ריטב”א על גיטין עו

יכול לנתקו הקונה ולהביאו אצלו זכה בו וזה ברור:

אר"י היתה ידה בקטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ואק"ל אמאי והא מתקלקל והתם במ' אמרינן שאני מתגלגל דכמונח דמיא וי"ל דהיינו במתגלגל הראוי לנוס דגבי שבור וגוזלת שלא פרחו אבל מתגלגל זה שאין ראוי לנוס מידו לא והא דאמר אמאי והא כי הא נפיל בד"א קנפיל ה"פ היכי אמרת סתם דאינה מגורשת דהא לפעמים דנפיל בתוך ד"א דידה היכי דקאי בסימטא ד"א קונות לה ופריך בדלא נח ותגרש מאוירא דד"א ואק"ל והא אויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לא ואפש' לומר דה"ק תפשוט דלא כמונח או תפשוט ד"א אין להם אויר א"נ התם כדאבעי' לן דאויר שאין ראוי לנוח מתחלתו כגון שקדם הגט לנוח ואי לאו משו' הא דר"א ר"ל מגורשת גמורה דכמונח דמי וכ"ת לוקמ' דהוי באויר שאין ראוי לנוח מתחלתו כגון שקדם הרוח וי"ל דלא אוקמ' בהכי משו' דא"כ תפשוט מינה דאויר שאין סופו לנוח מתחלתו לא כדמונח דמי והתם אבעיא ולא איפשטא ומוקמינן ומוקמינן בעומדת על גב הנה דמעיקרא לאיבוד קאי ואק"ל והיכי מקשי' ותגרש מאוירא דר"א דהא משמע דכל היכ' דליכ' מחיצות לא מנטר' אפי' בחצרה ממש דהא אוקימנ' לקמן בגג שיש לו מעקה היינו כגון שלא נכנס הגט תוך ד"א אבל אם נכנס תוך ד"א מגורש' דודאי מנטר' הוא:

(דף ע"ט ע"א) והא דתנן כיון שהגיע באויר הגט הרי זה מגורש' ולא קתני נמחק או נשרף כדקתני סיפ' אורח' דמילת' נקט למעלה בגג דשכיח רוח נטלתו הרוח למטה בחצר דל"ש רוח נקט נמחק או נשרף דשכיח והא דאוקמוה לה בגג שיש לו המעקה או בפחות מג' סמוך לגג אע"פ שנשרף או נאבד קודם שיניח מגורשת כיון שהיה ראוי לנוח ותימ' על הרמב"ם שכתב כיון שהגיע לאויר מחיצות המעקה או לפחות מג' סמוך לגג נתגרשה ובלבד שינוח אבל אם נמחק או נשרף הואיל ואינו הולך לנוח אינו גט וזה ודאי אינו גט דהיכי תתני מגורשת ואם נשרף או נאבד לא יהא גט א''ו כיון שהיה ראוי לנוח אעפ"י שלא נח הרי זה גט אבל אם קדם הרוח לגט אף ע"פ שהגיע לגג פחות מג' סמוך לגג אינה מגורשת דהא לא היה סופו לנוח א"ל ר"א לעול' כמאן כר' דאמר קלוטה כמי שהונחה ואע"ג דאיכ' התם מ"ד דר' לא יאמר אלא ברה"י מקורה והכ' אינו מקורה לאו לגמרי כר' דקאמר אלא כשיטתו לומר דהאי תנא סבר לה כרבי' דקלוט' כמו שהונחה ואפי' טפי מינ' דאיהו בעי מקורה והאי תנ' לא בעי מקורה אבל כרבנן ודאי לא אחי' דאפילו במקורה נא אמרינן איזה קלוטה כמי שהונחה ולמ"ד החם דר' אפילו בשאינו מקורה אמר אתי' הא כפשט' ותימ' אמאי קאמר כמאן כר' ולא אייתי כר"ע דא"ל דאפילו כשאינו מקורה דה' בפ"ק דשבת אר"ש דהזורק מרה"י ורה"ר באמצע חייב ב' משום קלוטה כמו שהונחה וצ"ע ותי' בתוס' דמ"ה לא אייתי דר"ע משום דלא אתי' כר"ע דאלו אנו בעי' מחיצות ור"ע לא בעי מחיצות בהא אמרינן בהזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר דחייב משום קלוטה כמי שהונחה והא רה"ר אין לה מחיצות אבל אתי' כר' דמשמע נמי דבעי מחיצות דלא נקט למלת' אלא בהזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י ודרך רה"ר איכא מחיצות ואע"ג דבעי מקורה ההי' לא אמרה כך כן תירוץ בתוספות ל"ש אלא שקדם גט להדלקה אבל קדם דליקה לגט לא מ"ט מעיקרא לשרפה קא אזיל ואין להוכיח מכאן דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי דשאני הכא דקא אזיל לאיבוד וכדאמרינן לעיל בעומדת ע"ג הנהר דהיכא דאזיל לאיבוד גרע מאויר שאין סופו לנוח ודין הוא דאפי' דאמרת דמונח ה"ל כמונח בדליקה שתחתיו והא דאמרינן מידי מיירי הא כדאיתא והא כדאיתא לאו למי' דכדינא דר"ח דאמר ברשויות חלוקות לגטי' דאמר לעיל בהדיא בההו' עובדא דההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו ונפיל בפוסל' דאינה מגוף היכא דהוי ד"א משום דחד מקום מושלי אנשי תרי לא מושלי אנשי ומי' היכא דאושלי לה ב' מקומות בכי הא ודאי מגורשת דאע"ג דהיא בחצרה וגיטא בפוסלא ואנן בעינן היא שעומדת בצד חצרה דב ה"ג מיקרי בצד חצרה כל היכא שהגט משתמר כדאייתה מאותו מקום שהיא עומדת שם:

נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל וזרק ונח על גבה אפילו גבוה ק' אמה חיוב אבל הכא משום אנטורי הוא והא לא מנטר כיון שאינו בתוך מחיצות ואע"ג דלעיל מוכח דהיכא דמונח ברשותה ממש לא בעי' מחיצות דע"כ לא אוקימנ' לה בגג שיש לה מעקה אלא מחמת שלא נחה ממש בקרקע ועולא בר מנשיא אוקמא אפילו בגג שאין לו מעקה ובפחות מג' דהוא כמונח אלמא דכל שהוא מונח ממש לא בעי' מחיצת וכן הוא בירושלמי בהדיא אר"א מתניתין בגג שיש לו מחיצות והוא שירד לאויר המעקה ושאין לו מעקה דהוא שירד לאויר המעקה ג' שהן טמונין לגג שכל ג' מהם סמוכים לגג הם ושמא י"ל דטרח קמ"ל דאינו כסדר כ"כ שאני שאינו משתמר בו אבל גג כיון שהוא רחב אעפ"י שאין לו מעקה הגט משתמר בו קצת וצ"ע:

אר"י אמר שמואל לא יעמוד אדם בגט זה ויקלוט מי גשמים מגג של חבירו וק"ל שמואל מאי אתא לאשמעינן מתני' היא בהדיא כל רשות א' הן דברי ר"א וח"א כל א' וא' רשות בפ"ע וי"ל דהתם דאינן שוין דאיכא מחיצות ניכרת ונראין כב' רשויות ושמואל אתא לאשמעינן אפי' דשוין א"נ אפ' דשמואל אפילו קליטה מן האויר אתא לאשמעינן:

אמר אביי ב' חצירות זו בתוך זו פנימית שלה וחיצונת שלה וזרקו לה כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת פי' והוא שישא כנגד פנימית גופא דאי נפיל לפנימית נפיל ואעפ"י שאינו בתוך מחיצות החיצונה שהן עודפות על הפנימית מגורשת מ"ט פנימית גופה במחיצות דחיצונה מנטרא כלומר רגילה להשתמר משא"כ בקופות שאע"פ שהגי' לאויר פנימית אינה מגורשת כיון דלא נח ופרש"י דהא לא נח ואויר מחיצות כלי עשיות לאוירו לעמוד דאין כלי עשוי אלא לנוח בתוכו ואינו מחוור דאויר כלי ודאי קונה וכדאמר בעבוד' כוכבים בפרק בתרא מכי מטא אוירא דמנ' קניי' יין נסך לא הוי דמטי לארעיתיה דמנח והנכון כמו שפי' רבינו נר"ו דהכא לאו משו' כלי אינו קונה אלא טעמא דלפום מאי דקס"ד השתא דקופה שיש לה שולים דקדמה קופתו עסקינן וכיון דכן אפינו הגיע לאויר פנימית אינו גט ואינה מגורשת דאוי' זה אויר של חיצונה היא כיון שהחיצונה קדמה דאם קדמה קופתה בכי הא לא אמרינן דאם הגיע גט לאוירא דאינה מגורשת דאפילו שהוא סלקה ושם קופה שלו תחתיה כיון שאין לו רשות לעשות כן אינו מעכב עליה כלל ואינו מבטל רשותה והיינו דמקשינן כיון שקדמה קופתו אפילו כי הא מאי הוי כליו של לוקח ברשות המוכר הוא אבל אם קדמה קופתה לא אמרינן דהוי כליו של לוקח ברשות מוכר דברשות עצמה היא שהרי אין בידו להושיב שם קופתו כיון שקופתה קדמה ומוקמינן לה בקופה שאין לה שולים כלומר ובקדמה קופתה דאם קדמה קופתו הרי אותו מקום קנוי לו ואין לה רשות להושיב קופתה בתוך רשותו ואכתי כליו של לוקח ברשות מוכר אלא הכא כשקדמה קופתה ואח"כ נתן עליה הוא קופתו דכיון דחוץ לרשותה מנח לה הרשות בידו ומ"ה כיון שבמחיצות החיצונה עודפות ונתן שם ברשות מבטלת היא אויר הפנימית דהוי כלי מבטל אויר כלי משא"כ בחצירו שהם קבועות אבל בתר דנח מגורשת שהרי הקרקע שמונח שם קופתה הוא שלה כיון שקדמה קופתה וכדפרי' רבי' נר"ו והא דתנן דב"ה אוסרים שיהיה אדם פוטר את אשתו בגט ישן היינו דוקא לכתחלה אבל אם נחגרשה בו תנשא לכתחלה והכי הלכתא:

מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת היה במזרח וכתב במערב תצא מזה ומזה פירש"י דגט של ראשון פסול הוא מן הדין וכיון שהן קדושי שני לאו כלום הוא הלכך תצא מזה ומזה מן הדין דא"א גמורה היא ומן הא' משו' קנס דאסרו' עליו כאלו זנתה ברצון וצריכ' גט מזה ומזה פי' הרב מן הא' מן הדין דאשתו גמורה היא דגט ראשון פסול היה ומן השני מדבריהם דהא קדושי ב' לאו קידושין נינהו וביבמות מפ' טעמ' שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כלומר גרש הא' בגט גמור ונשא ואם תצריכנא גט יאמרו שא"א יוצאת בנא גט ואינו מחוור חדא דגט של ראשון כשר הוא מן התורה דהא אמר בגמר' דטעמא דרישא משום שלום מלכות וכיון שכן ודאי קידושי ב' קידושין גמורין נינהו ועוד דהתם ביבמות אסיקנא דלא חיישי' להאי טעמ' דשמא יאמרו גרש זה ונמצאת הא' יוצאה בלא גט אלא ה"פ תצא מזה ומזה מן הא' מן הדין שהרי קידושין גמורין נינהו וא' א היא ומן השני משום דבגט זה שקנס' פטור היה מדבריהם וכאלו זנתה ברצון עם ב' לא חשיבא ואסורה עליו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וצריכה גט מזה ומזה מן הב' מן הדין דהא אשתו היא דבר תורה ומן הא' מדבריהם שהרי הגט הא' פסול היה מדבריהם והולד ממזר מזה ומזה לפי פירש"י מן הב' מן הדין דהא אשתו של א' היא ומן הא' מדרבנן דכיון שהצריכוה הגט משני עשאוה כ שתו וכיון שכן בן הא' ממזר ולדידן מן הא' אם החזירה בלא גט מהדין דהא אשתו של שני הוא ומהשני מדרבנן משום כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר ואין לה כתובה ולא פחת פי' בירושלמי שאינה מוציאה מהם פי' שאכלו משום קנסא וה"ה נמי דאין לה דין פי' דהיינו פרקינ' ולא מזונות דכיון דאין לה כתובה אין לה מזונות דתנאי כתובה ככתובה והכי מפ' ביבמות ולא בלאות פירש"י בלאותיה קיימין ואינו מחוור דאטו אפי' בזינתה ברצון אמרי' דאין לה בלאותיה הקיימי' וכדאמר התם אם זנתה בליה מי זנו אלא הבלאות היינו הבלאות שאינן קיימין כגון מה שאבד מנצ"ב אפילו שהיו באחריות הבעל כיון שנאבדו אין לה בת ישראל שנפסלה לכהונה דהא גרושה היא דבר תורה ועוד שנבעלה ביאה פסולם וכיון שכן אינה ראויה לכהונה. בת לוי מהמעשר פי' משום קנס אפי' להרים אינו אסור בת כהן מן התרומה גם כן משום קנסה ואין יורשיו של זה יורשין כתובתה פי' התם בתורת בנין דכרין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בזה ודאי הגט פסול דבר תורה כיון ששינה שמו ושמה דשמו ושמה דאורייתא אבל שם עירו ושם עירה אינו אלא מדרבנן וכדכתי' לעיל אלא דאגב גררא נסבא וכיון שכן דהא אתיא כפירש"י דאסורה לב' מהדין ולאו משום קנס דעשאוה כאלו זנתה ברצון וצריכה גט מזה ומזה מהא' מן הדין ומהב' מדבריהם דשויוה רבנן כאשתו כדי לעשות הולד ממזר מן הא' ובהא אפילו רבנן מודו דהולד ממזר מזה ומזה דכל היכא שהלכה היא ונשאת הגט פסול דבר תורה וקלקלה בב' דחמיר' עליה להצריכ' גט מב' כדי לעשות הולד ממזר מהא' אבל היכא שנשאת בגט כשר דבר תורה אלא שהוא פסול מדבריהם בהא לא עשו הולד ממזר אלא ר"מ לחוד דסבר דכל המשנ' ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ודף פ' ע"א) גמרא וצריכא דאי אשמעי' מלכות שאינה הוגנת משום דמלוכה אצטריך מתני' למתני כל הני מהני טעמי ולא תנא כל שלא כתב לשם מלכות שהוא עומד בה שמעי' שאין מקפידין כשאין מונין למלכים אלא כשמונין למלכות אחרת וכדי שלא ימנו למלכו' אחרת תקנו שימנה מלכות שהוא עומד בה אבל עיקר הקפידה שלא ימנו למלכות אחרת הלכך עכשיו שמונין הגט לבריאת עולם בזה אין הגט פסול דליכא כא קפידא דכיון דאין מונין למלכות אחרת אלא למלכו של עולם בזה כולם שוין ועוד נראה דלא תקנו כך אלא בדורו שהיו מקפידין בכך ודרכו למלכיהן ודוקא בגטין מפני שהוא דבר חשיב ושאין דבר תורה היו מקפידין אבל בשטרות לא דהא אמרינן התם דבגולה אין מוני לשטרות אלא למלכות יון בלבד:

כי יתביתו בשילי כתבו בשילי כו' ואע"ג דמסירי לכו מילי בשילי והיינו דוקא קא בשטרי דלאו אקנייתא דכתבי הזמן מיומי דכתבי שטרא דכיון שכן אי כתבי אחרא דמסרי' מחזי כשקרא והא בההוא אתרא שנכתב השטר לא היו בהיגי שנמסרו להם הדברים אלא בשילי והיכי כתבי יכתיבנו ביום פ' בהיגי והא ודאי מחזי כשקרא