ריטב”א על גיטין פ

פ' דהוי כריתות אלא לבית שהו' של אביך קאמר דאסור' בו לעולם וכבר כתבתי לעיל ואסיקנ' דכל ימי חייכי אין זה כריתות אבל כל ימי חיי וחיי פ' ה"ז כריתות וה"ה למאן דשרי היכ' דא"ל ע"מ שלא תנשאי לפ' בעולם דה"ז כריתות דהרי הוא כאלו אמר כל ימי חיי ושלא כדברי הרמב"ם ותדע לך שהו' כן דה' ודאי ע"מ כחוץ ובחוץ לעולם משמע ואפ"ה קשה לר"א משום דאפש' דמיית והוי' שעל דקיימ' שלא בתנאי ע"מ למאן דשרי נמי דכותי' הוא וזה ברור וטעמ' דכל ימי חייכי דאין זה כריתות וכל ימי חיי פ' דהוי כריתות משום דאית ליה שעה דקיימ' שלא בתנאי אבל בכל ימי חייכי לית לה שעה דלא קיימ' בתנאי והלכך אין זה כריתות. תיבעי לר"א ע"כ לא אמר ר"א התם אלא למאן דקשרי לעולם אבל הכא לא או דילמ' ל"ש וכי היכ' דהתם אמר דיש גירושין לחצאין א"נ הכ' אפשר דיש גירושין ליום א' תבעי ע"כ לא אמר רבנן התם אלא משום דלא פסקה מינה. לגמרי אבל הכא כיון דפסקה לגמרי פסקה לההו' יומ' ובנאיה משום דפשט ליה דאליביה דרבנן דאין גט לחצאין דהרי נמי אינה מגורשת ליום א' ואסיקנ' דבין לרבנן בין לר"א כיון דפסקה פסקה ומגורשת גמורה כיון דשעה דשעה א נתגרשה אינה חוזרת לאיסורה אלא בקידושין ושמעינן מה' דהנותן קרקע לחבירו גוף ופי' יום א' שהקרקע שלו לעולם כיון שנתרוק' ממנו שעה א' רשותו של בעלים וזכה ההו' פי' א"ל הרי קרקע זה נתון אצלך גוף ופי' עד יום פ' שלו הוא לעולם דכיון דפסקה פסקה רבינו נר"ו וקי"ל הכי דכיון דפסקה פסקה ומגורשת והא דאמר לקמן אתקין רב בגיטין לעיל' לאפוקי מדבעא מניה רבא מר"נ לא משום דלית הלכת' הכי אלא כדי שלא יוציאו לעז עלי הגט שאמרו שלא נתגרשה אלא ליום פ' דהכ' רב נמי כר"י ס"ל ואפ"ה תקן מיומ' דנא דוק' לאפוק' מדר"י וכיון דתקן הכי ודאי אינה מגורשת גמורה ובמקום יבם חולצת ומיהו היכ' דנשאת בגט זה נראה ודאי שלא תצא דמשום גזירה לא מפקינן וכדאמר בסמוך והרמב"ם שכתב שאינה מגורשת כלל לא נתחוור דבריו אטו בדידה קיימא לאיגרושי ה"ה דהוה יכיל למנקט אטו בדידה קיימ' לאנסובי לא הוי משום דהי' היא חשש' א' נקט' דאפי' גרושין של זה אינה בידה ואסיק רב' דה"ק ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפ' לא תנשאו לו ולא לאח' לא תנשאו גזירה שמ' נותנים נשותיהם במתנה לאח' משום דבעי לקיומי תנאה ואם נשאת לו לא תצא ולאחר תצא:

ודף פ"ד ע"א) הרי זה גיטך ע"מ שתפרחי באויר או כיוצא בזה בדברים שהיא אינה יכולה לעשות בשום צד הגט כשר ומגורשת דכל שמתנה בדבר שיודע שחבירו אינו יכול לקיימו אינו לא כמפליג בדברים והמעשה קיים דקיי"ל כריב"ב דאמר כל שא"א לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגא והגט כשר הרי זה גיטך ע"מ שתבעלי לפ' נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לא אינו גט ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה ופרש"י דאין חוששין שמא תבעל והרמב"ם כתב דדוקא באביו כתב דאין חוששין אבל בפ' חוששין ואינו דבביטול לא חיישינן וכמ"ש למעלה והרמב"ן כתב הלשון כפשוטו ואמר דה"ק דאע"פ שנתייחדה עמהם אין חוששין שמא נבעלה להם ואע"פ שבא הבעל וערער שעברה על תנאה אין חוששין לו דכל כה"ג היא נאמנת שלא עברה על תנאה ואיהו לא מהימן עד שיביא ראיה אבל באידך שהיא בקום עשה צריכה היא להביא ראיה וכדכתיבנא לעיל והא דנקט. ע"מ שלא תבעלי לאבא ה"נ שע"מ שלא תבעלי לפ' דאין חוששין לו אא"כ הביא ראיה שעברה על תנאה וע"כ לא נקט לאביך אלא משום דיוקא וע"מ שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני דאשמעינן דהוי כמפליגה בדברים אי נמי משום דע"מ שלא תבעלי לפ' לא הוי גט כלל וכדרבנן דפליג עליה דר"א בין בחוץ בין בע"מ וכדפרישית לעיל:

א"ל רבא בשלמא בשר חזיר דאכלה לקיה והאי דלא חשיב כמפליגה בדברים פ' נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא ובעיל לה כלומר דרך נשואים א"כ אפינו בזנות דבאיסור מועט איכא למימר דמפייס לה ובעיל לה אבל אבא ואביך שהוא אסור חמור נהי דהיא עבדה איסורא אינהו לא בעי למעבד אסורא כי האי והלכך ה"ל כמפליגה בדברים וכשר וקי"ל כרבא והלכך כי א"ל ע"מ שתאכלי בשר חזיר לא הוי כמפליגה בדבר ים ואי מקיימי תנאה הוי גט וכן ע"מ שתבעלי לפ' אבל ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך שהוא אסור חמור ה"ל כמפליגה בדברים וכשר אעפ"י שלא נתקיים התנאי ואי א"ל ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך או שלא תנשאי כל זמן שלא עברה על תנאה ואינה מגורש' וזה ברור היכא חמ' מתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה שאיהו עקר פירוש שבשעת המעשה הוי כעוקר אבל הכא איהי קא עקרה שאין העקירה לאלתר בשעת נתינת הגט אלא לאחר זמן כשנאכל ואפ"ה אסיק כרבינא דכיון דאלו איהו לא אהני עקרה הכי הוא כאלו עקר אלא אמר רבא היכא אמר דמתנה על מ"ש בתורה כגון שארה כסותה ועונתה דודאי קא עקר ופירש רבינו נר"ו דטעמא משום דאיהו לאו בהדי דידה מתנה אלא הרי הוא כמתנה עם התורה שממה שחייבה תורה מתנה עמה שלא יהא חייב בה וכיון דאין הדבר ניתן למחילה אליבא דר"מ ואליבא דר"י בדבר שאינו של ממון לאפוקי הני דר"י ודאי דבר של ממון הוא ותנאו קוים כיון דא"ל ע"מ שאין לך יש בלשון לשון מחילה אבל בלשון שלא נתן לה לימחל כשהוא מתנה הרי הוא מתנה עם התורה והלכך תנאו בטל אבל הכא עמה הוא דמתנה שהוא א"ל ע"מ שתעש' או שלא תעשה ובכל כה"ג שהוא מתנה עמה ועליה הדבר לעשות כיון שאינה