ריטב”א על גיטין עב

התם דליכא תנאי כפול אלא אומדנא וגלוי הדעת לחוד ואפ"ה אמר דהמעשה בטל ול"ל דההוא מעשה כשהתנה כן בפי' בכל דקדוקי התנאי' שזה אינו ומלישנא דאמר רבא כל דסליק אדעת' למיתדר הוא לא משמע הכי הא התנה חם יוכל לדור והא לא אתדר ליה אלא ש"מ כדפרי' וה"נ מוכח מההוא עובדא מההוא גברא דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י ונא סליק ואמר רב אשי א"ל קום סליק ואיכא דא"ל אי בעית סלקת והא התם צ"ל דתנאה שיעלה מכרם שאם יעלה יהא מכר ואם לא יעלה לא יהא המכר מכר דא"כ אמאי א"ל קום סליק דאי בעי מקיים תנאיה ואם לאו לא דבדידיה תליא מלתא ול"ל דטפי עדיף לר"מ אומדנא וגלוי הדעת מתנאי שאינו כהלכתא וכדעת רבותי' התוס' שזה אונו ותדע לך דהא לעיל בפ' השולח גבי המוציא את אשתו משום ש"ר ומשום אילונית איכא גלוי הדעת ואומדנא דמוכח ואוקימ' לה כר"מ וכדכפליה לתנאי אלמא אפילו בגלוי הדעת לר"מ בעי תנאי כפול אלא ודאי מהני שמעי' דליתא לדר"מ ומברחת נמי תוכיח אעפ"י שי"ל דהמברחת נמי מודה ר"מ ומטעמ' דכתיבנ' לעיל פ' השולח גבי המוציא את אשתו משום ש"ד טפי נר' דההוא דלא כר"מ ומכל הני שמעי' דליתא לר"מ והדין נותן דיחיד ורבים הלכה כרבים כיון דלא איפסיק' בהדיא הלכתא כוותיה ושמואל כי אתקין ההיא בגיטא לרווחא דמלתא הוא דאתקין משום דדילמא איכא למאן דס"ל כר"מ דבעי תנאי כפול ואי לא כפליה לתנאי אתי לומר דגט קיים אעפ"י שלא נתקיים התנאי ושרי א"א לעלמא ומי אע"ג דלית הנכתא כר"מ דיליף מתנאי בני גד ובני ראובן איכא מנייהו דהלכתא נינהו דר"מ בעי ה' דברים בתנאי בני גד וב"ר תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ומעש' בדבר א' והתנאי בדבר אחר ומעשר שאפשר לקיימו ע"י שליח ואנן בעי' מעש' שאפשר לקיימו ע"י שליח והיינו טעמא דר"י דאמר דחציצה מועטת כשרה ואק"ל מ"ש הא דגמרי' ואידך כולהו לא גמרינן בשלמא תנאי כפול לא ק"ל דאיכא למימר כרשב"ג דאמר התם דאי לא כפל לתנאי הוי בעי דמשמ' דבארץ כנען לא ינחלו והן קודם ללאו נמי ל"ק דכיון דליכא תנאי כפול ליכא הן קוד' ללאו אבל השאר קשיין וי"ל דלא ילפינן כלום מבני גד ומב"ר דהתם מעשה שהיה כך היה אבל לאו משום דאצטרי' הכי ותדע לך דתנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ודאי בלאו הכי לא אפשר אלא דמשמע לז מסבר' דאיכא למילף מנייהו ילפי' ותדע לך דהא איכא תנא התם דס"ל כר"מ ואפ"ה ס' דלא ילפי' כולהו מינייהו אלמא דאליבא דר"מ בחר סברא אזלי' וכ"ש לדידן ותדע לך דהא איכא התם ביבמות דאמ' דאליבא דר"מ דתנאי כפול. ילפי' מנייהו ותנאי כפול בעי' וה"ה לשאר מלבד פנאי שאפשר לקיים המעשה ע"י שליח בלא דעת וחליצה מועטת פסולה דיש תנאי בחליצה