ריטב”א על שבת כח

והא כתיבנא לעיל דכל שמשהין אותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אפילו בתנור משהין איתו שלא מצינו חלוק בדבר זה כלל וכיון שכן למה אסרו להשהות חמין שהוחמו כל צורכן באנטיכי אלא ודאי כדפי'. והקשו בתוספות אי בהך מתני' מדין שהייה אתינן עלה הוה להו למסמכה למתניתין דכירה שהסיקוה ואמאי אפסקוה במתניתין דאין נותנין ביצה בצד המיחם ומשמע דמההיא מתני' ואילך שבקינהו לדיני שהייה. ולדידי לא קשיא דלהכי אפסקיה כי היכי דלא תיסק אדעתין דאיסורא דמוליאר ואנטיכי מחמת החמימות שמשהין בתוכן הוא דומיא דמתני' דכירה שהסיקוה וליתא דאלו הכא מדין החמין עצמן כל שהיו מבושלין כל צורכן אפי' במוליאר ואנטיכי בלא גריפה וקטימה שרו אלא שמחששת הכלי נגעו בה ולהכי אפסקיה אבל הרשב"א ז"ל פי' דבהך מתני' לאו בדיני שהייה עסקי' אלא הכי קאמר מוליאר הגרוף אם נתן מים בתוכו בשבת ונפשרו שותין ממנו ורשאין הן לתת לתוכן מים לכתחילה להפשירן לפי שמוליאר זה אינו מבשל אלא מפשיר בלבד ובדין הוא דהיה ליה למתני מוליאר הגרוף נותנין לתוכו מים כדי להפשירן כדתני גבי מיחם שפנהו אלא שסלוק ממעשה שעשו אנשי טברייא שאמרו להם חכמים בשבת כחמין שהוחמו בשבת דאסורין ברחיצה ובשתייה וביו"ט כחמין שהוחמו בי"ט דאסורין ברחיצה ומותרין בשתייה תנא הכא נמי שותין ואין שותין ואנטיכי אעפ"י שגרופה וקטומה אין שותין ממנה לפי שהאנטיכי מתוך שהוא חם ביותר שנחושתו מחממת לעולם לא אפשר להפשי' בו ואפילו נתן לתוכו מים מרובין עד שנתמלא וכאותה ששנינו בברייתא לקמן בסמוך אבל באמבטי חמין לתוך צונן אבל לא צונן לתוך חמין מתוך שהוא חם ביותר אי אפשר שלא יבאו המים שבתוכו לידי חמום מאי קאמר פי' מיבעייא לן דמיחם שפנהו דקתני במתני' אי פנהו מעל האור קאמר או פנה מים קאמר

ע"ב מני רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר וא"ת והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות לאו קושיא היא דלא פסיק רישיה הוא דאפשר שלא יצרף הכלי בענין זה אלא אי קשיא הא קשיא דרבא משמע דוקא לרב שמעון היא דשרי הא לרבי יהודה אסור מפני שהוא מצרף ובאוקמתא דאביי נמי אמרינן הכי בהדיא ומיחם שפנה ממנו חמין לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שהוא מצרף רבי יהודה הוא דאמר דבר שאין מתכוון אסור ואלו בפרק אמר להם הממונה משמע דאפי' לרבי יהודה שרי דגרסי' התם תניא רבי יהודה אומר עששית של ברזל היו מחמין ערב יום הכפורים ומטילין לתוך צונן בשביל שתפוג צנתו כלומר לצורך טבילות שהיה טובל כהן גדול יום הכפורים ואקשינן מי אמר אביי הכי והתניא בשר ערלתו אפילו במקום בהרת יקוץ והוינן בה קרא למה לי ואמר אביי לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ומפרקי' מדאורי' אבל הכא צרוף דרבנן הוא כך היא גרסת רש"י ז"ל שם אלמא משום דצירוף מדרבנן הוא בדבר שאין מתכוין שרי ליה לרבי יהודה. י"ל שאין עיקר הגרסא כמו שכתבה רש"י ז"ל אלא כך היא ברוב הספרים הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא ואין שבות במקדש והכי פי' דכי שני אביי מעיקרא אפילו תימא כשהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר הכי בעי למימר דכיון דדבר שאין מתכוין אפילו לרבי יהודה לא אסיר לגבי שבת אלא מדרבנן דמלאכת מחשבת אסרה תורה במקדש שרי לגמרי דאין שבות במקדש אלא דתלמודא אפסקיה ופרכיה דמסתיים מילתא דהוה סבירא ליה לתלמודא דאביי והכי קאמר דבכולהו איסורי דבר שאין מתכוין לרבי יהודה לא מתסר אלא מדרבנן ופרכי' ומי אמר אביי הכי דדבר שאין מתכוין לרבי יהודה לא מיתסר אלא מדרבנן והתניא בשר ערלתו כו' ומדאמר אביי דקרא אצטריך לרב יהודה דאמר שאין מתכוין אסור אלמא לדידיה איסורא דאורי' איכא דאי לא קרא למה לי ומשנינן לפרושי מילתא דאביי דאין הכי נמי דבכל התורה כולה שאין מתכוין לרבי יהודה אסור מדאורייתא אבל בשבת בלחוד הוא דלא מיתסר אלא מדרבנן משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דליכא איסורא אלא מדרבנן בעלמא במקדש שרי שאין שבות במקדש:

ומיחם שפנה ממנו חמין לא יתן מים כל עיקר מפני שהוא מצרף ואם תאמר וכיון דפריק ליה למתני' שפיר דמתוקמא ככולי עלמא מאי דוחקיה לאסוקי אבל מיחם שפנה ממנו מים כו' לאוקמא כרבי יהודה דלא קיימא לן כוותיה. ועוד דמשמע דאביי גופיה כרבי שמעון ס"ל והא אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת וחד מינייהו גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יכוין לעשות חריץ ומסתמא אביי כרביה ס"ל וא"כ אמאי דחיק לאוקומ' מתני' כר' יהודה י"ל מתני' קשתי' דמדקתני המיחם שפנה ממנו מים אלמא בשפנה ממנו מים לעולם אסור וכדרבי יהודה. ומאי דלא משמע ליה המיחם שפנה ממנו אף על גב דקראי כתיבי טובא בכי האי גוונא דהא כתיב פנו דרך וכתיב ופנו את הבית ואחריני טובא ובלשון חכמים נמי פנו מקום לבר לואי. אפילו הכי כיון דאשכחן נמי בדוכתי טובא בתלמודא שהם מזכירים פנוי על הדבר המופנה בעצמו כדאמרי' המפנה חפציו מזוית לזוית מפנין ארבעה וחמש קופות פנו כלים מפני הטומאה ותנן ועתיד לפנותו פנו מאני מבי גברי לבי נשי והוה ליה למיתני שפנה ממנו מים כי היכי דלא נטעי בה כיון דנפקא מינה לרב יהודה ולרבי שמעון לענין צירוף:

לא שנו אלא שיעור להפשיר אבל שיעור לצרף אסור. הך פלוגתא אלישנא דרב אדא בר אהבה ואלישנא דאביי אתיא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דלאוקמתא דרב אדא הוי שיעור לצרף כל שהוא נותן מים מרובין כל כך שהן מצננין את הכלי וכן נמי לאוקמתא דאביי הוי שיעור לצרף כל שהוא נותן מים מרובין כל כך שהן מצננין את המים שבתוך המיחם תחילה ומצננין ג"כ את הכלי

דף מ"ב ע"א מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים. משום דבגחלת של מתכת ליכא איסורא דאורייתא דכבוי לא שייך בה מדאורייתא וצירוף כל שאינו מתכוין לא מיתסר אלא מדרבנן לרבי יהודה ובמקום נזקא דרבים שרייא איסורא דרבנן אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב דהא דמפליגי בין גחלת של עץ לשל מתכת דכל כמה דלא כביא אית בה סומקא וחזו לה ולא אתי לאתזוקי בה אבל של מתכת אע"ג דאזיל סומקא לא כביא ואתי לאתזוקי משמע דסבירא ליה ז"ל דבתרווייהו איכא איסורא ועל כרחין בשל מתכת בשהגיע לצרוף ובדהוי פסיק רישיה ואלו דברי תימה שהאיך יתיר שמואל מלאכה דאורייתא שלא במקום סכנת נפשות. אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים בסכנת נפשות חשיב לן

תנו רבנן נותן אדם חמין לתוך צונן ולא צונן לתוך חמין דברי ב"ש. פרש"י ז"ל משום דתתאה גבר. ולא נהירא דאם כן תיקשי למאן דאמר התם בפרק כיצד צולין דעילאה גבר דעד כאן לא פליג ב"ה אלא בכוס דהוי כלי שני וכדאיתא בסמוך. ועוד דאפילו למאן דאמר תתאה גבר הוא מודה דבכדי קליפה אסור דעד דמקרר לה תתאה לעילא מיבלע בלע וא"כ הכא נמי לימא דמבשל ליה עליון לתחתון בכדי קליפה וליתסר אלא הכי פירושא נותן אדם חמים לתוך צונן לפי שהן מתקררין בעירויין ומתערבין ממש בתוך הצונן ואין כח בהן לבשל ואפי' בבאין מכלי ראשון דאפילו תמצא לומר דעירוי ראשון ככלי ראשון הני מילי במערה על גבי תבלין וכיוצא בהן שאין החמין מתערבין בתוכן אלא מכין עליהן בקילוחן ומבשלין אבל מים במים שהם מתערבים ממש אין כח בקלוח לבשל המים התחתונים אבל לא צונן לתוך חמין אפי' בכוס שהוא כלי משום דגזרי ב"ש כלי שני אטו כלי ראשון וב"ה מתירין דלא גזרי בכלי שני כלל. אבל באמבטי שהוא כלי ראשון חמין לתוך צונן כלו' שמערה מאמבטי חמין שבו לתוך מים צוננים שבכלי אחר מותר דעירוי דכלי ראשון לא חשיב לן ככלי ראשון כל שהוא נשפך לתוך הצונן. ולא צונן לתוך החמין כלומר אפי נותן לתוכו מים