ריטב”א על גיטין פב

בלחוד ה"א דדוקא כ"י דלא הוי גט כלל היכא דאיכא גט בהכי כשר לגמרי קמ"ל והילכך תרוייהו אצטריך ורישא רבות' קמ"ל דאפילו בפ"י לחוד הוי גט וסיפא רבותא קמ"ל דאע"ג דאיכא ע"א בהדי נמי פסול רא"א אעפ"י שאין עליו עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים פי' ואם גט חוב הוא גובה מנכסים משועבדים דעידי מסירת כרתי וכדאמ' בגמרא דר"א תרתי קאמר וליכא לפרש דגובה כתובתה מנכסים משועבדים בגט זה קאמר וכאות' ששנינו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דא"כ מאי האי דמכשיר בגמרא דרב דאמר דהלכתא כר"א בגטין ורב סבר בשטרות לא והא קתני גובה מנכסים משועבדים ואי גובה כתובתה קאמר מאי ראיה איכא מההיא דר"א אך בשאר שטרות קאמר דעדי מסירה כרתי ועוד דמאי נ"מ ומאי קמ"ל אטו משום גטא קא גביא הא אינה גובה אלא מחמת שעבוד כתובתה אלא ש"מ כדפרי' ומיהו קמ"ל מההיא דאמרי' בב"ב הוציא עליו כ"י שהוא חייב לו גובה מנכסים משועבדים אבעיא לן הוחזק כ"י בב"ד מהו כלומ' לגבות ממשעבדי משעה שהוחזק ואילך ואמרי' דאפילו הוחזק בב"ד אינו גובה אלא מב"ח ומקשינן עלה דתנן וגובה מנ"מ ופרקי' דשאני התם דכיון דאיכ' שטר כתוב שעבודיה שעביד נפשיה משמע מהתם דהגט קאי וקאמר דבגט זה גובה כתובתה וי"ל דההי' גרס' לית' ועיקר הגרס' כמו שנמצאת בספר היד מדוייקים דשאני התם דמשעת כתובת שעבד נפשי' וה"ק דלא דמי כתב ידו אע"פי שהוחזק כשטר חוב בעלמ' שגובה מנכסי') משועבדים בעדי מסירה משום דהתם כשכתב ע"ד למוסרו לפני ב' כתבו כדי שיגבה מהמשועבדים ועדי מסירה לר"א כעידי חתימה לר"מ להשתעבד בהם כיון שהם מעידים על עיקר המעשה אבל הוחזק כתב ידו בב"ד שוב אינם מעידים על עיקר המעשה אלא על חותם ידו בפי' הא לא אמרי' שיגבו מנכסים משועבדים והא דאמר ר"א דאף עפ"י שלא נתנו לה אלא בפני עדי' כשרים משום דקסבר דמש"ה כתב הרי"ף דלאו דוק' עידי מסירה קאמר דכרתי ולא עידי חתימה אלא אף ע"מ קאמר וה"ה דמודה בעדי חתימה והיינו דאמר דאין העדים חותמי' על הגט אלא מפני תקון העולם דאי ליכ' בגט עידי חתימה זימנין דמייתי עידי מסירה ואי אתי בעל ומערער והשת' מפק' ליה בגיטא ומקיימ' ליה בעידי חתימה ואי אית' דעידי חתימה בלחוד לא כרתי כי מקיימ' ליה בעידי חתימה לגיט' מאי הוי ליחוש דילמ' אתיהיב ליה בע"מ אלא ש"מ דעידי חתימה נמי כרתי וה"נ מוכח לישנ' דאע"פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר דילמ' מודה ר"א ברישא ביש עליו עדים ואין בה זמן דכשר והיינו לישנ' דאף על פי דמודה ר"א דעה"כ בלא עידי מסירה זהו דעת האלפסי ועיקר ושלא כדברי רבינו אפרים תלמידו דקסבר דוק' עמ"כ ולא אמרי' בשום דוכת' אף ע"מ והא דקאמר דאין העדים חותמים על הגט אלא מפני ת"ה היינו משום דזימנין דמייתי