ריטב”א על שבת כז

קרוב למדורה כל כך בכדי שתהא היד סולדת שם מחמת חום האש אסור והכי אמרינן בירושלמי בפרקין אמר ר' זירא בשם ר' יהודה מותר להפשיר מים שהיד סולדת ואסור להפשיר במקום שאין היד סולדת ואפילו במקום שהיד סולדת עד היכן ר' יהודה בן פזי ר' סימון בשם ר"י בר' חנינא עד כדי שהוא נותן יד לתוכו והיא נכוית. ומיהו זה שהביאו ראיה מעובדא דרבי שלא להניחו להניח פך של שמן באמבטי אינה ראיה אצלי דאמבטי שאני דאפילו מים מרובין כדי להפשירן שהוא מותר במיחם לא הותר באמבטי כמו שיתבאר בסמוך בס"ד. ואפשר לי לומר ג"כ שאף גירסת רש"י ז"ל שהוא גורס וש"מ הפשרו זהו בשולו לא פליגא אמסקנא דלעיל דאסיקנא דאחד שמן ואחד מים אין יד סולדת בו מותר דהכא באבטי בלחוד קיימי' לומר דהפשרו דאבטי זהו בשולו ומ"מ אף דעת ר"י ז"ל כך היא דבכל מקום הראוי לבשל שאפילו להפשיר אסור דייק לה מדאמרינן לקמן בריש פרק במה טומנין רבא ור' זירא איקלעו לבי ריש גלותא חזיוה לההוא גברא דהנח כוזא דמי' אפומא דקומקומא נזהייה סבא אמר ליה ר' זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד. ודייק בה רבואתא ז"ל היכי דמייה אי כשהניחו לבשל מאי טעמיה דר' זירא וכי לא שמיע ליה מתני' דחנן אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל דאלמא בתולדות האור לכולי עלמא אסור ומסקינן נמי עלה בגמרא דחייב חטאת ואי להפשיר מאי טעמיה דרבא והא תנן המיחם שפנהו כו' אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן. ותניא נמי התם ממלא אדם קיתון של מים ונותן כנגד המדורה ותניא נמי בתוספתא בהדיא ממלא אדם כוס של יין ונותנו על גבי מיחם לא שיחם אלא שתפוג צינתו. אלא ודאי רבא ור' זירא התם בהא שקלו וטרו ר' זירא סבר כיון שאין דעתו אלא להפשיר שרי כמיחם על גבי מיחם ורבא סבר דהתם הוא דשרי מפני שכבר הוחמו ואינו אלא להעמיד אבל הכא אסור גזירה שמא יבשל. ומיהו הני מילי בדבר שלא נתבשל אבל צונן שנתבשל מותר להניח אפילו בכלי ראשון או כנגד המדורה ואפילו שהיד סולדת בו. וראיה לדבר מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת כלומר אפי' בכלי ראשון אע"פ שתולדת האור כאור והמבשל בו חייב חטאת כמבשל על גבי האש ממש ומיהו דוקא בכלי ראשון או כנגד המדורה אבל על גבי האש ממש אסיר אלא אם כן קטט או קמם דהא מסקינן לעיל דאפילו תבשיל המצטמק ורע לו אסור להחזיר על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה הלכך דוקא כנגד המדורה הוא דשרי א"נ בכלי ראשון אבל על גבי האור ממש אסור וכן נמי התירה לתת על גבי קדירה בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון פנאדי"ש וכיוצא בזה כדי לחממן ואע"פ שהיד סולדת בו לפי שאין דרך בשול בכך אף על פי שהקדירה נתונה על גבי האש אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי מיחם ודאי אסור שהרי אסור להטמין משחשיכה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל דהא בפרק במה טומנין לא מפלגינן בין תבשיל לתבשיל כלל וכמו שאכתוב שם בס"ד. ומכל מקום לתת כלי על התבשיל כדי לשומרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית שרי שאין זה כמטמין להחם אלא כשמור ונותן כסוי על גבי קדירה וכל שכן אם הכלי שהוא מניח עליו רחב שלא יגע בו שאין זה הטמנה הרשב"א ז"ל ואפשר גם כן שמה שאין דרכו לאפותו על גבי כירה כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן שמותר לחממן בשבת על כירה או על גבי כסא כל שהוא מצטמק ורע לו שהדבר מוכיח שאינו נעשה אלא בשביל שיתחמ'

לאפרושי מאיסורא שני וא"ת והיכי סלקא דעתין דלשבקוה למעבד איסורא ולא לימא ליה מידי. וי"ל דהוה סלקא דעתין שיה' צריך לומר לו כמי שאינו צריך לאותו דבר ולא בדרך הוראה ומסקינן דלאפרושי מאיסורא כל דאמר ליה דרך הוראה טפי עדיף. ומהא שמעינן דאפילו בלא אפרושי מאיסורא שרי למימר עביד לי הכי והכי אע"ג דממילא הויא הוראה דהא אמר לי' טול בכלי שני וכיוצא דלאו אפרושי מאיסורא הוא. וגמרינן מינה דהפשרו לא זהו בשולו. ובירושלמי התירו אפילו לשאול הלכות בית הכסא בבית הכסא והלכות בית המרחץ בבית המרחץ דגרסינן אתם שואלין הלכות בית המרחץ בבית המרחץ והלכות בית הכסא בבית הכסא כהדא רבי שמעון בן אלעזר על מסחי עם ר' מאיר אמר ליה מהו שנדיח אמר ליה אסור מהו שנקנח אמר ליה אסור ולא כן שאל שמואל לרב מהו לענות אמן במקום המטונף היה אסור לי לאומרו אשכח תני שואלין בהלכות בית המרחץ בבית המרחץ והלכות בית הכסא בבית הכסא וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא דגמרא דילן לא שרייא אלא לאפרושי מאיסורא ומעשה דר' מאיר נמי לאו הכי הוה כדמייתו ליה בירושלמי אלא כדאמרינן הכא בקש להדיח לו קרקע כו' דהא מעשה דאביי לאחר גזירה הוה. כתב הר"ז הלוי ז"ל איכא קשי' ליה ההיא דגרסינן בפרק תפלת השחר פעם אחת התפלל רבי בדרך בערב שבת כו' ואוקמינן להזיע וקודם גזירה הכא נמי ממאי דבחמי טבריא ולאחר גזירה הוא דלמא בחמי האור ולהזיע וקודם גזירה הוא כי ההוא דהתם. וי"ל אלו לא נכנס אלא להזיע לא היו נותנין לו פך שמן לסוך אלא ודאי לרחיצה נכנס כי ההיא דאמרינן בסמוך רחץ ולא סך דומה לנותן מים על גבי חבית והוה קים להו דנהי דאיסור זיעה בימי רבי הוה כדמוכחא ההיא דפרק תפלת השחר איסור רחיצה דקמי דידיה הוה הלכך על כרחין הך עובדא בחמי טבריא הוה. ולא ידענא אי עקר אי לא עקר. פרש"י ז"ל אי עקר רגליו לשוט על פני המים. אבל הרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו כלשון הזה ואית לה גדורי שרי דאי נמי עקר להו למיא הא איכא גדודי דמהדר להו לפי שהוא מפרש דכי עקר להו למיא ויוצאין לחוץ לבריכה והן נמשכין בחצר אסור דדמי לנהר והוי בכלל גזירה דאין שטין על פני המים וכי לא עקר להו למיא הוה ליה ככלי

דף מא ע"א מתני' מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת. פרש"י ז"ל שותין ממנו בשבת ואע"פ שהוחמו קצת מחמת הכלי לפי שאין מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו וזה שכתב רש"י ז"ל לישנא דמוסיף הבל הוא על דרך פירושו שהוא מפרש כוליה פרקין בהטמנה. ולדידן דמפרשינן ליה בשיהוי מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבח אע"פ שהוא מוסיף הבל בתבשיל שמשהין אותו על גבי כירה גרופה. ואנטיכי משמע דחמיר מיניה אפיל שהוא גרופה אין שותין ממנה. ובירושלמי פרכינן אמתניתין דגרסינן התם הא אם אינו גרוף אין שותין ממנו פי' תרי פרכי מקשו להו ממתניתין דדוקא גרוף שותין ממנו אבל אינו גרוף לא אפילו חמין שהוחמו כל צרכן. ותו קטום אמאי לא מהני בה דמדתנן גרוף משמע גרוף אין קטום לא. ופריק אמר ר' חנינא ב"ר יהודה בריה דר' הלל מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות פי' דמשום הכי לא סגי ליה בקטימה לפי שאותו מוליאר היה עשוי נקבים נקבים שאלמלא כן לא היה האש מתקיים ומשום הכי אין קטימה מועלת בו דלא דמי לכירות שלנו שפתוחות לפניהן כדי שיכנס שם הרוח דהתם צריך שיכנס הרוח דרך הפתח שלפני הכירה ושיעלה לאחר מכאן דרך הנקבים אבל מוליאר היה נקוב בענין שהיה הרוח נכנס בו מיד. אמר ר' יוסי בר בון מתוך שהוא עשוי פרקים פרקים והוא מתיירא שמא יתאכל דבקו הוא מוסיף מים ומשום הכי לא שרי לשהויי ביה חמין אפילו הוחמו כל צרכן כל שאינו גרוף אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין ממנה ר' חנינא בשם ר' יוסי בר חנה משמיה דר"י מפני שהיא מתחממת מכותליה ומסתברא לי דאטעמא דלעיל סמך שאף האנטיכי היתה עשויה פרקים פרקים ולפי שהיא מתחממת מכותליה אע"פ שהיא גרופה איכא למיחש בה ההוא חששא דמוליאר דאי לא תימא הכי וכי חמירא אנטיכי טפי מתנור