ריטב”א על שבת כ

דביעתא חביתא ופוריא מלמטה למעלה אסור משום אהל תירץ ר"י ז"ל דכי אסרו חכמים כה"ג באהל עראי הני מילי כשעושה הדפנות תחילה ואח"כ הכיסוי אבל הכא שדפני הקדירה כבר עשויות מאיליהן לא אחמור רבנן לאסור ליתן קדירה על גבה ואע"ג דאמרינן בפרק המוצא תפילין גבי דברי רב הונא דאמר ליה כרוך בוריא ושייר בה טפח למחר מוסיף על אהל עראי הוי ושרי דמשמע טעמא דשייר הא לא שייר אע"ג דהתם נמי הדפנות כבר הם עשויות אומר ר"י ז"ל דהתם דמתחזי אהל טפי אפילו בלא עשיית דפנות אסרו אבל קדירה דלא דמי לאהל כולי האי לא אסרו חכמים בלא עשיית דפנות

גמרא ומני חנניה היא דליכא למימר אפילו רבנן היא ומתוקמא ממתניתין בנתבשל כל צורכו ואליבא דמ"ד דמצטמק ויפה לו מותר משום דאם איתא הו"ל לתנא לפרושי הכי דתבשיל סתם לא משמע נתבשל כל צורכו: או דילמא לשהות תנן כו' כלומר ומתני' כרבנן דפליגי עליה דחנניה דליכא למימר דאפשר דאתיא נמי כחנניה ומתוקמא מתני' בתבשיל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי דאפילו חנניה מודה ביה דאי גרוף וקטום אין אי לא לא משום דתבשיל סתמא לא משמע הכי ועוד אם איתא דבפחות ממאכל בן דרוסאי מתוקמא היכי תנן אף מחזירין ואמרינן בגמרא מחזירין ואפילו בשבת הא כיון דקטימה דתנן קטימה כל דהו היא הרי מבשל בשבת וענוש כרת ונסקל אלא ודאי מתניתין בשהגיע למאכל בן דרוסאי מתוקמא הלכך על כרחין אי לשהות תנן מתני' דלא כחנניה דהא דלא אמרי' בגמ' מני רבנן היא משום דאכתי לא קיימא לן פלוגתא דרבנן עליה דחנניה אלא ממתני' ואע"ג דבברייתא לקמן אמרי' ר' מאיר יר' יהודא בהדיא דאפילו לשהות אי גרוף וקטום אין אי לא לא נ"ל דמשום הכי לא אמרינן הא מני ר' יהודה היא משום דאי ידע לה מאי בעי תו ואע"ג דדחינן לה לקמן אפילו הכי לא בעי השתא לעיולי נפשיה בההיא שקלא וטריא כלל: ומיהו אע"ג דודאי מתניתין בשהגיע למאכל בן דרוסאי מיתוקמא מדקתני מחזירין לא תיפוק מינה הא שלא הגיע למאכל בן דרוסאי אפילו בכירה גרופה וקטומה אסור אפילו לשהות דליתי דאע"ג דמתבשל בשבת כיון דממילא קאתי לא מיתסר כלל כדתנן וכולן אפילו לא הגיע למאכל בן דרוסאי בית הלל מתירין עם השמש הלכך כל היכא דליכא למיחש שמא יחתה לגחלים ככירה גרופה וקטומה אפילו לא הגיע למאכל בן דרוסאי שרי ומהאי טעמא נמי אמרינן לעיל דקדירה חיתא משום דלא חיישינן בה שמא יחתה שריא

דף לז ע"א לעולם אימא לך להחזיר תנן כתבו בתוספות דמהא משמע דהלכתא כחנניה דאי לא אמאי דחיק נפשיה תלמודא לחסורה דמתני' לימא להשהות תנן ואתיא מתני' כפשטה אלא משום דקים ליה דהלכתא כחנניה ממשכן נפשיה כי היכי דתיקום מתני' כוותיה אחרים אומרים אדרבה כיון דאי אמרינן לשהות תנן אתיא לה מתניתין כפשטא וכי אמרינן להחזיר תנן צריכין לחסורה נקטינן דלהשהות תנן

אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה פרש"י ז"ל דר' חלבו אשריותא דלשהות קאי והיינו טעמא דבתוכה אסור משום דכיון שאינה גרופה הוה ליה מכוסין בדבר המוסיף מבעוד יום וזה לפי שיטתו של רש"י ז"ל שהוא מפרש כוליה פרקין בהטמנה והוצרך לכתוב דר' חלבו אשריותא דלשהות קאי ולא מוקים ליה בלהחזיר כדמסקי' מי סברת ר' חלבו ארישא קאי אסיפא קאי משום דאמרי' לקמן לדברי האומר מחזירין ואפי' בשבת ופי' שם ז"ל דלא מיקרי מטמין בשבת כיון שהטמנה זו כבר התחיל בה מבעוד יום ולפיכך כיון שרש"י ז"ל סובר דכירה גרופה וקטומה אינה מוספת הבל מה לי בתוכה מה לי על גבה ואע"ג דלמאי דדחינן דלהחזיר בתוכה אסור היינו משום דסבירא לן דמחזיר בשבת מטמין לכתחילה מיקרי דלא כמסקנא דלקמן ורש"י ז"ל שפוסק דמתני' להחזיר תנן כמו שכתוב בפירושיו בעי לאוקומי לר' חלבו אי אמרינן דלהחזיר תנן כמסקנא דשמעתין זה נראה לי לפי דרכו של רש"י ז"ל ולדידן דמפרשין כוליה פרקין בלא הטמנה וסבירא לן דגרוף וקטום מוסיף הבל הוא לא צרכינן לדחוקי נפשין בהכי אלא הכא קאמרינן אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה משום דבתוכה נפיש הבלא ומחזי כמבשל בשבת אבל על גבה לא נפיש הבלא אלא אי אמרת לשהות תנן כיון שהניחה שם מבעוד יום מה לי תוכה מה לי על גבה ודחינן לעולם לשהות תנן ור' חלבו אסיפא קאי:

ומקשו הכא וכיון דרב מהימן ליה למפשט מיניה בעיין אמאי לא פשיט לה מדרב ושמואל דאסרי בשמעתין דלקמן לשהות אפילו מצטמק ויפה לו דליכא למפשט מהתם אלא דרב ושמואל לא סבירא ליה כחנניה אבל אכתי אפשר דמתני' להחזיר תנן וחנניה היא ורב ושמואל סבירא להו כרב יהודא דפליג עליה להכי פשיט לה מדר' חלבו אמר רב דקאי אמתני' דקאמר לא שנו. וא"ת אכתי לפשוט מדרב ששת אמר ר' יוחנן דאמר בסמוך דמשהין על גבי כירה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו ואע"פ שאינה גרופה וקטומה ואמרינן עלה קסבר להחזיר תנן ומיהו אפשר למדחי ולמימר דלעולם לשהות חנן ור' יוחנן הוא דסבירא ליה כחנניא וליתא דכיון דר' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה ודאי כי אמר דמשהין על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה סבירא ליה דמתני' להחזיר תנן וי"ל דאפשר דמהימן ליה רב טפי מר' יוחנן משום דרב הוה במניינא דרבי דסתמינהו לכולהו מתני' ועוד דאשכחן אמוראי אחריני משמיה דר"י דפליג עלה דההיא וכדאיתא לקמן בשמעתין:

אלא אי אמרת להחזיר תנן מני מתני' לא ר' מאיר ולא ר' יהודה וא"ת ומאי קושיא נהי דלא מתוקמא מתני' כי הני תנאי מתני' מני חנניה היא וי"ל דמשום דבהאי ברייתא מייתי כולהו גווני דמתני' דפליגי בהו ב"ש וב"ה שהייה וחזרה וחמין ותבשיל הוה משמע לי' לתלמודא דאית לן לאוקומי כחד מהני תנאי ואפ"ה שני ליה דתנא דידן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ומתני' מני חנניה היא:

איבעיא להו מהו לסמוך. כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו דמהא משמע דלשהות תנן והיינו טעמיה ז"ל דאע"ג דאיכא לפרושי לבעיין למאן דאמר לשהות תנן מהו לשהות בסמיכה ולמאן דאמר להחזיר תנן מהו להחזיר בסמיכה אפילו הכי כיון דאמרינן תוכה וגבה הוא דאסור דמשמע דמשום דאינה קטומה הוא דאסרי תוכה וגבה מוכח דלמאן דאמר לשהות תנן נקיט לה לבעיין כאלו לענין חזרה מיירי מאי איריא אינה קטומה אפילו בקטומה תוכה אסור וכדאמר רבי חלבו לעיל זה נ"ל בטעמו ז"ל ואכתי לא מכרעא דמשום תלמודא נקיט לה לבעיין בכולהו וקושטא דמילתא דלכולהו תוכה וגבה אסור באינה קטומה נקט הכי אע"ג דלענין חזרה אפילו קטומה אסור:

מאי הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה מהכא נמי מוכח הרב אלפסי ז"ל כמאן דאמר לשהות תנן מדפשיט לבעיא מהא מתניתא דסברה לשהות תנן ולאו ראיה הוא דנהי דהך ברייתא סבירא לה כר' יהודה דלשהות אסור אפילו הכי פשטינן לה לבעיין שפיר דמדר"י נשמע לחנניה דכי היכי דלר"י דאסר לשהות שרי לסמוך בשהייה הכי נמי למאן דאמר להחזיר תנן שרי לסמוך בחזרה דאע"ג דחמיר איסורא דלהחזיר טפי מאיסורא דלשהות לענין תוכה וכדאמר ר' חלבו לעיל אפשר דסבירא ליה לתלמודא דלענין סמיכה כי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו ובעיין איפשיטא דלסמוך באינה גרופה שרי וכתבו בתוס' דאפילו הכי אין ללמוד מכאן שיהא מותר נסמוך אצל האש דשאני הכא שדופני הכירה מפסיקין

ע"ב שמע מיניה מצטמק ויפה לו מותר דסבירא לן דכיון דהובערה בטלה לה קטומה לגמרי והא דנקט קטומה לרבותא דאע"ג דקטומה גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בחיתוי גחלים אפילו הכי דוקא (נראה לי דהאי דוקא אינו בדקדוק וט"ס הוא הצעיר מבי"ן) לא בשיל כל צרכו לא ומהכי נמי מוכח הרב אלפסי ז"ל דלשהות בשאינה גרופה אסור ולאו ראיה היא דנהי דר' הושעיא כר' יהודה ס"ל אפי' הכי אפשר דמתני' להחזיר תנן ומני חנניה היא ומ"מ מדשרי תבשיל שבישל כל צרכו בהובערה דבטלה להקטמה קמייתא לגמרי