וכיון שכן לדידן נמי מאי דחזי לן מסברא דאיצטרך לפי' ואידך לא ילפי' ואיכא נמי דאמר דתנאי קודם למעשה נמי בעינן דהא תנינא להחם במ' גבי הלכתא פסיקתא דהיינו גבי תנאי שא"א לקיימו בסופו דהלכתא הכי ואק"ל מתני' דקתני אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש יכתבו ויתנו ופליג ר"י בסיפא ולא פלוג ברישא במעשה קודם לתנאי איכא למימר בשליח שאני דבשלוחו ע"ת דעביד בהדיא מהני ומ"מ אעפ"י שיש לתרץ כן מ"מ נראה דלא בעינן אלא תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח לחוד אבל תנאי קודם למעשה לא ואי משום דאתניי' התם גבי הלכתא פסיקתא התם בההיא מתני' במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי בעל ולאו הלכתא הכי בדבר שבממון שה"ה לאידך דהיינו תנאו קודם למעשה דלא הוי הלכה אבל במעשה שא"א לקיימו ע"י שליח כיון דחזינא לר"י דסל"ה ומ"ה הוא דקאמר דחליצה מועטת כשרה כוותיה קי"ל רבי' נר"ו אמר ר"ח הא רבנן והא רשב"ג מתני' רשב"ג ברייתא רבנן פי' מתני' דקתני ב' ב' רשב"ג דאיצטלית דלא אזיל בחר הלשון דוקא אלא בתר משמעות הענין ואפי' ר"מ נמי וה"נ לא אזיל בתר הלשון דוקא כדאמר לא שתניק דבשעה א' הרי הניקתו אלא אמר דכל צרכיה קאמר וכדאמר באצטלית דנותנת לו את דמיה וברייתא רבנן אזלי בתר לישנא וע"מ שתניק א"ל והרי הניקתו כפרש"י והנכון הוא:

רבא אמר ל"ק הא בסתם הא במפ' פירוש מתני' בסתם, ברייתא במפרש יום א' וא"ת אם כן מאי אתא לאשמעינן איכא למימר דיום א' מב' שנים וכדאמר בסמוך לרב אשי ור"א אמר דלסתם נמי כמפרש יום א' נמי פי' רב אשי השתא לא לתרוצי מתני' הוא דאתי אלא לאפלוגי עליה דרבא ואיפריך ר"א ממתני' דקתני כדמפרש דאי לא כל זמן שפי' שאינו גט ואי בסתם במפרש יום א' רישא אמאי קאמר ה"ז גט דאי בשמשתו יום א' מ"ש מת הבן או מת האב אפי' לא מת נמי ה"ז גט ואי לא שמשתו כלל היאך קאמר ה"ז גט וכיון דאיפרך ר"א לא קיי"ל אלא כרבא אבל מ"מ מיהא דר"א שמעינן דהיכא דא"ל בפי' ע"מ שתניקי בני יום א' ביום א' מב' שני' קאמר ולר"י יום א' מי"ח חדשים ואיכא מאן דפסק כר"א דהוא בתרא ולא נהירא:

ת"ר א"ל בפני ב' ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים פירש"י כגון שאמר לב' ראו גט זה שאני נותן את אשתי ע"מ שתשמשי את אבא ולא מסר לה הגט בפניהם ואח"כ חזר וא"ל בפני ב' ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומסר לה הגט בפניהם הדבר תלוי בה רצתה משמשת רצתה נותנת לו ר' זוז אבל היכא דלבסוף הוסיף על תנאו בכי הא ודאי בטל דבריו לדעת התוספות ואינו מחוור דאע"ג דהתנה מעיקרא בפני עדים מאי דהתנה בהדה בשעת נתינה עיקר ומ"ש לעדים קודם לכך לאו כלום הוא ותדע לך מדאמרינן לעיל