ריטב”א על שבת כב

לא גרסינן בה הלכתא ולא אתא אלא למכלל כלליה למאן דשני ליה בין מצטמק ויפה לו למצטמק ורע לו הי תבשילא הוי מצטמק ויפה לו והי מינייהו הוי מצטמק ורע לו אבל איהו אליבא דנפשיה בכל ענין שרי כהנך אמוראי בתראי דמשהו להו ואכלי וכי תימא מכל הני ליכא לאוכוחי אלא במצטמק ויפה לו ואדרבה מדאמרינן מצטמק ויפה לו מותר מכלל דכולהו מודו דבלא נתבשל כל צורכו כמאכל בן דרוסאי בלבד אסור דאי לא הוה להו לאשמועינן כמאכל בן דרוסאי וכ"ש במצטמק ויפה לו איכא למימר אדרבה להכי נקט מצטמק ויפה לו לרבותא דאע"ג דבחתוי זוטא גמר בשולו וחזי לאורתא לא גזרינן שמא יחתה וכל שכן כי לא נתבשל אלא כמאכל בן דרוסאי דמוכחא מילתא דלאו לאורתא בעי לה אלא למחר דשרי ואדרבה א"ל מ"ד מצטמק ויפה לו אסור לא אמר הכי אלא בנתבשל כל צורכו ומהאי טעמא דכתיב אבל לא נתבשל כל צורכו מודה דשרי:

ואף לענין מצטמק ויפה לו כ' רבינו האיי גאון ז"ל דמסתברא דשרי מדאמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי אתון דמקרביתו לרב ושמואל עבידי כרב ושמואל אנן נעבד כר' יוחנן ואי לא דסבירא ליה דהכי הלכתא לא הוה עביד כר' יוחנן והא דקאמר ליה אתון עבידו כרב ושמואל היינו משום דכיון דסמיכי לרב ושמואל הוה ליה כדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור וכן דעת הרשב"א ז"ל ומיהו מה שכתבו דאפילו מאן דאסר במצטמק ויפה לי אית לי' דחנניה ושרי במאכל בן דרוסאי לא מחוור דהא חנניה באלו אמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה ובודאי חנניה כללא קאמר לכל שהוא כמאכל בן דרוסאי ומעלה דא"א לצמצם והרי יש בכלל מצטמק ויפה לו ושוד דאם איתא דבמצטמק ויפה לו מודה דאסור כי אמרינן לעיל לעולם אימא לך להחזיר תנן אמאי אצטרכינן למימר דתנא דידן סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא לימא כי שרי תנא דידן במאכל בן דרוסאי בלחוד וכי אסר ר"י במצטמק ויפה לו ולדידי הא לאו קושי' היא מדפסיק ותני בריש' דברייתא ואין משהין על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה ובהא אפי' ר' יהודה מודה מכלל דבשאינה גרופה לא שרי ר"י מידי. ומכל מקום אין הדברים מחוורי' וכמו שכתבנו. אלא ודאי מדמסקינן בסוף שמעתין דמצטמק ויפה לו אסור ומצטמק ורע לו מותר (נראה לי דיש חיסור לשון וצ"ל וש"מ להשהות תנן וליכא למימר דלא נחתינן כו' ה"ן מבי"ן) לא נחתי בפלוגת' דלשהות ולהחזיר כלל אלא למר כדאית ליה ולמר כדא"ל למאן דאמר לשהות תנן פסקינן הכי בלשהות ומאן דאמר להחזיר פסקי' הכי בלהחזיר. לא מצית אמרת הכי דליכא למימר דלהחזיר בשאינה גרופה יהא מותר ואפי' מצטמק ורע לו. וראיה לדבר מדמייתי' סיעתא לרב ששת בסמוך דאמר לדברי האומר אף מחזירין מחזירין ואפי' בשבת מההיא דר' חייא רבה שהעלוה לו קומקום של חמין ואם איתא דמצטמק ורע לו שרי להחזיר' אפי' בשאינה גרופה היכי מייתינן סיעתא מיניה דילמא התם הוא בחמין שהוחמו כל צרכן דחמין כי האי גוונא מצטמק ורע להן ושרי להחזיר אפילו בשאינה גרופה אבל מתני' מיירי בדבר הצריך בשול או צמוק לעולם אימא לך דאפילו בגרופה לא שריא אלא ודאי כדאמרן דלהחזיר אפילו במצטמק ורע לו אסור. הילכך על כרחי' מסקנא דשמעתי' אתיא כמאן דאמר לשהות תנן. והר"ז הלוי ז"ל תפס לו דרך אחרת ופסק כמאן דאמר להחזיר תנן אבל לשהות אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום מיהו ה"מ בתבשילין שאין צמוקן יפה להן אבל בתבשילין שצמוקן יפה להן הכי דינייהו דכל שלא נתבשלו אלא כמאכל בן דרוסאי לכ"ע אסור לשהותן על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה ובשנתבשלו כל צרכן אלא שצמוקן יפה להן איכא מאן דאמר מותר ולא תיקשי נן אליבא דמאן כדמקשי' לעיל דהא מני חנניה היא ואיכא מאן דאמר אסור וכל כי האי גוונא במנהגא תלי' לבני מדינחא דמיקרבי לרב ושמואל אסור לבני מערבא דמקרבי לרבי יוחנן שרי ואנן דלית לן מנהגא בהכי נקטינן לקולא דבני מערבא והרוצה להחמיר כבני מדינחא רשאי

