ריטב”א על גיטין עד

הא אמרינן אינו גט אע"ג דהתם משמע דבשני כתי עדים אמרי' אוקי תרי לבהדי חרי ואוקי אתתא אחזקתה היינו מדאורייתא אבל התם משמע דמדרבנן לחומרא לא מוקמינן לה אחזקתא וכיון שכן שפיר אמרינן בגט ואינו גט מגורשת א"נ ואפשר לפרש אפילו בלא עדים אלא שנודע שמת ולא נודע אם קודם נתינה או אחר נתינה דכיון שמת חיישינן דדילמא קודם נתינת גט מת:

דת ע"ז ע"א ח"ר לאחר שבוע שנה לאחר שבוע חודש לאחר שבוע שבת.. שבת ג' ימים ופירש רבינו נר"ו דהא דאמרינן לאחר שבוע שנה ה"ה לאחר ב' שנים דהוי שנה ולאחר ב' חדשים וכן כלם דאנו בתר הפרט אזלינן ופרט שבוע שנה והיינו דלאחר של שנה חודש שהשנה מצטרפת מהחדשים וה"ה פרט של ב' חדשים חודש וכדפרי' ולפי פי' זה צ"ע אמאי לאחר ג' ימים ולא אמרינן יום א' ואפשר לפ' דדווקא לאחר שבוע שנה משום דאזלינן אחר החשבון הגדול המצטרף אחריו ואחר שבוע הוא שנה ואחר שנה חודש ואחר חודש צרף החשבון הוא שבת ואחר שבת דליכא צירוף אמר שלאחר שבת הם ג' ימים אבל ודאי כל שמזכיר שנה או שניה בין שתי שנים אינו לחדש וכל היכא שמזכיר שנה ואפילו מזכיר כמה שבועות ואמר בתוך דאפילו לא נשאר מהשבוע אלא מעט ואמר לאחר שבוע זה אחריו שנה כיון שהזכיר לישנא דשבוע יו' באומר לאחר הרגל לא יתברר ואיכא למי' דהוי כלאחר שבת ג' ימים שהוא הקטן שבכלם אבל יש מרבותי' שממר וזה דעת ר' מאיר הלוי דלאחר שלו כלאחר שבת וכי היכי דלאחר שבת המחצית שבין שבת לשבת אף ברגל לאחר שלו הוא מחצית מה שבין רגל לרגל ור"ח אומר ט"ו ימים ולא נתבררו דבריו וכלפני השבח הוא יפרש דהוי מרביעי ואינך אבל בלפני שנה או שבוע או חדש לא נתפרש ולכאורה משמע דלפני שלו כלאחר וכדאמר גבי שבת אבל בירושלמי לא משמע הכי וא"ת ובאומר עד פני הפסק או עד שיהא הא אתפרש במסכת נדרים ושם נפרש הענין אם יגמר הי"ת עלי:

פרק שביעי פרק הזורק' ת"ל ונתן בידה מ''מ פרש"י ז"ל ונתן בידה ולא כתב בידה יתנהו ולא נהירא דמאי יתירא איכא בו נתן בידה טפי מביד' יתנהו אלא הנכון דתרי ונתן בידה כתיב בפ' וכדאיתא בירושלמי ודריש חד דמיוחד א"נ משום דהוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:

חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה אר"א בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך הא דמקשי' לה מה שקנתה אשה קנה בעלה לאו משום דבעל אוכל פירות מדאורייתא אלא למתני' שנשנית אחר שתקנו רבנן פירות לבעל קא פריך קינה לה חצרה כיון שהבעל אוכל פירות ופריך בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך כלום ובפי' ולישנא קצרה נקט דבלאו הכי לא מהני ואכתי אוכל הבעל פירות בחייה כדאיתא בכתובות אבל פירות פירותיהם דא"צ לכתוב דאעפ"י שיש לו לבעל פי' פירות כיון דאין לו אלא פי' שבתורה כדמוכח בהכותב ולדידה ישלם שאר פי' ודא קונה לה חצירה דלא גרע משאלה או משכירות וכדפרי' וכ"כ הרמב"ן והא דאוקמיה ר"ה בהכי ה"ה דהוה יכול לאוקמי' כשנתנו לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות בו או כשנתנו הבעל דקים ליה דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פי' אלא דחד מתרי טעמי נקט ליה ועדיף לה משום דמתני' היא:

אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה שיש לו שייכו' בה קצת מהנה אבל קודם לכן לא מהנה וכר"ה דאמר דבנחל' הבאה לו ממקום אחר כגון זה שאינ' ירושת אבותי יכול להסתלק ממנה קודם שזכה בה והאי לישנא מהני נמי דהא אדם מתנה דמשמע בדברי' בעלמ' וא"ת דשמא רב כהנא לא אמר אלא בירוש' הבעל ומשו' דס"ל דירוש' הבעל דאורייתא אבל במה שזוכה בתקנתא דרבנן לא מהני ליה בהכי דאלימ' תקנה דרבנן כדרבא דאמר רבא דיכולה לומר בכולהו במ' אי אפשי בתקנת חכמים בדבר שהוא להנאת ו שומעין לו ויכול להתנות שלא יודה בהו וכדאמר ר"ה דיכולה אשה לומר איני ניזונ' ואיני עושה משום דעקר התקנה משום מזונות היה וכיון דתקנה זו לטובתה נתקנה יכולה לומר שאינה רוצה בה ומיהו דוקא במזונות הוא דסגי באמירה בעלמא ואפילו. לאחר שנשאת מפני שאין לו קרקע קנוי לצורך מזונות והרי חוב כחוב אצלו וכשאומר איני נזונות דמיא למחילה אבל בפי' לאחר שנשאת לא סגיא באומר איני אוכל פי' אעפ"י שאינו רוצה לפטו' עצמו ממה שתקנו לה תחת פי' דהיינו פרקונ' משום דנכסי האשה גופן קנוי לבעל הפי' וכיון שיש לו גופא אינו מסתלק ממנו בתחילה ולא בדברי' אלא בהקנאה גמורה וכן מוכיח בכתובות דהתם מקשי' בפרק הכותב עלה דהא א"ר ינאי א"ה אפי' נשואה נמי כלומר כיון דאמרת דיכולה אשה לומר לבעלה אחר שנשאת שאינה נזונת הכא נמי בפירות נימא הכי ואמאי מוקמת לה בכותב לה ועודה ארוסה ופריך נשואה ידו כידה א"כ ידו עדיפא מידה כלומר וזכה בגוף הנכסים לפירותיהם וכיון שכן לא מהני לשון סלוק אלא לשון הקנאה גמורה הנה שם מפורש כמו שכתבתי נהי דקני ליה מעשה ידיה כי קני ליה דודאי אשה יש לה יד לזכות מיד בעלה משא"כ בעבד דאין לו יד לזכות מיד רבו של כדאמרינן לעיל נראין דברים שהעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חביר ולא מיד רב שלו ועוד דעבד אין לו יד לזכות לעצמו מיד אחרים ואפי בנותן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו אא"כ במזכה להן על ידי אחר וכדאיתא בקדושין ואלו אשה יש לה יד לזכות לעצמה מיד אחר כשנתן לו ע"מ דאין לבעלה רשות בו ואסיקנא דרבה יד דעבד קא ק"ל אלא טעמא משום דידא וחצרה באים כאחד ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניה דמעלי שבתא למחר תקף ליה עלמא טובא אתו לקמיה דרבא א"ל זילו לקמיה ניהליה לההוא דוכתה דיהיה ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח פי' הא דאתו לקמיה לרבא משום דגיטא אסור לטלטולי בשבתה ועוד דאסור לגרש בשבת דהא בי"ט אמרינן דאין מקדשין בי"ט ק"ו לשבת ותניא נמי בתוספת' בהדיא דאין מגרשין ורבה התיר להם לקנות בית בשבת ולגרש כדי שלא תטרף דעתו של חולה עליו והא דאצטריך להקנות בקנין כרבא ולא הקנה באמירה בעלמא אע"ג דזה ודאי מצוה מחמת מיתה אפילו במתנה במקצת לא בעי קנין ובאמירה בעלמא מקנה שאני הכא בגט דבעינן הקנא' בריא כי היכי דתקנה מחיים דמתנת ש"מ אינה קונה עד לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה וכ"כ ר"ת והא דהורי להו רבא להקנות בקנין חזקה ה"ה אף בחליפין אלא משום דלא מנכרא מילתא כלל הוא שהורה להם החזקה אבל ה"ה דהקנין שרי כדי שלא תטרף דעתו עליו וכן התיר ר"ש לקנות מש"מ בשבת במתנה במקצת דבעי קנין והכי משמע בב"ב פ' מי שמת קונין מש"מ ואפילו בשבת ולא ליחוש לדברי ר"א אלא כדי שלא תטרף דעתו עליו וה"פ קינין מש"מ בשבת בדבר שצריך קנין כגון מתנה במקצת דבעי קנין ולא ליחוש לדברי ר"ת דכל מתנת ש"מ בעי קנין דקסבר דאינו מקנה באמירה ואפ"ה אמר דבשבת מקנה באמירה משום דאין מקנין בשבת ואשמעינן דאין חוששין לדברי ר"א דבמה שמצריך קנין בשבת דלדידן במה שצריך קנין בחול כגון דמתנה במקצת הוא דבעי קנין בשבת ושוי' לו ובלא קנין לא מהני כלל וזהו הפי' הנכון אעפ"י שאפשר לפרש בענין אחר ולפי פי' זה יהיה ראיה גמורה לרבי' שמואל שהתיר לקנות