ראו גט שאני נותן לאשתי וחזר וא"ל כנסי ש"ח זה מגורשת וא"ל דטעמא דא"ל הכי משום כיסופא הוא הא לאו הכי נראה ודאי דבתר מאי דאמר לדידה אזלינן לפיכך יש לתרץ דהכא מיירי כשא"ל מתחלה לעדים שע"ת זה נותנו לה שתשמש את אבא ואח"כ אמר לב' עדים אחרים דע"מ שאתן לו ר' זוז דאע"פ שלא התנה עמה מהני שהרי גילה בדעתו דאינו רוצה לגרשה אלא על ענין זה ולא גרע ממסירת מודעא והכא שהוסיף על תנאו בפני עדים האחרונים דעתו התוספות ובטל דבריו הראשונים ומיהו אין לפ' כשנתנו לה מתחלה לה ע"מ שתשמשו את אבא ואח"כ חזר וא"ל ע"מ שתתני לי ר' זוז דאחר שנתנו לה בע"מ שהוא כמעכשיו לאו כל המניה דלרמיה עליה תנאה ואפי' ברשותם והיכי אמר דביטל דבריו הא' כיון שהיא מגורשת מאותה שעה בקיום תנאה וכדקי"ל דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומיהו אם נאמר דהשתא לא דק בלישנא דע"מ אלא הרי הוא באם תשמשי את אבא בכי הא ודאי משכחת לה בענין זה והראשון נראה עיקר ודף ע"ו ע"א) ואין א' מן הראשונים וא' מן האחרונים מצטרפים אהייא אילימא אסיפא הרי בטל פי' שא' מן הראשון בא והעיד שתנאי זה היה ע"מ שתתן לו ר' זוז והאחרון העיד ע"מ שתתן לו ש' זוז היאך מצטרפין שהרי בטל הבעל תנאי הראשון בעד זה שהביא על תנאי האחרון אלא ארישא שזה מעיד שכן היה התנאי וז"א שענין אחר היה דכל לקיומיה תנאה מצטרפים שהרי שנים מעידים שנתנו לה שעתה קמ"ל דלא חיישינן להכי ומגורשת גמורה היא ואין מצטרפים ואיכא מאן דפי' לה כשיש כאן עדים על התנאי ואלו הן עידי פרעון שהראשון או' שהוא נתנה ר' זוז להשלים תנאה וז"א ש' וקאי אסיפא הרי בטל והתנאי האחרון עיקר וכיון דליכא אלא ע"א לאו כלום הוא אלא ארישא מהו דתימא כיון דאין עדות האחרונים מבטלת את הראשונים דהני מצטרפין ושנאמין אותם שהשלימה תנאה קמ"ל דלא מצטרפין והראשון נראה עיקר ותו לא מידי:

מתני' הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום והיה הולך מיהודה לגליל הגיע להגריפס וחזר בעל התנאי פי' דקס"ד דאגריפס בגליל הוה קיימא והאי גברא בשעת גירושין של גליל היה הולך וה"ק הריני הולך מיהודה מגליל והרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום ביטל התנאי כיון שלא התעכב במהלך זה שהלך לגליל ל' יום ואפי' חזר פעם אחרת והלך לגליל ונתעכב ל' יום אינו גט שמיד שהגיע לגליל לא נתעכב באותו מהלך ל' יום בטל התנאי דכיון שהזכיר בשעת נתינת הגט של גליל היה הולך והלך והגיע לגליל מאותו מהלך משמע וכיון דבאותו מהלך לא נתעכב ל' יום התנאי בטל אבל אם חזר קודם שהגיע לגליל אין התנאי בטל לא הגיע לגליל וחזר אינו בטל ואם חזר פעם אחרת והלך לגליל ונתעכב ל' יום נתקיים התנאי והוי גט וטעמא משום