיינו נמי דאמרינן בסמוך אמר רבינא דיקא נמי דקתני יציאות שבת וקא מפרש הכנסה לאלתר שמע מינה אלמא דוקא משום דקא מפרש הכנסה לאלתר הוא דדייקינן הכי דה"ל לפרושי הוצאה ברישא שהיא אב ומפשטא דמתניתין לא דאיכא לשנויי כדשנינן לעיל

אבות תני תולדות לא תני. פי' אבות היינו הוצאות תולדות היינו הכנסות כדאמרי' בפרק הזורק בהדיא דמוכחינן הוצאה מויצא משה ויעבירו קול במחנה ואמרינן התם משה היכא הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הוא ויאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד לרשות הרבים ואמרינן התם אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי מה לי עיולי מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה. וא"ת והא הכנסה והוצאה ממשכן הוו כדתנן בפ' במה טומנין הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה ואתם אל תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים וכיון שכן איכא למידק כי היכא דכל אבות מלאכות ילפינן ממשכן הכנסה נמי נגמור מהתם ותהוי אב ותו קרא להוצאה למה לי נגמור מהוצאה דהוה במשכן י"ל דהוצאות והכנסות מלאכות גרועות הן ומשונות משאר המלאכות דמה לי מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ממוציא מרשות הרבים לרשות היחיד הילכך אם לא שהזהיר הכתוב הוצאה בפי' לא היינו למדין לא הוצאה ולא הכנסה ממשכן אבל עכשיו שפרט הכתוב בהוצאה שהיא מלאכה סברא הוא דהכנסה נמי מלאכה היא שאף היא שנוי מרשות לרשות מיהו הוצאה שהזכיר הכתוב בפי' אב הכנסה תולדה ואע"פ שלא פרט הכתוב בהוצאה אלא אזהרה אפ"ה עונש יש בה שכיון שפרט בה גלה לך שהרי היא כשאר אבות מלאכות לאזהרה ולעונש ולכלל מלאכות שבמשכן החזירה לגמרי

מי לא עסקינן דקא מעייל עיולי כלומר מדקתני המוציא מרשות לרשות ולא קתני המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים והכי איתא במסכת שבועות בהדיא וא"ת היכי אמרינן הכא דבכלל המוציא מרשות לרשות ישנה להכנסה והא הכנסה תולדה היא והתם אבות תני תולדות לא תני תירץ ר"ת ז"ל לפי שההוצאה מלאכה גרועה היא והוה אמינא שאין לה תולדה לפיכך הוצרך לכוללה עמה עוד תירצו בתוס' דבשאר תולדות אם היה רוצה לשנותם היה צריך להאריך בלשונו אבל הכנסה דקרויה הונאה כללה עמה בקיצור

רבא אמר רשויות קתני רשויות שבת שתים שהן ארבע פרש"י ז"ל דשתים קאי ארשויות רשות היחיד ורשות הרבים והקשה ריב"א ז"ל דאם כן לא הוה ליה לממני ושתים שהן ארבע בחוץ אלא שתים שהן ארבע בפנים וארבע בחוץ שתים שתים למה לי לכך פירוש רשויות שבת יש בהן שנים חיובין שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ והאי דקרי לרשויות יציאות נראה לר"י דהוי כמו תוצאות דאשכחן רשויות דמקרי תוצאות כדכתיב והיו תוצאותיו הימה

דף ג' בשלמא בבא דרישא פטור ומותר לא קשיא לי הקשו בתוס' והא איכא משום לפני עור לא תתן מכשול וכי תימא כיון דבלאו הושטה יכול הוא ליטול או להניח בקרקע לית ביה משום לפני עור כדאמרינן בפ"ק דע"ז דאוקימנא ההיא דלא יושיט כוס יין לנזיר דקאי בתרי עברי דנהרא מ"מ איסורא דרבנן איכא שהוא חייב להפרישו מאיסור ותירצו דאין הכי נמי אלא הכא פטור ומותר מצד איסור שבת קאמרינן

כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת וא"ת והא תנן בפרק במה מדליקין בשביל החולה שישן פטור ואוקימנא בחולה שיש בו סכנה ופטור ומותר הוא והזריז הרי זה משובח י"ל דלא מני הכא אלא מה ששנינו בו פטור ומותר שאינה מלאכה גמורה דומיא דמתני' דהכא אבל התם מחמת סכנה הוא וליתיה בכלל מימריה דשמואל ואם תאמר והתניא לקמן בפרק במה אשה יוצאה רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פוליטון וההיא ודאי פטור ומותר הוא כדתניא אידך יוצאת אשה בכובלת לכתחילה י"ל דהא דנקט התם פטור משום דאדרבי מאיר קאי דאמר חייבת חטאת ואמר ליה איהו פטור והתם פטור מקרבן קאמר אלא דבאידך ברייתא גלי לן דמותר לכתחלה אי נמי דרבי אליעזר לא התיר לכתחילה אלא בכובלת מדשבקיה בההיא ברייתא לבר זוגא ולא תנא יוצאה לכתחילה בכובלת ובצלוחית של פוליטון הילכך ההוא פטור לאו פטור ומותר הוא דאיכא צלוחית שפטור אבל אסור

וצידת נחש ומפיס מורסא בשבת הא דאמר שמואל בהו דפטור ומותר כתב ר"ת ז"ל דלאו אליבא דנפשיה קאמר דהא אוקימנא לה בפרק שמונה שרצים כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואיהו במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי יהודה ס"ל דאמר חייב עלייהו כדאיתא בפ' כירה אלא הכא אליבא דמ"ד פטור קאמר ואנן קיל"ן כר' שמעון דפטור: