ריטב”א על שבת יג

בתוס' דכיון דמפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום חשיבי קצת מזונותיו עליך לענין טורח שבת דרבנן אבל לענין עשיית מלאכה ביום טוב דהויא איסור דאורייתא לא חשיב מזונותן עליך והיינו ההיא דפרק יום טוב שחל והראב"ד ז"ל מחמיר בדבר כל היכא דאיכא לאשתמוטי משום דלא טרחינן אלא לדברים שמזונותן עליך והא דקיימא לן מזמני' את הכותי בשבת לא דספי ליה אנן אלא דמחוינן ליה ושקיל איהו לנפשיה אי נמי דספינן לדידן ואכיל איהו בהדן

לא ישכיר אדם כליו לכותי בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר. השמיטה הרב אלפסי ז"ל מן ההלכות וכתב הר"ז הלוי ז"ל שהוא סובר דכב"ש דאי' להו שביתת כלים אתיא ולא קיימ' כוותייהו ולא מחוור דא"כ אפי' ברביעי ובחמישי ליתסר אלא ודאי ככ"ע אתיא ובכלים שאין עושין מלאכה בהן כגון מטה וחלוק וטעמא דמילתא משום דנראה כעומד ונוטל שכר שבת אבל ברביעי ובחמישי מותר ודוקא בהבלעה כגון שמשכיר לו לשנה או לחדש הא שכירות יום אסור וכדתניא במציעא בפרק השוכר את הפועל לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אינו נוטל שכר שבת הא שכיר שבת נוטל ממנו שכר השבת ואפ"ה בערב שבת אסור דנראה כמשכיר לו לצורך מחר וכעומד ונוטל ממנו שכר שבת

אין מפליגין בספינה פר"ח ז"ל דוקא בספינה הגושש' למטה מי' ומשום איסור תחומין אבל למעלה מי' משום תחומין שרי והקשה עליו הרב אלפסי ז"ל ופירשה משום עונג שבת וכמו שכתוב בהלכות אבל בתוס' פי' משום שאסור לעבור במי' במעבור' אפי' בתוך התחום דהו"ל כשט ואסור לשוט גזירה שמא יעשה חבית של שייטין והיינו דגרסי' בפ' תולין חזי מר האי צורבא מרב' דאזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא ואמר למינם קא מכוונ' ואזיל וסייר פירי אמר ליה הערמה מרבני היא וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחילה אלמא דלכתחילה שלא בהערמה אסור ובהערמה דוקא לצורבא מרבנן הא לכולי עלמא אסור ומיהו ברביעי שרי דלכולי האי לא אחמור רבנן ולפי פי' זה דברי הרב אלפסי ז"ל ג"כ יש לתמוה על מה נהגו העם עכשיו להפליג בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב בין בזו בין בזו בין מה שאמרו אין צרין על עירות של כותים דכלהו מקום סכנה וכל שלשה ימים קודם השבת כמו שבת מקרי ונראה כהתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד לפני פקוח נפש וה"ה להפריש במדברות ולכל מקום סכנה שאדם עובר לחלל בו את השבת ועל דרך זה התיר הרמב"ן ז"ל למפרישי ימים ליכנס בים בשבת ולפרוש מן הנמל ואין חוששין משום דכשאסרו להפליג בספינה תוך שלשה ימים נא אמרו אלא בישראל שוכר כל הספינה שכל המלאכה הנעשית בה אינה נעשית אלא בשבילו אבל בספינה שרוב' נכרים וישראלים מועטין נכנסין לתוכה כיון שרובה נכרים על שם הנכרים היא נעשית וכדאמרינן בפרק כל כתבי במסיבה שרובה נכרים והדליק נכרי את הנר שמותר לישראלים שבאי להשתמש לאורה

רבי ישמעאל אומר יגמור. פרש"י זכרונו לברכה אינן צריך להסיר הטעינה סמוך לחשכה אלא מניחה בשבת הקשה ר"י ז"ל א"כ מאי קרא מוכח מהכא דמתני' ר' ישמעאל הוא דלמ' ר"י סבירא ליה דאי עביד בשבת חייב חטאת ואפילו הכי יגמור דסבירא ליה כב"ה דשרי אפי' בדבר דלא אתי ממילא וכ"ת א"כ למה לי דנקט שרסקן איכא למימר משום רבותא דרבי עקיבא ותו קשיא דאם כן רבי עקיבא דאמר לא יגמור כמאן לא כב"ש ולא כב"ה לכך פירשו בתוס' שיגמור היינו שמותר לגמור בידים משתחשך דלא דמי למתניתין דלא שרו ב"ה אלא טעינת קורות אבל בידים לא דהכא כשאין מחוסרין דיכה כדאמרינן בסמוך ומתני' במחוסרין דיכה ורבי יוסי בר' חנינא נמי הכי סבירא ליה ואפי' הכי אמר דרבי ישמעאל היא דכיון דשרי לשחוט בידים ולא גזר אטו מחוסרים דיכה ש"מ דבמחוסרין דיכה נמי לא מיחייב חטאת וכיון שכן בדין הוא דלודי בית שמאי לבית הלל אבל כרבי עקיבא לא אתיא דכיון דאסר באין מחוסרין דיכה ש"מ דבמחוסרין דיכה מחייב חטאת משום לתא דידהו גזר נמי אשאין מחוסרין דיכה וכיון שכן אסור לבית שמאי עם חשיכה היינו טעמיה דרבי יוסי בר' חנינא ורבי אלעזר לא ניחא ליה בהכי ואמר כיון דודאי רבי ישמעאל דקאמר יגמור לא שרי אלא במחוסרין שחיקה ואפי' ר"י בר' חנינא מודה בהכי מנא ליה לרבי יוסי בר חנינא דר' ישמעאל במחוסרין דיכה לא מחייב חטאת דילמא חיובי מחייב ולא אתא מתני' כוותייהו ואפילו הכי לא גזרינן אין מחוסרין אטו מחוסרין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפר"א מהלכות שבת להא דר' ישמעאל דאמר יגמור דיגמור בידים קאמר