ונמצא שלש דעות בהלכה זו בלשהות של דברי רבינו האיי גאון ז"ל כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אפילו מצטמק ויפה לו ולדברי רבינו אלפסי ז"ל אסור לשהותו אלא א"כ מצטמק ורע. ולדברי הר"ז הלוי ז"ל תבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי שאין צמוקו יפה לו מותר צמוקו יפה לו כל שלא נתבשל כל צורכו אסיר (נתבשל כל צורכו אסור נראה לי שהוא ט"ס ופשוט מבין) נתבשל כל צורכו וצמוקו יפה לו הכל כמנהג המדינה

דף ל"ח ע"א שכח קדירה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו ליכא למפשט מינה כמאן דאמר לשהות תנן דכיון דקאמר ובשלה משמע דבבציר ממאכל בן דרוסאי אי מיירי דלכולי עלמא אסור לשהות: נפק ודרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל כו' אע"ג דר' מאיר הוא דאמר הכי ור' יהודה פליג עליה ואמר בשוגג לא יאכל הוא בו ביום בהא כר' מאיר מורינן כדאמרינן התם בפ"ק דחולין דרב כי מורה להו לתלמידי מורה להו כר' מאיר וכי דריש להו בפירקא דריש להו כר' יהודה משום עמי הארץ (ואשכח אפילו מדרש דרשינן דאמר ה"ן מבי"ן): אי לאחר גזירה קשיא שוגג האי לישנא לאו דוקא דאי אפשר דאיירו אינהו לאחר גזירה אלא פירכא נקט איידי דאמר אי קודם גזירה קשיא אמר נמי אי אחר גזירה קשיא שוגג והכי קאמר אי לאחר גזירה אפילו שוגג אסור ולא אפשר אליבא דידהו דגזור בהא מילתא מידי וכיון דאסיקנא קשיא נקטינן בבעיין כרב נחמן דאמר ולא שנא לאיסורא

קשיא דר' מאיר אדרבי מאיר קשיא דר' יהוד' אדרבי א יהודה נ"ל דהא דמקשו מלכתחילה אדיעבד ומגרופה לאינה גרופה הכי מקשי קשיא דר' מאיר אדר' מאיר דמדר' מאיר אסור לכתחילה אפי' בגרופה לית ליה למשרי בדיעבד בשאינה גרופה דליכא למימר תשרי טפי בדיעבד באינה גרופה מלכתחילה בגרופה דהא ר' יהודה איפכא אמר ומסתברא דלימא דלר' מאיר כי הדדי נינהו וקשיא דר' מאיר אדר' מאיר וקשיא נמי מדר' יהוד' אר' יהודה דכיון דר' יהודה שרי לכתחילה בגרופה לית ליה למיסר דיעבד אפינו בשאינה גרופה דליכא למימר בדיעבד באינה גרופה חמיר מלכתחילה בגרופה דהא לר' מאיר איפכא הוי ומסתברי דנימא דלר' יהודה כי הדדי נינהו וקשיא דר' יהודה אדר' יהודה ומשנינן דבכולי האי פליגי דלר' מאיר כי חמיר ליה לכתחילה אפי' בגרופ' מדיעבד באינה גרופה ולר' יהודה איפכא דחמיר ליה אפילו דיעבד באינה גרופה מלכתחילה בגרופה

איבעיא להו עבר ושהה מאי וא"ת מאי קא מיבעי' ליה אי בשלא נתבשל כל צרכו היינו בעיין דלעיל דשכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת דמסיקנ' לה לאיסורא ואי בנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו פלוגת' דר' מאיר ור' יהודה היא בברייתא דלעיל בסמוך ואי הלכה כר' מאיר או כר' יהודה קא מיבעיא ליה הכי הוה ליה למבעי הלכה או אין הלכה י"ל לעולם משנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו ומיירי ששהה בשוגג וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו והיכא דעבר ושכח ושהה מידי דבשיל כל צרכו ומצטמק ויפה לו כו' ואליבא דר' יהודה מיבעיא ליה מי אמרינן כי פליג ר' יהודה עליה דר' מאיר הני מילי במזיד אבל בשוגג מודה ליה דשרי וכי אמרינן לעיל חזרו וקנסו אף על השוגג הני מילי בלא נתבשל כל צרכו אבל נתבשל כל צרכו בשוכח שרי וכ"ת אי בשוכח היכי דחינן לה לשבת הבאה ומאי איכא בין שבת זו לשבת הבאה כשם ששכחו בשבת זו כך השכחה מצויה בשבת אחרת איכא למימר הזהירם שנא ישכחו ולא אפשיטא בעייין ונקטינן לקולא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' שבת והראב"ד ז"ל השיגו דסבירא ליה דליכא לאוקומה בשוכח מדאמרי' לעיל חזרו וקנסו על השוגג ועוד מדדחינן לי' לשבת הבאה וכדכתי'