ריטב”א על גיטין עט

קאמרינן אע"ג דנקט לישנ' דכריתות דא"כ מאי האי דקאמר לקמן ורבנן כריתות מאי עבדי ליה הא מבעי' להו להא אלא ש"מ כדפרי' דלאו מלישנ' דכריתות קמקשו ליה אלא מסבר' דאע"ג דכריתות לא כתיב באורייתא לא אפשר דגט כזה יהא גט ויהא מתיר תורה גט כזה דלפעמים יבא לעקור דבר מהתורה והא דקאמר' הא למדת שאין זה כריתות הרי הוא כאלו אמ' הא למדת שאין זה גט דלא אפשר דגט כזה יהא מתי' תורה וכדפרי' נענה ראב"ע ואמר כריתות דבר הכורת בינו לבינה פי' ראב"ע מקשה א ליה מסבר' דנפשיה לומר דכיון דכתיב כריתות סתמ' כריתות לגמרי משמע שיהא כורת בינו לבינה ור"א ודאי כריתות נמי קדריש ליה אלא דסבר דהאי נמי כריתות הוא כיון שכרת בינו לבינה לגבי הני שהתירה אצלה דלא משמע כריתות אלא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך דאגיד' ביה לעולם וכדכתיבנ' לעיל הכי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש ונמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם כלומר והא' אסור לו משום צד גירושין שבה א"א שהי' חמור' אינו דין שתהא אסורה לכל משום צד אישות שבה שהרי א"א לגבי זה שנאסרה עליו מתנה מי קאמר ליה לא סגיא דלא מנסבא לאחוה דהאי גברא השת' ללישנ' דמתנה בלחוד מקשה לומר דהאי לאו מתנה אבל לאו למימר דאי הוה מתנה דקשי' לר"א ולא לרבנן וה"ה נמי דקשיא לרבנן דכיון דמתנה על מ"ש בתורה הוא התנאי בטל ובכי הא ודאי הויא גיט' א"נ איכ' למימר דאפי' הוי מתנה על מ"ש בתורה הוא תנאו בטל דאטו מי לא סגי' בלא"ה לא תינסוב להאי ולא תיגרש וכדאמר לקמן גבי גיטך ע"מ שתבשל לי בשר חזיר דאי הוי מתנה על מ"ש בתורה מה"ט ואע"ג דבירוש' מדמה ליה למתנה על מ"ש בתורה הכי אית' בירושלמי דגרסי' התם קשי' דר"ט היאך היא מתייבמת לא נמצא זה מתנה על מ"ש בתור' בטל מעתה לא ישא את בת אחיו שלא יתנה. על מ"ש בתורה אריב"ב כבר אתמר טעמ' תמן התורה אסרתה עליו אבל הכא היא אוסרת עליו אלמ' דבמתנה על משכ"ב חשיב ליה דוק' מתנה על משכ"ב אנא ה"ק היאך אפשר דהוי גיטא בענין שהוא כאלו הוא מתנה לבטל דבר מן התורה אעפ"י שאינו מתנה גמור ומטעמא דפרי' והא דתניא מודה ר"א לאו מודה לבעלי מחלוקותו דהא מיקל טפי מניה אלא מודה לגמרי קאמר דאעפ"י שאומר שאשה זו מחירה לזה ונאסרה לזה אפ"ה אם נשאת מותרת לזה שנאסרה עליו וא"כ גם מן הראשון ואשכחן דכוותא בכל מודה דלא מודה לבעל מחלוקתו חלא לעצמו ואיכא חדא בהזהב בפלוגתא דרב ור"י דברים אם יש בהם משום מחוסרי אמנה אם לאו ובמאי פליגי בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות ואק"ל ומאי קושיא דר"א נמי אפי' דאמר ליה הא גיטך ע"מ שלא תבעלי לפ' דמשמע בין בזנות בין בנשואין קאמר דמגורשת ותדע לך דע"מ ודאי דומיא דחוץ וכי היכא דבחוץ אסורה לזה לגמרי בין בזנות בין בנשואין ה"ה בע"מ וי"ל דאפ"ה כיון דברייתא נקט לישנא דע"מ שלא תנשאי דמשמע דלא אסרה אלא בנשואין אבל לא בזנות אעפ"י שר"א מודה בע"מ שלא תבעלי נמי וכדפרי' אינהו לא היו משיבין חלא כלישנא דברייתא דלפי לישנא דברייתא מותרת היה אצלו בזנות מאי קושיא א"כ האי דהרי הותרה אצלו בזנות לאו דוקא אצלו הרי הותרה אצלו קאמר אלא דנקט בזנות משום דברייתא לא איירי אלא בנשואין אבל ודאי אי בע"מ איירי הותרה אצלו לגמרי והרי זה כאלו הותרה לכל אלא שנתנה עלה מצד א' ע"מ שלא תבעל לפ' כאלו אמ"ל ע"מ שתתני לי זוז או שלא תשתי יין או כיוצ' בזה דהא מותרת לכל אלא דתנא' רכיב עלה הא נמי להא דמי' ולא חשיב לגבי איש זה דחסור' והיינו דפריך ליה דלא מקשה אלא להו' כך תי' בתוס' אפ"ה בכולהו תנאי דעלמ' לא תנסיב דדילמ' לא מתקיימ' ליה לתנאי וק"ל דהא לעיל פרק מי שאחזו תני' הרי זה גטך ע"מ שתתני לי ר' זוז אעפ"י שנתקרע הגט או שאבד מגורשת ולאחר לא תנש' עד שתתן וגדולה מזו אמ' התם לאלתר שריתוה או לאחר א"ב חדש שריתוה לאלת' שריתוה ואע"ג דמית וליכ' למיחש דדילמ' אתי חיישי' משו גזרה נשואין דעלמ' אלמא דלעולם לא שרי' ליה עד שתתקיים ואיכ' למימר דחילוק יש בין תנאי לתנאי דכל שהו' בקום עשה כגון ע"מ שתתני לי או ע"מ שתעשה כך וכך ודאי לא שרינן ליה לאנסובי עד שתתקיי' התנאי דחיישי' נא מקיימה לתנאי אבל בתנאי שהו' בשב ואל תעשה ע"מ שלא תעשה כך וכך שרי לה לאנסובי מיד אפי' קיום התנאי דלא חיישינן דלא מקיימה לתנאי והכ' בתנאין כאלו שהן בשב ואל תעשה איירי דומי' שלח הנש' ויש מי שתיר' דאפי' בתנאי שבקום עשה כל שבידה לעשות שרינן לה מיד ולא חיישינן דלא מתקיימה לתנאי כגון ע"מ שתשתה יין או ע"מ שתלכי למקום פ' או כיוצ' בזה אבל ע"מ שתתני לי ר' זוז הא לאו בידה לקיומי דדילמ' דלית לה זוזי ואפי' את''ל דאית לה דילמ' מצטרף לה לדבר אחר והכי משמע הא דאמר לקמן הכא בדיד' קיימ' לאיגרושי דילמ' כל שבידה לא חיישינן והתם אפי' בתנאי שהו' בקום עש' הוא דהא א"ל ה"ז גטך ע"מ שתנשאי לפ' דמשמע דוק' התם דאין בידה לאיגרושי הא בתנאי שהוא בידה אעפ"י שהוא בקום עשה לא חייש נן ושרי' לה מיד דאי משום הא לא אירי' דכל שהוא בקום עשה כאין בידה חשבינן ליה וכל שהוא בשב ואל תעשה הדבר בידה שלא לעשות מעשה לבטל התנאי והתם כי נקט בדידה קיימ' לאיגרושי לרבות' נקטי דאפי' כשת"ל דבקיום מעשה מתירין אותה מיד הכא א"א משום דאין בידה לגרש אז עצמה אלא אנכון דבכל דבר שהוא בקום עשה חיישינן ולא שרינן בכל ובכל דבר שהוא בביטול מעשה כגון ע"מ שלא תשתי יין שרי לה לאלתר והכי איתא בתוספתא ה"ז גטך ע"מ שלא תשתי יין וע"מ שלא תלכי לבית אביך ל' יום ה"ז גט ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה יין ובתנאי שהוא בקום עשה צריך להביא ראיה שקיימה את תנאה דמסתמא אמרינן דקיימה תנאה ער שיביא הבעל ראיה שלא קיימה את תנאה וכדכתי' לעיל פ' מי שאחזו ומיהו בכל תנאי שהוא ברשות אחרים אפילו בשב ואל תעשה לא שרינן לה עד שתקיי' התנאי דכדבר שהוא בידה וע"כ לא שרינן בתנאי בשב ואל תעשה אלא בדבר שהוא בידה או ברשותה ואינה חשובה לקלקל עצמה ואי קשיא והא משמע דרבינו סבר דאפילו בתנאי דשב ואל תעשה חיישינן ולא שרינן לה ר"י אמר בישן היום שמא ישן למחר אלמא חיישינן דלא קיימה תנאה ומשמע דהלכתא כוותיה דבשל תורה הלך אחר המחמיר וא"ת דההוא תנאה שאני משום דלא בידה נמי קיימא לקיומי תנאה משום אותה שבידה הו אשכחן בנדרי' נמי דפליגי בהדיא דאמר לאשתו קונם אי את נהנת לי עד הפסח אי תלכי לבית אביך עד החג ואסר לה ר"י לאתנויי מנכסיו דילמא תזיל לבית אביה עד החג ואיכא למימר דהא דהכא לא דמיא אלא להאי דאמרי התם דאי אמר קונם עיני בשינה למחר אם ישן היום דכולהו מודו דישו היום וחוששין שמא ישן למחר מ"ט דמזהר איניש באיסורא אבל בקונם עיני בשינה היום אם ישן למחר חיישינן משום דלמחר לא עביד איסורא כשהוא ישן משום שינה דלמח' עצמו אינו אלא תנאי ובתנאי לא זהיר איניש אבל הכא גבי גט איכא למימר דהרי מוא באיסורא דמשום חומרא שהחמרת עלה בסוף הקלת עליה בתחלתה ומש"ה מהדר בה רבינו נר"ו והא דאמרי ובמאי אילימא בחץ משרא שרי ר"א ודין הוא דהוה יכיל למקש' אבחוץ מי איכא גט בטל ובניה ממזרים אלא דניחא ליה לאקשויי מהא דאקשה מינה לעיל אלא בע"מ וק"ל ואכתי היכא איכא גט בטל ובניה ממזרים דהא ודאי לא יכלה לעבוד על תנאה שהרי אם נשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל וא"א היא למפרע וכיון שכן דקדושין לאו קדושין נינהו וכי נמצאת שלה עברה על תנאה ואיכא למימר דכי אי"ל שלא תנשאי לאו דוקא בנשואין גמורין דהא לא אפשר כדכתיבנא אלא שלא תהיה נשאת לו כדרך נשואין בקדושין ובחופה אעפ"י שאין הנשואין נשואין כיון שעברה בדרך נשואין עברה על תנאה וגטא בעל וש"מ שהנותן מתנה לחבירו ע"מ שלא יתננה לאחר אעפ"י שאין מתנת ו של מקבל מתנה זו מתנה בטלה מתנתו ולא זכה שהרי הוא כאלו עבר על תנאו וכדפרי' אבל בתוס' כתבו דמהא דהכא ליכא ראיה דהב"ע כגון שנשאת לזה לאחר שמת המגרש דנשואיה ודאי נשואין דהא אלמנה היה היום אלא שמחמת שעברה על תנאה נמצא למפרע הגט בטל ובניה שהיו לה ממנו בחיי בעלה הא' ממזרים דאז גלה מלתא למפרע דההיא שעתא לא היתה מגורשת למפרע ולפי פי' זה כי אמרינן ועברה ונשאת לא משום נשואין אלא שהלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו דבנשואין אלו ליכא עבירה אלא דמשום נשואין אלו עושה היא למפרע ביאתה ביאת זנות ובניה ממזרים והיינו עברה ונשאת דנקט לא, נהיר, חדא לישנא דעברה ונשאת לא משמע הכי ועוד דאם איתא דהא דהיכא דלית ליה פותר אלא כשמת המגרש כי היכי דבאידך נקט מת ומגרשה ה"נ הנ"ל הכא ומת המגרש דהא כולה מילחא ר"ע היא אלא החי' הא' נראה עיקר וכדכתיב' ובמאי אי נימא בע"מ הא גרושה אצלו בזנות לאו דוקא וכדכתיב לעיל גבי הותרה אצלו:

ור"ע אי חוץ ס"ל לותיב חוץ אי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ הא כתיב' לעיל דאע"ג דר"א פליג בתרווייהו כיון דר"א לא נקט כההיא אלא או חוץ או ע"מ לא ה"ל להשיב את הארי לאח"מ אלא במה שהוא בפירוש אבל במה שאינו מפו' לא ופריך דר"ע משמע שמיע ליה הכי והכי פריך לכולהו לישני:

מקיש קדושי הויה ב' לקדושי הויה א' וקדושי הויה א' ודאי פנויה היתה דאי לא למ"ל שנקט והלכה והיתה לאיש אחר לא ישוב לקחתה דהכי הנ"ל כיון שהלכה זו ונשאת לזה לא יחזירנה בעלה הא' אלא ש"מ בפנויה עסקינן:

ככר הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת האי לישנא לאו דוקא אלא הרי הוא מהלשונות דמתחלפים בתלמוד דהא כתבי' לעיל בפ' השולח דעל דעת אהני לאחזוקי שבשעה כי היכי דלא ירמה או תנו בלשון ובמעשה דקניא דרבא אבל לאו לומר שהנשבע ע"ד חבירו שיהיה רשות ביד חבירו לכתוב לו שבועתו והא דאמרינן הכא כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ה"ק שבנודרת תולה נדרה בבעלה שיהא נדר כל זמן שבעלה לא יפר והרי הוא כאלו התנתה כן בפי' והיינו טעמא דאפי' בנשואין דרבנן כגון קטנה אמרינן דבעלה דבעלה מפר לה אע"ג דנררה נדר דבר תורה כגון דמופלא סמוך לאיש. דנדרו נדר דבר תורה ומשום האי טעמא דכל הנודר ע"ד בעל' היא נודר הבעל מפר וא"ת היכא שהתנת' בפי' ואמרה שאפי' לא ירצה בעלה בנדרה שיהיה נדרה נדר לא יוכל הבעל להפר ב' תשובות בדבר חדא דשמא אעפ"י שהיא אומר' כן אנן סהדי שהיא אינה נודרת שלא ברצון בעלה ועוד שכיון שנתנה התורה רשות לבעל להפר לה לא חלק הכתוב ונתן לה רשות להפר כל נדריה:

ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה פי' הרי ד' זקנים דלא איצטרך להם כריתות לדבר הכורת בינו לבינה דאפילו בלאו כריתות משמע להו מהנך טעמי' דאמר לעיל דלא יהא גט א"כ כל זמן שלא יהא כורת בינו לבינה דאפי' בלאו כריתות משמע להו מהנך טעם האי לכריתות מאי עבדי ליה ואמרינן דאיבעי להו לכדתניא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם דאגידא בה כל ימי חייה אין זה כריתות וה"ה נמי דר"א מודה בהא דאין זה כריתות אעפ"י שחולק בחוץ משום דשאני התם דאי מיית ההוא גברא שוב אינה מעוכבת כלל בשבילו ואינה א אגידא ביה משא"כ הכא שהיא אגידא ביה לעולם והא דאמר ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתו' לאו דוקא לבית אביך דהא מית אביך מותרת בו ודמיא לכל חיי יט פ'