ריטב”א על שבת ק

ביה לא יגוש צריך שיאמר לו משמט אנו אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע מאי משמט אם בא לומר שאינו רשאי לתובעו בב"ד הרי שמוט ועומד הוא ואי צריך למימר ליה משמט אני לא צריך דכיון דלא קרינא ביה לא יגוש לא צריך למימר ליה משמט אני

שאני התם דאיגלאי מילתא דחול הוא. כתב הרשב"א ז"ל דמכאן נ"ל ללמוד דלכולי עלמא ביום טוב שני דרבנן ניתנה ליתבע ואינה ראייה אצלי דשאני הכא שלהם בראשון קדש בטעות אבל לדידן דעבדינן תרי יומא מתקנתא אפשר דאפילו הלואת י"ט שני לא ניתנה ליתבע

לענין הלכה איכא מאן דאמר דקיימא לן ניתנה ליתבע משום דגרסינן הכא רבה דהוא בר פלוגתיה דרב יוסף וקיימא לן כוותיה לגבי רב יוסף בר משדה קנין ומחצה ואפילו למאן דאמר דלא איתמר ההוא כללא אלא במאי דאפליגו בבא בתרא בלחוד ואפילו הכי כל היכי דלא ריהטא סוגייא כרב יוסף מסתמא כרבה נקטינן וכי תימא א"כ למה להו לרב אויא ולרבה בר אביה למשקל משכונא ולאערומי איכא למימר דאינהו מחמרי אנפשייהו אי נמי משום חששא ואיכא מאן דגריס רבא ופסק הלכה כרב יוסף משום דהוא רביה דרבא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואחרים אומרים דאי נמי גרסינן רבא לא קיימא לן כרב יוסף אלא כרבא דבתרא הוא והריא"ף ז"ל לא הכריע בהלכות דבר אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ד מהלכות י"ט כמאן דאמר ניתנה ליתבע. ומכל מקום לכולי עלמא אי תפיס לא מפקינן מיניה כי הא דרבא בר עולא דמערים ושקיל מיניה ועוד דאנן לא ניתנה ליתבע קאמרינן כלו' בב"ד אבל בין דידיה לדידיה תבע ואי תפיס תפיס ולא עוד אלא דאי אזיל אידך ותפיס מידי מיניה דמלוה מפקינן מיניה דלוה ויהבינן למלוה דהשתא לאו הלוואת יום טוב הוא דמגבינן אלא גזילה הוא דמפקינן מיניה

ומיהו היכא דלא תפיס מלוה זוזי אלא משכונא והדר לוה ותפיס ההוא משכונא גופיה לא מפקינן מיניה דהא לא קנייה מלוה לגמרי וכי הדר תפיס ליה לוה דידיה קא תפיס הלכך אי מפקינן מיניה מידי לוה הלוואת יום טוב הוא דקא מגבינן

מונה אדם את אורחיו ואת פרפראותיו מפיו אבל לא מן הכתב. כתבו בתוס' דלא אסרו מתוך הכתב אלא בקורא מפיו דומיא דמונה בפיו דקתני אבל להסתכל בכתבא למנות במחשבתו מותר דהא א"ל היכירא וה"ר יונה ז"ל כתב דאפילו הכי אסור דהא ההוא ברייתא דמייתי בשילהי שמעתא דקתני כתב המהלך תחת הצורה ותחת דיוקנאות אסור לקרותו בשבת תני לה בתוספתא אסור להסתכל בו

דף קמ"ט ע"א אלא איכא בינייהו דכתב אכותל ומתתי. פי' דאפי' מתתי למ"ד שמא יקרא שרי דגודא בשטרא לא מחלף אבל אין הכי נמי דלמ"ד שמא ימחוק אפילו מכותל לכותל אסור כדמוקמינן לעיל בסמוך מדרבא

לא לעולם דכתב אכותל ומדלי. פירש הריא"ף ז"ל בהלכות דאמאי דאיכא בינייהו דרב ביבי ואביי קיימינן ואהדרי' לאוקומא קמייתא דאיכא בינייהו דכתב אכותל ומדלי ורבא לא תיקשי לן דתנאי היא הלכך רב ביבי ואביי גזירה שמא ימחוק סבירא להו דגודא בשטרא לא מחלפא הלכך כל היכא דליכא למיחש שמא ימחוק כגון דכתב אכותל ומדלי דבכי האי גוונא ליכא למיחש למחיקה דהא לית ליה דרבא שרי