סהדי ואי עידי חתימה מהני דליכ' למיחש דהיא זייפת' אלא שאויר הבעל בא לידה וכיון שכן יש לנו לומר דכדין הגיע לידה ובע"מ אבל אי ליכ' עדי חתימה חיישינן דילמ' אי זייפת' זה דעת הרב תלמידו בזה ואינו מחוור הוא משום דליכ' למיחש דאיהי זייפת' אמרי' דבדין גמור ומאן דמגרש בב"ד מגרש והיאך אפשר שאין טוענין בדבר זה שנמסר אפינו לעמי הארץ ועוד דאי אית' דר"א לא הכשיר אלא בע"מ מ"מ פסקי' בגמ' כוותיה בגטין אבל בשטרות דכיון דאית לו כוותיה עידי חתימה בעידי חתימה בגט פסולי' ובשאר שט' אמרי' לא פסקי בע"מ כוותיה אלא בגטין משום שנעשה המעשה לאלתר אבל שאר שטרות דקיימי לראיה שכרן לא אלא בעדי חתימ' כיון דאיהו נמי דאיהו נמי בעידי חתימ' ואע"ג דבשטרות הדומים לגטין דהיינו שטרי הקנאה לא קי"ל כר"א וכדבעי' למכתב בגמרא ואע"פ דהמעשה נעשה לאלתר ולא קיימא ראיה היינו משום שלא רנו לחלק בשטרות אלא הנכון דאף עדי מסירה קאמר וכדפרי' וקא"ל מההיא דאמרינן בכתובות פ' מי שהיה נשוי ב' שטרות היוצאים ביום א' דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני ואמרינן התם דרב דאמר כר"מ ושמואל דאמר כר"א ואי איתא דר"א ס"ל דעידי חתימה נמי כרתי אמאי פליג דדילמ'אי אמרינן דר"א ס' ע"מ דוקא היינו דפליג שמואל עליה מפני שמצוי הדבר שנמסר לא' קודם שנמסר לה בידה וכיון דאיכא למימר דאי כמר לאו כמר אמרינן שודא וזו תשובה השיב בעל המאור על הרי"ף דהא ל"ק דבשלמא לרב דקסבר כר"מ דחמר עח"כ דינא הוא דחולקי' משום דטפי מצוי שיהיה של שניהם משל א' מהם משום דרב סבר כר"מ דאמר עח"כ סבר דעדיו בחותמיו זכין לו וכיון שכן לא משכחת שיהיה של א' מהם אלא בנכתב ונמסר לזה קודם שנכתב השטר הא' קודם שנמסר לה בידו אבל אם נכתבו ונחתמו שניהם אעפ"י שמסר לא' מהם תחלה לא זכה דכשמסר לחברו זכה אף הוא משעת חתימה והיינו מסוף היום ונמצא ששניהם זכו כא' ל"ש מזכה לזה בו ביום ולזה למחר ול"ש לשניהם בו ביום אלא שמיחו לאחד מהם תחלה דכיון שנכתבו שניהם קודם שמסר לא' מהם שניהם זכו למפרע משעה שנחתמו דהיינו מסוף היום שהוכיח מתוך השטה דל"ל דאותו שנחתם שטרו תחלה זכה ראשון כיון דעדיין השטר הוא קיים דשטר אינו עושה מעש' אלא מן הזמן שמוכיח מתוך השטר וכדכתי' וכיון שכן שהדבר מצוי טפי שיהיה על שניהם משל א' מהם חלוקה עדיפא ושמואל דסבר דשודא עדיפא ודאי כר"א דאי כר"מ שמואל נמי ס' דאליבא דר"מ עדיו בחותמיו זכין לה וכדמוכח בגמרא ולדידיה חלוקה עדיפא אבל השתא דס"ל כר"א אע"ג דאיהו ס' דעידי חתימה נמי כרתי דהא ר"א מודה בה וכדפרי' מסירה עיקר אעפ"י שהוא מודה בחתימה אינו מודה בשעת חתימה אלא משעת מסירה דלא עדיפ' ליה חתימה כ"כ דתימא עדיו בחותמי' זכין לו וכיון שכן שודא עדיפא דאי כמר לאו כמר שהרי אינו מנוי שהיה נמצא לשניהם כא' וכיון שכן לאותו שנמסר תחלה זכה ומ"ה אמרי' שודא דאי עבדי חלוקה בודאי עבדינן שלא בדין דודאי לא היתה של שניהם אבל אם עברי שודא שמא משל זה היתה של זה נמסר, השטר תחילה והא דאמ' בגמ' על מתני' ד'גטין שוין שנתערבו מאן תנא דלא כר"א דאי ר"א כיון שעמ"כ כו' ל"ק מידי לשטר זו וכדכתיבנ' לעיל בגמ' בס"ד:

גמ' ותו ליכא והאיכא גט ישן כלומר דפסול והשתא משמע דת"ק ס' דליכא גט פסול אלא הני דחשיב במתני' והיינו דפרי' והאיכ' גט ישן ומשני התם אם נשאת לא תצא הכא תצא ותנא דמתני' לא חשיב אלא הני שהם שוין לגמרי הניח' למ"ד הכא תצא אלא למ"ד לא תצא פלוגת' היא לקמן מא"ל ומשני משו' דס"ל כמ"ד התם דהנש' לכתחלה הכא דיעב' פי' למ"ד הכא לא תצא מ"ה לא חשיב לגט ישן משום דס"ל כמ"ד החם דתנשא לכתחלה וכיון שכן לא דמי ומ"ד התם לא תצא הכא תצא אבל אינה נשאת בו לכתחלה ס"ד כמ"ד הכא תצא ומ"ה לא חשיב ליה בהדי הני והא איכא גט קרח דהא דמקשי תחלה מגט קרח אעפ"י שנשנה במשנתי' אחר שלום מלכות אורח' דתלמו' הוא דמאן דאית ליה תצא להדיא מקשי מניה מעיקרא אעפ"י שהוא בתרא והדר מקשה ממאן דלא מצי לשנויי ליה בהדיא והיינו דמקשה הכא תחלה מגט קרח ואח"כ משלום מלכות אע"ג דמתני' נשנית תחלה והא איכא ש"מ התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר"מ לפום מאי דפי' לעיל בפ' הזורק לחד לישנ' דשמואל ורב לא פלגי בש"מ דלכ"ע לרבנן מגורשת הכא לא פריך משלום מלכות אלא שהיה במזרח וכתב במערב קפריך דרבנן מודו דפסול חלא דריש' דמתני' נקט משום דאליבא דר"מ מינה נמי קפריך דלדידיה ודאי אפי' בש"מ הולד ממזר וכדפרי לעיל דרב ושמואל פליגי דרב סבר דאף בש"מ מודו רבנן דפסול הכא מקשה משום ש"מ עצמה דפסו' ומשו' דהלכת' כרב באיסורי מקשה מניה להדיא דאלו לשמואל דסבר דאליבא כרבנן גיטא גיטא מעליא הוי לח קשה כלל וכבר הארכתי בזה בהזורק בס"ד:

הניח' למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד תצא מא"ל מוקי ליה להא מתני' כר"מ ומיהו לא קי"ל הכי אלא כמ"ד לא תצא דהא ליכא מ"ד תצא אלא רב אבל לוי ועיל' ור"י כולהו ס"ל דהכא לא תצא וכדאי' לקמן הלכך קי"ל כוותייהו וכיון שכן שכן מוקמינן מתני' כרבנן והתם תצא והכא לא תצא וכיון דבכל הני אמרי' דתנא אע"ג דליכ' אלא פסול דרבנן ה"ה דכל פסול דרבנן אם נשאת תצא לבד מהני תלת דפסול ואם נשאת לא תצא והיינו דלא חשיב אלא הני תלת והכי מוכח מגט קרח דאינו פסול אלא מדרבנן ומשום גזירה ולא הזכירו עליו אלא פסיל וא"ה אמרי' דאם נשאת תצא והלכך ש"מ לכתב עלה של עציץ נקיב דפסול אליב' דרב' גזירה שמ' יקטום ובדין כותב גט לארוסתו לכשתכנסנה אגרשנה וכן הכותב טופסי גטין דגזר ר"ח טופס אטו תורף וכן כל כיוצא בזה בכולן לא תנשא ואם נשאת תצא ודוק' כשאין לה בנים אבל אי