ריטב”א על שבת קד

וכ"ת לא רצה לגלותה תנן נמי בגמרא לעיל הכי אין שם לא חמור ולא חרש מטלטלו פחות פחות מארבע אמות או רץ. תי' הרמב"ן ז"ל דדוק' בחבל' הוא דשרינן הכי לפי שאין דרכו של אים לרוץ עמה ורץ בה אית ליה היכר' טפי אבל רץ בכיס ל"ל היכר' ואסור: המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה. והקשה הרמב"ן ז"ל א"כ ליתנייה גבי אבות מלאכות בפ' כלל גדול י"ל דהתם מלאכות קתני ושם הוצאה והעברה בין דקא עביד לה איהו בין דקא עביד לה בהדי בהמתו חד הוא

דף קנ"ד ע"ב בקרני דאומני דלא חזיא ליה. פי' מפני שהן מוקצין מחמת מיאוס דרב הונא כרבי יהודה סבירא ליה דאע"ג דאמרינן בפ' מפנין במוקצה דטלטול סבר לה כר' שמעון כבר כתבתי בפרק כירה בשמעתא דמוכני מה שנראה לי דדוקא במידי דחזי לאכילה הוא דאמרינן דבאיסור טלטול סבר לה כר' שמעון לפי שאינו מקצהו אלא מעיקר תשמישו דהיינו לאכילה אבל מידי דלא חזי לאכילה כקרני דאומני כי אקצה מטלטול אקצה א"נ קרני דאומני אפילו לר"ש לא חזו דע"כ לא שרי רבי שמעון בשרגא דנפטא אלא משום דחזי לכסויי ביה מנא אבל הני לא חזו להכי דכיון דאי נפל מתברי לא עבידי לכסויי בהו מנא

והא קא מבטל כלי מהיכנו. מדאקשינן הכי ולא אקשינן והא אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ושרי להביא כרים וכסתות לקרני דאומני שמע מיניה דלא חיישינן לדרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת כ"כ הריא"ף ז"ל בהל' והר"ז הלוי ז"ל הקשה עליו דהא בפרק כירה משמע דרב הונא אית ליה דרבי יצחק מדאמרינן התם פוקו ואמרו ליה לרבי יצחק כבר תרגמ' רב הונא לשמעתך בבל וכיון שכן אע"ג דלא קיימא לן כרבי יצחק הוה ליה לאקשויי מינה לר"ה אלא הכא היינו טעמא דלא חיישינן לדר"י משום דאפי' ר"י מודה במקום הפסד מרובה והיינו דאמרי' בסוגיין מהו דתימ' להפסד מועט נמי חששא קמ"ל אלא מאי דשרי רב הונא ולא חייש לדרבי יצחק משום הפסד מרובה הוא דשרי דאי לא אפילו בשולסא בשלפי זוטרי דליכ' משום בטול כלי מהיכנו הוה לן למשרי א"ו משום דחיישינן לדרבי יצחק הוא דלא שרינן האי הוא פרוקא דשמעתא אליבא דרב הונא ולדידן נמי נהי דלא קיימא לן כרבי יצחק משום דרבים פליגי עליה כדאיתא בפ' כירה אפ"ה לא שרינן להביא כרים וכסתות אפילו לשלפי זוטרי דבולסא דלא טרחינן טירחא יתירה בדבר שאין עליו תורת כלי כל עיקר זו היא שיטת הר"ז הלוי ז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל הקשה עליו דרבי יצחק ודאי לא שרי לטלטולי כלל לצורך דבר שאינו ניטל אפילו במקום הפסד מרובה וראיה לדבר מדאמרינן בפרק משילין דתנן ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכן כדי שמן ואיתמר עלה אמר עולא אפילו אוירא דלבני ורבי יצחק אמר אפילו פירות הראויין ואזדא רבי יצחק לטעמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ואוקמ' עולא למתני' בדטבלא ואקשינן בשלמא למ"ד היינו דקתני כדי יין וכדי שמן אלא למ"ד למה לי' כדי יין וכדי שמן אצטריכא ליה מהו דתימא להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו קמ"ל והא פירות דהפסד מרובה הוא ואפילו הכי לרבי יצחק אין כלי ניטל אלא בראויין דרב הונא דשרי הכא להביא כרים וכסתות לית ליה לדרבי יצחק וכדברי הריא"ף ז"ל ולפי זה אי אפשר לגרוס כבר תרגמ' רב הונא לשמעתה בבבל דאמרי' הכא מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו דאלמא דבקרני דאומני משום הפסד מרובה אתינן בהו והיינו מאי דשרי' לבטל [כלי מהיכנו לשעה כמו שיתבאר בסמוך בס"ד

