ריטב”א על שבת כו

איקא איכא למימר דמשמע ליה לתלמודא דרב חסדא לא אתא לאיפלוגי אאוקמתיה דרב איקא דכיון דרב חסדא ורב איקא תרוייהו תלמידי דרב נינהו משמע דלא פליגי לן אהדדי וכ"ש להנהו נוסחי דגרסי' אמר רב איקא בר חנינא אמר רב דלא משמע להן דליפלוג רב חסדא ארביה

דף מ ע"א דאי מכללא מאי [דילמא] ה"מ במתני' אבל בבריי' לא וא"ת והיכי הוה מצינן למימר הכי דבברייתא לא כיון דכל מקום קאמר דהא אמרינן בפרק שני דייני גזירות גבי כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו ואיבעיא להו התם במתניתין או אפילו בברייתא ואהדרינן מי קאמר במשנתינו כל מקום קאמר וכן במנחות פרק הקומץ רבה אמר רב אשי אמר לי מר זוטרא קשי בה רב חנינא מסורא פשיטא מי קאמר במשנתינו בכל מקום קאמר. וכי תימא הכא הכי קאמרינן במתני' כברייתא כל היכא דלא סתם לן במתני' דלא כי הך הכרעה דברייתא אבל בברייתא כי הכא דסתם לן תנא במתני' דלא כי הך הכרעה דברייתא דהא מתני' כר' שמעון אתיא כי האי גוונא לא קיימא לן כדברי המכריע דברייתא דאם לא שנאה ר' חייא מנין לו ליתא הכא דלישנא לא משמע הכי ועוד שהרב אלפסי ז"ל כתב בפ"ק דקדושין דלא סמכינן אהכרעה דברייתא כלל וכן הסכמת הגאונים ז"ל אלא י"ל דהא דאמרינן הכא דלמא הני מילי במתני' היינו דרב יוסף מספקא ליה דדילמא כל מקום דאמר רבה בר בר חנה לאו לישנא דוקא הוא דלא שמיעא ליה מיניה דר' יוחנן הכי אלא במתני' בלחוד וא"ת והיכי פסק ר' יוחנן כר' יהודה והא אוקימנא מתניתין כר' שמעון והוא אמר הלכה כסתם משנה ואע"ג דאמרי' בעלמא אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן מכל מקום הוה לי' לתלמודא למפרך ולשנויי כדפריך ומשני הכי בכל דוכתא, תירצו בתוס' רבי אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה הני מילי היכא דליכא בברייתא פלוגתא והכרעה דלא כוותיה אבל היכא דאיכא לא כייל בכי האי גוונא ר' יוחנן מידי:

ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביו"ט מדלא איירי בחמין שהוחמו מעיו"ט ש"מ דבהוחמו מערב יום טוב רוחץ כל גופו אבר אבר. והרב אלפסי ז"ל התיר בשם גאון אפילו לרחוץ בהן כל גופו בבת אחת וכמו שכתב במסכת ביצה גבי מתני' דלא יחם אדם חמין לרגליו ונ"ל דסבירא ליה דלמחם חמין ביום טוב לרחיצת כל הגוף מדאוריי' שרי דאי מדאורייתא אסיר כי היכי דגזרינן ערב שבת אטו שבת נגזור נמי ערב יום טוב אטו יום טוב אלא ודאי כדאמרן וכן דעת הרמב"ן ז"ל ומיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור דהא קתני בברייתא בסמוך פקקו נקביו בחמין שהוחמו מערב יום טוב למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החצון והא מדקתני פקקו נקביו מחמין שהוחמו מערב יום טוב איירי ואפילו הכי משתטף אין רוחץ לא ומשתטף נמי בבית החיצון אין בבית הפנימי לא:

למוצאי שבת רוחץ בו מיד כלומר ולא בעי בכדי שיעשו וכי תימא פשיטא דהא לא הוחמו בשבת כלל וי"ל דסד"א הרואה סבור שהוחם בשבת ואתי למישרי כי האי גוונא למוצאי שבת לאלתר קמ"ל דכיון דאיסורא דבכדי שיעשו מדרבנן בלחוד הוא לא גזרינן משום לתא דידה ואגב ארחיה נמי קמ"ל דהאי שלא פקקו נקביו אע"ג שמאליו הוחם בשבת צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו לפי שאסור לעשות כן בשבת גזירה שמא יחתה בגחלים והא דקתני למוצאי שבת רוחץ בו מיד ה"ה דהוה מצי למתני למחר נכנס ומזיע כדרך ששנו ביום טוב דגזירת שבת ויו"ט חדא גזירה הוא כדאמרינן מאי עוברי עבירה דאמר ר' יהושע בן לוי בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו בשבת ואע"ג דהך ברייתא איירי ביום טוב כדאמרינן מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מערב יום טוב אלמא גזירת שבת ויום טוב בבת אחת נגזרה אלא משום הכי לא קתני בברייתא גבי שבת למחר נכנס ומזיע כדקתני בי"ט לפי שאין דרך להזיע בלא שטיפת חמין לבסוף ובשבת אסור משום הכי נקט לה בי"ט ולא בשבת א"נ להכי תנא י"ט לאשמועינן דאפי' בי"ט דוקא זיעה אבל רחיצה לא לפי שכבר גזרו על הרחיצה

