ריטב”א על שבת כא

ש"מ דמצטמק ויפה לו מותר. ודחינן שאני הכא דקטמה כלומר לא כדקס"ד דקטמה בטלה דליתא אלא ההיא קטימה מעליא ומשום הכי שרי ואין הכי נמי אפילו לא בשיל כל צרכו נמי שרי אלא נקיט בשיל כל צרכו לאשמועינן דאע"ג דבשיל כל צורכו קטמה אין ואי לא לא דמצטמק ויפה לו אסור. ומקשינן אי הבי מאי למימרא. והא ודאי קשיא טובא כיון דמעיקרא בי הובערה לא מהניא מידי כי דחי ליה שאני הכא דקטמה כלומר דבקטמה מעיקרא מהניא היכי פריך ליה אי הכי מאי למימרא אדרבה לדידיה צריכה רבה דהא מעיקרא איפכא אמר וכי תימא הכי קאמר לדידך דאמרת דקטימה דמעיקרא מהניא מאי למימרא בבשיל כל צורכו אפילו לא בשיל כל צורכו נמי ליתא דאם איתא דהכי פריך מאי קא משני הובערה אצטריכא ליה הוה ליה לשנויי אין הכי נמי אלא להכי נקט בשיל כל צורכו לאשמועינן דאפילו בשיל כל צורכו קטומה אין לא קטומה לא דמצטמק ויפה לו אסור. וראיתי לראשונים ז"ל שטרחו ליישבה ולא העלו דבר שנתקררה דעתי. לפיכך נראה לי דהכי פירושא ודאי בין בתחלה בין בסוף פשיטא לן דכל שקטמה בשעה שנתן עליה תבשיל אפילו הובערה לאחר מכאן קטימה דמעיקרא מהניא דהא כיון דבקטימה כל דהו סגי כדכתיבנא לעיל ומתני' נמי הכי מוכח פשיטא שסוף קטימה זו להתבער ואפילו הכי שרי ומשום הכי מעיקרא כי קאמרי' ש"מ מצטמק ויפה לו מותר דודאי מדקאמר תבשיל שבשל כל צרכו דמשמע הא לא בשל כל צורכו אסור ודאי לאו בקטימה שבשעת נתינת קדרה על גבי כירה עסקינן דאי הכי מאי איריא בשל כל צורכו אפילו לא בשל כל צורכו נמי שרי ומתני' היא אלא ודאי בקטומה והובערה קודם נתינת קדירה ע"ג כירה עסקי' וההוא קטומה ודאי לא שריא מידי. ומיהו נקט לה לרבותא דאע"ג דקטמה מעיקרא דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בחמי גחלים אפילו הכי כיון שהובערה קודם שנתן הקדירה על גבי כירה דוקא בשיל כל צרכו שאינו צריך קטימה הוא דשרי אבל לא בשל כל צורכו אסיר ואגב אורחיה אשמועינן דאפילו לשהות בעי גריפה וקטימה ודלא כחנניה ודחינן שאני הכא דקטמה בכה"ג לא כדקס"ד דבקטמה שאינה מועלת עסקי' וכי נקט קטומה לרבותא בלחוד הוא דנקטיה דלימא דאדרבה שריותא בקטומה תליא וממילא אשמועינן דבקטימה שבשעת נתינת קדירה עסקינן והובערה לאחר נתינת קדירה דאי מקמי הכי הובערה ודאי דההיא קטימה לא מהניא ולא מירי ומשום הכי פרכינן אי הכי דבקטימה המתרת עסקי' מאי למימרא פשיטא דאע"ג דהובערה לאחר מכאן שרי דמתני' היא כיון דתנן דבקטימה כל דהו סני ומשני הובערה אצטריכא ליה דאי ממתניתין הוה אמינא נהי דמיחש לא חיישינן אי הובערה אי לא הובערה אפילו הכי כל היכא דקים לן שהובערה הדרא למילתא קמייתא ומיתסר קמ"ל ובדין הוא דהוה ליה לאשמועינן שריותא אפילו היכא דלא בשיל כל צרכו אלא דחדא דאית בה תרתי אתא לאשמועינן דאע"ג דבשיל כל צרכו קטומה אין לא קטומה לא דמצטמק ויפה לו אסור ואשמעי' נמי דאע"ג דהובערה לא הדרא למילתא קמייתא וממילא דאפילו לא בשל כל צרכו שרי כנ"ל. ולפ"ז אע"ג דהובערה לא הדרא למילתא קמייתא וכאלו לא הובערה דמי אבל הראשונים העלו דנהי דלא הדרא למילתא קמייתא הני מילי לתבשיל שבישל כל צרכו אבל לא בשל כל צורכו אסיר דלגבי הא מיהא הדרא למילתיה קמייתא ולפי זה כי אמר רב ספרא לעיל קטמה ונתלבנה סומכין לה ומקיימין עליה ומחזירין לאו דוקא אלא בנתבשל כל צרכו ובתוס' עוד דוחקים לומר נתלבנה הוי פחות מהובערה ומשום הכי בנתלבנה מקיימין עליה אפילו תבשיל שלא בשל כל צרכו ובהובערה דוקא בשל כל צרכו והוזקקו לכל זה משום דקשיא להו פירכת דאי הכי מאי למימרא דמשמע דהדר ביה לגמרי ממאי דסבירא ליה מעיקרא וכבר כתבתי מה שנראה בעיני והאמת יראה דרכו