מוכרחת עשות לא חשיב מתנה על מ"ש בתורה ואי קיימא תנאה מגורשת ואם לאו אינה מגורשת כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויאמר לה מאן תנא אמר חזקיה רשב"א היא רי"ח אפילו תומא כר"י ושאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו דאע"פ שאינה מגורשת מ"מ גיטא הוי ליפסל בו וכיון שכן הרי גט זה כאלו נתנו לה והיא שנו והלכך כלתה נתינה א' וצריך נתינה אחרת ולאפוקי כנסי ש"ח זה או נתנו לה בתורת פקדון דכיון שלא קנאתו כלל א"נ ליטלו הימנה וזה הכלל כל היכא שעשה הגט מעשה בנתינה ראשונה שפסלה מן הכהונה מיהא צריך לחזור ויטלנו הימנה הא לא הכי לא וק"ל כר''י דאע"ג דפליג חזקיה בהדי כתב בשם ר"ח דהאי דחזקיה לאו דהיא ר' חזקיה רביה דר"י מא"י הוה דהאי הוה מבבל והיינו דא"צ דילכון אמרי כלומר רב כהנא שהוא מבבל אמר כן ולכאורה לחזקיה אמר הכי אלא ודאי דחזקיה הוא חזקיה בריה דר"ח בריה דרב שהיה מבבל ותדע לך דאנו לחזקיה רביה דר"י כי אתא רב כהנא לח"י כבר נח נפשיה דהא ר"י באותו שעה זקן היה וכהו עיניו משיבה וכדמוכח בשלהי הגוזל בההיא מעשה דרב כהנא וכיון שכן קי"ל כר"י. ואיכא מ"ד דחזקיה רביה דר"י הוה דחזקיה בריה דר"ח איהו דהוה רביה דר"י וכשא"ל דילכון אמרי לאו לרבו אמר כן אלא לתלמידי' דייני בבל שהיו בשיבתו וכיון שכן קי"ל כר"י דבתרא הוא דע"כ לא קאמרי דרב ותלמיד הלכה כרב אלא כשחולק עמו ממש אבל אם אמורא אחר היה חולק עליו הלכה כתלמיד שהוא בתרא אם כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול דה"ל כגט שכתב שלא לשמה. אמר רב ספרא כתובו בתוכו תנן מ"ד ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו ע"מ נמי פסול קמ"ל דלא פי' הראשון דמתני' דקתני בתוכו פסול ולמעוטי אעפ"י דלאחר התורף כלומר חם נא נכתב התנאי בתוכו אלא שאמר הבעל בשעת כתיבה אחר כתיבת התורף שהוא כשר דדוקיי' דמתני' לא אתא אלא למעוטי אחר התנאי וע"פ אבל לפני התורף אפילו בע"פ בשעת כתיבה פסול גזרה שמא כתבו לפני התורף בע"פ אטו לפני התורף בכתב וכל ע"פ דאיירי בכולה שמעתין הוא ע פ בשעת כתיבה ולאפוקי בשעת נתינה דלר"ע פסול ע"פ יותר מבכתב והיינו רישא דמתני' אלא כי איירי בכולה שמעתא בע"פ בשעת כתיבה איירי וכדכת' קמ"ל ד"ס דכתב בתוכו דתנן במתני' אכילה מילת' בין אלפני התורף בין לאחר התורף ובכתיבה דוק' פסול אבל ע"פ אינו פוסל כלל ואפי' מלפני התורף ורב' אמ'ל ל"ש אלא לאחר התורף כלו' אחר התורף הוא דאמרי דאינו פוסל אלא בכתיבה אבל בע"פ לא אבל לפני התורף אפילו בע"פ פוסל וכדאמר דלאחר התורף בע"פ אינו פוסל שמעינן דלפני התורף בע"פ אינו מדינא דאלו הוי מדינא וראי גזרה לאחר התורף ע"פ אטו. לפני התורף ע"פ כי היכא דגזרה