ריטב”א על גיטין עג

ל' יום קיום תנאו והיא מגורשת דאי משתהינא הרי הוא כאומר סתם אה אעמוד במקום פ' כדפרי' במתני' דתנאה דלעולם הוא ולא דמי לא לאם באתי סתמא דאמר במתני' דמהליכה זו קאמר דכיון דלא התנה התנאי בעמידה אלא שאמר אם לא באתי והרי בא בכי הא ודאי בטל התנאי ואק"ל מ"ש דהכא אמרי' דאם לא הגיע לגליל בטל התנאי ואפילו חזר פעם אחרת והגיע לגליל ונשתהא ל' יום וקיים תנאו איכא למימר דלא דמי דהתם הוא שתלו תנאו שאם ישהתא ל' יום במהלך בגליל יהא גט והוא כיון שלא הלך לגליל לא על מהלך זה התנה אלא על מהנך א' שילך לגליל אבל כאן שתלה התנאי שמיד שהגיע לגליל יבא גט והלך ולא הגיע לגליל ממהלך זה קאמר ובעל התנאי וע"ב והאמר רב ספרא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מפטרי פי' דרבנן דאי מלוין לחבריהם בני מ"ה שבאו ללמוד לא"י ולא היה מותר לשוב לבתיהם אבל אל בני א"י היה אסור להם לצאת מן הארץ אל ח"ל ולפי' לא היו מלוין אותן אלא עד עכו ואק"ל ומאי קושיא והא פרישנא לעיל בריש מכילתי' דעכו חציו בארץ וחציה בח"ל ואיכא למי' דלישנא דמתני' קשיא דקתני כיון שהגיע לעכו דמשמע מיד שנכנס שם ואלו תנא בא"י קאי וכיון שכן היכי קאמר דמיד שהגיע לעכו בטל התנאי דחשיב ליה כאלו הגיע למ"ה שהרי לא הגיע למ"ה עד שיכנס בעכו עד מחצית העיר ואלו תנא. קתני מיד שהגיע דמשמע מיד שיכנס לשם ופריך דתרי תנאי קאמר וכדפרי' לעיל וה"ה דהוה יכול לתרוצי דהגיע לעכו למחצית עכו שבח"ל קאמר אלא דבעא לתרוצי כדלעיל כדי לתרוציניהו בחדא אנפא והא לא עבר:

אמר רב הונא מאי פניך תשמיש פי' ואשמעי' תנא דמתני' דאעפ"י שהיה הולך ובא הולך ובא לא חיישי' שמא נתייחדה עמה ובטל התנאי משום דלעול' לא חיישי' לקיום תנאי בדבר שהוא מקום עשה אפילו לחומרא עד שנודע שקיים תנאו:

זמר פניך ממש ואשמעי' חנא דמתני' דהרי זה גטך כשר להתגרש בו לכתחלה ולא חיישי' לגט ישן ה"ג תניא כוותיה דר"י הרי זה גטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום ול"ג ע"מ משום דהא קי"ל דכל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכיון שמעכשיו א"ל תו ליכא משום גט ישן וכדכתיב לעיל אלא כל זמן גרסי' וכן היא גרס' ברוב הספ' ואק"ל א"כ מאו האי דקאמר ולאחר לא תנשא עד שיעבור ל' יום דהא פשיטא שהרי אינה מגורשת מעכשיו אלא בשעת קיום התנאי בשלמא למאן דגריס ע"מ אצטרי' לאשמעי' באעפ"י שאם נתקיים התנאי יהא גט מעכשיו דלא תנשא עד שיתקיים התנאי אבל לפי גירס' זו פשי' והא למאן איצטרי' והרמב"ן תי' דהא ל"ק דברייתא לא אתא אלא לפ' הרי זה גט דמתנה וה"ק הרי זה גט ולא תנשא עד שיתקיים התנאי הא לבתר שתקיים התנאי שהשלימו הל' יום תנשא לאחר דכי השלימו ל' יום הוי גט וראוי להתגרש בו לכתחלה דלא חיישי' לגט ישן והיינו תניא כוותיה דר"י דאלו לר"ה אי חיישי' שמא בא עליה לא הוי גט ישן אלא הגט בטל לגמרי שהרי התנה מתשמיש והוא בא עליה וקיים תנאו וכיון שכן הוי גט:

