ריטב”א על שבת יט

אחד היו מפוזרין אסור בעשיית מלאכה משום תוספת וא"ת ולהאי פירוש' דאמרינן שאין בין השמשות מתחיל אלא לאחר שלשת מילין ורביע מיל שאין החמה נראית בארץ היכי אמרינן הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה וזהו שיעורו של רבי נחמיה ופרש"י ז"ל כרמל שעל שפת הים וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים ובתוך כדי שירד ויטבול ויעלה הוי לילה אלמא דמתחילת שקיעת החמה אנו משערין בין השמשות י"ל לפי שיטת ר"ת ז"ל דלאו הכי פירושא אלא הכי קאמר לשיעורו של רבי נחמיה יכול הוא כשמניח חמה בראש הכרמל לירד ולטבול בים דעדיין יום גמור הוא ונמצא שטבל ביום דמאותו שיעור ואילך הוא שיעור של בין השמשות של רבי נחמיה שאדם מהלך בו חצי מיל וזהו שנתנו כאן שיעור בטבילה משא"כ בכל השיעורין וזהו שאמרו בירוש' רבי שמואל בשם רבי חייא רבי יודן בשם רבי נחמיה התחיל גלגל חמה לשקוע אדם עומד בהר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומה חזקה ביום טבל

פרק כירה

דף ל"ו ע"ב כירה שהסיקוה. כירה יש בה מקום שפיתת שתי קדירות כדאיתא בגמ' וחללה אחד. בקש פי' בתוס' דהיינו זנבות שבולין הנשארים בשדה לאחר קצירה ותבן הוא המחובר עם השבולת והכי משמע לקמן בפ' שואל דאמרינן בשלמא קש משכחת לה במחובר אלא תבן היכי משכחת לה והא דאמרינן בריש המקבל גבי מקום שנהגו לקצור אינו רשאי לעקור משום דאמרינן ליה ניחא לי דתתבן ארעא הו"ל למימר דתתקש דמה שנשאר בקרקע נקרא קש אלא משום דתתבן משמע טפי לשון זבול נקט ליה:

לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר פירש"י ז"ל משום דמוסיף הבלא וטעמא מפרש בפרקין דלעיל שמא יחתה בגחלים שהוא ז"ל מפרש זה הפרק אף בהטמנה דבשאיני גרוף וקטום אפילו בלא הטמנה אסור ובגרוף וקטום אפי' בהטמנה שרי לפי שאינו מוסיף הבל וכי תימא תינח להשהות בהטמנה זו לפי שהוא מטמין בדבר שאינו מוסיף מבעוד יום אבל להחזיר דמסקינן לקמן בגמ' דמחזירין אפי' בשבת היכי שרי הוה ליה כמטמין בדבר שאינו מוסיף משחשכה דאסור כבר נשמר רש"י מזה בגמ' שפי' דמשום הכי מחזירין אפי' בשבת שכיון שהתחיל להטמין מבע"י כשהוא מחזיר עכשיו אינו כמטמין לכתחילה אלא הטמנה זו כיון שהתחיל' מבע"י מטמין מבע"י מקרי ולא בשבת וכדאמרינן לקמן בענין קופה נוטל ומחזיר וכ"ת אי בהטמנה עסקינן היכי אמרי' בגמ' אבל לשהות משהין אע"פ שאיני גרוף וקטום היכי שרי הו"ל כמטמין מבע"י בדבר המוסיף דאסיר אין זו קושיא אצלי דכבר פירשתי דכי קתני לא יתן מילתא פסיקתא היא בין בשהוי בין בהטמנה ומשום הכי אמרינן האי לא יתן לא יחזיר הוא דמשום הכי תנא דיניה בחזרה ולא בשהיה משום דבחזרה מצי למפסק ולמתני לא יתן אפילו בלא הטמנה אבל לשהות לא מצי תני הכי דהא איתא גוונא דשרי דהיינו בלא הטמנה זהו תורף פרש"י ז"ל וכתב הר"ז הלוי ז"ל שמה שהשיאו לרש"י ז"ל לפרש זה הפרק בהטמנה הוא מפני שראה פרק כירה בין שתי הטמנות סוף במה מדליקין ותחלת במה טומנין אבל זהו שהק' לפרש"י ז"ל שהוא צריך לומר דכירה קטומה אינה מוספת הבל והרי הוא עצמו ז"ל פי' לעיל בפרק במה מדליקין בהא דאמרי' מפני מה אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ דרמץ היינו אפר המעורב בגחלים אלמא אע"פ שנתן את האפר מוסיף הבל הוא וכן הוא בודאי שכרי רמץ מחמ' את הצונן וכל שמחמם את הצונן מוסיף הבל הוא וכיון שכן איך אפשר דכי נתן את הרמץ היינו נתינה כל שהו כ"ש בסמוך בס"ד לא יהא מוסיף הבל ותו דאמרינן בגמרא דגחלים עוממות הרי הן ככירה קטומה ובודאי דגחלים עוממות מוסיפים הבל טפי מרמץ אלא ודאי עיקרן של דברים כדברי רבינו האיי גאון ז"ל ור"ח ז"ל שפירשו דהכא לא איירינן בהטמנה כלל אלא כגון שהקדירה יושבת על כסא ברזל וכיוצא בו או שהיה תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעין בגחלים ומש"ה כל שגרוף וקטום דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי:

