ריטב”א על שבת טז

גידל ורב אחדבוי וכן דעת הרב אלפסי ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות תפלה אבל ר"י ז"ל אומר דהא דרב גידל לא מידחיא ואפילו ריב"ל מודה בה דא"צ להזכיר של ר"ח בנביא כיון דנביא בר"ח ליכא כלל וכן דעת בעל המאור ז"ל וכן נהגו: מאי טעמא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב וא"ת והיכי ילפינן תרומה מקדשים דבקדשים דינא הוא דאין שורפין לפי שאינו יכול ליהנות בשעת שריפתו מאי שנא משמן חונין אטו תרומה מפני שיש מצוה בשריפתה מיגרע גרעא תירץ ר"י ז"ל דהכי קאמר לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט מדינא וגזירה תרומה אטו קדשים וכולה סוגיא אתא לאוכוחי דמדינא אין שורפין קדשים וממילא תרומה אסירא משום גזירה: מנא הני מילי וא"ת מנלן דשרי דהא לא הותרה הבערה אלא או לצורך אכילה או לצורך מצות היום הא שלא לצורך כלל אסור י"ל משום דסד"א דהוי יום טוב לא תעשה גרידא ואתי עשה דשריפת קדשים ודחי לא תעשה ותדע לך מדקא מתרץ רב אשי דהיינו י"ט עשה ולא תעשה ואיתרצא להו בהכין שמע מינה מעיקרא לא הוה סלקא דעתין הכי וא"ת ותהוי נמי שריפת קדשים עשה וי"ט לא תעשה גרידא אפי' הכי לא דחי האי עשה ללא תעשה דהא אפשר להמתין למחר ולקיים העשה כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שתיהן מוטב ואם לאו יבא עשה וידחי לא תעשה תי' הרמב"ן ז"ל דלא אמר ריש לקיש אלא היכא דאפשר לקיים את שתיהן לאלתר כגון ההיא דאמרינן במנחות פרק התכלת גבי סדין בציצית שאפשר לו לעשות לבן ממינו ולא עבדינן צמר אבל היכא דלא אפשר לקיים עשה היו' אלא בדחיית ל"ת א"א לקיים את שניהן מקרי שהרי א"א לקיימו עכשיו. בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשרפתו פי' שאם רצה לשורפו בי"ט אינו רשאי לפי שאין שורפין קדשים בי"ט ובליל מוצי"ט נמי אינו רשאי לפי שאין שורפין קדשים בלילה דהכי אשכחן בשלמים שאין נאכלין אלא לשני ימים ולילה אחד ואפילו הכי אין נשרפין בלילה שאחר שני ימים עד יום שני כדדרשינן בריש מסכת פסחים והנותר בזבח ביום השלישי ביום הג' אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה

ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב וא"ת כיון דקרא בשבת מיירי מנ"ל למדרש ולא עולת חול ביום טוב דילמא בשבת הוא דלא קרבא הא בי"ט קרבא י"ל דאביי ס"ל כר"ע דדריש סוף פ' ואלו קשרים עולת שבת בשבתו עולת שבת בשבת אחרת לימד על חלבי שלמים של שבת שקרבין ביום טוב וכיון דאצטריך קרא למשרי עולת שבת ביום טוב מכלל דעולת חול ביום טוב אסור דאי אפילו עולת חול ביום טוב שרי לעולת שבת למה לי קרא: ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר פירש"י ז"ל דהכי דיינינן ליה ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה כו' וא"ת והא בפרק ר' אליעזר דמילה משמע דלית ליה לרבא האי קל וחומר דסבר דהא דצרעת דוחה את העבודה לא משום דחמירא אלא משום דגברא הוא דלא חזי לכך פי' דהאי קל וחומר מנדרים ונדבות דיינינן ליה דקסבר דקריבין ביום טוב אע"פ שלא נכרתו עליהן שלש עשרה בריתות מילה לא כ"ש וא"ת ולמה ליה לרבא לומר מילה שלא בזמנה מק"ו תיפוק לי דהויא לה מילה עשה ויום טוב לא תעשה ואתי עשה ודחי לא תעשה י"ל דס"ל לרבא נמי יום טוב עשה ולא תעשה הוא כדמוכח בפ"ק דיום טוב הלכך לאו קל וחומר מילה שלא בזמנה בלא מיעוטא דלבדו נמי לא דחיא יום טוב וא"ת דאי ס"ל לרבא דיום טוב עשה ולא תעשה הוא למאי אצטריך הכא לטעמא אחרינא ולמגמר אין שורפין קדשים ביו"ט ממיעוטא דמילה תיפוק לי דהו"ל יו"ט עשה ול"ת ולא מצי דחי לי' עשה ושרפת קדשים י"ל דאה"נ אלא להך מימרא דרבא בפרק רבי אליעזר דמילה אתמר ולמיל' שלא בזמנה אצטריכ' כדאיתא התם וגמרא הוא דמסדר לה הכא לומר דשריפת קדשים ודאי לא דחי אי מלבדו אי משום עשה ולא תעשה

