ריטב”א על שבת יח

ולענין פסק הלכה פסק הרב אלפסי ז"ל דרב נחמן דאמר התם בפ' התכלת שיראין פטורין מן הציצית מדאורייתא דתניא כוותיה כתנא דבי ר"י ומיהו שיראין ושאר מינין חייבין בציצית מדרבנן וכן דעת הרמב"ן ז"ל דכיון דלא אשכחן תנא דפליג עליה דתנא דבי ר"י בהדיא ואידך תנאי איכא למימר דלא מפקי מיניה הלכתא כוותיה אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל פסקו כוותיה דרבא משום דבתרא הוא

ע"ב כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן פרש"י ז"ל כגון קנבוס ולמעלה כתב כגון קנבוס וצמר גפן ור"ת ז"ל הקשה עלי' דקנבוס וכן צמר גפן לאו יוצאין מן העץ נינהו אנא מיני זרעים הם כדאמרי' במנחות בפרק הקומץ זוטא לא אסרה תורה אלא קנבוס ולוף אבל שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי והכי נמי מוכח בפרק כיצד מברכין דאמרינן כל היכא דאי שקלת ליה לפרחא האי הדר אילנא ומפיק גוזא בורא פרי העץ ואין כן בקנבוס וצמר גפן ועוד שהדבר ידוע שאין שום פתילה מושכת בשמנים כצמר גפן אלא ודאי אין קנבוס וצמר גפן בכלל כל היוצא מן העץ

דף כ"ח ע"ב אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים כו' למאי הלכתא פרש"י ז"ל דאי למילף דתחש טהור מאי דהוה הוה וא"ת והא מיבעיא ליה בסמוך מאי הוי עלה דתחש י"ל דמדלא קאמר הכי בהדיא וקאמר בהא לישנא ולא הוכשרו למלאכת שמים משמע דדבר הוראה איכא לאשמועינן: נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי וא"ת ונילף נמי רצועות מתורת ה' בפיך דהא ברצועות נמי איכא דלי"ת ויו"ד י"ל דהנהו לא בכתבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב ובתוס' אמרו לקמן בפרק במה אשה יוצאה דדלי"ת ויו"ד לאו הלכה גמירי להו מסיני ולא גרסי' ליה אלא שי"ן שבתפילין בלבד הלכה למשה מסיני ודייקי לה מהא ואין צורך

דף כ"ט ע"ב ובלבד שלא יכוין בחמה מפני החמה ובגשמי' מפני הגשמים ואע"ג דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות הכא בשהיה לבוש יפה שאינו צריך לאותו בגד כלאים לא לחמה ולא לגשמים

דף ל' ע"א במאי אי בחולה שיש בו סכנה מותר מבעי ליה פרש"י ז"ל דה"ה לשאר פטורי דמתני' כגון נכרים ולסטים והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם אמר רב שמואל בר רב יצחק מילי מתני' מפני לסטים של סכנה רבי יוסי בעי אי מפני כותים של סכנה ליתני מותר

דף ל"ד ע"א אמרו לו שנים צא והערב לנו פרש"י ז"ל עירובי תחומין ולא מחוור דהא תנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מערבין וכ"ת הני מילי לכתחילה אבל בדיעבד מותר ועירובו עירוב ליתא דהא אמרי' בפרק בכל מערבין נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב אם ספק רבי יהודה ורבי מאיר אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק עירוב כשר ועד כאן לא מכשרי רבי יוסי ור' שמעון אלא כגון תרומה ונטמאה דאמרי' העמד תרומה בחזקתה והשתא הוא דנטמאת וכדאמרינן בגמ' התם ספק בתרומה טהורה עירב ספק בתרומה טמאה עירב אין זה ספק עירוב כשר אלמא כל היכא דליכא חזקה לא מכשרינן ספק עירוב ובין השמשות ספקא הוא וליכא חזקה ולפי' עיקרן של דברים כדברי ר"ח ז"ל שפי' דהא דאמרי' הכא שניהם קנו עירוב בעירובי חצרות קיימינן וכי תימ' מתני' היא דתנן אבל מערבין הא קמ"ל דאפילו היכא דאיכא תרתי דסתר אהדדי כי הכא ואיכא למימר מה נפשך אזלינן לקולא

