ריטב”א על שבת קא

של מתכת שאינה קבועה דהא כיון דרבי לית ליה דרבא על כרחין בשאר מראות שרי ואם איתא דת"ק אסר בכל המראות הכי איבעי ליה למיתני כדכתיבנא אלא וודאי עיקרן של דברים כדברי הריא"ף ז"ל דאפילו תנא קמא לא אסר אלא במראה של מתכת אבל שאר מראות אטו מראה של מתכת לא גזר

ע"ב מפיס אדם עם בניו ועם ב"ב על השולחן ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה. כ' הראב"ד ז"ל דלא קי"ל הכי אלא אפילו עם בניו אסור ואפילו בחול ומשום קוביא ומאי דשרינן הכא מטעמי דרב יהודה אמר שמואל דאמר מותר אדם להלוות לבניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית הא אמרינן התם בפרק איזהו נשך דלית הלכתא כוותיה משום דדילמא אתי למיסרך אלו דבריו ז"ל. ולי אע"ג דלגבי ריבית דאורייתא חששו אפשר דלסרך קוביא דרבנן לא חששו והיינו דלא אסיקו בסוגיין ולא קיימא לן הכי דילמא אתי למסרך כדאסיקו בפרק איזהו נשך עלה דרב יהודה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפכ"ג מהלכות שבת וכן נראה דברי הר"ז הלוי ז"ל

דף ק"נ ע"א הא קמ"ל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב וכר' יהושע בן קרחה כך נראה שגורס רש"י ז"ל ובנוסחאות שלנו הא קמ"ל לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ודלא כרבי יהושע בן קרחה וגירסת רש"י ז"ל נ"ל עיקר מדקא פסיק ר"י הלכה כרבי יהושע בן קרחה ואיהו דאמר הלכה כסתם משנה

פוסקין צדקה לעניים בשבת. תמהני אמאי שרי דהא תנן אין מקדישין ומצאתי בשם רבינו נסים ז"ל דלא אסרו אלא להקדיש כלי ידוע משום דהוי כמקח וממכר אבל לא אסרו לחייב אדם עצמו לגבוה בדיבורו ועדיין אין נוח לי דהא אין מעריכין אין כלי ידוע הוא ואפילו הכי אסור וצל"ע

ע"ב מותר אדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר. פי' ואפילו נמי א"ל ולך עמי שרי דכיון שאם יש שם הולך רשאי באמירתו ובחשיכתו ואקשינן מדתנן אין מחשכין על התחום דאם איתא דבאמירה רשאי להחשיך נמי רשאי וכדתנן כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו

בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה למיגז ליה אסא. כתבו בתוספות דמהא שמעינן דאפילו במידי דאיכא איסורא דאורייתא דומיא דמיגז אסא לאחר דווקא להחשיך על התחום הוא דאסור משום דמוכחא מילתא אבל לחוך התחום דלא מינכרא מילתא כגון הולך לגינתו שבתוך התחום להחשיך ולהביא פירות מותר. וא"ת והא אמרינן בעירובין לא יטייל אדם בתוך שדהו לראות מה היא צריכה וכן לא יטייל אדם לפתח מדינה כדי ליכנס למרחץ מיד אלמא אפילו תוך התחום נמי אסור. י"ל התם הוא שמהלך בתוך שדהו שהיא צריכה לניר ולעיבוד ומינכרא מילתא וכן נמי מטייל על פתח מדינה שהמרחץ שם מינכרא מילתא ואיכא חששא

אמרינן המבדיל בין קדש לחול ועבדינן צרכין. כתב רש"י ז"ל להיכירא בעלמא ללוות המלך ועבדינן צרכין ואח"כ אנו מבדילין על הכוס נראה מדברי ז"ל שהוא מפרשה בלא כוס כלל שאינו אומר אלא המבדיל בין קדש לחול ומיד מותר לעשות צרכיו כתב הרשב"א ובלבד שיבדיל בתפלה ואיני רואה הכרח בזה. אבל מדברי הריא"ף ז"ל בפרק ערבי פסחים נראה שהוא מפרש הא דאמרינן הכא בשם ובכוס שהוא ז"ל כתב שם דרב אשי ורב כהנא דהכא אית להו שאינו צריך לומר אלא הבדלה כהבדלתו של רבי יהודה הנשיא אלא שאפשר לפרש דבריו שם בענין אחר שיהו מוסכמים לדברי רש"י ז"ל ואין לי להאריך. וגם הרשב"א ז"ל כתב שדברי רש"י ז"ל עיקר