ער שיגרוף או עד שיתן את האפר בעי' בירושלמי הגורף עד שיגרוף כל צרכו דתני הגורף צריך שיגרוף כל צרכו פי' שלא ישארו שם גחלים כלל הקוטם עד שיקטום כל צרכו מן מה דתני מלבה עליה נעורת של פשתן הדא אמרה אפילו לא קטם כל צרכו פי' שאינו צריך לקטם עד שלא יהא ניכר שם אש כלל והכי נמי משמע לענין הטמנה קטומה בגמרא דילן מדאמרינן בגמרא לקמן בגחלים שעוממו או שנתן עליה נעורת של פשתן הרי היא כקטומה ומתניתין נמי דייקא דקתני עד שיתן את האפר ומדלא קתני שיטמין באפר משמע דנתינה כל דהוא סגי והיינו טעמא דבקטימה סגי לן בכל דהוא ובגריפה בעינן גרופה גמורה משום דבגריפה אי גרף מקצת גחלים והניח מקצתן אין בנשארות הכר כלל אבל מכיון שנתן אפר על כל הגחלים הא עבד ליה הכירא בכולהו וא"ת אם כן שגורף היינו שגורף כל צורכו שאין נשארין שם גחלים היכי אמרינן לקמן בגמרא דתנור אפילו גרוף אסור וכיון שלא נשארה שם גחלת כלל למאי ניחוש לה ותירצו דהיינו טעמא דכיון דתנור נפיש הבליה אפילו גרוף מחזי כמו שיש שם גחלים לוחשו' ואתי להשהויי בכירה ולחתויי ונכנסו בכל זה הדוחק מפני שראו בירושלמי צריך לטאט בידו. ואין תירוצם מחוור אצלי משום דכיון דלא מיתסר אלא משום גזירה דרבנן בלחוד אונו בדין לגזור כל הני גזירות תנור אטו כירה וכירה משום חתוי לפיכך נראין דברי הר"ז הלוי ז"ל דגורף היינו שיגרוף הגחלים לצד אחד אבל אם גרף את הכל והוציא לחוץ אפילו בתנור שרי דליכא למיחש כלל ומאי דאמרינן בירושלמי צריך לטאט בידו לא קשיא לי מידי משום דאפשר דבמקום הנחת הקדירה בלבד הוא שאמרו כן ובהכי אתי ליה שפי' טפי מאי דאמרינן דבקטימה סגי בכל דהו ובגריפה צריך לטאט בידו לפי שכיון שהגחלים נשארו לצד אחד מהכירה בדין הוא שיהא מושב הקדירה פנוי מגחלים ולא תיקשי לך נמי אם איתא דבסלוק גחלים לצד אחד שרי היכי איבעי לן בגמ' מהו לסמוך דפשיטא דשרי וכל שכן הוא שהרי מפסיק דופן הכירה לאו קושיא היא דהתם לא עביד מעשה להיכירא והכא עביד מעשה

בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל דכיון דתבשיל צריך בישול וחיתוי גזרי ב"ש גרוף אטו אינו גרוף

וב"ש אומרין אף מחזירין מסקינן בגמ' דאף מחזירין ואפילו בשבת ומדאמר אפילו בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בחול הוא וכי תימא אם כן לב"ש למה לא מחזירין פירשו בתוס' דכל שהוא סמוך לחשיכה כל שכשהתבשיל צונן אינו יכול להתחמם מבעוד יום לב"ש אסור וכל כה"ג מיקרי חזרה וכי יהיב לה על גבי כירה מקמי הכי מיקרי שיהוי ואפשר ג"כ שאפי' הי' התבשיל חם כל שאילו היה צונן ולא היה שהות ביום כדי להתחמם אסור לב"ש משום גזירת הרואים וב"ה שרו והיינו דאמרינן בגמרא דאע"ג דעיקר פלוגתייהו בחול לדברי האומר מחזירין ואפילו בשבת וכתבו בתוס' דב"ש דאסרי כה"ג אפילו בגרופה נשמע לב"ה בשאינה גרופה בכל שהוא סמוך לחשיכה כל כך אסור אפילו למ"ד בגמרא להשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום ולא נראה לי כן משום דאפשר דב"ש לטעמייהו אזלי דבעי בכולהו מלאכות שאדם מתחיל מבעוד יום שיהא נעשה מקצת מעשה שלהן קודם לחשיכה אבל לב"ה דמתירין כולם עם השמש כדאיתא בפ"ק אפילו אין שהות ביום כדי להתחמם שרי ומשום הכי אמרינן בגמרא לדברי האומר מחזירין ואפילו בשבת משום דלמחזיר סמיך לחשיכה לא אצטריך להו לב"ה דהא בכל המלאכות כולן הם מותרין עם השמש אלא משום חזרה דשבת גופי' הוא דאצטריכו לאפלוגי אבל אה"נ דבשאינה מבעוד יום שרי והקשו בתוס' היכי שרי להחזיר קדירה על גבי כירה בשבת והא אמרינן בי"ט פרק המביא