אלא שחמין שלו מחופין בנסרים היינו טעמא כדי שלא יחשדו אותם שרחצו בחמין והכי מוכח בירושלמי דאמרינן נחשדו להיות מגלין הנכרי' ורוחצי' כו'

התחילו הבלנין להחם חמין בשבת. פי' הרשב"א ז"ל לאו דוקא בשבת ממש דהא תנן נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השביעית אלא היינו שהיו נותנים עצים שם מן הערב סמוך לחשיכה והם מתבערים והולכים כל השבת ואיכא למיחש שמא יחתה בגחלים והכי איתא בירושלמי דתניא התם בראשונה היו סותמין את החמין מע"ש ונכנסין ורוחצין בשבת נחשדו להיות ממלאים אותו עצים מערב שבת והיא דולקת והולכת בשבת ואסרו להם רחיצה והתירו להם זיעה. הלכך נקטינן משמעתין דחמין שהוחמו בשבת אסורין בהנאה ליומן ואפילו להושיט בהן אצבע קטנה אבל הוחמו מערב שבת ברחיצה ולהשתטף בהן כל גופו אסורין אבר אבר נמי אסור אבל פניו ידיו ורגליו מותר בב"ה אבל לא כל גופו אבל הוחמו מערב יום טוב כל גופו אבר אבר מותר כל גופו בבת אחת הרב אלפסי ז"ל בשם גאון ז"ל התירו ולדברי התוס' שכתבו דלהחם חמין לרחוץ ביום טוב מדאורייתא אסור נ"ל דהוחמו מערב יו"ט נמי כל גופו אסור וכמו שכתבתי למעלה. וחמי טבריא מותרין בין בשבת בין ביו"ט וזיעה אסורה בשניהם

ע"ב מפני שמפשיר מים שעליו וא"ת וכי מפשיר מאי הוי והא מים הפשרן לא זהו בשולן שהרי שנינו אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן ותניא נמי בסמוך לא בשביל שהוחמו אלא כדי שתפוג צינתן והיינו הפשר וכדמוכחא שמעתין י"ל אין הכי נמי אלא דהכא משום גזירת מרחצאות נגעו בה שהרואה מים שעל גופו פושרין סבור הוא שרחץ בצונן בשבת: לא בשביל שיוחמו אלא בשביל שתפוג צינתן פי' רש"י ז"ל לא שיניחם שם עד שיחמו אלא כדי שתפוג צינתן נראה מדבריו שאפילו קרוב למדורה ממש במקום הראוי לבשל מותר כדי להפשי' דהיינו כל שלא שהה אותם שם כדי שיתבשלו ולדבר הא דאמר ר' יהודה אמר שמואל אחד שמן ואחד מים יד סולדת בו אסורין אין יד סולדת בו מותר לא במקום שיד סולדת או במקום שאין יד סולדת קאמר אלא כל שהניחן עד שיהא יד סולדת קאמר ומ"מ לדבריו נמי על גבי האש ממש אסור מפני שנראה כמבשל דהא אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו אסרו להחזירה בכירה שאינה גרופה וקטומה וכמו שכתבתי למעלה וכל שכן לתת לכתחילה ואפילו להפשיר אלא ודאי לא התירו כאן אלא כנגד המדורה בלבד והקשה הרשב"א ז"ל דהא תנן המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן כדי שיוחמו אבל נותן לתוכו כדי להפשירן ופרש"י לה בגמ' דה"ק לא יתן לתוכו מים מועטין כדי שיוחמו אבל נותן לתוכו מים מרובין כדי להפרישן לא יתן לתוכו מים מועטין ובלבד שלא ישהו שם אלא בכדי שיפשורו דלא מצית אמרת דכל שהן מועטין לאלתר הם מתבשלים דודאי לא עדיף מיחם מאש שאינו מבשל לאלתר ותו מדאמרי' בסמוך שמע מינה תלת ש"מ שמן יש בו משום בשול וש"מ כלי שני אינו מבשל וש"מ הפשרו לא זהו בשולו וזו היא גירסת הגאונים ז"ל ואפ"ה אע"ג דהפשרו לא זהו בישולו אסר עליו שלא להניחו באמבטי אלמא לא הותר להפשיר במקום הראוי לבשל ואע"פ שרש"י ז"ל גורס וש"מ הפשרו זהו בשולו כלומר ומשום הכי לא הניחו להפשיר באמבטי הך גירסא לא מחוור' חדא מסקנא פליגו אדר"י אמר שמואל דאמר ואפילו בשמן אין יד סולדת בו מותר משום דהפשרו לא זהו בשולו ועוד דאם איתא דהפשרו זהו בשולו אפילו בכלי שני היכא שרי דהא תנן דבמליח הישן וקוליס האספנין מפני שהדחתן זו היא גמר מלאכתן אפילו להדיח אותו אסור אלא ודאי משמע שלא התירו להפשיר אלא במקום שאין ראוי לבשל ומ"ש אסרינן במיחם לתת לתוכו מים מועטין מפני שראויין להתבשל שם והיינו נמי הך דיד סולדת בו דאמרינן בסמוך לומר דכל שהוא