ריטב”א על שבת כג

והוא ז"ל מפרש עבר ושהה בשוגג דאומר מותר וקיל טפי משוכח דפשע ומהך בעייא משמע דמצטמק ויפה לו אסור וכיון דגמרא נקיט בעייא כלישנא דלשהות איכא לאכרועי דלשהות תנן ושלא כדברי רבינו האיי גאון ז"ל אבל לדברי הר"ז הלוי ז"ל לא קשיא מידי שכבר כתבנו שהוא ז"ל סובר דאפילו למאן דאמר לשהו' משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטים בתבשיל המצטמק ויפה לו אסור

ע"ב לדברי האומר מחזירין מחזירין אף בשבת. פרש"י ז"ל אפילו ביום השבת דלא תימא כיון שסלק תבשיל מעל גבי כירה ביום בטלה לה הטמנה קמייתא ובתוס' פירשו דאי ממתני' הוה אמינ' בחול דמתני' הכי דייקא מדקתני לא יתן עד שיגרוף ולא קתני לא יתן אא"כ גרף דמשמע דבשעה הראויה לגרוף דהיינו בחול עסקינן ואפילו הכי אסרי ב"ש וכטעמא דפרישית במתניתין וב"ה בההוא גוונא לחודיה שרו אבל בשבת אפי' בית הלל מודה דאסור קמ"ל דלדברי האומר מחזירין מחזירין ואפילו בשבת: עודן בידו מותר הניחן על גבי קרקע אסור פסק רבינו האיי גאון ז"ל כי האי לישנא לחומרא דעודן בידו נמי לא שרי אלא כשדעתו להחזיר וכן פסקו הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל ואע"ג דאמרי' כל הני מיני מדרבנן בעלמא נינהו דכיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי לית לי' משים מבשל מדאורייתא החמירו ז"ל בדברים הללו מפני שהם קרובים לבא לאיסור תורה ומיהו בירושלמי משמע דכל הני פלוגתא לתנהו אלא בשסלקו מעל גבי כירה מערב שבת ולא החזירו עד שחשיכה דגרסינן התם מבעוד יום מחזירו מבעוד יום נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום רבי סימון בר תדאי בשם רבי הושעיא משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטה תחתונה לדיוטה עליונה כו' ועלה איבעיא להו התם תלאו ביתד מהו הניחו על גבי ספסל מהו ולפי זה דוקא משנטלו מבעוד יום הוא דמחמרי' אבל נטלו משחשיכה אפי' נתנו על גבי קרקע מותר להחזיר ועל דרך זה ג"כ אפשר לפרש מאי דאמרי' לעיל לדברי האומר מחזירין מחזירין ואפי' בשבת לומר אע"פ שהחזירה בלבד היא שנעשית בשבת שרי ובכי האי גוונא הוא דמפלגינן בין עודן בידו להניחו על גבי קרקע אבל כשסלק בשבת בכוליה גווני שרי: בעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו פי' רש"י ז"ל מי הוי כמטמין לכתחילה ואסור להחזיר לכירה או לא ולפי זה נראה דעל כרחין הכי קא מיבעיא ליה פינן ממיחם למיחם מהו להחזירן למיחם ראשון ולהחזירן על גבי כירה מי הוי כהניחו על גבי קרקע או לא דליכא למימר דלהטמין במיחם שני קא מבעיא ליה דכיון דסבירא ליה ז"ל דבהטמנה עסקינן וכל שהוא גרוף וקטום אינו מוסיף הבל פשטי' שאם בא להטמין במיחם שני שרי טפי דהא אמרי' לקמן בפ' במה טומנין גבי מטמין בדבר שאינו מוסיף דלא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינן ממיחם למיחם מותר ודאי כדאמרן זה נראה לי ולדידן דסבירא לן דגרוף וקטום מוסיף הבל אפשר דאפילו במיחם שני קא מיבעיא ליה דהתם בדבר שאינו מוסיף הוא דשרינן במיחם שני אבל במשה' ע"ג כירה המוספת הבל כי פינן ממיחם למיחם אי הוה ליה כהניחן על גבי קרקע אסור

