ריטב”א על גיטין פג

בפלוגת' דר' ורשב"א כלל דהכ' טעמ' משום הימנות' דשליח לא הימנוה כבי תרי אלא בעוד שהגט בידו או קרוב לנתינתו שב"נ וב"נ וכבר הארכתי בזה בפ"ק בס"ד:

אמר רב כתב ידו שנינו ואסיקנ' דהא אית בו זמן ואין בו אלא ע"א קאי וכבר פרש"י דמתני' דריש' רבות' קמ"ל וסיפ' רבות' קמ"ל וכדפי' התם ומדאמר דדוק' כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד פסול שמעי' דריש' דקתני כ"י דכ"י בלחוד בלא חתימתו דומי' דכתב סופר דבעי לומר כתיבתו ולא חתימתו וא"ה הוי גיט' לענין שאין הולד ממזר וש"מ דבעלמ' דאמרי' דהוצי' עליו כ"י שהוא חייב גובה מנב"ח דכ"י בלא חתימה קאמר וא"ה מהני דהא הכא כ"י אמרינן והיינו כ"י ממש ולא תימ' דוקא דומיא דגיטין כשר דאיכא נמי כ"י דהא בגיטין צריך לכתוב שמו י"ל דזה אינו כלום דשמו שבתחלה אינו עדות למה שלמטה ממנו אלא משום כ"י בלחוד הוא הלכך כ"י בלחוד בלא חתימתו מהני לגבות בו מנב"ח וה"ה לחתם יד וכדכתיבנא במתני':

ושמואל אמר כתב סופר ועד כשר שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר בספרא דמובהק וכיון דבספרא דמובהק כשר ואפילו להנשא לכתחלה דינא הוא דבספרא דלא מובהק דאם נשאת דלא תצא ורב דסבר דכתב סופר ועד פסול לגמרי והולד ממזר ס"ל כר"י דאמר לקמן דחתם סופר שנינו ומיהו הא כתיבנ' לעיל בפרק המקבל דחתם סופר בגטין פסול משום דקי"ל דמודה ר"י באומר אמרו וכדכתב לעיל ודוק' בגיטין פסול משום ההוא חשש' דאיתא לעיל אבל בשטרות לא דלא חיישינן להכי דחומר' הוא שהחמירו בגיטין וחששא רחוקא אבל בשאר שטרות לא חיישינן להכי וחתם סופר ועד כשר ושמואל אמר כתב סופר ועד כשר שמעי' דמודה ר"א בעידי חתימה דהא הכא בלא עידי מסי' עסקינן ומשום דכ"י או כתב סופר ועד כעידי חתימה דמי דאי כעידי מסירה ודאי גיטא מעליא הוא לר"א אטו משום כתב סיפר ועד מגרע גרע ואע"ג דאמר דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול משום דאתי למיסמך עליה היינו היכא ואיכא למיטעי אבל הכא כ"ע ידעי דע"א דחתימה לאו כלום הוא ולא אתי למיסמך עליה אלא הכא ודאי משום חתימה אתינן אלמא בעידי חתימה בלא עמ'כ ואפילו אליבא דר"ח דהא רב ושמואל כר"א ס"ל וכדאיתא לקמן דפסקו הלכתא כוותיה וא"ה מודו בהא דכשר וזו הראיה הביאה הרי"ף בהלכות ויש שדוחין אותה דרב ושמואל אליב' דרבנן קאמר ואינהו לא ס"ל הכי וליתא דהא מוכח בהדי' דמחתי' דר"א מודה ברישא דמתני' וכדפרי' לעיל לוי אמר לעולם לא תצא וכן אר"י לעולם לא תצא וכן אמר עולא לעולם לא תצא וכן הלכה כל העופות פוסלים במי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת פרש"י מפני ששותתין מפיהם לתוכן:

ורבא בטלו בפיהן מתורת מי חטאת פי' לפי' משום דבעי' מים חיים אל כלי וכיון שעמדו בדבר שאינו כלי נפסלו ואע"ג דאי מערין אותן מכלי אל כלי כשרין וכדאמר התם מלאו לקדש הקדשים ונמצא לקדש קדש אחר כשר שאני התם שלא עמדו לעולם אלא בכלי אבל כאן שעמדו בפיה בדבר שאינו כלי נפסלו א"כ משום הסח הרעת אבל יש שפי' והוא הנכון וטעם משום שולחא שבפיהם מתערבת במים ופוסלת אותם וכדאמר התם שרצים שנפלו לתוך מי חטאת ונתבקעו או נשתנו מראיתן פסולין וחפיסי' פוסלת לעולם מפני שהיא כשפופרת ר"ש וראבי"ה אמרי הכרה והבנה שנתבקעו כשרים מפני שאין בהם לינה וכן אמר כל השרצים אין פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקקה פי' שלוקקת בלשונה ונתערבת הלחה שבפיה עם המים ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא א עיקר דמשום תערובות רוק שבפי' אינן בטלין וכדמשמע מדאמר התם פרה ששתה מי חטאת בטלו במעיה דוקא במעיה אבל לא בפיה אמר רב יהודה אמר רב כר"א בגיטין כי אמריתא קמיה דשמואל אמר אף בשטרות ומפקנא דרבוותא הבקיאים בדבר הלכה אמר דהלכה כר"א בגיטין דקי"ל כוותייהו וכ)פסק הרי"ף אבל התוספות פסקו כר"א אף בשטרות ל"ש שטרי הקנאה ול"ש שטרי הודאה דהלואה והביאו ראיה מההיא דאמר בסנהדרין פ' ז"ב ההוא מתנתא דחתימי ענה הרי גיסי ואתא לקמיה דרב יוסף ואכשרא א"ל אביי כמאן כר"י דמכשיר בגיטין ושבקא רבנן ועבדת ועבדת כר"י א"ל מארה ניהליה בעדי מסירה א"כ כמאן כר"א והא מודה ר"א במזוייף מתוכו לא אכשרא הא לאו הכי הוה מודה ר' יוסף דכשר היה בעידי מסירה והא התם שטר מחנה היה אלמא דרב יוסף ס"ל כהא כרב אף בשטרות וכ"נ הביאו ראיה מההיא דאמר רבא לעיל האי שטר' פרסאה דמסרה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי' ביה מבני חרי ואפי' ממשעבדא נמי אלא משום דשטר פרסאה לית ליה קלא כדאית' לעיל משמע דבשל ישראל כיוצא בו בעידי מסירה מגבי' אף ממשעבדי אלמא דהלכתא כוותיה אף בשטרות כיון דהוא בתרא הכי ס"ל והא לאו ראיה הוא כלל לפי מה שפי' שם לעיל דההוא בין לר"מ בין לר"א אתיא דלא מטעם דע"מ אתי עלה וכדכתיב לעיל:

וההיא מתנתה דחתימי עלה תרי גיסי נמי ל"ק משום דאפילו תימא דרב יוסף הכי ס"ל לא עדיף רב יוסף מרבואי' דבקיאים בהלכה ועוד דסוגיא דבכאן שהוא במקומה עדיפא ועוד דרב יוסף משום דס"ל כר"י דמכשיר בגיטין א"ל לאביי דמקשה לרווחא דמילתא דלמסריה ניהליה באפי ע"מ לסמיך על ר"א בשעת הדחק אבל לאו משום דס"ל כוותיה ואנן לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזוייף מתוכו בגיטין ומיהו אכתי קשיא לי מההיא דאמר בכתובות דאיפלגו רב ושמואל דב' שטרות היוצאים ביום א' דרב אמר יחלוקו ושמואל אמ' שודא דדייני ואמ' התם דרב דאמ' כר"מ ושמואל אמר כר"א ופסקו רבוותא כולהו כשמואל דא' שודא אלמא דהלכה כר"א אף בשטרות ותי' הרמב"ן דהא ל"ק דע"כ לא איצטריכא למימר התם דשמואל כר"א אלא משום דקסבר כמ"ד עה"כ עידיו בחותמיו זנין לו ולדידיה ודאי חלוקה עדיפא שהוא מצוה טפי וכדפרישית בכתובות ושמואל נמי הכי ס"ל דעדיו בחותמיו זכין לו אליבא דר"מ וכדמוכח בגמרא וכיון שכן שמואל דאמר שודא דדייני לא ס"ל כר"מ דאמר חלוקי עדיפ' משום דלית לן עדיו בחותמיו זכין ליה וכדמוכח בב"מ דלית הלכתא כמ"ד עדיו בחותמיו וכיון שכן אפילו אית לן עח"כ כר"מ אינו זוכה אלא משעת מסירה ואילך וכיון שכן שודא עדיפא דשכיח טפי הרמב"ן ונכון הוא הוא ויש מי שאומר דאי לא קי"ל כר"א בשטרות ה"מ בשטר שעבוד אבל בשטר הקנאה ממש קי"ל כוותיה כקדושין וגיטין דמו ואינו מחוור דכיון דפלוגת' דתנאי ואמוראי הוא ומאן דסבר דעמ"כ סבר דעמ"כ אף בשטרות דשעבוד ומאן דפסק כר"א בשטרות בכולהו שטרות פסק ומאן דלא פסק לא פסק אלא בגטין דהא רב דפסק כמ"ד בגטין בגטין פסק ולא בשטרות ואף בשטרי מתנות מסתמא קאמר בגטין דוקא והכי מוכח בכתובות גבי ההוא דב' שטרות דמעקר' בעי' דכולהו ס"ל כר"א ומקשי' נמי ומי איכ' למימ' דרב ס"ל כר"א והא א"ר הלכה כר"א בגטין אבל לא בשטרות אלמא דרב פסק כר"א בגטין דוקא פסק אבל לא בשאר שטרות ואפילו בשטרי מתנה דאנהו דהתם שטרי מתנה הוו וכיון שכו מאן פסק כר"א בשטרות בכלהו שטרות פסק ומאן דלא פסק לא פסק אלא בגטין אנן היכי מחלקי' בינייהו אלא הנכון כמ"ש הרמב"ן:

מאן תנא אר"י דלא כר"א דאי כר"א כיון דאמ' עמ"כ הא לא ידעי בהי מנייהו קא מגרשה ואק"ל לדידן ראית לן דר"א אף ע"מ קאמר מאי האי דאמרינן דלא כר"א דאף כר"א אתיא כיון דמודה בעידי חתימה ומיהו במסירה לא אפשר משום דלא ידעי בהי מינייהו מגרשה וכן הקשה התוס':

ותי' הרמב"ן דהא ל"ק דהשת' קס''ד דכי היכי דבעי' חתימה לשמה לר"מ דעבד' כריתות דה"נ מבעי' חתימה לשמה אליב' דר"א דסבר דעמ"כ דוכתב לה דכתיב לאו אכתיבת הגט לחוד קאי אלא ה"ה אם נתן כיון דנתינת עבד' כריתות וכיון שכן כי היכי דמודה ר"א דהיכ' דמגרש בעידי חתימה דבעי' כתיבה ולא אמרינן דוכתב אחתימת עדים בלחוד קאי אלא אמרינן דכל כתיבתו דתהא לשמה ה"נ מודה ר"א דבעינן נתינה לשמה אף בזמן חתימה מפני שפעמי' בעדי מסירה ובעי' נתינה לשמה ה"ה דבעידי חתימה והיינו דאמרינן דלא אתי' כר"א ח"נ איכ' למימר דקס"ד דלר"א בעי נתינה לשמה היכ' דמגרש בע"מ וכדפרי' וכיון שכן אף שמגרש בעידי חתימה נמי בעינן נתינה לשמה דאי לא אתי למסמך עלה אפי' כי מגרש בע"מ בלחוד כי היכי דחיישינן במזוייף מתוכו משום דילמ' אתי למסמך עניה ואהדר ליה אביי דר"א לא בעי לעולם נתינה לשמה דאפי' כי מגרש בעידי מסירה דונתן בידה אכתיבה בלחוד קאי רבינו נר"ו:

ה"ד כלל וה"ד תופס אר"י זמן א' לכולם זהו כלל איכא מאן דפריש דדוק' כשסדרן מתחלה וכתב אני פ' מגרש ואנא פ' פ' ואח"כ עושה נוסח לכל א' ואחד כי היכי דלא ליהוו ב' נשים מתגרשות בגט א' והא דלא אקשי' לר"י דמקשי לקמן ור"ל משום דלר"י דלא ערבן מתחלה לגמרי שיאמר אנו פ' ופ' גרשנו נשותינו אעפ"י שסדרן לכלן מתחלה פשוט ליה שנוסח גט עושה לכל א' וא' אבל לר"ל ק"ל ואהדר ליה נמי אהדדי וכתבי ופי' גרש פ' וכדאי' לקמן אבל אם לא סדרן מתחלה אלא שעשה גט לכל א' וא' כדרכו אעפ"י שזמן ח' לכולן לא הוי כלל דלר"י תלת מילי בעינן שיסדר כולן מתחלה וזמן א' לכולן ושיערבם נמי דאי לא חיישינן נמי דאבתר' חתמו ואיכ' מאן דפריך דנר"י א"ל שיסדרם מתחלה שאעפ"י שלא סדרם מתחלה כיון שזמן א' ככולן וערבינהו בואו והוא כלל וכי אמרינן במתני' ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פ' גרש פ' נ סח כל גט וגט קחשיב ולא דלכתוב הני ברישא והיינו דמקשינן לקמן לר"ל וקסבר שמתחלה מסדר אותם דנמצא ב' נשים מתגרשות בגט א' ולא אקשי' הכי לר"י ומיהו אנן כבר כתבנו לעיל באידך פי' מ"ש דאקשי' לר"ל ולא לר"י משום דלר"י פשוט ליה דהדר כתוב גיטא לכל חד וחד וכדפרי' וזמן לכל א' וא' דהוי טופס לר"י היינו דאע"ג דזמנם א' דבכולהו איכא בחד בשבא וכדאי' לקמן ור"ל סבר דאינו כלל אח"כ כולכן מתחלה לכולהו ויכתוב אנו פ' ופ' גרשנו נשותינו פ' ופ' ואם כתב כן מתחלה אעפ"י שבנוסח שעשה לכל א' וא' לא כתוב ואנא פ' הוי כלל דכיון דמעקרא כללן ל"ל דאבתרא חתמו כדאמרינן בשאלת שלום והיינו דאקשי' מהא לר"י ולא לר"ל משמע דלר"ל לא קשיא ומטעמא דפרי' (דף פ"ח ע"א) היה זמן כתוב לכל א' וא' והעדים של מטה את שהעדים נקרים עמו כשר אע"ג דכתוב פ' גרש פ' ופ' פ' דאע"ג דעל שאלת שלום אמרינן דהיכא דכתב כשר התם הוא דמסתמא לא חתמו עדים על שאילת שלום אבל כאן בגט חיישינן להכי דילמא אבתרא חתמו היכא דאין זמן א' לכולן ריב"ב אומר אם יש ריוח ביניהם פסול איכא מאן דפי' אויש ריוח ממש שמשייר חלק בין גט לגט בכדי שנר' כב' או ג' גטין דריוח ודאי הוא הפסק אבל זמן אינו הפסק ואיכא מאן דמפ' דיש ריוח ביניהם היינו כשאינו מעכב אנא שכותב אני פ' מגרש פ' אנא פ' מגרש פ' דכיון דלא ערב אותם פסול אבל היכא דעריב אותם לא אעפ"י שכותב זמן בכל א וא' זמן לכל א' וח' וריוח לכל א' וא' את שהעדים נקרין עמו כשר פי' כיון דאיכא זמן וריוח אכל חדא וחדא אבל בהדא מנייהו לא דכיון דערבינהו מעקרא אפילו זמן אחד לכולן הוי טופס אליבא דר"ל וקי"ל דזמן אחר לכלן הוי כלל וזמן לכל אחד ואחד הוי טופס ומיהו מספקא לן אי הלכה כר"ל דכללו דאנו פ' ופ' נמי הוי כלל דדינמא ר''י לא פליג עליה דר''ל אלא ר"ל הוא דפליג בהדי ר"י ומיהו מדברי הרי"ף נראה שלא הביא הא דר"ל דלא