ריטב”א על שבת קה

קסבר רב הונא דצער בעלי חיים דרבנן דכיון דלא שמעינן ליה בהדיא הכי למה לן לאוקמתא דלא כהלכת' משום צער בעלי חיים דאורייתא ואפי' בשלפי רברבי שרי לכך פי' דאעקר עובדא קאי כלומר מפני [מה] לא רצה לפרקה משום דלא לצטרו זיקי והא איכא צער בעלי חיים וקא עבר אדאוריית' ופריק קסבר צער בעלי חיים דרבנן ובמקום פסידא לא חששו לצער ב"ח. ולי נראין דברי רש"י ז"ל עיקר משום דאפי' דמ"ד צער ב"ח דאורייתא ה"מ שלא לצורך תשמישו של אדם אבל לצורך תשמישו ושמירת ממונו ודאי שרי שאם לא תאמר כן אסור להטחין חמור ברחיים מפני צער בעלי חיים א"ו לצורך תשמיש של אדם לא חיישינן לצער בעלי חיים כלל וכיון שכן היכי מקשינן והא איכא צער בעלי חיים וכו משום צער בהמתו יפסיד דבשו ומדותיו הא ודאי לא אלא הכי מקשינן כיון דרבן גמליאל לא היה מחייב להפסיד אח שלו בשביל צער בהמתו אם אית' דצער בעלי חיים ליתי ולידחי בטול כלי מהיכנו דהוי מדרבנן מאי קשיא ליה אי הכי מאי מקשה בדרב הונא והא קא מבטל כלי מהיכנו ולשני ליה דמשום צער בעלי חיים שרינן אינה קושיא אצלי ומדפסיק רב הונא ואמר היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית ולא מפליג בין משוי מרובה למשוי מועט משמע דאפילו במשוי מועט שרי ובמשוי מועט זימנין דליכא צער בעלי חיים כדאמרינן לעיל בפרק במה בהמה יוצאה גבי אוכף חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה הילכך ליכא לאוקומי שריותיה דרב הונא משום צער בעלי חיים אבל הכא הוא דמקשי שפיר דכיון דלמוצאי שבת מתה ודאי מצטערת היתה בנתים וכיון דלא הוה מחייב רבן גמליאל להפסיד את שלו מפני צער בהמתו ליתי צער בעלי חיים ולידחי בטול כלי מהיכנו ומפרקי' דלמאן דאמר דאורייתא אין הכי נמי אבל רבן גמליאל סבירא ליה דצער בעלי חיים דרבנן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ט מהלכות שבת נראה שהוא מפרשה כדברי הרמב"ן ז"ל

הלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין. ואם תאמר הא הלכתא כאביי אתא דאמר לעיל דכולי עלמא צדדין אסורין והכא בצדי צדדין קמפלגי ודלא כרבא דאמר דמאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדים והוה לן לממנייה בהדי יע"ל קג"ם י"ל דכאביי נמי לא אתייא דאביי מסתמא בין בצדדין בין בצדי צדדין אסר דלא שביק ת"ק דרבים נינהו ועביד כרבי שמעון בן אלעזר דשרי בצדי צדדין א"נ י"ל דת"ק דר"ש בן אלעזר בין

כאן חסר כמו חצי דף וחבל על דאבדין

ת ו ש ל ב ע