ע"ב אמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא ירתיח זו היא גירסת הגאונים ז"ל וכן פירשו' אם נתיר להטמין בדבר המוסיף מבעוד יום שמא תרתח הקדירה בשבת ויצטרך לגלות' עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל שהוא אסור ואקשינן אי הכי בין השמשות ליגזור שלא יטמין בדבר המוסיף לצורך מחר ופרקינן סתם קדירות בין השמשות רותחות הן כלומר רתחו ונחו וכיון שנחו אין רותחין כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שבת וא"ת אפי' יבא כך שנגלה ויחזור ויטמין בשבת מה בכך דהא משמע דהיכא שטמן בערב שבת מגלה ונוטל וחוזר ומטמין בשבת לאו קושיא היא דהתם בדבר שאינו מוסיף וכיון שאינו מתחדש שום חום בשבת אינו כתחלת הטמנה אבל בדבר המוסיף שכל שעה ושעה מתחדש חומו והולך כתחלת הטמנה היא וכן מוכיח בירושלמי אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר היאך אפשר שבדבר המוסיף יהא אסור מבעוד יום ובין השמשות יהא מותר לפי' אפשר לפרש לפי גירסא זו דכי פרכינן אי הכי בין השמשות נמי ליגזור לא קאי אדבר המוסיף אלא אמאי דשרינן אמתני' בבין השמשות דהיינו בדבר שאינו מוסיף והכי פרכינן בין השמשות בדבר שאינו מוסיף נמי ליחוש שמא ירתיח שמתוך שהוא מסלק הקדירה מעל גבי כירה בחשיכה והיא רותחת ומטמין שמא תרתיח ויצטרך לגלותה וחוזר ומטמין בשבת בתחילה דהא לא הות טמונה בשבת ופריק סתם קדירות בין השמשות כיון שהם מרותחות ויצא' זוהמתן מבעוד יום ואין חוששין שמא בזמן מועט ירתיח ויצטרך ליטלן שהרי דבר שאינו מוסיף אינו מרתיח וגרסי' אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסי' משחשכה גזירה שמא יטמין ברמץ ויצטרך לומר לפי גירסא זו דרמץ דבר שאינו מוסי' הוא וזו הוא שהקשה בגירסת הגאונים ז"ל דרמץ ודאי דבר המוסיף הוא גירסת רש"י ז"ל מחודש ומפורשת בפירושיו:

איזהו בין השמשו' משתשקע החמה כו' ואסיקנא דהאי שיעורא הוי תרי תלתי מילי ורביעי מילא ואיכא למידק דאלו בפסח שני תניא משקיעת החמה עד צאת הככבים ארבעת מילין ותניא נמי התם רבי יהודה אומר עוביה של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין אלמא לרבי יהודה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים שהוא לילה ארבעה מילין תירץ ר"ת ז"ל דשתי שקיעות הן משתשקע החמה דשמעתין הכי מסוף שקיעת החמה כלומר משעה שנשקע ברקיע והיא עדיין כנגד חלונה ולפי שלא עברה חלונה ועדיין אינה מהלכת אחורי הכיפה פני רקיע מאדימין כנגד מקומה ומשקיעת החמה דתניא בפסחים מתחילת שקיעה שהתחילה ליכנס ברקיע נמצא שמתחילת שקיעה עד זמן בין השמשות שהוא סוף השקיעה שלשת מילין ורביע והכי מוכח בירושלמי שאין בין השמשות מתחיל עד סוף השקיעה דגרסינן התם רבי יוסי אומר הלבנה בתקופתא התחיל גלגל החמה לשקוע ותחלת גלגל הלבנה לעלות זהו בין השמשות אמר רבי חנינא סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות פירש רבי חנינא משבש לה לברייתא דקתני רבי אומר סוף גלגל חמה ומכאן למדנו שאין בין השמשות מתחיל עד שעה שסוף חמה שוקע ונמצא שמתחילת השקיעה עד זמן בין השמשות שלשת מילין ורביע וכתב הרמב"ן ז"ל שזהו הזמן הנז' בכל התלמוד לתוספת שמוסיפין מחול על הקדש שאי אפשר לומר שיהיה בעוד שהשמש זורחת על הארץ דהא תנן וכולן ב"ה מתירין עם השמש ואי אפשר ג"כ שיהא בזמן בין השמשות שהרי תוספת אינו אלא בעשה ובין השמשות ספק כרת הוא וחייב אשם תלוי ובשעת בה"ש חטאת שמנה אלא ודאי זמנו של תוספת היינו מתחלת השקיעה שאין השמש נראה על הארץ עד זמן בין השמשות הזמן הזה שהוא שלשת מילין ורביע מיל רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות קצת ממנו בלבד עושה ובלבד שנוסיף איזה זמן שיהא ודאי יום מחול על הקדש וא"ת תינח תוספת בתחילתו אבל תוספת ביציאתו היכי משכחת לה שזמן בין השמשות אינו ראוי לתוספת שמן ספק הוא נאסר ומבין השמשות ולהלן לילה גמור הוא ועד איזו שעה יהא מוסיף והולך י"ל כעין שאמרו בירושלמי דברכות דגרסינן התם ובלבד שיתחמו תלתא כוכביא כמין חדא כוכבתא כלומר רצופין במקום