ואביי כי פליג עליה ואמר ליה אין הכי נמי ודאי מודינא לך דכל היכא דמדלי לשמא ימחוק ליכא למיחש דאנא נמי פליגנא עליה דרבא אלא מיהו נמי דלשמא ימחוק ליכא למיחש לשמא יקרא איכא למיחש דסבירא ליה דגודא בשטרא מיחלף ועל כרחין אית לן למימר הכי דאביי נמי פליג עליה דרבא דאי לא אביי דאתא למיסר אפילו היכא דכתי' אכותל ומדלי למה ליה לאהדורי אטעמא דשמא יקרא בשטרי הדיוטות בטעמא דשמא ימחוק נמי מצי למימר וכדרב' אלא שמע מינה דבין אביי בין רב ביבי לית להו דרבא ואינהו סבירא להו דת"ק ורבי אחא בפלוגתייהו פליגי דנהי דתרוייהו לא סבירא להו הא דרב' אפילו הכי אסר תנא קמא לקרות הכתב שעל גבי הכותל משום גזירה דשמא יקרא בשטרי הדיוטות דסבירא להו דגודא בשטרא מיחלף וכדאביי ור' אחא מתיר דסבירא ליה דגודא בשטרא לא מיחלף וכדרב ביבי ודאמרי בגמרא תנאי היא דתניא היינו לומר דאע"ג דרבא מצי מוקי ת"ק דר' אחא כוותיה ולפרושי פלוגתייהו אי אמרי' דאפילו מדלי אסור או לא מ"מ על כרחיה ר' אחא סבר לה דלא כוותיה וכיון שכן אף אנו נאמר דרב ביבי ואביי תרוייהו פליגי עליה ומפרשי פלוגתייהו דר' אחא ות"ק בפלוגתייהו דידהו דפליגי בגודא בשטרא אי מיחלף אי לא אבל לעולם אפילו ת"ק דרבי אחא לא ס"ל כרבא והא דתניא מונה אדם את אורחיו כו' מכתב שעל גבי הכותל כרבי אחא אתיא דאמר גודא בשטרא לא מיחלף וא"ת ולמה לי לאוקמי כולהו דלא כרבא נימא דכולי עלמא אית להו דרבא והכא בדחייק מחיקה ובגודא בשטרא אי מחליף אי לא מיחלף פליגי איכא למימר אין הכי נמי אלא כיון דהא דרבא על כרחין תנאי היא דתניא אין רואין במראה דעל כרחין רבי שהוא מתיר במראה הקבוע בכותל לא סבירא ליה דרבא אהדדי לאוקמתין קמייתא כיון דלעיל לא סתרינן לה אלא מדרבא

ולענין הלכה פסק הריא"ף ז"ל כרב ביבי במאי דס"ל דגודא בשטרא לא מיחלף דסוגיין בהכי ריהטא אבל במאי דסבירא ליה דהיכא דמדלא חיישינן למחיקה לא קיימא לן כוותיה אלא כרבא דאמר אפילו גבוה שתי קומות הלכך כתב מכתב לעולם אסור חייק מחק בכותל לעולם מותר וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ג מהלכות שבת

והר"ז הלוי ז"ל פירש שמועה זו בספר המאור בענין אחר אבל פירושו עולה לפסק הלכה כדברי הריא"ף ז"ל

הכא במראה של מתכת עסקינן פי' דתנא קמא אסר בה אפילו קבועה ומיהו שאר המראות אפילו לתנא קמא שרי דאע"ג דת"ק ס"ל כרבא ה"מ לומר שהשוו מדותיהן במין אחד אבל להמיר במין אחד אטו אותו מין שראוי לחוש בו אפילו רבא מודה דלא מחמרינן תדע דהא אמרינן בפ"ק דאם אדם חשוב הוא מותר ולא גזרינן אטו שאינו חשוב ובשמש נמי חלקו בין מישחא לנפטא ולא גזרו מפני זה הלכך נקטינן דמראה שאינה של מתכת בין קבועה בין שאינה קבועה שריא ומראה של מתכת אפילו קבועה אסירא זהו דעת הריא"ף ז"ל

ומפני זה נהגו נשים לראות בשבת במראה של זכוכית וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפכ"ד מהלכות שבת אבל ה"ר משה ב"ר יוסף והר"ז הלוי ז"ל פירשו דכי אמרינן הכא במראה של מתכת עסקינן לפרושי טעמא דגזירה הוא דאמרינן אבל אין הכי נמי דת"ק כי היכי דאסר במראה קבועה של מתכת הכי נמי אסר בכל המראות כולן דסבירא ליה שחכמים השוו מדותיהן לגמרי ומה שנהגו עכשיו הנשים לראות במראה של זכוכית למד עליהן הר"ז הלוי זכות שלא נאסר לראות במראה של זכוכית אלא לאיש שמתקן עצמו בזוג של ספרים אבל האשה שאינה רגילה בנטילת שער בזוג מותרת לראות במראה של זכוכית. ובמראה של מתכת אחד האשה ואחד האיש אסורין בשבת לפי שהיא עשוייה להשיר בה נימין המדולדלות ובזה אחד האיש ואחד האשה שוין. א"ד ז"ל ואינם נכונים לפי שברייתא זו בנשים היא שנויה ובירושלמי בפ' במה אשה ה"ג התם אין רואין במראה בשבת ואם היתה קבועה בכותל רבי מתיר וחכמים אוסרים רבי אחא בשם ר' בא טעמא דאהין דאסר פעמים שהיא רואה נימא א' לבנה ונימא א' שחורה תולשה והיא באה לידי חיוב חטאת והאיש אפילו בחול אסור לפי שאינו דרך כבוד וכן מה שפיר' ז"ל דתנא קמא אפילו בשאר מראות הוא אוסר אינו נכון דאם איתא הכי איבעי ליה למיתני רבי מתיר בכל המראות חוץ ממראה