יש לה בנים לא תצא שלא להוצי' לעז על הבנים ותדע לך דהא רב ס' בהני דמתני' דאם נשאת תצא וא"ה אמר דהיכ' שיש לה בנים לא תצא וה"ה נמי לדידן דהני קים ליה דאם נשאת תצא והיכ' שיש לה בנים לא תצא וזה ברור והלכך במבי' גט מתנה ולא א"ל בפני ובפני דפסול ואם נשאת תנא כרבנן דל"פ רבנן עליה דר"מ אלא כשאין הולד ממזר אבל כולהו מודו דתצא והה"נ דהיכ' שיש לה בנים לא תצא דהא פסולה דרבנן בלחוד הוי דמדאוריית' קיום שטרות לא ליבעי גיט' מעלי' הוי אנא דרבנן אצרכוה קיום וכיון דאינו אלא פסולה דרבנן היכ' דיש לה בנים לא תצא וכ"כ רבינו נר"ו:

ומוקדם דקים ליה דפסול איכ' מ"ד דהרי הוא כגט שאין בו זמן שחם נשאת לא תצא דכל מאי דאיכא במוקדם איכא בגט שאין בו זמן דאי משום בת אחותו ומשום פי' בגט שאין בו זמן נמי איכ' משום פי' דהא למ"ד דחייש לפי' אין לבעל פי' משעת חתומה ואי ליכ' זמן בגט אכיל פי' דבשעת חתימה עד שעת שלא כדין א מאי אמרת דבמוקדם אתי למיטרף לקוחות שלא כדין מה שאין כן בגט שאין בו בזמן הא ל"ק למאן דלא פריש דלעולם אמרי' ליה אחוי ראיה אומת מטא גיט' לידך וכדכתיבנ' לעיל והלכך דינ' הוי דליהוי כגט שאין בו זמן ואם נשאת לא תצא אעפ"י שאין לו בנים ומיהו יש להחמיר ולומר דכיון דמוקדם בשאר שטרות פסול דבגט נמי פסול היכ' שנשאת היכא דאין לה בנים תצא אבל ביש לה בנים בכלהו לא תצא ואצ"ל למאן דס"ל דלא אמרי' אחויה ראיה אימת מטא גיט' לידך ומיהו במוקדם היכ' דקיימו בתשרי וכתבו בניסן שלפניו בכי הא ודאי ליכ' ספק דאם נשאת תצא שהרי ודאי בעל ואיכ' משום גיט' קודם לבנה ובכי הא איני גט וכדאמרינן לעיל גבי כתבו גט זה לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט מההו" טעמ' ואמרינן דאם נשאת תצא וה"ה נמי להא ואי איכ' לספוקי במוקדם שנכתב היום בניסן וחתם עד תשרי דלקמיה איכ' לספוקי דבהא לא אמרינן דודאי בעל כיון שנתן עיניו כבר לגרשה ותו ליכא והא איכא גט ישן פי' כיון דהאי מוקדם נמי בשטרות אחרים פסול בגט איכא למימר דאם נשאת בו תצא היכא דאין לה בנים אבל היכא שיש לה בנים בכולן לא תצא וכדפרישית מנינא דרישא למעוטי הני דאמרינן מנינא דסיפא למעוטי הא דתניא והא דלא אימעוט נמי הא מנינא דרישא משום דלא דמיא דהנהו איכא פסול בגופן ובהאי ליכא פסול בגופו ואי לאו משום יתירא:

דמנינא דסיפא ה"א דמתני' לא ממעט האי ואפשר דלהאי פשר או בהדיא דוכתייהו דהני דמתני' באם נשאת לא תצא ולא חשיב ליה בהדייהו משום דלא דמי להו קמ"ל משנה יתירא דאף זה פסול ואם נשאת תצא רבינו נר"ו כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויתננו לה פרשתי בפ"ק בס"ד והא דאמר דיחזור ויטלנו הימנה אפי' רבי מודה בהא שפסלה מהכהונה דבה' מדינ' מגורשת גמורה היא א"נ והוא הנכון דהא לא שייכי' בפלוגת'