ריטב”א על גיטין פו

ואסיקנא דאתרוותא נינהו בסורא מבטלין קלא בנהרדעא לא מבטלין קלא וקיימא לן כס רא דקי' ל כרב באיסורי:

ההיא דנפק קלא דאתקדשת לבר בי רב אתא רב חמא לאבוה וא"ל א דקדשה על תנאי אדעתא דלא ליזיל לבי חוזאי ונתברר הדבר דעל תנאי קדשה אבל לא נודע אם נתקיים התנאי אם לאו דאבוה הוא דקא' דאזל אבל לא נתברר הדבר דאם נתברר ודאי מבטלי' קלא כרב דקיימא לן כוותיה וכדכתיבנא ואמתלאה הוה תמן אבל בשעת הקול לא יצא שם אמתלאה מש"ה א"ל דלאו כל כמיניה דיחזור אמתלאה אחר זמן אלא כשיוצאות מטעם הקול דלא ס"ל כרבה בר רב הונא האי עובדא לאחר י' ימים הוה ואפשר דאף רבה בר רב הונא מודה דאף אחר י' ימים דאין חוששין לאמתלאה די' ימים דוקא קאמר ההיא דנפק עלה קלא דאתקדשה באיצפ' דתוחלא בעינה דבי שיפי פי' ואגלאי מילתא דלא איקדשה כלל וכדפרי' לעיל ובעא מיניה אי מבטלי קלא או לא מבטלה משים דהכא ליכא לעז כלל דמימר אמרי עייני רבנן בקדושין ולא הוו בה ש"פ כיון דקדשה באיצפא דתוחלא דא"ל דלא הוה ש"פ ואי קשיא לך והא אמרינן בקדושין דחיישינן שמא ש"פ במדי איכא למימר דהא לא קשיא דכ"ע לאו דינא גמירי ההיא דנפק ענה קלא דאיתקדשא לחד מבני פלניא ואגלאי מילתא דשקר הוה ואמרינן דבכי הא מבטלין קלא לכ"ע משום דאמרינן עייני רבנן בקדושין קדושי טעות הוה ודוקא משום האי טעמא הא לאו הכי חוששין לקול ואע"ג דאמרינן לעיל דשלא לפ' אין חוששין לו חד מבני פלניא כשנתקדשה לפ' דמו ואיכא מאן דפריש דהכא אפי' לא מגליא מילתא מבטלינן משום דבלא כלום הוא דחד מבני פלניא הרי הוא כשלא לפ' ומי' א"ה בעי' לטעמא דעייני רבנן בקידושין משום דקרוב הדבר לומר דהוי כנשתקדשה לפ' וראשון נ"ל עיקר משום דלהאי פי' לא אתי שפיר לישנא דמבטלין קלא א"ר בר"א אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד י' ימים פי' אמתני' קאי דאמר דאמתלא שאמרו לאו דוקא כשיצאת לאלתר אלא אפי' אחר זמן ואיכא מאון דאמר דעד י' ימים דוקא קאמר ואיכא מ"ד דלאו דוקא ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששים לאמתלא ופי' רש"י ז"ל דרב זביד לא פליג בהדי דרב ר"ה אלא פרושי קא מפרש דאיזו אמתלא אמרינן דאע"ג דלא נפקא לאלתר חוששין כה כשיש מקום אמתלא מעיקרא כיון שאמר פ' קדשה בזריקה ואחר זמן יצא קול שספק קרוב לו לא היו חוששין לאמתלא ואינה מקודשת כיון דמעיקרא איכא ראוי לאמתלא אע"ג דמעיקרא ליכא אמתלא גמורה ואינו מחוור דא"כ כולה סוגיא דלא כהלכתא דהא דחאן ר"י לעיל להו דרבה בר"ה א"ו רב זביד פלג פליגי אהא דרבה בר"ה דאפי' דאמר היכא דליכא מקום אמתלא שעקרה חוששין לאמתלאה אע"פ שלא יצא אמחלא לאלתר ורב זביד אמר שלא אמרו אלא במקום אמתלא אבל כשאין מקום אמתלא לא אלא אי נפקא לאלתר לא הוי קלא כלום ואי לאו אין חוששין לאמתלא כלל והשתא אתי ר"ז כר"י דאמר דאמתלאה שאמרו דוקא לאלתר אבל לאחר זמן לאו במקום אמתלאה אפשר נמי דמודה ר"י לר"ז אע"ג דלא איידי במקום אמתלאה בהדיא הילכך כוותיה קי"ל וכן פסק הרב אלפסי ז"ל ומסתברא, דהיכא דאיכא מקום אמתלאה מעיקרא ויצאת אמתלאה לאחר זמן אע"פ שנצא לאחר זמן מרובה דמבטלינן לקלא:

והא דאקשינן ליה ר"פ לר"ז ובלבד שלא תהא שם אמתלאה לאו משום דס"ל כרבא בר"ה אלא משום דקסבר דבמקום אמתלאה לא עביד כלום ותהדר ליה דמתני' דמוקי מקום אמתלאה קאמר א"ל רב לר"פ ואת לא תסברא כלומר במקום אמתלאה קאמר והתנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה מותר לחזור לו האי מתניתין מיירי באשה שנתקדשה עפ"י עד אחד שאמר לה שמת בעלה וקאמר דאם בא בעלה אח"כ שנתקדשה שמותרת לחזור לו וקס"ד דמקדשה השתא משום דכיון דלא נשאת ודאי היינו במקום אמתלאה וכשבא בעלה חוזרת לו משום דביאה בעלה הוי כאמתלאה שלא נתקדשה לגמרי דנראה דעתה מת בעלה מתקדשה מעיקרא והיינו דלא נשאת ואיהו אהדר ליה דקתני לאו משום דאיכא מקום אמתלאה מעיקרא קא שריא ליה אלא משום בעל וליכא לעז דהא כ"ע ידעו דקידושין לאו קידושין נינהו א"ה נשאת נמי ידעי כ"ע דנשואין לאו נשואין הוו אא"א דמשום דאיכא אמתלאה וכדקא דייק מינה אחי שפיר דדוקא נתקדשה לחוד חוזרת דאיכ' מקום אמתלאה כיון דלא נשאת אבל נשאת דליכא אמתלאה לא אבל לדידך נשאת נמי אמאי אינה חוזרת לו ופרקינן נשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן דלאו משום דבא עליה אלא אע"פ שלא בא עליה שהרי מסרה עצמה לביאה ועבדא איסורא מדלא דייקא שפיר אר"א כל קלא דלא איתחזק בב"ד פי' דלקול שלא בדקו ב"ד אחריו אם הוא קול ברור עד שבאו בטולו לאו כלום הוא ומבטלה ליה לכ"ע ולאו דוקא בטול ממש אלא ה"ה אם יצאת אמתלאה, או שובר קודם שהוחזק בב"ד לא חיישינן ואם תאמר אע"פ שלא הוחזק יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו אחריו ויש לומר דלית להו דלעבדי הכי כיון שנשאת משום דליכא למיחש ליה דר' בר"ה איכ' פ' שבא מפ' ומהן אומרים אנו שמענו מפ' עד באו לב"ד ויחקרו ויאמרו שמענו ולא ראינו האדם אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה ואפילו לבתר אירוסין נמי פסקינן בהדיא דהלכתא דלא חיישינן ליה יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו שלח להו תצא והעמיד הדבר, על בוריו ואסיקנ' דהיינו העמדת הדבר על בוריו דאי מגלייא מילת' קדושי מעלי' נינהו לא צריכא גט משני ונשאת לראשון דקסבר דלא איתמר דרב המנונא אלא בפניו אבל שלא בפניו לא ורב הונא סבר דאפילו שלא בפניו ולא להתירה לשני להנשא קאמר אלא להצריכה גט משני ולאוסרה לראשון אבל לישנא לשני לא דהא מתניתין היא בהדי' בכתובות אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת ואיכא מאן דליכא דרב הונא וכן כתב רש"י ז"ל כאן ויש אומרים דחוששין לה דהא ר"א נמי סבירא ליה דהא רב המנונא אפי' שלא בפניו וכדאיתא בכתובות דשם נאריך בזה בס"ד לא העמידו דבר על בוריו מהו כלומר מאי תצא דאמר שמואל ממי תצא ומי נושאה א"ר הונא מגרש ראשון ונושא שני דתו ליכא לעז למימר יאמרו בתר גרושי ראשון קדשה שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין כדאיתא ביבמות פרק קמא:

ואי קשיא לך לרב הונא דאית ליה דכי איתמר דרב המנונא אפילו שלא בפניו אמאי נקט שמא יאמרו מחזיר גרושתו הוא דכשקבלה קדושין משני הרי זו ראיה שנתגרשת מן הראשון ואם בא ראשין ומחזירה אחר כך ודאי מחזיר גרושתו הוא איכא מאן דסבר דרב הונא אליבא דשמואל קאמר לה ושמואל לית ליה לדרב המנונא אלא בפניו וכדאיתא לעיל והילכך כשנתקדשה שנא בפני הראשון לאו ראיה הוא שגרשה ראשון א"נ דמשום הכי נקטה להכי לאשמועינן דאפילו היכא דליכא מדרב הונא כגון שאמרה משעה שנתקדשה לשני שכא נתגרשה מן הראשון שלא קדשה דאפ"ה אמרינן דלא ישאנה ראשון גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא ונ"ל דאין צריך לכל זה דמשו"ה נקט האי לישנא משום דהיא יודע שאינו מחזיר גרושתו וכיון שאינו משום גרושתו ליכא אלא משום שמא א יאמרו כו' כן נראה לי וברור:

רשב"א אמר אף המגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי טעות הוא כלומר קדושי שני דכולי עלמא לא ידעי בגיטא והילכך ליכא משום שמא יאמרו ומחזיר גרושתו אינה וכדפרישנא יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני חבל מגרש שני ונושא ראשון לא משום דאף בזה איכא חשש דשמא יאמר מחזיר גרושתו הוא וכתב אלפסי ז"ל דלית הלכתא כר"ש בריה דר"ח דהא רב הונא ורב פפא פליגי עליה:

אמימר אמר מותרת לשניהם כלומר או מגרש שני ונושא ראשון דליכא משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו כו' דמה נפשך אם לא נתקדשה לראשון מותרת היא לו ואי נתקדשה לראשון כיצא עניה קול משני הוי קלא דבתר אירוסין ולאו כלום הוא ורב פפא דפליג לאו כמימרא דפליג בקלא דבתר אירוסין דאיהו אמר לך דשאני התם דקדושי ראשון קדושי ודאי וכיוון שכן תו לא חיישינן לקלא ומיהו הלכתא כאמימר דמותרת כשניהם כללא דמילתא קדושי ראשון קדושי תורה מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא משום דאמרינן מחזיר גרושתו כו' ואיכא מאן דאמר שאם קבלה קדושין מן ה השני בפני הראשון שאינה צריכה הימנו גט ומותרת לינשא לשני אבל רבים אומרים דאינה מותרת לינשא וכמו שכתבנו לעיל ובכתובות נאריך בזה בס"ד וכן קדשה ראשון קדושי תורת ושני קדושי ספק דאפילו בהא אימא לדרב הונא שהרי פשטה ידה לקבל קידושין והו"ל כאומר גרשתני ואיכא משום יאמר מחזיר גרושתו כו' ואפילו שניהם קדושי ספק הדין כן או קדושי ראשון קדושי ספק ושני קדושי תורה או אפילו קדושי ראשון קדושי קול והוחזק בב"ד ושני קדושי תורה בכולן מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני ונושא ראשון משום דאמרי מחזיר גרושתו הוא ולא משכחת לה שיגרש שני ונושא ראשון אלא בזו שיצא נה קול מזה ומזה רבינו נר"ו:

סליק פרקא בס''ד וסליקא לח מסכת גיטין תחלה לאל עושה נפלאות בכל ומן ועתים