וליחוש שמא פייס פרש"י שמא פייס ונתייחדה עמה ובעל וה"ל גט ישן ואמאי אמרת דאין חוששין לגט ישן ואע"ג דהא קי"ל דאם נתגרשה בו תנשא בו לכתחלה ה"ק היכי אמרת דהרי זה גט דמשמ' גט ראוי לכתחלה ליחוש שמא פייס ות"ל גט ישן ואק"ל אם כן דאיכא למיחש לגט ישן מאי האי דמפרקי' באומר נאמנת עלי שלא פייסת ואפי' התנו לה ע"ד כן שיהא נאמנת עליו שלא פייסו אם איתא דאיכא למיחש בהכי היכי נפקי' מחשש' זו אע"ג דאיהו הימנא והנכון זדה"ק וליחוש שמא פייס ומחלה היא על תנאי זה דכיון דתנאי זה להנאתה נעשה בידא למחול וטעמא דחיישי' להכי משום דמסתמא אין אשה רוצה בקדושין וכיון שהוא התנה ע"ת כזה שהוא להנאתה מסתמא יש לחוש שמחלה אותו כיון שבידה למחול ועוד דהא הכא איכא רגלים לדבר שפייסה שהיה הולך ובא והיינו דהכא נקט לישנא דשמא פייס ולקמן לא נקט אלא וליחוש שמא בא משום דהתם כיון שהוא לא היה הולך ובא ל"ל דאיהי פייסה אלא דאכתי איכא למיחש דאיהי מעצמה מחלה לו על ביאתו כיון דלהנאתה הוא וכדפרי' וליכא לפ' בההיא וליחוש שמא בא בחשאי וכדפרי' מקצת המפרשים דהא כתיבנ' לעיל דבכל דבר שהוא בקום עשה אין אנו חוששין ואפילו לחומרא שעשאו אלא א"כ ראינו וכן בכל תנאי דגט ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז או ע"מ שתעשה כך וכך עליה יש להביא ראיה שעשאה ואם לאו לא מחזקי' לה במגורשת ואתי' לחומר' שלא תחיב' אלא ודאי אם מת בעלה מתיבמת אלא הנכון כמו שפרש"י ופרקי' שאומר נאמנת עלי לומר לא פייסת או שלא באת פי' שע"ת זה נתן לה הגט שכל זמן שהיא תאמר שלא מחלה על התנאי יהא מגורשת הלכך אפי' ידוע שמחלה היא ע"ת מגורשת דבאמירתה הדבר תלוי וכבר הארכתי בזה לעיל בפ' המביא תניין בס"ד:

ואיכא דמתני לה אמתני' פי' אמתני' דמעכשיו אם לא באתי או ק אבריית' דאיכ' למיחש להכי אבל אמתני' דכל זמן שאעבור אליב' דר"ה דפי' מאי פניך תשמיש ליכ' למיחש להכי והיינו דלא מקשי' הכי אמתני' דכל זמן שאעבור מכנגד פניך וטעמ' משום דכיון דמתשמיש אתני בהדה ואיהו הולך ובא ועמד עמה אכתי בשנאה אינו מקיים תנאי בכי הא ליכא למיחש שהוא פייסה ולא שנתפייסה מעצמה כיון דרואה הוא דבידו לקיים התנאי שהרי בא ואינו רוצה לקיימו ואכתי עומד בשנאתו עמה ומ"ה לא תיקשי עלה וליחוש שמא פייס משום דאליבא דר"ה ליכא למקשי וכדפרי' אבל בברייתא א"נ דמתניתין לר"י דחדא נינהו איכא לאקשויי הכי ומטעמ' דפרי' לעיל ולענין פסק הלכה קי"ל כמאן דמתני לה אמתני' לחומרא וחיישי' שמא בא או שמא פייס כל זמן שלא התנה עמה בפי' שתהא מגורשת כל זמן שתאמר שלא פייסה וה"מ דחיישי' להאי בנשואה אבל בארוסה לא ואע"ג דלא אמני הכי עמה בהדיא וכדאמ' לעיל בפרק כל הגט אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה שאין לבו גס בה וכן פסק ר"ח כמאן דמתני לה אמתני' לחומרא והדין נותן דאיכא דמתני כאיכא דאמרי הוא ובכל תורה הלך אחר המחמיר:

תנא ורבותינו התירוה להנשא מאן רבותינו אמר ר"י אמר שמואל בי דינא דשרו משחה ס"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו רבותינו היינו ר"י נשיאה בנו של ר"ג שהיה מן האחרונים ואפילו אחר רב היה ולא רבינו שזהו רבינו הקדוש וכמו שפי' מקנת המס' דהא אמרינן לעיל דר' לא ס"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולענין פסק הלכה קי"ל כר"י אי לא הא כתיב' דין זה לעיל דהלכתא כר"י ואפילו בע"פ חדא דרב פסיק סתמא הלכתא כר"י ור"ה ללישנא בתרא לא אסתפק ליה מידי ועוד דרבותינו דבתראי נינהו נמי עבדו בה עובדא ואע"ג דרב תקין בגטין מדנא יומא ולעלם לאפוקי מדר"י ליכא למימר דרב לא ס"ל כר"י בגטין אלא לרווחא דמלתא הוא דתקון הכי לחוש לבר פלוגתיה דר"י וכן פסק הראב"ד וכן דעת רש"י וזה דעת רבותינו בעל התוס' דהלכתא כר"י אפי' בגטין ואפי' בע"פ ומיהו איכא מאן דחייש לה מהא דאמרי הכא ר"י אנשיא הודה ולא הודו לו כל נסיעתא כלומר בית דינו ואמר לה כל סיעתו של בני דורו משמ' כר"י לאשמעינן דלאו הלכתא כוותיה אתא כיון דלא הודה לו כל סיעתו וכיון דכן אפילו תאמר דרב פסק כר"י כיון דאיכא ר"י דפליג עליה קי"ל כר"י דרבי ור"י הלכתא כר"י ועוד דרב גופיה לא סמך אגמריה א לענין גטין ותקין מיומא דנן ומי' לא אמרי' דאינה מגורשת אלא חולצת לחומרא וכ"כ הרמב"ן וראוי לחוש לחומרא ומי' אפשר לומר דמהא דר"י ליכא ראוה דר"י אתא לאשמעי' דאע"ג דהיו חולקים עליו כל חבריו הודה ר"י הנשיא, דסמיך הגמ' ולאו לא פליגי עליה ולומר דלית הלכתא כוותיה:

א"ל ר"א לההוא סבא כי שרית' לאלתר שריתוה או לאחר י"ב חדש שריתוה ולא אפשיטא ולחומרא והלכך אין מתירין אותה אלא עד לאחר זמן התנאי:

אמר אביי הכל מודים היכא דאמ' לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא קאמר לה פי' רש"י האומר לאשתו בלילה הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפק' קאמו' וכי וכי מיית בליל'נא הוי גט וגבי מתני'נמי אי אמר ה"ז גיטך כשלא אבא לאח' י"ב חודש אינו גט דליכא למסמך אזמנו של שט' דהא אמ'בהדיא דאינו רוצה שיהא הגט עד שתצא חמה מנרתקה או כשלא יבא אבל מעכשיו לא דסב' רש"י ז"ל דבה"ג לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ולוהוי כאלו אמר בפי' מהיום ולאח' מיתה או כמהיום ולכשתצא חמה מנרתקה דמספקא לן אי חזרה או לא דבהא פשיטא לן דמעיקרא דעתו ביה שלא יהא גט אלא עד זמן זה ואע"ג דלעיל אר"ה גבי זה גיטך לאחר מיתה דלדברי ר"י חולצת משום זמנו של שטר אפשר לו' פליג אההוא לישנא וצ"ל בההוא לישנא דמתני' לה דלר"ה ארישא ואע"ג דר"י כי אמרה גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו אמרה י"ל דשאני התם דאיכא חרי מילין גוף ופי' ואיכא לקיומי גופא מהיום ולאחר מיתה ממש קאמר זו היא שיטתו של רש"י לפי מה שפי בכאן ואינו מחוור דאמאי משוי פלוגתא בכדי בין אביי לההוא לישנא דאר"ה ולדברי ר"י חולצת פו' אלמא מדאמרינן פשיטא דכ"ע מודי דר"י הכי אמר ואם איתא דאביי פליגי בהא מאי פשיטות' אלא הנכון כמו שפי' הרב במסכת עבודה זרה דהכי קאמר וכי מאית בלילה לא הוי גט גמור ובכי, הא כ"ע מודו דרבותינו לא היו מתירין אותה לינשא משום דלרבנן לא הוי גט כלל ולר"י לא הוי גט גמור דספקא לן האי לישנא אי חזרה הוי או תנאה וכדמסק' להו רבנן דבמהיום ולאחר מיתה ולא תיקשי לן דלישנא דלא הוי גט דמשמע דלא הוי גט כלל כדאשכחן לעיל כיוצא כזה דאמרינן דאינו גט ולאו למימרא דאינו גט כלל אלא אינו גט גמור קאמר וכדאמר רבא לעיל ה"ז גיטך אם מתו ושהוא מת ה"ז גט כשאמות ולאח' מות' אין זה גט ואוקימ' לה לחד לישנא כדאמר מהיום ורבנן והיכי והיכי קאמר דמהיום ולאחר מיתה אינו גט אליבא דרבנן דהא בהדיא תנינן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט אלא דאינו גט גמור קאמר ה"נ למר אינו גט כלל ולמר דהיינו ר' יוסי אינו גט גמור ולעולם חולצת ומהא דאמר לא נחלקו אלא דאם תצא מר ס"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה"ל כמהיום אם מתי משמע דמהיום לאו מסוף היום קאמר אלא לאו ש"מ כדפרי' וזהו לפי מה שפרש"י דבלילה עצמה הוא שהתנה כן וכבר כתבתי לעיל לימא קסבר ר"י כתב גט על תנאי כשר פי' דכל היכא דלא אמר בהדיא אל תכתוב אלא ביום פ' או בזמן פ' או אחר י"ב חוד' דמשמע דהוי קפידא דאמר אע"ג דאמר כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי דמשמע דהוי תנאה אם כתבו תוך הזמן אמרי' דלא בטל תנאו משום דמסתמא לא הקפיד על הכתיבה אלא על הנתינה וקס"ד השתא דר"י כי היכי דפליג בסיפא פליג נמי ברישא ואהדר ליה דלא הוא אלא דר"י לישנא קא דייק ורבנן אמר דל"ש הכי ול"ש הכי וקי"ל כוותייהו ואינו גט והא דאמרינן במתני' אם אינו ידוע זו היא שאמרו גט ואינו גט ואע"ג דבעלמא קי"ל דתנתן לה בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן שמא הכא מיירי כשנולד ספק בדבר כגון שבאו ב' כתי עדים שכת א' אומרת שמת קודם לגט וכת א' אומרת הגט קודם למית' ובכי