מש"מ בשבת וכדפרי' וא"ת אמאי לא שרי רבא טלטול הגט י"ל משום דשמא היה צריכין להביאו דרך רשות הרבים וא"ת יעשה הוא שליח הולכה ותלך היא ויקבלו ממנו או תעשה היא ש"ק אפשר לומר שלא רצו להתיר טלטול הגט שהוא קודם הגירושין ושמא בין טלטול לנתינה ימות ונמצא שטלטלו הגט שלא לצורך והלכך לא רצה להתיר אלא בענין שהקנין והגירושין באים כאחד דתנן נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה ופרש"י דקני. ליה בגיטא שהוא בתוכה באגב כדתנן נכסין שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות ואינו מחוור דא"כ למה לי לאקנויי הבית שהגט בתוכו דהא לא לא בעינן צבורין והיכא שהגט הוא בבית א' היאך מתגרשת מדין אגב והא ליכא ונתן בידה אלא מדין חצרה נגעו בה וגיטא וחצרה באים כא' ומהא דהכא שמעי' דמנעל אינו תקון המנעול כמו שפי' מקצת המפרשים דא"כ בשבת לא יהא מותר אלא נעילת כפשטו ותיחוד ותפתח דאמרינן היחוד או ותפתח אמרינן וא"ת נעילת דלת לחוד היכי קנה דהא מבריח ארי מנכסי חברו הוא ובכי הא לא קני וכדאמרינן ב"ב וי"ל דהכא מיירי בענין שאינו מבריח ארי כגון שהבית משומר בלאו הכי ואע"ג דבחזקה בעינן תיקון בגוף הקרקע נעילת דלת או פתיחות דלת כתיקון בגוף הקרקע דמי רבינו נר"ו ע"ב א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף וא"ת מאי קושיא ורבא מאי איכסיף בהא איהו הוא דאמר ב"ב דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וי"ל דגט זה לאו בביתו של ש"מ היה אלא בבית השליח שהוא עושה שליח מעשה לתת גט לאשתו ובגט היה עדיין בבית השליח וחצרו של שליח בידה וחצרה של בעל ורבא לשליח הוא דאומר דליקני ליה כירושה לאשה זו כי היכי דליקני גיטא מדין חצרה כשנותן גט בחצרה וכתב שטר מתנה עליו דמתגרשת וכדאיתא לעיל בפ' המביא תניין אבל לא הייתה מתנת הבעל לא והיינו דה"ק ליה דמה שקנת' אשה קנה בעלה והיינו דאיכסיף ואע"ג דהיה אפשר כשינתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה רבא לא צוה לעשות מעיקרא הכי והיינו דהקשה ליה רב עיליש והיינו דאיכסיף מפי רבינו נר"ו ונכון הוא ואי בתוך ביתא אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתא ור' א"א אפי' בטברי' וחצרה בציפורי' ואסיקנא לכ"ע חצר משום ידה אתרבאי ובהא פליגי דמ"ס כידה מה ידה בסמוכה אף חצרה בסמוכה לה ואידך ס' ידה מה ידה משתמרת לדעתה אף חצרה המשתמר' לדעתה ולאפוקי חצר שאינה משתמרת לדעתה וקי"ל כעולא דהא כשעומדת בצד ביתא בעינן והכי אסקא רב אשי שם בב"מ בפ"ק וכן פסק הריא"ף אמר ר' יוסף אי הוה ד' אמות על ד' פלגינן ליה רשותא לנפשיה ואסיק' בחצר דידה ובאו שלא מקום משום דחד מקום מושלי אנשי ב' מקומות לא מושלי אינשי וכי בעינן ד' אמות על ד' אמות היינו דלא גבוה י' אבל אם גבוה י' אע"ג דלית ליה ד' אמות חשוב רשות לעצמו ואיכא למימר ביה דחד מקום מושלי ב' מקומות לא מושלי אנשי והיינו נמי כשאין לו שם לווי אבל יש לו שם לווי חשוב מקום בפני עצמו ואע"ג דלא גבוה י' ואין לו ד"א ונראה דל"ש קבוע ול"ש שאינו קבוע כל מי שיש לו שם לווי או ד"א או גבוה י' חשוב מקום בפני עצמו ש''מ כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ל"צ דגבוה י' פי' וכיון שהוא גבוה יכול הוא להשתמש תחתיה ומש"ה קני ליה כליו דלא חשיבי דלהוי ברשות מוכר ואע"ג דאיכא מקום כרעי לא תימא דכלי ה ברשות מוכר הוא דהמקום כרעי לא קפדו אינשי פי' באשתו דוקא אבל לא באדם אחר וכ"נ הא דאמרינן אין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה באשה בבית בעל אמרו ולא באדם אחר אמר ר"י אמר שמואל כגון שהיתה קלתה תלויה בה לא חשיב דליהוי ברשות מוכר ר"ל אמר קשורה אעפ"י שאינה תלויה אלא כלומר שמונחת לארץ דכיון דבשעה שעומדת הולכת עמה לא חשיבה דליהוי לה ברשות מוכר ראב"י אמר כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה דף