ריטב”א על גיטין עז

כשקרא ומי' הא כתבי' לעיל דמחזי כשקרא כלהו אין שוין דאיכ' דחיישי' להו ני הכא ואיכא דלא חיישי' ולא תימא דהיגי ושילי מקומות רחוקי' הם אבל במקומות קרובים שאפש' להיות בשניהם ביום א' לא חיישי' דהא במס' י"ט מוכח דהיגי ושילי קרובים היו דליכא בנייהו תחום שבת ואפ"ה חיישי' ובשטרי דלאו אקנייתא וכדפרי' אבל בשטרי אקניית' דכתבו יומא דקנו ביה יש להם לכתוב אחרא דקנו ביה המקום שעומדים בו באותו יום הכתוב בשטר ואי לא מחזי כשקר' וכתב רבי נר"ו דכיון דגיטין פסו' בהכי ה"ה לשטרו הלכך כי מכשרינן בעלמא שטרות המאוחרי' היינו לאחר כתיב' עד יומא דכתיב בשטר דאי כתיב ליה ומאחר זמנו בניסן מאי יכתוב אם יכתוב וכתבנו בהיני שהוא עומד בו ביום סמא בניסן לא יהיה בהיגי אלא בשילי אבל אי כתיב כן בשטרא דנן איסרנוהו וכתבנוהו שפיר דמי דלא מחזי כשקרא:

אבר שמואל זו דברי ר"מ אבל ח"א אפינו לא כתב אלא לשם סנטר דבעיר מגורשת דחכמים לא חיישי לפסול הגט משום שלום מלכות ומיהו לא אגרשת בו לכתחלה אבל אם התגרשה בו מגורשת גמורה היא הוא גיטא דהוי כתיב ביה אים נדרה דבשכר ושלחה ר"ל ברב חסדא קמיה דרבא כה"ג מאי לאו משום דלא שמע ליה הא דשמואל אלא קבע מניה אם ואוי לגרש בו לכתחל' אר"א אר"ה אמר רב זו דברי ר"מ אבל ח"א הולד כשר פרש"י דר"ה השלום המלכות קאי ולפי פי' זה פליג עם שמואל דשמואל אמר מגורשת ואיהו אמר הולד כשר אבל תצא ולפי זה יהיה הלכה כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי והולד כשר ומא וכן דעת הריא"ף שהשמיט הא דשמואל וכתב הא דר"ה אמר רב ולכאורה הפי' משמע מדאמרינן לקמן בפ' המגרש גבי ג' גטין פסולין הן והולד כשר ותו ליכא והא איכא שלום מלכות התם הילד ממזר הכא הולד כשר והניחא לר"מ אלא לרבנן אלו התם תצא הכא לא תצא אלא אלמ' מדמקשינן הכי בשלום מלכות לרבנן הולד כשר ותצא כרב ומשום דהלכתא כותיה דרב מקשי הכי בהדיא:

אבל ר"ת ובעל המאור כתבו דרב לא פליג עם שמואל דשמואל קאי אשלום מלכות ור"ה משמיה דרב הויא במזרח וכתב במערב א"כ דר"ה אכולה מתני' קאי וה"ק זו דברי ר"מ דעביד הולד ממזר כל היכא דאינה הגט פסול דלרבנן הולד כשר ולאו לאפלוגי עליה דשמואל בשלום המלכות דבההוא ליכא פסולא אפי' דרבנן ותדע לך שאם איתא דפלוגי רב ושמואל היכי אפסיק תלמוד כוותייהו בעובדא דההוא גיטא ומיהו לא הל"ל אר"א אר"ה דההיא מימרא בפני עצמה אלא הכי הל"ל ור"א אר"ה וההיא דפרכינן לקמן והא איכא שלום מלכות הניחא לר"מ אלא לרבנן מא"ל רישא דמתני' נקט משום דבעי לאקשויי אף מדר"מ וכי אמר הניחא לר"מ אלא לרבנן מא"ל פריך מכולה מתני' דרבנן לא עבדי הולד ממזר ופריך התם תצא דודאי בכולהו מתני' ס"ל דתצא חוץ משלום מלכות דליכא פסול הגט כלל כך פי' לזו ר"ת ובעל המאור אבל מ"מ יש לחוש לפי' הר"א להחמיר:

מתני' כל העריות שאמרו צרותיהם מותרות הלכו הצרות האלו ונשאו ונמצאו עריות איילונית דנמצא דמקח טעות היה ולא היו צרות זו לזו תצא מזה ומזה דהא צרות אלו שנשאו ראויות אלו להתייבם היו והלכך תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה תצא מזה ומזה מן השני מן הדין דהא זקוקה ליבם היתה ומן היבם ג"כ אליבא דרבנן דסברי דקידושין תופסים וחייבי לאוין תצא ג"כ ממני מן הדין והא דיבמה לשוק ליכא אלא אסור לאו ואשתו של שני הוא ואליבא דמ"ד דאין קדושין תופסים ביבמה אעפ"י שאינה אלא אסור לה אי אמרינן דיבמה שזנתה אסורה ליבמה הא נמי עשאוה כזנתה אינה אסורה ודין הוא שתהא מותרת לא' אלא דאסרוה עליו משום דמתחלפה באשה שהלך בעלה למד"ה וכדאיתא בגמרא וצריכא גט מזו מהא' מן הדין למ"ד דאין קידושין תופסים ביבמה או אליבא דר"ע דסבר דאין קדושין תופסים בחייבי לאוין הצריכוה גט מב' כדי לעשות בנה מהא' ממזר וכדי לעגנה עד שתתגרש משניהם והולד ממזר מזה ומזה הא איתא כר"ע דסבר דיש ממזר מחייבי לאוין:

וכיון שכן הולד מהשני ממזר ומן הדין ומהא' מדרבנן דהצריכוה גט מב' כדי לעשות בנה ממזר מהא' אבל אליבא דרבנן לא אתיא דאלו לרבנן דסברין דקידושין תופסין בחייבי לאוין אין הולד ממזר כלל דהא פרישנא לעיל דלעולם לרבנן אין הולד ממזר אפילו משום קנס אלא שנשאת בגט פסול דאורייתא דהולד מהב' ממזר דאורייתא אבל שלא קלקלה בב' אעפ"י שנשאת בעברה לא קנסינן לה לעשות בנה ממזר והילכך כי אמרין דהולד ממזר מזה ומזה אליבא דר"ע אתיא וכדפרישית:

גמרא נישאו אין זינו לא פי' מדנקט נישאו ולא נקט זינו דהא בזינו איכא נמי כל הדרכים האלה ליבם מיתת לימ' תהוי תיובתא דר"ה דאמר בשומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה לא נישאו וה"ה לזינו דלא משמע ליה השתא טעמא דנישאו אלא משום זינו דאם זינתה אינה אסורה נשאת אמאי דהא אסורה אדרבא טפי איכא למסרה בזנתה שהוא משנשאת שהיא כעין אסורה וא"ד דנישאו וה"ה לזינו ומטעמא דפרישית:

לימא מסייע ליה דר"ה ואק"ל כיון דאמרי מתני' ר"ע היא מאי סייעת' אייתי מניה לר"ה דהוא ודאי ר"ה אליבא דרבנן אמרה למלתא דלדידהו דאיצטרך לאשמועינן דאסורה דאלו לר"ע פשיטא דלדידיה דא"א גמורה היא ואסורה וכדאית' בהדיא במסכת סוטה לר"ע במה שזנת' אסירה:

וי"ל דכי אמרינן דמתני' ר"ע היא היינו דקתני הולד ממזר מזה ומזה אבל בשאר מודו רבנן דהכי איתא בתוס' דתני עלה בתוספתא זו דר"מ שאמר משום ר"ע אבל ח"א אין ממזר ביבמה אלמא דלא פליג בשאר:

לא נישאו דוק' משום דמחלפ' באשה שהלך בעלה למ"ה וכי אמרינן מעיקר' נישאו אין זינו לא מההי' דמתחלפה באש' שהלך בעל' למ"ה משום דאי שרינן לה ליבם אתי למימר דחלץ זה ונשא זה וכנסה יבם אחר שנתגרשה ונמצא מחזיר חליצתו וכדאמר באשה שהלך בעלה למ"ה וא"ל שמח בעלה ונשאת ואח"כ בא הבעל ואסורה עליו אע''ג דהאי אסורה משום דשמ' יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת ואינו מחוור דא"כ מאי האי דאמרינן משום דמתחלפה הרי זו כזו ממש ותו דהתם ביבמות אמרינן דליתא להאי טעמא אלא הכא היינו טעמא משום דכיוון רש"י שזינתה אינה אסורה ובדין הוא דהל"ל דהיכא שנשאת תחזור ליבמה ואפי' למ"ד קידושין תופסין ביבמה שגירש זה ויחזירנה זה אלא משום דמחלפה באשה שהלך לבעלה למד"ה אסרינן לן דכיון דא"א שזנתה אסורה לבעל דינא הוא לאוסרה עליו כשנשאת אעפ"י שהוא כעין אנוסה כדי לגדור בשניהם להזהר היאך תנשאו אבל בזנתה לא חיישינן אטי א"א שזנתה שהיא אסורה לבעלה דהא נא וכיון שכן לא גזרינן:

ר"א אמר אם לאלתר יצא אין זה גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט ה"ד לאחר זמן כו' משמע מדשקלי וטרי אמוראי לפ' כר"א דהלכתא כוותיה וכדר"א דאמר דכל זמן שלא נשאת זו לאלתר נשאת זו לאחר זמן דפשיטא דמתני' כוותי' ואע"ג דשמואל שני ליה לא סמכינן אשנויי וכן פסק הרי"ף והא דאר"י כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זה לאחר זמן כלומר ומגורשת גמורה היא נ"ל דהיינו דוקא כדאמרה היא שגט נמי נתן לה אלא שנפל מידה והוא החליפו והוא שהחליפו יבמה מפני שא"ל שטעה וכל שעמדו מעמידים דשמא בתוך שהיו טרודים לעמוד לא ראו אבל כל זמן שיושבים א"א שלא ראו הא לאו הכי ודאי לא מכשיר שאם שאם היה עומד שלא נתן לה אלא השובר שבידה והא אומר כן אנו מאי זה טעם נכשיר אחר שלא נשאת אלא ודאי כדפרי' כנ"ל וצ"ע ומי' לראב"א דאמר כל זמן שנשאת א"ש משום דלאו כל כמניה לאבד זכותיה של ב' ושמא אח"כ החליפו לה להוציאה מתחת ידו:

(דף פ"א ע"א) מאי היא אלימא אי מבטלי' קלא או לא ולקמן בפ' המגרש מפ' היכי מבטלי' לקלא אמרו אקרו לנתינה כתיבה דילמא ונתן אמרי ופי' טעמא בתוספות משום דלא לחנם יצ' קול זה וכיון שכן יש לחוש:

אמר רבה בר בר חנה אר"י משום דריב"א בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות אחרונים ואק"ל דהא אריב"א היינו ר"י סתמא והתם בכתובות אמר דר"י ורב אמדו דגר א' דר"י נמי אמר דשבויה שנשבית הרי היא בקדושתה וי"ל דה"ק בוא וראה כמה בין דורותיו לדורותם שהם היו מחרימין בענין זה ואעפ"כ כיון שנראה לו להקל אמר כמו שנר' לו ולא הכניס דבריו מפני א' אמר רב בר בר חנה אר"י מחלוקת כשראוה שנבעלה דב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל לא ראוה שנבעלה א"צ הימנו גט שני ולא שני לו בין נשואה לארוסה כלל כיון שראוה שנבעלה ודלי כמתני' דקי"ל כר"י וכתב ברמב"ם דה"מ באשתו או בארוסתו אמרי דאין אדם עולה בעילתו בעילת זנות אבל בפנויה בעלמ' לא ואי חוששין לקדושין מ"ה אבל הבא על שפחתו יצאה לחירות וכמו שכתבנו למעלה אבל הרי"ף פסק כסתם מתני' ואפשר משום דתלמוד אמר ור"י דאמר כי האי תנא אלמ' דלית הלכת' כוותיה אלא כסתם מתני' ועוד דסמך אאידך אמור' שאמר משמי' דר''י הלכה כסתם משנה דבכל דוכת' מקשי' הכי להדי' ולא מתרצינן אמוראי נינהו אלא אגב הדחק היכי' דלא משכח תירוצ' למלת אלא בהכי רב יוסף מחני כשר פי' קרוב כשר שלא יהא גזלן והתני' קרוב כלומר סתמ' תני כשר כלו' קרוב כשר וכדפי' ויש מי שפי' כשר ממש והוא הנכון זדר"י לא הכשיר בה אלא ע"א קרו בלבד אבל תרי לא דילמ' אתי לקי מי בשני קרובי' וחד כש' (דף פב ע''א) אמר אביי האי קרוב חתים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ממאי מדלא קבע ליה מקום ודין והוא כיון דלא מכשרי' בי' אלא חד דהא איכ' למיחש לחורבא אלא הא קמ"ל דלא גזרינן אטו שאר שטרות דעלמא דלא מכשיר אלא בתחלה ובפ' המבי' תניין הארכתי בזה הסדר וש"מ מכל תלת' מקיימ' ולא בעי' צרופי' דאי ס"ד בעי צרופי' לקבעי' ליה מקום ולכשר ביה טוב' כלומר ב' כשרים וחד פסול דתו ליכ' למיחש לחורב' דבא לעולם כי מקיים ג' מהם הב' מהם כשרים כי אתא לקמיה דר"א א"ל צא והשלים עלי בעבד מן השוק כבן ננס ולענין פסק הלכה איכא מאן דפסק כבן ננס וכר''א אבל ר''ת פסק כר"ע ונראה דטעם משום דר"י דאמר דלא הכשירו בו אלא ע"א קרוב בלבד ומדנקט קרוב ש"מ כר"ע ס"ל ור"י ור"א הלכה כר"י דר"ח תלמיד הוא לגבי ר"י ותו לא מידי:

פרק שמיני המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדה אלא לפ' ר"א מחיר וחכמים כו' פי' ר"א מתיר משום דקסבר דאע"ג דבעי כריתות האי כריתות היא כיון שהיא מגורשת ממנו לגמרי שאר בני ארם וחכמים אוסרים משום דסברי דאין זה כריתות ובגמר' נאריך בזה הסדר. כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה פי' דוקא שיחזור ויתננו לה ואפילו אליב' דר' דסבר דא"צ ליטול הימנה אלא בהא גיטא סגי דהא מודה מפני שקנאתו ליפסל בזמן הכהונה וכדא' בגמר' ושם נאריך בס"ד והא דאמרינן ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כתב רבינו נר"ו דהאי לישנ' דוק' הוא דאע"פ שחוזר ונוטלו הימנה לא תסגי בהא גיטך דסתמ' כיון דמעיקר כשנתנו לה א"ל חוץ מפ' דמה שפי' מעיקר' אינו מתבטל בסתם אלא בפי' ויאמר לה בנתינה שניה הרי את מותרת והכי דייק לישנא דהרן ש היה מכן