דף קנא מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי. כ' הרשב"א ז"ל בשם התוספות דמהא שמעינן דישראל שקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית דכיון דלחבירו הוא מותר אין באמירתו כלום וכדאמרי' הכא שכיון שמותר לישראל חבירו לשמרן מותר לומר לו מי שאסור בשמירתן ואין הנדון דומה לראיה דשאני הכא שאם יש שם בורגנין הרי הוא עצמו שומר

ואמר לו לך למקום פלוני למחר אבל לומר לנכרי לך בשבת והבא אסור אפילו הביא מעצמו לצורך ישראל תנן במתני' לא יספוד בהן ישראל ואע"ג דאמירה לנכרי שבות לא שנא אמר ליה עשה מלאכה פלונית למחר ולא שנא אמר ליה עשה אותו היום אפילו הכי הקלו במלאכה הנעשית בחול ולא רצו להקל במלאכה הנעשית בשבת וכן נמי אסור לומר לנכרי מערב שבת עשה מלאכה פלונית למחר לצורך המת ולצורך כלה דהא כל מאי דשריא לצורך המת ולצורך כלה אע"ג דליכא תקנתא דבורגנין שרינן בעלמא כל היכא דא דאיכא תקנתא בבורגנין ומחיצות ואפילו הכי אמרינן בפ"ק גבי אגרות שאין משלחין אותן ביד נכרי מערב שבת אא"כ קצץ לו דמיהן והא התם אם יש שם מחיצות מביא דמשום שטרי הדיוטות ליכא באגרות שלום ושל עסקי רבים ואפילו הכי כולן אסורות כך כתב הרמב"ן ז"ל ומדבריו אתה למד דסבירא ליה ז"ל דאגרות שלום לא מיקרו שטרי הדיוטות

סכום מקח. פירש"י ז"ל מנה מאתים והרמב"ם ז"ל כתב בפרק כ"ד מהלכות שבת ואומר לו לך למקום פלוני כו' לא מצאתי במאה הבא במאתים ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח נראה מדבריו שהוא מפרש סכום מקח כדברי בעל הלכות ז"ל שכתב דאי נקיט מיניה בזיון דינקא והשתא נקיט חד דינקא דלא לימא ליה מלא לי דינר

מתני' כותי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל פירש"י ז"ל לא יספוד בהן ישראל. לעולם. וקנסא הוא משום דמוכחא מילתא דבשבילו הביא דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת. ולא מחוור דאם איתא ליתני רישא לא יספוד בהן עולמית כדקתני סיפא לא יקבר בו עולמית. ועוד דאי עולמית קאמר משום שנעשית בהן מלאכה בשביל ישראל קנסינן לעולם כי באו ממקום קרוב מאי הוי הרי נעשית בהן מלאכה של תורה בשביל ישראל שהביאן ארבע אמות ברשות הרבים אלא וודאי כי קתני לא יספוד בהן לא לעולם קאמר אלא בכדי שיעשו והיינו דקתני אלא אם כן באו ממקום קרוב ואין הכי נמי דבעינן שישהה בשעת ההספד כדי שיבואו משם אלא משום דסתם הספדן אינו ממש בשעה שחשכה ואם באו ממקום קרוב סתמן יש בו שיעור משום הכי קתני לה סתם ולא תיקשי לך מאי שנא גבי חלילין דלא מיתסר אלא בכדי שיעשו ומאי שנא גבי ארון וקבר דאמרינן לא יקבר בו עולמית דהא פרכינן ליה בגמרא ומשנינן בעומד באיסטריא כלומר שהוא במקום פרהסיא ואיכא גנאי למת אבל חלילין דלא מפרסמו א"נ קבר שאינו עומד באיסטריא שרי בכדי שיעשו וכמו שנפרש עלה דההיא בס"ד

והא דמפלגינן בסיפא גבי קבר שנעשה בסתם לשנעשה בשביל ישראל וגבי חלילין לא מפלגינן כתב הרמב"ן ז"ל דהיינו טעמא לפי שאין דרכו של נכרי לקונן ולספוד בחלילין ולפיכך בסתם אנו תולין שבשביל ישראל הביאם מה שאין כן בחופר קבר דמסתמא לדעת עצמן עשאוהו

ואיכא מ"ד דכי תנן לא יספוד בהן ישראל וכן נמי לא יקבר בו עולמית דווקא אותו ישראל שנעשה בשבילו הא ישראל אחר שלא נעשה בשבילו מותר מיד ולא בעינן אפילו בכדי שיעשו והביא ראייה ממה ששנו כאן בתוספתא כותי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו לו את הקבר לא יקבר בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר ומדלא קתני לא יקבר בו עולמית ועוד דקתני כותי שהביא חלילין לא יספוד בהן אותו ישראל בחלילין לא מיתסר אלא