לאחר התורף בכתב מדינ' הוא דא"כ אמאי לא גזרו לאחר התורף ע"פ אטו לאח' התורף בכתב דכל היכא דליכא חדא גזרה כותב וכדאית' בסמוך ועוד דבהדיא מוכח בסמוך דלאחר התור' בכתב אפילו בחוץ אינו מדינא אלא משום גזרה דהא אוקי רבא ברייתא דכל התנאים פוסלי' דלאחר התורף ואמ' אליבא דרבנן דמכשירי דטעמייהו משום דנא גזרי והיינו משום דהויא מרה לגזרה דאפי' לאחר התורף נמי כשא' התנאים וכדבעי כפ' בסמוך הלכך ליכא פסול מן הדין לרבא אלא. לפני התורף בכתב וגזרי' לאחר התורף בכתב אטו לפני התורף בכתב ולפני התורף ע"פ והא דאמר רבא שתיק שתוקי נבעל עד דכתיבתו טורפא בגיטא היינו כי היכי דנא לידכר חוץ דפוסל ע פ לפני התורף אבל משו' ע"מ לא דע"מ אינו פוסל ע"פ אפינו אליבא דרבא משום דהוי גזרה לגזרה וכדבעי למימר קמן וכ"כ הרמב"ם:

ת"ר. כל התנאין פוסלי' בגט פי' בין בחוץ בין בע"מ כלומר שתתני לי ר' זוז דאי ע"מ שלא תנשאי הרי הוא כחוץ וכדכתב לעיל והכי מוכח בהדיא בירושל' דכתבתי לעיל ופוסלי' כתיבתו קאמר והכי מוכח בהדיא מדאמרו חכמים חוץ שפוסל ע"פ פוסל בכתב אלמא דר"י בכתב איירי דאי לא כתב מאן דכר שמיה והא דאמר כל שפוסל ע"פ פוסל בכתב פוסל ע"פ בנתינתו קאמר כגון חוץ או ע"מ שלא תנשאי דהוא כחוץ וכדפרי' וליכא לפרש כל שפוסל ע"פ בשעת כתיבתו דא"כ קשיא לר"ש דחמר לעיל דע"פ בשעת כתיבה לעולם לא פסיל הכא שמע מינה כדפרי' וכל התנאין דאמר דפוסלי' ואפילו בע"מ ל"ש נתקיים או שבטלו פוסלים דע"מ דומיא דחוץ ומה בחוץ בין הכי ובין הכי אף בע"מ כן ושלא כדברי הרז"ה שכתב שחין תנאין דע"מ פוסלים בגט אלא כעין משנתי' כלומר כשכתבם בגיטו בטלם וחזר ומחקו שהתנאי אינו מתקיים אבל כל היכא שנתקיים התנאי אינן פוסלים ואפי' בכתב ומהירושל' למדה ואינו נראה לפי גמרתנו וה"נ מוכח בסמוך א"ר זירא מחלוקת לפני התורף דר"י ס' גזרי' ע"מ אטו חוץ דחוץ דוקא לפני התורף שהוא פוסל מן הדין אבל אחר התורף לח והיינו דלא גזרינן ע"מ אטו חוץ אלא בפני התורף ואם לאחר התורף כחוץ נמי מן הדין אמאי לא גזרינן בע"מ לאחר התורף אבל לאחר התורף כחוץ אלא ודאי כדפרי' מהכא משמע דאפי' לר"ס אינו פוסל מן הדין אלא חוץ דלפני התורף דהא ר"ס כר"ז ס"ל כדבעי למיכחב בסמוך ומתני' דקתני אם כתבו כתובו ואוקימנא בחוץ לאו דוקא בחוץ וכדפרי' אבל בע"מ נא פסיל כלומר בשאר תנאי' דעלמא:

אב"א לפני התורף ורבנן מהכא משמע דר' דפסיל לפני התורף אפי' נתקיים התנאי פסיל דאי לא ליקמא כשנתקיים התנאי וד"ה ומתני' ה"ק דוקא חוץ הוא שפוסל בין שקיים תנאו בין שחזר ומחקו אבל ע"מ לא פסיל הינא שנתקיים התנאי אלא ש"מ כדפרי' דלר' דפסיל בשאר התנאים ליכא הפרש בין נתקיים התנאי ללא נתקיים וכדתיב' לעיל ושלא כדברי הירוש':

ורבא