בשלפי זוטרי. פי' שכיון שיכול לשמוט כל כר וכר מתחתיהם כדאמרינן במטות שעל גבי הכר בפרק נוטל לא מיקרי מבטל כלי מהיכנו וכ"ת היאך אפשר לנער הלא מדע' הניחן וק"ל דבמניח נעשה בסיס לדבר האסור ליתא דלא מיקרי מניח אלא בשהניחן על דעת שיעמדו שם אבל הכא לא נתכוון אלא על דעת לשומטן אבל בשלפי רברבי שא"א לשומטן אסור משום הפסד מרובה ע"ד הר"ש הלוי ז"ל לא התירו לו ביטול כלי מהיכנו דחמיר טפי אבל בשלפי זוטרי כיון שאפשר לשומטן לית בהו משום מבטל כלי מהיכנו דבטול לשעה אינו ביטול אלא א"כ נתבטל לכולי יומא. ולפי"ז הא דאמר רב חסדא בפרק כירה גבי אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן אמר רב חסדא אין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה ודייק לה ממתני' דתנן אין נותנין כלי כו' דוקא בשמקצה את הכלי מדעתו כל אותו היום לקבלת הביצה והשמן זהו ביטול כלי מהיכנו אבל אם דעתו לנערן מותר זהו לפי שטת הר"ז ז"ל ואחרים אמרו כשם שאסור לבטל כלי מהיכנו לכל היום כך נמי אסור לבטל למקצת היום דאי לא תימא הכי כי אקשי' בפרק כירה עליה דרב יוסף דאמר משום דהא מבטל כלי מהיכנו ממתני' דנותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות דאצטריך לשנויי ניצוצות אין בהם ממש וכן נמי אקשי' עליה ממתני' דנותנין כלי תחת הדף ואצטריך לשנויי בדלף הראוי למה ליה לשנויי הכי לישני ליה דלאו במבטל אותו כלי לאותו דבר לכל השבת עסיקי' אלא ודאי לבטל כלי למקצת שבת נמי אסור אלא מיהו לבטל כלי מהיכנו לכל השבת חמיר טפי דאפילו במקום פסידא לא שרינן ליה והיינו דאצטריך לשנויי הכא בשלפי רברבי כיון דקא מבטל כלי מהיכנו לכל השבת אפי' במקום פסידא לא שרו ליה רבנן אא"כ שלפי זוטרי נינהו ולא מבטל כלים מהכנתן לגמרי כל היכא דאיכא הפסד מרובה שרו ליה רבנן אבל היכא דאיכא הפסד כבולסא לא שרו ליה לבטל כלי מהיכנו אפי' לשעה. ולפ"ז ה"ה דהוה מצי לשנויי בריית' דהיתה טעונה טבל ועששית בשלפי רברבי אלא דרבות' אשמועי' דלהפסד מועט לא חששו אע"פ שאין מבטל כלי מהיכנו אלא למקצת שבת ולפי שיטה זו הא דמקשינן התם בפרק כירה מכופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו ומפרקינן משום דמותר לטלטלו אחר שירדו דאלמא לא חיישינן לבטל כלי מהיכנו לשעה התם היינו טעמא דכיון דבידו להפריחם כל שעה שירצה ואין צריך לטלטלם אפי' מן הצד לאו בטול הוא שאם לא יעלו לקיניהן יתפזרו אילך ואילך ויאבדו

ונמצא פסקן של דברים שלפי שיטת הר"ז הלוי ז"ל לא מיתסר לבטל כלי מהיכנו אלא לכל השבת אבל לשעה שרי אפילו איכא פסידא ולפי השטה האחרת שכתבנו אפילו דלשעה להפסד מרובה חששו ושרינן אבל לכל השבת אפילו במקום הפסד מרובה לא חששו ואסור

היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות מתיר החבלים. פי' לצדדין קתני טבל כשאינו צריך לכלי כגון תבואה ופירות אבל יין וכיוצא בו שהוא צריך לכלי מביא כרים ומניח תחתיה וכדתניא בפרק נשברה לו חבית של טבל בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ואמרינן עלה התם טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן והכא ה"ק היתה בהמתו טעונה טבל אינו נוטלו בעצמו לפי שאינו ראוי לטלטל וכדתנן בפרק מפנין אבל לא את הטבל ואם טעונה עששית דומיא דטבל דהיינו כולסא דלא חזי למידי אינו מביא כרים להניח תחתיה

מכניס ראשו תחתיה ומסלקו לצד א' כבר כתבתי למעלה בסוף פרק שואל דהכא משום צער בעלי חיים הוא שהתירו לכן הא בעלמ' אפי' טלטול אסור וכדתנן ובלבד שלא יזיז בו אבר

והא איכא צער בעלי חיים. פרש"י ז"ל וליתי דאורייתא ולידחי דרבנן בטול כלי מהיכנו. הקשה עליו הרמב"ן ז"ל דאפי' תמצא לומר דצער ב"ח דאורייתא למה יבטל כלי מהיכנו וידחה של דבריהם בכדי אדרבא יתיר חבלים ואע"ג דמצטרו זיקי דמוטב שיפסדו נודות ואל יצטערו בעלי חיים ואל יבטל כלי מהיכנו דהא תלמוד גבי הא דרב הונא דלעיל בסמוך אקשינן והא קא מבטל כלי מהיכנו לא אמרינן דלישרי משום פסידא ולא משום צער בעלי חיים דאורייתא וכ"ת