ריטב”א על גיטין ט

אי ר"א כתיבה בעי חתימה לא בעי דתנן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים וטעמא משום דקסבר ר"א דעידי מסורה כרתי בלא עידי חתימה ואע"ג דלר"א עידי חתימה נמי כרתי דלא פליג אדר"מ אלא בעידי מסירה נמי כרתי אבל מודה הוא דעידי חתימה כרתי וכדבעי' למימר קמן איכא למימר דאפ"ה קס"ד דמקשה הכל כה"ג דגט ע"י שליח כיון שהוא בעידי מסירה ולא סגיא בלאו הכי דהא אמר דבפני ב' או ג' והתנו לה דבזה לא בעי חתימה לשמה אלא בגט הנעשה בעידי חתימה בלא עידי מסורה וכי מקשה הכא אי ר"א כתיבה בעדי חתימה לא בעי בגט כי האי מקשי' שהוא ע"י שליח אבל בעלמא אפי' ר"א מודה דבעי' חתימה לשמה ולפי פי' זה כי מתרצים לעולם ר"א היא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכ' עדים אבל היכא דאיכ' עדים בעי אהדר ליה דאינו כקס"ד דמקשה דכל היכא דמגרש בעידי מסירה דלא בעי חתימה לשמה אף על פי שעדים חתומים בגט דודאי היכא דעדים התומים בגט בעי משום דר' אבא דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וטעמא משום דאתי למסמך על זה כי מגרש בעידי חתימה להכשיר עידי חתימ' שלא לשמה הא אמר דאפילו לרבי אליעזר כי מגרש בעידי חתימה בלא עידי מסורה דבעי' חתימה לשמה, ואפשר דמקשה לא ידע ליה להא דר' אבא וא"ל י"ל דה"ק אי ר"א כתיבה בעי חתימה לא לא בעי דכיון דלר"א עידי מסורה כרתי ועידי חתימה לא בעי דהא אפשר לגרש בעידי מסורה בלא מידי חתימה וכתב לה דאמר קרא לא אמר אלא בכתיבה בלחוד שהיא מע"כ אבל לא אחתימה ואפי' הוא מגרש בעידי חתימה כיון דאפשר לגרש בלא חתימה דלא הקפידה תורה אלא בדבר דמעכב דהיינו כתיבה ולפ"ז כי אמר לקמן לעולם ר"א היא אהדר. ליה דלאו כקס"ד דהתורה לא הקפידה אלא על הכתיבה המעכב' אבל לא על החתימה דה"מ היכא דליתא אבל היכא דאיתי' ומגרש בעידי חתימה דבעי' חתימה לשמה שהתורה הקפדה אבל כתיבה שבגט הקפידה שיהא לשמה כיון דעידי כתיבה צריכי דהא מגרש בהו וכיון דכן אפילו כי לא מגרש אלא בעידי מסירה בעי' שתהא חתימה לשמה מדר' אבא משום דאתי לסמך עלה כשיגרש בעידי חתימה וזה נכון ורבי' כתב בשם ר"י הלוי בן אחיו של רבי' נר"ו דהכי סא מקשה אי ר"א כתיבה בעי כלומר כשמגרש בעידי מסורה וכשמגרש בעידי חתימה פשיטא ליה דחתימה בעי כתיבה לא בעי אדר"מ דליכא תנא דבעי תרי כתיבה וחתימה ומש"ה לא אדכר אלא חדא כתובה בעי חתימה לא בעי ומשום אידך פשיטא ליה ואיהו אדכר ליה אמרינן אה"נ אלא דמדר' אבא דאמר דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול אית לן למימר דכל היכא דאיכא ותימה דבעי לשמה אע"ג דהוא מגרש בעידי מסירה כו' כי מגרש בעידי חתימה בעי' כתובה לשמה דאי לא ה"ל מזוייף מתוכו הילכך אי מגרש בעידי חתימה בעי' חתימה לשמה מדינא וכתיבה משום דר' אבא דדילמא אתי למסמך עלה כשיגרש בעידי מסירה לבד ואי מגרש בעידי מסורה עדים חותמים בגט בעי' כתובה לשמה מדינא וחתימה משום דר' אבא דילמא אתי למסמך עלה כשיגרש בעידי חתימה וההיא ודאי צריכה לשמה מדינא וזה נר' נכון:

דב אשי אמר ה"מ ר"י היא ואק"ל כיון דקי"ל כר"א מ"ט נייד רב אשי מר"א ומוקי לה כר"י וי"ל כיון דאוקמתא דר"י דניח' וההוא דר"א לא ניחא כולי האי אוקמא כר"י ורבי' כתב בשם ר"י הלוי בן אחיו של רבי' דרב אשי אתי לאשמועי' דאעפ"י שאפשר לאוקי' כר"י לרווחא מהדרי' אריא משום דהלכתא כוותיה ולא משום דליכא אוקמתא אחריתי אלא בהא הא אפשר לאוקומ' כר"י וכולה מילתא דרב אשי דהא דאמר דהלכתא כר"ת בגיטין לאו לאפוקי דלאו הלכתא כוותיה בשאר שטרות דאפשר דאף בשאר שטרות קי"ל כוותיה אלא משום דהכא לא אצטריך אלא לגיטין נקטה הכי ועוד דלא רצה לעיולי נפשיה בפלוגתא כיון דרב פליג עליה בשאר שטרות כדאיתא התם ולקמן נאריך בזה בס"ד:

אי מההוא ה"א ה"מ בדיעבד אבל לכתחילה צריך קמ"ל כלומר מיתורא דמתני' אשמעי' דאסור לכתחלה א"צ כלל וק"ל והיכי הוה קס"ד לומר דה"מ בדיעבד דהא א"צ קתני וא"צ לכתחילה משמע כמ"ש בפ"ק דחולין גבי אין השומר צריך להיות יושב ומשמר דלכתחלה היא ותירץ הרמב''ן דהכא גבי אשה תרי לכתחלה איכא להתגרש לכתחלה ולהנשא לכתחילה ואי לאו יתורא דאידך מתני' ה"א דדוקא בדיעבד כלומר אם נתן לה הגט ולא אמר וב"נ התם דא"צ לכתחלה ליטול אותו ממנה לחזור וליתנו לה ושיאמר ב"נ אלא תנשא בו לכתחלה אבל כשבא לגרשה מתחלה צריך שיאמר קמ"ל דאפילו להתגרש לכתחלה א"צ כלל להרמב"ן:

א תימא ממדינה למדינה בא"י לא צריך אלא אימא באותה מדינה במ"ה צריך לפום האי סברא אוקמתא הדא לא חילק בין ארץ ישראל לח"ל וכבר כתבנו לעיל רבא היכי מפרש למתני' לפי האי סברא וכדין הוה דיכול המקשה לרבא ממתני' דתנן המביא גט בא"י אצ"ל ב"נ וב"נ אלא דמגוף עדיפא ליה לאקשויי ומסקנא דמדינה למדינה בא"י ל"צ אפילו לרבא כיון דאיכא עולי רגלים וכ"ד דקבעו משכח שכיחי ואי ק"ל מהא דתנן בב"ב בפ' ח"ה ג' ארצות לחזקה יהודא ועבר ירדן וגליל ופריך התם דטעמא משום דאין מצויות שם ואע"ג דקביעי ב"ד ותירצו בתוס' דשאני חזקה דהיא מילתא דלאו אדעתיה דאינש שיבא אדם מחזיק ואינו שואל וכיון שאין השירות מצויות שם להדיא אין מי שמודיענו אבל הכא גבי גט כיון שהאשה מחזרת לקיים גיטא וב"ד קביעי תמצא ודאי מי שמעיד על החתימות וזה נכון לרבא ניחא לרבה קשי' וכ"ת ומאי קשי' ליה לרבה דרבה אמרו לך דרשב"ג כרבא והוא דאמר כת"ק הא לאו מילתא היא דבשלמא לרבא הא חזינן דרשב"ג אות ליה כטעמא ות"ק לא חזו ליה דאית ליה כטעמא דרבה ן וכיון שכן קשיא לרבה:

דבה אית ליה דרבא אלא מ"ב ערש"י דבין אתירוצא קמא בין אתירוצא בתרא כרכי' דלתירוצא קמא נהי דעולי רגלים או ב"ד דקביעי ליכא מידי בין רבא לרבה דממדינה למדינה בא"י ל"צ בין לרבא בין לרבה ואין צריך לזה דמ"מ לתרוצא קמא הא איכא בינייהו ממדינה למדינה שעת חירום דלרבא צריך אבל השתא הוא דבעינן מב' ומשום דכיון דרבה אית ליה דרבא אפילו בהא מודה שצריך דהא לאו פריכא היא דהא אמרינן לעיל מ"ב וכי מדלית לחדא מינייהו אשתיורי הנך אחריתי אלא משום דאסיק השתא דרבה אית ליה דרבא מסיק נמי ח"ב כלומר מהנך תלת מילי דאמר לעיל דאיכא בנייהו השתא לא אשתיורי אלא הני תרי והא דאמרי' דרבה אית ליה דרבא לגמרי קאמרי' כהלכתיה וכטעמיה לומר דאפי' במקום דליכא משום לשמה כגון ממדינה למדינה במ"ה מאחר שלמדו צ"ל ב"כ וב"ר ולא סגיא לרבא בנחתם לחוד משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות בעלמא וכדאמר רבא לעיל דהשתא רבה אית ליה דרבא לגמרי כהלכתיה וכטעמיה ולאו כדקס"ד מעיקרא דרבה לא חייש לאחלופי והכי משמע מהא דרשב"ג דאפילו מהגמוניא להמוניא בא"י דליכא משום לשמה צ"ל ב"כ וב"נ משום קיום ועוד ראיה מדר"מ דאמר לעיל דחתימה בעי כתיבה לא בעי ולקמן תניא המביא גט ממ"ה ונתנן לה ולא אמר ב"נ וב"נ יוציא והולד ממזר דר"מ ועוד אמר נמי לקמן מעשה באדם א' שהביא גט לפני ר"י א"ל ר' צריך אני לומר ב"כ וב"נ א"ל צריך כדי שלא תזקק לעדים דהא התם דטעמא לא הוי אלא משום קיום וכדא"ל כדי שלא תזקק לעדים ואפ"ה אמר שצ"ל ב"ל וב"נ אלא ש"מ כדפרישנא דאפי' היכא דליכא אלא משום קיום צ"ל כן ומשום איחלופי וכדפרי' א"נ י"ל דרבה לא חייש לאיחלופי וכי הוה קס"ד מעיקרא דלא אתקן ב"נ משום איחלופי ומ"מ אפ"ה קסבר דצ"ל ב"נ וב"נ וטעמא דכיון דהתקין משום לשמה במ"ה תקנו ג"כ שיהא צ"ל כן בכל מקום צ"ל ב"נ וב"נ ואפילו מהגמוניא להגמוניא בא"י וגם זה נכון:

לרבא ניחא לרבה קשיא הב"ע לאחר שלמדו פי' ואשמעי' מתני' דלא גזרו למדו אטו לא למדו א"ה יכול נמי ואי קשיא ומאי ק"ל טפי לרבא אחר שלמדו מלרבא קודם שלמדו דהא רבא אחר שלמדו כרבא קודם שלמדו ורש''י נשמר מקושיא זו וכתב דאמאי דקס"ד מעיקרא דרבא אות ליה דרבה קא מקשי וה"ק א"ה דלאחר שלמדו אפי' יכול נמי למה צריך קיום לדידך דאית לך דטעמא משום לשמה ואע"ג דאיתותב רבא מההיא דלעיל מקשה ליה ג"כ מזו אילימא נמי דמהא תיהוי תיובתא כדאמר' בהרבה מקומות בתלמוד וזה דחוק מאד ועוד שאין הלשון משמע כן דיכול נמי משמע דיכול יתקיים בחותמיו והנכון כמו שפי' בשם ר"ת דה"ק בשלמא לרבא ניחא משום דלדידיה כי סגי לן באומ' ב"נ כו' קולא היא דקיום עדיף ואשמעי' הוא דמתני' דוקא ביכול סגי לן בהכי ולא מצרכי קיום אבל באינו יכול לא סגי לן אלא בקיום דלא אפשר למיתקן ליה במידי אבל לרבא דאית ליה דטעמא משום לשמה והאי ב"נ חמרא הוא דטפי עדיף שיאמר ב"נ מקיום דאפי' נתקיים אם לא ידענו שנכתב לשמה לא סגי לן והלכך כל היכא דאמר דסגי לן בקיום קולא הוא דמתני' היינו דאתא לאשמעי' דכיון שלמדו שלא יהא צ"ל ב"נ כו' אלא יתקיים בחותמיו דהוי רבותא טפי ומש"ה אינו יכול דנקט ואהדר ליה דביכול נ"ל גזירה שמא יחזור הדבר לקלקלו וזה פי' נכון:

דף ה' ע"כ והא אשה דלא שכיחא היא כלומר שהיא עצמה תהא מביאה גיטא בתורת שליחות ואפי"ה צ"ל ב"נ וא"ת ומאי קושיא דדילמא ההיא קודם שלמדו ולא משום גזרה היא אלא מדינא אבל הכא שאינו אלא משום גזירה איכא למימר דבמלתא דל"ש לא גזרינ' ואמאי לא שני ליה הכי ותי' ר"ת דכיון דאוקימנא הכא האי מתני' דאינו יכול לאתר שלמדו ההוא דהתם נמי לאחר שלמדו דכיון דרישא לאחר שלמדו סיפא נמי הכא דבחדא מסכתא א"ל אין סדר למשנה ועוד דהתם ברישא דההוא פרק' מתני' דא' אומר ב"נ וא' אומר ב"נ ולאחר שלמדו לרבה וכיון שכן אפשר דכולה מתניתין דהתם לאחר שלמדו א"נ אפשר דקושי' זו ליתא דקושטא דמילתא שאני ליה דאפי' לאחר שלמדו צ"ל ב"נ וב"נ כדי שלא תחלו' בשליחות כלומר בין אשה המביאה גט לעצמה בתורת שליחות למביאה לחברת' ופי' שלא תחלוק בשליחות תשוה שזו יכולה וזו אינה יכולה אע"ג דהיא מילתא דל"ש אבל בשליחות שאינו שוה שזה יכול וזה אינו יכול נחלוק כיון דדבר דל"ש הוא ולא גזרי' א"נ אפשר לומר דעיקר קושי' דאשה אפי' קודם שלמדו משום גזרה הוא ומדינא כיון שהגט בא מודו של בעל לידה אינה צ"ל ב"נ ו"נ דליכא למיחש שיבא וערער כדפרי' לעיל אלא דכיון דבתורת שליחות אתא לידה גזרי' אשה אטו שליח דעלמא ואיצטריכוה לומר כן משום גזרה ואע"ג דהוא מלתא דל"ש ופריק התם כדי שלא תחלוק בשליחות כלומר כשליחות השוה וכדפרי' וזה נכון:

א"ה בעל נמי פי' כיון דהוא מביא את גיטא דומה לשליח ונימא כדי שלא תחלוק בשליחות שיהא צ"ל אלמא תניא כו' ואהדר דליכא למטעי בין בעל לשליח כלל דהתם טעמא מאי דילמא אתי בעל:

שנים שהביאו גט ממ"ה כו' ורבא ניחא דקסבר דטעמא משום קיום או משום לשמה ואהדר ליה דאין צריכין כרבא אלא לרבה קשיא ופריך הכא במ"ע לאחר שלמדו ומאן דבעי ליה ומשום דמספקא ליה אי אמר גזירה במקומה עומדות או לא ואיהו אהדר ליה דאין צריכין דלא גזרינן למדו אטו לא למדו א"ה חד נמי פי' החכם ר' פנחס אחיו של ר' דה"ק אא"ב כרבא וקודם שלמדו ניחא דמאן דבעי לא בעו באי' המביא גנו צריך שיאמר ב"נ וב"נ ומספקא ליה טעמא אי משום קיום אי משום לשמה מ"ה