אמר רבא תרוייהו תננהי כו' הא קרמו פניה שפיר דמי וקרמו פניה לא הוי טפי ממאכל בן דרוסאי ומדשרי לשהות בתנור שמע מינה משהין על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה משום דתנו אפילו גרוף וקטום הרי הוא ככירה שאינו גרופה ואינו קטומה וכדאיתא לקמן ועוד דשרינן חררה ע"ג גחלים אע"פ שאינן קטומין: ורב ששת דיוקא דמתניתין קמ"ל פרש"י ז"ל דהא קרמו פניה שפיר דמי ולא מחוור דכיון דקתני אלא כדי שיקרמו פניה ממילא משמע דכי קרמו פניה שפיר דמי ומאי רבותיה דרב ששת א"ו הכי קאמר דיוקא דמתני' דפרקין אתא לאשמועינן דלהחזיר תנן ומחסרי' לה לתירוצה כדתרצינן לעיל אע"ג דפשטא דמתני' לא משמע הכי

ומכאן הביא ראיה רבינו האיי גאון ז"ל דהלכתא כחנניה דלשהות משהין דהא ר' יוחנן ס"ל הכי ורבא נמי דהוא בתרא הכי ס"ל ועוד דמסייע ליה ממתניתין ואנן נמי לא דחינן לה אדרבה מתמהינן מאי חדית לן רב ששת ואצטריכינן למימר דדיוקא דמתני' קמ"ל ואחרים דוחין משום דודאי ליכא למימר דמתניתין דולא חררה על גבי גחלים דייקא הכי וליכא למידחיא דאי הכי אמאי לא פשטינן מינה בעיין דלעיל דלהחזיר תנן דודאי אי ההיא מתניתין מכרעא הכי לית לן לשוויי פלוגתא ביני סתמי בכדי אלא ודאי איכא לדחויה משום דהתם כיון דלא מפסיק מידי בין פת לגחלים אי מחת' סליק ביה קוטרא ומשום האי טעמא נמי תנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ואמר רב עלה וכמה כדי שיצולו כמאכל בן דרוסאי אע"ג דאיהו גופיה אמר הכא מצטמק ויפה לו אסור וביצה מצטמקא ויפה לה היא כדאמרינן לקמן בגמרא אלא היינו טעמא משום דהתם לא מפסיק ולא מידי בינן ובין האש כל שיצולו כמאכל בן דרוסאי מיחרכי ומפסידי ומשום הכי שרי אבל מקמי הכי שעדיין הן חיין לא מפסידי בחיתוי גחלים ומש"ה אסור אבל הכא דמפסקא קדירה כי מחתה לאחר שהגיע למאכל בן דרוסאי לא קשי ליה אדרבה ממהר בישולו והא דאמר רבא תרוייהו תננהי לא סיועי מסייעי ליה אלא סברא דרב ששת הוא דקא מפרש דלדידיה תננהי משום דמדמי תבשיל שבקדירה לפת כי היכי דהתם שרי בקרימת פנים בתבשיל נמי שרי בשהגיע למאכל בן דרוסאי ואפש' נמי דמאי דאמרי' ורב ששת דיוק' דמתני' קמ"ל מהאי דיוקא קאמרינן דמשוה רב ששת תבשיל שבקדירה לפת אע"ג דאיכא לאפלוגי בינייהו: משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבשל כל צרכו ואפילו מצטמק ויפה לו ואם תאמר מאן דסבר הכי דמאכל בן דרוסאי אסור ומצטמק ויפה לו מותר דאמר כמאן בשלמא למאן דאמר מצטמק ויפה אסור ר' יהודה היא דאמרי לקמן בברייתא הכי אלא מאן דאמר מותר אי כחנניה ס"ל אפילו כמאכל בן דרוסאי הו"ל למישרי ואי כר"י ס"ל אפילו מצטמק ויפה לו הוה ליה למיסר י"ל אמר לך אנא דאמרי כר' מאיר דע"כ לא אסיר ר"מ אלא בשאינה גרופה וקטומה טפי מר' יהודה דהא לא שריי' אלא חמין ולא תבשיל אפשר דנתבשל כל צרכו דלר' מאיר שרי לר"י אסיר וכ"ת אם כן לקמן דמקשינן עלה דההיא דר"מ אדר"מ היכי שנינן הא דיעבד דמשמע דלר"מ אפילו נתבשל כל צרכו לכתחילה אסור לשהותו איכא למימר דההיא שינוייא אליבא דמ"ד מצטמק ויפה לו אסור אבל למאן דאמר מצטמק ויפה לו מותר לא משני' הכא אלא אמרינן דר' מאיר בברייתא דלעיל לא מיירי בתבשיל שנתבשל כל צורכו

אמר רב נחמן הלכתא מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר כללא דמילתא דאית ביה מיחא כו' מהא משמע דקיימא לן כמאן דאמר לשהות תנן כיון דבמסקנא דשמעתין עבדינן האי כללא. אבל רבינו האיי גאון ז"ל פסק כחנניה מדפסק רב נחמן בר' יצחק דמרי דעובדא הוה ומשהו ליה ואכיל ורב ששת נמי שהה ליה כסא דהרסנ' לרב כהנא ומדקאמר ולא ידענא אי משום דקסבר מצטמק ויפה לו מותר אי משום דאית ביה מיחא כו' משמע דלדידי' בכל ענין שרי ומהא דרב נחמן דבשילהי שמעתתא ליכא לאתויי ראי' דבההיא