הלכך לענין הלכה קיימא לן כר' יוחנן דבמחוסרין דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסיר כלומר דאסור לגמור בידים וקיימא לן כר' יוסי בר' חנינא דהורה כרבי ישמעאל דכל היכא דמחוסרין שחיקה יגמור בידים דלא פלגינן כלל שלא כדברי הר"ז הלוי שהקשה על הרב אלפסי ז"ל למה כתבן לשתיהן ובמ"ש נתחוורו הדברים יותר מבמ"ש בזה המלחמות

ע"ב רבי אליעזר אומר כדי שיקרמו פנים המדובקים בתנור פירש"י ז"ל דר' אליעזר לחומרא קאמר ובירושלמי משמע דלקולא קאמר דאמרינן מודה ר' אליעזר בלחם הפנים שאינו קרוי לחם עד שיקרמו פניה בתנור משמע דהכא סגי בקרימא כל שהוא אבל בלחם הפנים בעי קרימא מעליא

דף כ' קרא כי אתא לאיברים ופדרים הוא דאתא כלו' לאיברי של חול שמשל' בהן האש מאמש ולא לעשות בהן מערכה בפני עצמן קאמר דהא אמרינן לקמן בפ' אלו קשרים עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת אלא לחתות בהן ולהבעיר באותה מערכה עצמה שלהן

פרק במה מדליקין

דף כ ע"ב שעוה אצטריכא ליה מהו דתימא שאפי' עשה מן השעוה כמין פתילה כלומר שעשה כעין נרות של שעוה יהא אסור להדליקו קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים שאינו אסור אלא כשנתן השעוה והזפת בנר כמין שמן אבל כשחברן יחד ועשה מהן פתילה מותר שנמשך הוא יפה אחר הנר. ומכאן יש להתיר נרות שעוה בשבת וכן התירו בתוס' וכן דעת הר' יונה זכרונו לברכה אבל חכמי נרבונא היו אוסרין והיו מפרשים כן מהו דתימא לפתיל' נמי לא שאפילו שם נר שעוה בנר של שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים דכיון שיש בו שמן מותר אבל נר של שעוה בלא שמן אסור להדליק ולא נתחוור שאם אסור להדליק בלא שמן אפילו הניחו בשמן נמי אסור כדאמרינן לקמן כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו אלא ודאי כי הניחו בשמן נמי שרי כך העלו בתוס' אבל נמצא בתשובה לרבינו שרירא גאון ורבינו אלפסי ז"ל דנר שעוה אסור להדליק בו וכן דעת הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות

דף כא ע"א מאי לאו להדליק לא להקפות וקיימא לן כרבה דאסר כתב הרשב"א ז"ל שתמה הוא על מה סמכו בדורות הללו לכרוך צמר גפן על גבי גמי ולהדליק בעששית של זכוכית אלא שאפשר לומר שלא אסרו אלא אותן שראויין להדליקן בפני עצמן ולפיכך גזרו על ידי תערובת אטו בעינייהו אבל דבר שאין ראוי להדליק בו בפ"ע כורכין עליו דבר שמדליקין בו דליכא למגזר אטו בעינייהו דהא לא חזי לאדלוקי: חלב מהותך פרש"י ז"ל חלב מבושל ולא מחוור דא"כ הוה ליה לרב למינקט מבושל כלישנא דמתניתין ועוד דהכא משמע דחלב מהותך נמשך הוא אחר הפתילה ואפילו לחודיה בלא תערובת שמן מדינא שרי אלא דגזרי ביה אטו שאינו מהותך ואלו חלב מבושל משמע דמחמת עצמו אסור ככל הנך שמני' דמתני' ועוד דאמרינן הכא שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן לא יתן לתוכן שמן וידליק ואי חלב