דמתנאים משמע דבמהלך א' שהלך אם נשתהא באותו מהלך ל' יום והא גט ואם לא הגיע לגליל וחזר לא היה זה מהלך גליל ואיהו כשהתנה על מהלך גליל התנה וכדפרי' ודוקא כשהזכיר בשעת התנאי שלגליל היה כולך אבל אי לא הזכיר בשעת התנאי שלגליל היה הולך אלא שנתנו סתם לה וא"ל הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום והלך ולא הגיע לגליל וחזר תוך ל' יום בטל התנאי דודאי אם לא באתי במהלך זה משמע וכיון שלא הזכיר גליל לא חלה התנאי בגליל ואפי' שכבר ידוע שהיה הולך לגליל אלא אם לא יבא ביציאה זו מז העיר מכאן ועד ל' יום שיהא הגט גט ואם לא יבא לא יהא גט וכיון שבא בטל התנאי ואם חזר אח"כ ויצא חוץ לעיר ונשתהא ל' יום. לא אמרינן דקיים תנאיה ומי' אם לא הזכיר בשעת התנאי של גליל הים הולך ונמנו לו סתם וא"ל הרי זה. גיטך אם אעמוד בגליל ל' יום בכי הא ודאי נראין דבריו דתנאיה דלעולם הוא ואעפ"י שהלך במהלך לזה לגליל ולא נתעכב שם ל' יום וחזר פעם אחרת הלך ונשתהא שם בכי הא ודאי אמרינן דקיים תנאיה ומגורשת ודוקא שלא הזכיר שלגליל היה הולך אלא שנתנו לה סתם וכדפרי' אבל אי אמר הריני הולך לגליל הרי זה גיטך אם אעמיד ל יום בכי הא ודאי ממהלך זה קאמר ואם הלך והגיע שם ולא נתעכב שם ל' יום וחזר בטל התנאי:

גמרא למימרא דאגריפס בגליל הוה קיימא ור"מ אגריפס ביהודה וכפר עותני בגליל פי' ומדלא אקשי' לה דאגריפס לא מגליל היה אלא מיהודה משמע דאי מגליל היתה וכדקס"ד מעיקרא רבינא הכי וכדפרי' במתני' וכיון שכן שמעי' דהני דיני דכתיב במתני' הלכתא נינהו וע"כ לא נהירא מההוא משמעותא אלא משום דאנטריפס ביהודה ומ"ה פריך הכא דתרי תנאים א"ל אם מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא ואי משתהינא ליום לאלתר ליהוי גיטא פי' זה דאוקמא אביי בתרי תנאי' לתרוצי דתנא דמתני' נמי סבר דאנטריפס ביהודה ולא אוקמה בחד תנאה ולימא הכי דמתני' ה"ק ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום ובלבד שהגיע לגליל משום דמתני' קשיתי' דאי איתא דמתני' לא אתא לא שמעינן לחו' דאנט' ביהודה למה ליה ליום לימא הכי הרי זה גיטך אם מטינא לגליל לחוד למה לי אם לא באתי מכאן ועד ל' יום אלא ש"מ דתרי תנאים הוו ואשמעינן רבותא בתרווייהו דמהלך זה מסתמא קאמר כיון שהזכיר מתחלה כשעת התנאי שלגליל היה הולך בין בתנאי דאי מטינא לגליל בין במה שהתנה אם משתהינ' דאי משתהינא דמהלך זה קאמר כיון שהזכיר בשעת התנאי שהוא יוצא מן העיר אבל אם בשעת התנאי לא הזכיר הליכתו אלא שא"ל סתם הרי זה גיטך אם מטינא או אם משתהינא ל' יום בכי הא אפשר דהוא מתנאי דלעולם ואעפ"י שבהליכה זו לא הגיע לגליל אם לא משתהא ל' יום וחזר פעם אחרת והגי' לגליל אן נשתהא בדרך