ריטב”א על גיטין פה

לא א"ש לישנא דמכאן ואילך דהכי הל"ל פחות מכאן פסול ואית ספרים דלא גרסי ליה כלל ומיהו לספ' דג"ל נר' דל"ק דתנ' מלמעל' למטה קחשיב ויש שפי' דה"ק חניכת אבות בגטין ועד י' דורות דאע"פ שנפסקה אותה חניכה שלא נקראו באותה חניכה אם לא נפסקו י' דורות כותבה בגט ונשר ורשב"א אומר עד ג' דורות אבל מכאן ואילך פסול ולא נהי' וקי"ל ש כרשב"א דהא ר"ח ס"ל כוותיה:

מתני' גט מעושה בישראל כשר פירוש באותן שכופין אותם להוציא א וכשיאמר רוצה אני דוקא הא לאו הכי לא ובעובדי כוכבים פסול דאינם בני עישוי ובעובדי כוכבי' חובטי' אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך דאין צריך שיהא המעשה ישראל ממש אלא אעפ"י שהוא מעשה עובדי כוכבים כיון דבשליחות ישראל הוא עביד כשר דאינו אלא למקל ורצועה בב"ד:

אר"נ אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין פוסל ופסול שלא כדין אפילו ריח גט אין בו וטעמא משום דגזרינן בדין העובדי כוכבים אטו בדין ישראל ושלא בדין ישראל אטו בדין בישראל דליכא כשר מדינא אלא בדין דישראל והלכך שלא כדין דעובדי כוכבי' פסול ואיני פוסל כלל ואפי' ריח הגט אין בו וכן הלכה:

וגט דמעושה בעובד. כוכבים דפסול לאו דוקא שעושה אותו פשוט ובמקל אלא כל שמגרש מחמת יראה שירא ממנו כיון שספק בידו לעשו' זה עישוי ופסול וכדכתיבנא לעיל גבי סקרקון ואנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ועקר טע' דעבדי' שליחותייהו כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכדאי' בפ"ק דסנהדרין וגטין דומיא דהודאות והלואות נינהו כי היכי דלא להוו בנות ישראל עגונות וגרים דמקבלים גם כן בזמן הזה תקנה הוא כתקנה דהודאו' והלואות שכן מוצאו אמוראים שהיו מקבלים כדאיתא בפרק החולץ ואף שלוחים שלהם ושלחותייהו עבדינן דגזלו' וחבלו' משום דלא שכיח:

שמעתי בשם ר"ח דלא אמרי היכא דהגזל' קיימת ואפילו דאין הגזלה קיימת אלא כשגזל הדבר מידו ממש כעין ויגזול את החנית מיד המצרי הא לאו הכי עבדינן שליחותייהו דשכיחי ומי' בכלן משמתי' אותו עד דמרצה לבעל דיניה וכן כתבו הגאונים ותו לא מידי מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת בגמרא מפרש היאך יצא קול. זה דגבי קדושין בנרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טות לאור הנר, שאומרות פ' נתקדשת היום מקודשת וגבי גרושין דליכא נרות דולקות היכא שבאו פלוני ופ' ואמרו שמעינן מפ' ופ' שפ' נתגרשה והלכו להם למ"ה מגורשת וכדאית' בגמר' והשת' קס"ד דמ"ש מגורשת לאשה נשואה עסקינן שיצא עליה קול שהיא מגורשת מחזיקינן לה במגורשת לאוסרה על בעלה אם כהן הוא אבל להתירה לינשא לא דליכ' למ"ד דבקלא לחוד שרינן א"א לעלמ' רבינו נר"ו:

גמרא מגורשת ואסרינן לה אגבר' כלומר אם כהן הוא אבל להתירה לינש' לא וכדפרש' במתני' והא אמר רב אסי כל קלא דבתר נשואיה לא חיישי' ליה וק"ל ומנ"ל דבנשואה עסקינן דילמ' באשה שהיא לנו בחזקת אלמנה קאמר שאם יצא עליה קול דגרושה הוא שאוסרין אותה לינשא לכהן דהשת' הוה קלא דקודם נשואיה ואיכ' למימר דלא משמע ליה הכי משום דהיינו ריש' ותרתי למ"ל בקידושין ובגרושין לפיכך משמע ליה דבנשואה עסקינן וק"ל אמאי אסרינן לבעלה א"נ דאפי' בהאי קלא דקיד' נשואין לא הוי' כלום כיון דאתי' להוצי' אשה מחזקתה וכדמשמע לקמן גבי בעלה אין חוששין לה משום דאת' להוציאה מחזקתה וכדבעינן לפרושי קמן דלעולם אין חוששין לקול אלא כשאומר פ' נתקדשה היום דלא מפקי לה מחזקתה ואי ק"ל ודילמ' לאוסרה על בעלה שני קאמר דלדידיה הויא קלא דקודם נשואין וכדאמרי' לעיל בפ' הזורק גבי איש פ' כהן יצא עליו קול שכתב גט לאשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשת דשלח ליה שמואל דתנא משני אבל מראשון לא משום דהויה קלא קודם נישואין ואיכ' למימר דלא משמע ליה מגורשת לאוסרה לבעלה הב' משום דמגורשת דומי' דמקודשת וכי היכי דמקודשת אסרי' ליה לאלתר ה"נ במגורשת רבי' נר"ו ופרקי' דה"ק מקודשת ה"ז מקודשת מגורשת ה"ז מגורשת ואי ק"ל אמאי לא שני ליה בארוסה שיצ' עליה קול שנתגרשה וכדר' אסי דאמר לקמן דקלא דבתר אירוסין חיישי' ליה איכ' למימר דהא לאו קושי' הוא ככל דאנן לא אתינן לאוקמיה מתני' אליב' דר"א אנא אליב' דהלכת' ואליב' דהלכת' הא קי"ל דאפילו קלא דבתר אירוסין לא חיישינן לה וכדאי' לקמן דאמרי מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת קול ושוברו עמו וכן פי' הראב"ד ז"ל וכי קתני במתני' ובלבד שלא תה' שם אמתלא אתרווייהו קאי אגירושין והקדושין וה"ק שאם יצא שמה בעיר מקודשת על תנאי או שזרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה אין חוששין לקידושין כלל וכן נמי אם יצא שמה בעיר מקודשת גמורה ויצא שוברו עמו אבל אינו שובר גמור אלא שאומר שנתגרשה על תנאי בכי הא ודאי אין חוששין לשובר כלל והקידושין קידושין גמירי' דלא אתי ספק גירושין ומבטל קידושי גמורים וכ"כ הראב"ד ורבי' נר"ו הסכי' לדעתו אבל הרמב"ם כתב דאפי' לא יצאו ב' הקולות כא' אלא שהיום יצא הקול שהיא מקודשת ולאחר זמן יצא קול שנתגרשה שהיא מגורשת דהיינו שובר והא קמ"ל דסמכינן אקלא להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דקול אסר לה וקול שרי לה וכן דעת הרמב"ם ואינו מחוור דהא לקמן אמרינן דלא מבטלי' קלא היכ' דלא מגלי' מלת' לגמרי ואפי' היכ' דמגלי' מלת' איכ' מ"ד דלא מבטלינן קלא משום לעז והיכי אפשר דהכ' בקול לחוד שרינן לה דהא מידי לעז לא מפקה דמאן דידע בהאי קלא לא ידע באידך והיינו טעמ' דמ"ד דלא מבטלי' קלא אלא ש"מ כדפרי' והם סבורין לומר דשאני התם שבאין לסתור לגמרי הקול הא' ובכי הא לא מבטלי' קלא היכ' דמגלי' מילת' ואפי' היכ' דמגלי' מילת' איכ' מ"ד דלא מבטלי' אבל הכ' דקול זה אינו סותר חת הקול הא' בכי הא ודאי לכ"ע מגורשת ולא נהירה ומטעמ' דפרי' דאכתי חיכ' ללעז דחיכ' דשמע בהא לא שמע בהא והיינו טעמ' דמאן דאמר דלא מבטלינן קלא ואפי' היכא דאגלית מילתא דקול שיצא שקר היה משום דאמרינן מאן דשמע בקול לא שמע בביטול ואיכא לעז וה"נ הכי הוא וכדפרי' ומיהו נראה דלר' דאמר לקמן שאמר מכאן ועד י' ימים ה"ה לשובר אבל לרב זביד דפליג עליה ה"ה דפליג בהא דדוקא שיצאו ב' הקולות לאלתר הא לאו הכי לא וכדפרי' ע"ב א"ר יצא עליה קול מזנה בעיר אין חוששין לה פי' כדי נאסרה על כהן ופי' רש"י כשיצא עליה שם שמזנה עם הישמעאל ועבד שפוסלין אותה לכהונה וא"צ דא"כ יצא עניה שם מזנה סתם אסורה לכהונה דמסתמא אמרינן דלפסול לא נבעלה וכדאמרינין בכתובות דאשה מזנה אינה בודקה ומזנה ותנן נמי התם ראוה מדברת עם א' בשוק אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור"י אומר לא מפיה אנו חיים אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואפי' ר"ג ור"א נמי לא אמר לכשר לו נבעלתי משום נאמנות שהאמינו אבל אם אינ' יודעת למי נבעלה ואינ' יודע מה טיבו הרי זו בחזקת בעולה לפסול לה ולפ"ז כי אמרינן לקמן בעולה אין חוששין לה לאוסרה אפי' לכהן הדיוט קאמר ושלא כדברי רש"י שפי' שאפי' לאוסרה לכ"ג ר"י ז"ל ורבינו נר"ו פי' יצא עליה שם מזנה בעיר דאין חוששין על בעלה משום דאמרינן דפרצותא בעלמא הוא דחזו בה ודוקא משום האי טעמא הא לאו הכי חיישינן ואע"ג דאמר רב אשי דכל קנא דבתר נשואין לא חיישינן לה ה"מ כשמוציאין קול שנתגרשה דקול זה בא לסתור נשואיו אבל לא חיישינן ליה אי לא משום דאמרינן דדילמא פריצותא בעלמא הוא דחזו בה וצ"ע:

והא דאמרינן כתנאי אכלה בשוק הניקה בנה בשוק בכולו ר"מ אומר תצא ור"ע אומר לא תצא עד שישתו ויתנו לפי פי' זה של רבינו נר"ו אתיא כפשטא לאוסרה על בעלה משום קול זנות בלבד ולא הוי קלא דבתר נשואין וכדפרי' ולפי דבריהם מיירי כשנשאת לכהן אחר שיצא הקול דהוי קלא דקודם נשואין:

ודף פ ע"א) א"כ לא הנחת בת לא"א שיושבת תחת בעלה אלא מה להלן דבר ברור וק"ל וכי ריב"ב לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיכ' למי' דל"ק דהתם דוקא להפסידה כתובתה אכל בעלה רשאי לקיימא דאין אוסרין על בעלה אלא בדבר ברור וכי אמרינן דמפסידה כתובתה מ"ה דוקא בהתראה וכדאיתא בסוטה פ' ארוסה ואפי' אחר התראה אם רצה לקיימה הרשות בידה דאינה אסורה אלא בדבר ברור או ע"י קינוי וסתירה:

ת"ר בעולה אין חוששין לה פי' או לאוסרה לכהונה או להפסידה מאתים דודאי כיון דבחזקת בתולה היא והם אומרים שכבר נבעלה ובאין להוציאה מאותה חזקה אין חוששין לה והכא לא כששמעו קול הברה בלבד מיירי אלא בקול גמור כגון פ' שמע מפ' ופ' מפ' והלכה להם למ"ה ותדע לך מדקתני הקדיש פ' הפקיד פ' נכסים אין חוששין לו והתם ודאי אפי' בקול ברור אמרינן דאין חוששין נו דאין מוציאין ממון מחזקתו משום דכולהו דומיא דהקדיש פ' נכסיו הפקיד פ' נכסיו אלא הכא בקול ברור עסקינן וכדפרי' וטעמא דכולהו משום דבאי' להוציא' מחזקתה ולעולם אין חוששין חוששין לקול אלא כשאומרים שנים נתקדשה וכדאיתא לקמן אבל כשהקול הוא להוציא אשה מחזקתה שהיא אצלינו בחזקת בתולה והם אומרים שהיא בעולה או שאומרים שהיא נשואה והיתה עמנו בחזקת פנויה יה או שאומרים שהיא חליצה והיא בחזקת אלמנ' בכי הא אין חוששין לקול וכדפרי' לעיל וכן פרש"י ז"ל ומיהו אפשר דכי אמרינן בעולה אין חוששין לה אפי' כשאומרים שנבעלה היום הוא דאין חוששין לה ומשו' דאמרי' דדילמא פריצותא הוא דחזו לה וכדאיתא לעיל וכן בנשואה אף ע"פי שהיום נשאת משום דנשואין מילתא בפרהסיא היא ואם איתא כ"ע ידעי בהו וכן חליצה אין חוששין להם משום דבאים להוציאה מחזקתה וכן שפחה וממזרת והא דאמרינן ארוסה אין חוששין לה פירוש אע"פ דאמרו שנתארסה היום וטעמא משום דאיכא אינשי דקרו למשכוב' ארוסה וכשלא אמר לפלוני אי חוששין לה אע"פ שאמר שנתקדשה עכשיו דכיון שנתקדשה סתם ולא אמר לפלוני נראה דהאי קלא לאו ברור הוא ולפ"ז כי אמרינן לקמן דנרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ואומר דנתקדשה היום דהוי קלא, וחוששין לה כשיצא הקול שנתקדשה דוקא לפלוני עסקינן וכדפרישנא ואמר עולא לא ששמעו קול הברה בעיר אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ושמעו מפי נשים המשיחות לפי תומן שאומרות שפ' נתקדשה שהם לא ראו שנדקדשה ממש כיון דאיכא הוכחה חיישינן והא דאר"א א"ר לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פ' מהיכן שמע מפלוני לא פליג עם עולא דעולא איירי בקדושין ור"א איירי בגרושין ומשום דבגירושין לא סניא אלא בהכי דליכא נרות דולקות ומיהו בקדושין דסגי בהכי ודוקא כשיהיו אלו המוציאות את הקול עדים כשרים דלא התירו עד מפי עד בלבד אבל שני עדים כשרים בעינן אמר ליה לרב יוסף מבטלין קלא או לא פי' כשנתברר הדבר בעדות ברור שאותו הקול שקר הוא כגון שבאו אותן עדים שחלה העדות בהן ואמרו שלא ראו מעולם מבטלינן קלא ולא חיישינן משום לעז ותדע לך דאפילו כשנודע הדבר בברור ששקר היה קמבעיא ליה אבל בקול בעלמא לא מבטלינן מדאמר לקמן אי מגליא מילתא דקדושין קמא לאו קדושין מעליא נינהו מבטלים קלא אלמא דגלויה ממש בעינן ואסיקנא