דף כ"ח ע"א כשם שמצוה לשרוף את הקדשים כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת פרש"י ז"ל כי היכי דלא ליתי בה לידי תקלה ולדבריו לאו דוקא שריפה אלא ה"ה שאר ביעור וכן כתב ז"ל בפרק אלו עוברין גבי הא דתנן לא תקרא לה שם עד שתאפה והקשו עליו בתוס' דבשלהי מסכת תמורה קתני תרומה טמאה גבי אלו הן הנשרפין וקתני התם הנשרפין אל יקברו אנא ודאי תרומה שריפה דוקא משום דדמיא לקודש ומדרבנן אי נמי מדאורייתא מדאקרי קדש, וא"ת והא אמרינן בפ"ק דפסחים גבי תרומה טמאה תעשה זילוף ואלו בתמורה תנן הראוי לקבורה קבורה כגון משקין י"ל דלא קאי אלא אערלה וכלאי הכרם אבל לא אתרומה דשריא בהנאה

ע"ב הדלקת נר בשבת חובה איכ' מאן דדייק לה מדקרי לה חובה ש"מ אינה טעונה ברכה כדאמרי' מים ראשונים מצוה אחרונים חובה ואינן טעונין ברכה וה"נ דכוותא וכתב ר"ת ז"ל דשבוש הוא דלא דמי למים אחרונים דלא הוו אלא להצלה בעלמא אבל הדלקת נר חובה של מצוה עונג שבת היא הילכך טעונה ברכה ומה שאמרו עוד טעם אחר שאין צריך לברך לפי שאם היתה מודלקת ועומדת אין צריך להדליק. לא מיחוור דגבי כסוי הדם נמי אי כסתו הרוח נמי פטור מלכסות ואפי"ה מברך וכן נולד כשהוא מהול איכא מאן דאמר דא"צ להטיף ממנו דם ברית ואפי"ה אמרי' בשלהי פרק רבי אליעזר דמילה דהמל מברך וכ"כ רב עמרם ז"ל בסדורו ועוד אומר ר"ת שאפילו היה הנר מודלק ועומד צריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמרי' ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר

סדין בציצית ב"ש פוטרין פרש"י ז"ל פוטרין מן התכלת דלא דרשי סמוכין ובדין הוא דליתני אוסרין אלא דהאי דקתני פוטרין משום דס"ל דכלי קופסא חייבין בציצית הכא פטורין ולא שייך למתני בהו אוסרין וב"ה מחייבין דרשי סמוכין והנך תלמידי כב"ה סבירא להו מדינא אלא דגזרי בתכלת מדרבנן משום כסות לילה

נמצא פסקן של דברים לפי שיטה זו שטלית של פשתן אין מטילין בו תכלת משום גזירה אבל במינו דהיינו לבן חייב ולפי זה הא דאמרינן בפרק התכלת דאמר ליה רב מלאכה לר' קטינא סדינא בקיטא סרבלא בסיתוה ציצית מה תהא עליה לאו למימרא דבסדינא לא הוה מטיל לבן אלא קאמר ליה ציצית מן המובחר דהיינו בתכלת מה תהא עליה והנך תלמידי נמי לבן היה בכנפי כסותן אלא שמפני שהיו גוזרין על התכלת משום כסות לילה היו מחפין אותו מרבן שהיה מטיל בהן אף תכלת ולא היה חושש בגזירה זו וכן דעת הר' אלפסי ז"ל בהלכות ציצית והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהלכות ציצית שהסדין חייב בלבן אבל בתו' פירשו דודאי ב"ש אף מן הלבן היו פוטרין אותו שאם אתה מחייבו בלבן וטעמייהו דגזרי משום כסות לילה וכיון שהיה נפטר בכך מן התכלת אף מן הלבן היו פוטרין אותו שאם אתה מחייבו בלבן יבא להטיל בו תכלת והיינו דקתני לישנא דפוטרין משום לבן דליכא למימר דנקט פוטרין משום כלי קופסא וכדפרשי' דהא קימא לן דטלית חובת גברא הוא וכלי קופסא פטורין מן הציצית וב"ש משום גזירה הוא דפטרי ולא משום דלא דריש סמוכין דהא אמרינן בפ"ק דיבמות דאפי' מאן דלא דריש סמוכין בכל התורה כולה במשנה תורה דריש אלא ודאי טעמייהו דב"ש משום גזירה היא ואינהו סביר שהא כב"ש דמסתברא לכו טעמיה משום כסות לילה נמצא לפי שיטה זו שאין מטילין בסדין ציצית כלל וכן דעת ר"ת ז"ל והר"ז הלוי ז"ל

משום כסות לילה מדנקט תלמודא האי טעמא ולא נקט טעמא אחרינא דשמא יקרע סדינו וכדאתמר התם בפרק התכלת משמע דקיימא לן כרבי שמעון דפטר כסות לילה מן הציצית והכי נמי משמע בפרק היה קורא דאמרינן התם במערבא לא היו אומרין פרשת ציצית בלילה אלא מתחילין דבר אל בני ישראל ואמר אביי התם כיון דאיהו מתחילי אנן נמי מתחילנן וכיון דמתחלי' מסיימינן אלמא כולהו מודי דאין מצות