ריטב”א על גיטין עה

ד' ע"ח ע"א רי"א מקום חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא ע"מ קלתה ודוקא באשתו וכדפרי' ותני כוותיה דר"י וכתב רבינו נר"ו דמשקלו וטרו כ' הני אמוראי לתרוצי בכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה נר' דלאו דרך דחיה אמרי אלא דהלכתא הכי בכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ואע"ג דכ"כ אבעיא לן ולא אפשיטא מהא דהכא שמעי' לה דהלכתא כר"י דתניא כוותיה והיינו דוקא גבי אשתו וכדפרי' ומי' בעלמא דלאו אשתו שמעי' ודאי דקני כליו של לוקח ברשות מוכר היכא דתלוי או קשור או מונח בין ירכותיה. מתני' א"ל כנסי שטר חוב זה או שמצאו מאחוריו וקוראתו והרי הוא גיטא אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך פי' כי אמר הכא דכנסי ש"ח עסוקין באותו ענין כיון שלא אמרו העדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וכדאיתא לעיל בפרק הניזיקין דאי באין עסוקין באותו ענין מאי איריא כי א"ל כנסי ש"ח זה דאינה מגורשת דאפילו נתנו לה סתם אינה מגורשת משום דאין נתינה לשם גירושין וכדכתיבנא לעיל בפרק הניזקין אלא הכא ודאי בעסוקין באותו ענין אבל כי א"ל כנסי ש"ח זה אינה מגורשת דכנסי ש"ח זה מבטלו עסוקין באותו ענין וכדפרי' והלכך אינו גט עד שיאמר לה אח"כ הא גיטך בהכי סגי דאע"ג דנתינה א' לאו כלום הוא היא כיון שהגט בא לה מיד הבעל א"צ לטלו הימנה ולחזור וליתנו לה אלא הרי הוא גט כיון שא"ל הא גיטך דונתן בידה קרי' ביה וה"ה כשנתנו לה לשם פקדון ואח"כ א"ל הא גיטך מגורשת ובלבד שתהא עומדת בצד חצרה לעולם דבעי הכי וכדאמר לעיל כיון שהבעל נתנו לה שם שנמצא שמיד הבעל בא לידה או לחצירה שהוא כידה ש ולאפוקי דחאו הרוח ונתנו בחצירה אע"ג שא"ל הא גיטך אינה מגורשת דליכא נתינת הבעל נתן לה בידה והיא ישנה וראה והרי הוא גיטא אינו גט אעפ"י שהיו עסוקין באותו ענין ואעפ"י שאמר לעדים נמי ראו גט שאני נותן לאשתי משום דישנה לאו בת איגרושי היא וכדאיתא בגמרא דאע"ג דלא בעי' דעת בעי מקום משומר ובשעה שישנה היא לא מנטרא נמי כדאיתא דברי' דאעפ"י דבשעה שישנה לאו בת איגרושי הוא מתגרשת ע"י חצרה בשעה שישנה אליב' דר"א דאמר בההיא דטבריא וחצרה בצפורי מתגרשת בו דעדיפ' דחצר משתמרת השתא וידה אינה משתמרת וכיון דאליבא דר"א גט כממון וכי היכי דבממון אם נתנו בידו אינו זכה בישן ואם נתנו בחצירו המשתמרת זוכה בו ה"ה בגט אליבא דר"ה ולד"ה בשליש קבלה מתגרשת אעפ"י שהיא יכנה וזה ברור רבינו נר"ו. גמרא ל"צ דערק ליה אתרצי' ושקילתי' כלומר שקרבו אליה במתניו וקמ"ל דנתינה זו אינה כלום ואפילו בעסוקין באותו ענין כל זמן שלא יאמר לה הא גיטך אבל בהא גיטך בכלהו סגיא:

אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדא ישן ומשמרתו הרי זה גט ואסיקנ' והלכת' בכפות פירוש וכפות ישן כדי שהיא משומר לדעתה כפות כדי שלא יהא חצר מהלכת אבל בישן בלא כפות לא משום דאכתי חצר מהלכת היא כיון דאלו היה נעור הולך לדעתו ודמיא לעומד ויושב וכפות לחוד לא קנה משום דמשתמר לדעתו הוא ולא לדעתה והלכך בעי' כפות וישן וכ"כ בעל הלכות וכן עיקר ולפי זה הא דאמרינן לעיל בפרק כמביא תניין כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מחנה עליו קראתו ומתגרשת בו ואקימני' בכפות ולא מדכר' ישן כלל התם משום דלא אקשי' אלא דחצר מהלכת היא ומש"ה אוקי ליה בכפות ומיהו ה"ה דבעינן נמי ישן וכן עיקר ושלא כדברי הרמב"ם שכתב דבכפות לחוד סגיא ולא בעינן ישן דזה אינו דכפות בלא ישן אינו משתמרת לדעתה אלא לדעתו ועיקר כמ"ש:

אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד"א שלו זהו קרוב לו פי' מדנקט ד"א נראה דמדינה אתי עלה ואליבא דמ"ד ד"א של אדם קונות לו בכל מקום ואפי' בר"ה הכי נמי ברה"ר ואליבא דמ"ד דאינן קונות אלא בסימטא וקרי ליה רה"ר לאפוקי שאינו ר"ה וכדאמר בכמה דוכתי ואע"ג דד' אמות של אדם לכ"ע משום תקנה הוא איכא למימר דמגורשת משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש א"נ כיון דרבנן אמר דד"א של אדם קונות לו עשאום כחצירו ממש והפקר ב"ד הפקר ובאותה שעה שהוא עומד שם זכה באותו מקום וקנאו של רבנן הקנהו לו וכיון שכן מדינא מגורשת רבינו נר"ו ואק"ל אמאי נקט ד"א שלו זהו קרוב לו לא ה"ל למקט אלא ד"א שלה זהו קרוב לה דכל שהוא חוץ לד"א קרוב לו מיקרי ותירץ בתוס' דחידושיו אשמועינן דאי קדם איהו אע"ג דהיא נכנסת באותן ד"א שלו לא חשבינן אותו ד"א שהיה לה בהם חלק ואפי' מגורשת ואינה מגורשת אינה אלא כיון שהו' קדם ד"א שלו הם לגמרי והיא אינה מגורשת כלל וזה נכון וכ"ת דאתו בהדי אהדדי תרוייהו והא א"א לצמצם כלו' וכיון שהכה לא אתו תרוייהו בהדי אהדדי אלא חד מנייהו קדים ולחזי הי מנייהו קדים ואינו מחוור דאע"פ שא"א לצמצם מ"מ אם באים כאחד אין אנו יכולין לכוין ולידע מי קדם וא"כ ק"ל ומאי קושיא מפני שהדבר ספק הוא דקתני מגורשת ואינה מגורשת ר"ל דמתני' קשיתי' דקתני מחנה על מחצה ואי משום ספק כזה לא הוה תני מחצה ע"מ הכי הל"ל ספק זו הוא שאמר מגורשת ואינה מגורשת ואע"ג דרבה ור"י מוקמי לה בב' כמו עדים מ"מ שפיר קרי ליה מחצה על מחנה כיון דאיכא עדים לכל חד וחד דמסייע ליה ולא דמי אלא שהדבר ספק מעיקרא והשתא בדין הוא דהות יכול למקש' והוא אגיד כדאקשינן בסמוך כל שהגט תוך ד"א שלו אגיד גבי' הוא א"נ אפש' לו' שייך לו אגיד גבי' אלא כשמקצת הגט בחצרה ומקצתו בחצרו אבל כאן שהגט כולו תוך ד"א שלו דינא הוא דהיא ספק מגורשת ולא נהירא דכל שהגט ברשותו אגיד גבי הוא:

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בב' כתי עדים מסקי הקשו בתו' א"כ הא דקתני לענין החוב מחצה על מחצה יחל קו היינו כב' כתי עדים ואמאי יחלוקו אדרבה הל"ל אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה והם תי' דהכא לתרויהו יש חזקה שהוא מחוייב לו הלוה קודם שנולד ספק זה וללוה איכא חזקת ממונא הלכך יחלוקו ולא דמי למ"ש הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב דהתם ליכא רגלים לדבר שפרעו אבל כאן דאיכא עדים לא והלכך יחלוקו:

רי"א קרוב לה שנינו ואפי' ק' מה קרוב לו שנינו ואפילו ק' אמה ואק"ל היכי אפשר דמגרשת בהכי י"ל דרבנן תקנו כן שיה' זוכה בגט בכל מקום בחצרה ומשום מקצת העבונות ונר' בשעת השער היה ותדע לך מדאמרינן לקמן א"ל שמואל לר"י שננא כדי שתשלח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד מטא גיטא לידה ומתני' קתני בהדיא דל"צ דמטא גיטא לידה אלא ש"מ כדפרישית ואליבא דר"י בעי עומדת שתהא חצר המשתמרת לדעתה והיינו דקת'. הוא יכול לשמרו כלל זהו קרוב לו אע"פ שהגט קרוב ממנה וכגון דמפסיק כותל בינה ובין הגט היא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשומרו אע"פ שהוא קרוב לו זה נקרא קרוב לה ומגורשת שניהם יכולין לשומרו כלו כל אחד וא' שמירה ראויי' כיון שהבעל יכול לשומרו אינה מגורשת אלא מגורשת ואינה מגורשת שניהם אינם יכולין לשמרו כלל מאי הויא ספק מגורשת אלא ש"מ כדפרי' וכן פי' בתוס' ואק"ל אמאי הויא מגורשת כלל שהבעל צריך בשמירה אגיד ביה היא וי"ל דהא ל"ק דהא לא מקרי אגיד אלא כשהוא ברשותו הזוכה לו ממש או בתוך ד"א דאז הוי אגיד ביה והרי הוא כאלו הוא אוחז בראש הגט אבל כאן כיון שיצאה חוץ לרשותו לא מקרי אגיד בי' ולכך הוי ספק מגורשת דלדידה הוא דתקון רבנן דתזכה לה אותו מקום אבל לא רשותו שלו הוא כלל והיינו דמספקא לו בהא מילתא אעפ"י דתקנתא דרבנן היא משום דאיהו ודאי היכא שהוא אינו יכול לשומרו כלל והיא יכולה לשומרו שמירה פחותה הויא מגורשת וזה נמי נק' קרוב לה אבל כאן כיון שהן שוין בדבר שמא רבנן לא תקינו בכה"ג דהא לא מנכר ותיהוי האי חצרה עב מחצרו ואתי למימר דאפילו בחצר של שניהם ג"כ מתגרשת:

א"ל שמואל לר"י שננא כדי שתשיח ותטלנו פי' שמואל אמתני' קאי ואוקמ' דמתני' הוא דקעביד ולאו לאפלוגי עליה דרב בד"א דבד"א מודה אלא ברה"ר ממש דאין ד"א קונות לו דשמואל סבר דד"א אין קונות לאדם אלא בסימטא אבל משום תקנה תקנו דאפי' בר"ה כיון שהוא קרוב לה בב' הויא מגורשת ואפשר לומר דהאי נמי דאף קרוב כדי שישוח ויטלנו הויא מגורשת דהא לא אגיד ביה כיון דחוץ לרשותו הוא ואפילו תוך ד"א הויא חוץ לרשותו כיון דברה"ר הוא שאינן קונות לו ומחנה על מחצה ותדע לך דשמואל ור"א מודו בד"א דהא אר"י לקמן היתה ידו עשויה בקטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ומקשי' ליה אמאי והא כי נפיל בד"א קנפיל אלמא דר"י מודה בד"א חלא הוא כי אמר לה לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה ונראה דאיהו קבלה מניה מיירי במקום שאין ד"א קונות אבל במקום שקונות מגורשת ואצ"ל בחצר' דזוכה לה ממש מדין תורה שהיא מגורשת לעביד בה עובדא והא רבא דהוא כתבה עבד עובדא בחצרה וכדאי' לעיל גבי ההוא ש"מ דא"ל תיזיל ותפתח וזה שלא כדברי ר"ח שכתב ואנו קבלנו מרבותי' נר"ו שאפילו זרקו לה בחצרה לא משתרי' לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירוש' המחוור לכלם עד שיתננו לידה אנו דבריו ז"ל ולא נהירא דהא רבא עבד עובדא וכדפרי' ולשון הירוש' אינו הכרח דאפשר לפרשו כדמפרש הכא עד לא תעבד עובד' עד דמטי גיטא לידה שזהו לשון הירוש' בעצמו והרי"ף שכתב הלכות כללו נראה שלמעשה כתבו הה עבדא ואצטריכוה חליצה כלומר בא' מאלו הדרכים שאמרנו שתקנו דהויא מגורשת ואעפ"י שאמ' דלא נעבד עובדא עד דמטי גיטא לידה היינו להתיר אבל לחומרא חששו הכי וכן הלכתא:

הב"ע דא''צ זרוק לי חובי ויפטר אק"ל א"כ קרוב ללוה אמאי חייב וי"ל דלישנא דזרוק לי משמע קרוב לו תוך רשותו וכל שאינו קרוב למלוה לא בא תוך רשותו והכי אית דגרסי' התם והא תניין וכן לענין החוב א"ל שכן אם א"ל זורקהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעת' אפי' קרוב ללוה זכה הלוה ותנינן קרו' ללוה לוה חייב שכן א"ל זורקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס לרשותו ואסיק' א"ל בפי' ויפטר אלא ה"ק ליהז זרוק לי חובי בתורת גיטי דמהו דתימא מצי א"ל משטה אני בך דהאי דקאמר לה בתורת גיטא בקדושין קמ"ל דלא והכי הלכתא הלכך כל שזרקו לה בענין שהמלוה יכול לשומרו ולא ד"א לו זהו קרוב לו כר"י דאמר הכי לעיל ונר' דהלכתא כוותיה ונפטר הלוה:

אר"ח גט בידה משיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת פי' בתוס' בשם ר"ת ור"ש דה"ק אם המשיחה דקא כ"כ שאלו קפצה האשה ידה ולא בכח ולא הבעל לנתק הגט מידה שתפסק המשיחה בכי הא ודאי מגורשת אעפ"י שעכשיו ידה פשוטה ואלו בא לנתקו כמות שהוא עכשיו מנתקו ומביאו אצלו ואין המשיחה נפסקת כיון דאלו קפצה ידה במשנה ופסקה וכדפרי' דהרי הוא כמו שאינו אגיד ביה אבל המשיח' כ"כ חזקה שאם תקפוץ היא ידה ובא הבעל לנתקו אצלו תקרע הגט קודם שתפסק המשיחה אינה מגורשת אפילו דאגיד ביה והרי הוא כאלו אוחז בראש הגט ואומדנא ז' דוקא דמחזקת היא בגט אבל לא במשיח' דאע"ג דאלו אוחזת היא המשיחה נפסקת המשיחה אינה מגורשת בהכי דבעינן ונתן בידה וליכא ודוקא גבי גט הוא דאמר הכי אבל בממון לא דהא קנין סודר אע"ג דאין יח יכול