במאי אי בשאינה גרופה האי לישנא לאו דוקא דודאי אביי דוקא בשאינה גרופה מוקי לה

תניא כוותיה דאביי כיון דאסיקנא קנא כוותיה משמע דאית לן למגמר חדא מתרתי או שנאמר התנור שהסיקוהו בגפת ובעצים כל שהוא גרוף וקטום שרי או שנאמר דנהי דבתנור אסור כופח שהסיקוהו בגפת ובעצים כי גרופה וקטומה מיהא שריא דאי אמרת דבין תנור בין כופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אפילו גרופין וקטומין אסורין מאי דוחקיה דאביי דמוקי מתני' בשאינו גרוף ומותיב מינה לרב יוסף ומוכח מינה דלסמוך אסיר לוקמא בגרופה ואתיא שפיר והכי קתני כופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אפילו גרופה וקטומה הרי היא כתנור דתרווייהו אפילו בגרופין וקטומין א"ו האי דלא מוקי לה הכי אי משום דס"ל דבגפת ועצים גרוף וקטום אפילו בתנור שרי אי משום דסבירא ליה דנהי דבתנור אסור בכופח שרי. וכתב הרמב"ן ז"ל דבתנור אסור ונ"ל דהיינו טעמא דכיון דרב אדא בר מתנה ס"ל דבתנור גרוף וקטום אסור ליתן לי' לן לאשוויי ביניהו לאביי פלוגתא בתנור בכדי אבל בכופח מיהא מסתברא ברא דעל כרחין אביי פליג עליה דאי בכופח ס"ל כוותיה מאי דוחקיה דאוקמה לסמוך אלא שהרב אלפסי ז"ל כתב שאף בכופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אסור אע"פ שגרוף וקטום וכן כתב רבינו חננאל ז"ל דאביי לא פליג אדרב אדא כלל ולדבריהם הא דלא שני מתניתין כרב אדא ויליף מינה דלסמוך אסור משים דמשמע ליה דכופח שהסיקוהו בגפת ובעצים דקתני במתניתין דמדמי ליה לתנור אף בשאינו גרוף וקטום במשמע ואם כן על כרחין היינו בלסמוך

ונמצאו כללי השמועה בשיהוי קדירה ע"ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה דכל היכא שהוא חיה לגמרי מותר לדברי הכל כדאי' בפרקין קמא נתבשל קצת ועדיין לא הגיע למאכל בן דרוסאי לכ"ע אסור דאפילו חנניה מודה בכי האי גוונא. נתבשל כמאכל בן דרוסאי האי מילתא תליא באשלי רברבי וכדכתיבנ' לעיל שלדברי רבינו האיי ז"ל שפוסק כחנניה כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אפילו הוא מהתבשילים המצטמקים ויפה להם שרי ולדברי הרב אלפסי ז"ל כל שהוא מצטמק ויפה לו אסור ואין צריך לומר בשלא נתבשל אלא כמאכל בן דרוסאי שהוא עדיין מתבשל ויפה לו ולדברי הר"ז הלוי ז"ל נתבשל כמאכל בן דרוסאי בתבשיל שאין צמוקו יפה לו שרי בתבשיל שצמוקו יפה לו אסור מיהו הני מילי בשלא נתבשל כל צרכו אבל נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו הא מילתא תליא במנהגא וכדכתיבנא זהו דעת הר"ז הלוי ז"ל וכל הני מילי בעל גבי כירה אבל לסמוך לה תבשיל מבעוד יום בכולהו גווני שרי דהכי איפשיטא בעיין דמהו לסמוך לעיל. וכן נמי כל היכא דהויא כירה גרופה וקטומה משהין עליה כל תבשיל שבעולם דכיון דליכא למיחש לחתויי אעפ"י שהוא מתבשל מאיליו בשבת שרי כדתנן בפ"ק וכולן ב"ה מתירין עם השמש. ובכולהו גווני דאמרי' דשרי לשהות על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה אפי' בתנור וכופח נמי שרי וליכא פלוגתא בהכי בינייהו כלל אבל במאי דבעינן בבירה גרופה וקטומה איכא פלוגת' דבכירה כל שהסיקוה בקש ובגבבא אי נמי בגפת ובעצים וגרף וקטם שפיר דמי והיכא דלא גרף וקטם לסמוך נמי שפיר דמי ובתנור בין שהסיקוהו בקש ובגבבא בין שהסיקוהו בגפת ובעצים וגרוף וקטום וכן נמי כופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אעפ"י שהיא גרופה וקטומה אין סומכין להם ואין צריך לומר על גביהן. אבל כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי הוא ככירים. אלו הם דיני שהיית תבשיל בכירה וכופח ותנור

ולענין חזרה כל שאינו גרוף וקטום אפי' מצטמק ורע לו אסור וכדכתיבנא לעיל אבל בגרוף וקטום כל שהגיע למאכל בן דרוסאי על גבה מותר בתוכה אסור. והני מילי בכירה אבל בתנור וכופח בכל ענין אסור להחזיר דהא בכל להחזיר בעינן גרופה וקטומה ובתנור וכופח גרופה וקטומה לא מהניא מידי: ואנו עכשיו מניחין את החמין על גבי כירה ואין הקדירה נוגעת בגחלים וכל כי האי גוונא שיהוי מיקרי ולא הטמנה וכמו שכתבתי למעלה ואעפ"י שמכסין אותה בבגדים מלמעלה ההיא הטמנה בדבר שאינה מוסיף היא שמותרת מבעוד יום אבל באש שתחתיה כיון שאינה נוגעת אינה מוטמנת ולפיכך לדברי מי שפוסק דלהחזיר תנן שרי אפילו אשאינה גרופה ולדברי מי שפוסק כמאן דאמר לשהות תנן צריך שיתן את האפר. ונ"ל שמנהגנו עכשיו כמאן דאמר להחזירן תנן דאי כמאן דאמר לשהות תנן אפילו בגרופה לא סגי לן דהא תנורי חמין שלנו ככופח דמי שאין בהם אלא שפית' קדירה אחת ובכופח לא מהנייא גריפא וקטימא וכדכתיבנא לעיל אלא ודאי כדאמרן. מיהו בענין שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים דאי לא הוה לי' מטמין בדבר המוסיף ואסור ולדברי רש"י ז"ל