ריטב”א על גיטין עא

חכם אבל כשהוא פוטרו מן החוב או מאריכו בכי הא ודאי נראין הדברים ופטור משבועתו כל זמן שיאריכנו דאיהו לא נשבע לו אלא כדי לכופו לפרעו וכיון שהוא אומר שהרי הוא כאלו קבלם באותו יום פטור הא לאריכו מן האיצטלי ולא יאריכנו מן החוב לא וזה נר' ברור וכן דעת רבינו נר"ו הכא משום הרוחה הוא והא לא אצטריך ואע"ג דלעיל נמי אמרו איכא הרוחה בגיטין כל היכא דא דאיכא למיתלי צערא והרוחה אמרי' דלרווחה איכוין ומש"ה יכול למחול אבל מידי דצערא לא ניתן למחילה והא דבעא רב אסי לעיל היכא דא"ל מחולין לך אי הוי גיטא או הא לומר אם צריך ליטלו הימנה ולחזור ליתנו לו במתנה ראשונה לאו כלום היא ואסיקנא דאינה מגורשת דלאו כלום הוא אי נמי אפשר דהיכא דחזר וא"ל ליהוי גיטא בלא שום תנאי דא"צ לנתינה אחרת והכא כי קמבעיא לה היכא דמחלה ולא א"ל כלום ולקמן בפ' הזורק יתבאר זה בס"ד ההוא גברא דא"ל לאריסיה כ"ע דלו תלת' דלי את תלת' ואכלי רבעא דלי את ד' ואכול תלתא לסוף אתא מטרא כו ואסיק' דרבא אמר הא לא אצטרי' ורוחא דאריסיה וקי"ל כוותיה והקש' הרי"ף מ"ש מהא דפרק השוכר את האומנין האי מאן דאגר אגורי לדולה ואת' מטרא פסיד' דפועלים והי' הוא דהכא שאני שהוא אריס ויש לו חלק בקרקע וכל ריוח שבא בדב' הוי דידיה ומן השמים רחמוהו אבל התם שהוא פועל ואין לו חלק בגוף הקרקע לא:

והראב"ד תי' דקבלן שאני שכן הדין בכל קבלן שכל ריוח שיהא בדב' שיהא שלו והלכך אם קבל קמה לקצו' וקצ' חציה ובאו עובדי כוכבים וקצרו חציה נותן לו קבלנותו משלם שהמלאכה נעשית ומה לו אם עשאה הוא או אחר אבל בפועל שהשכירו ליום א' והוא אינו יכול לעשותו לא ומי' דברי הרי"ף נראה עיק' מדאמ' בפ' הגוזל בתרא השוכ' את הפועל להביא פי' ודורמסקין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם ואמ' התם דטעם משום דעביד שליח שליחחיה הלא"ה לא ואעפ"י שזו קבלן הוא דמשמע שאם לא הביאם אעפ"י שהברי' או שמת או שבאו לו ממקום אין לו אלא שכרו והכי משמע בירושלמי פ' הגוזל בתרא גבי שטף נהר חמורו תני הניח שלו להציל את חבירו ועלה של חבירו מאיליו אינו נתקו לכלום ואעפ"י שהוא קבלן אינו כלום ואעפ"י שהתחיל בה שהרי ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו ואפש' דאפי' עלו מאליו בכלל שהרי לא הצילו הוא ומ"מ אין לו אלא שכרו ורבי' נר"ו תי' דשאני אריס שהוא נשתעבד לאותה מלאכה ועליו מוטלת לעשות וכל שהוא משועבד לעשות מלאכה לחבירו מן הדין כגון שנתייחד עצמו לו בין בפועל בין בקבלן יש לו שכרו:

והריוח של אחר שהוא משועבד לעשות המלאכה ושכ' שעבודו עומד ונוטל והתם בכ"מ מוכיח בענין זה אמ' רבה מתקנתו של הלל נלמוד ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' נתנה לו מדעתו מגורשת מכלל דעלמא נתינה ע"כ לא הוי נתינה פי' והלל מאי דתקין תקין מאי דלא תקון לא תקין וק"ל ומנ"ל לרבא הא אטו אי נתינה, ע"כ הויא נתינה מי איכא למ"ד דשלא בפניו הויא נתינה וכיון שכן אפי' תימא דנתינה ע"כ הויא נתינה הכא שהיה נטמן ודאי לא הוי נתינה ומש"ה איצטרך ליה להלל לתקוני ומתוך הדוחק אפש' לומ' דרבא ס"ל דאי אתיא דנתינה ע"כ הויא נתינה ובהא לא הוה צריך הלל לתקוני ומדתקין ש"מ דנתינה ע"כ לא הויא וצ"ע ואק"ל ומאי מספק' ליה לרבא ואפי' בלא הלל הא פשיטא וכי יקבל מתנה בע"כ אם אינו רוצה ורב שימי בר אשי נמי היכי בעי למימ' דנתינה ע"כ הויא נתינה וכי איכא מאן דפליג בנוח מעיקרו דלא הויא נתינה וי"ל דמתנה בעלמא הא ודאי פשיטא דאינו זוכה בה בע"כ ונתינה בע"כ לא הויא נתינה אבל הכא כיון שנתן לה הגט על תנאי והגט בידה והמעות הללו אצלה אינו אלא כחוב והיא באה עכשיו להפט' בנתינה זה בה שייך למימ' שהיא נתינת בע"כ שמה נתינה ומי' בחוב גמו' ליתא דבחוב גמו' פשיטא דנתינה ע"כ שמה נתינה חבל דמיא לבית בבתי ערי חומה דדמיא קצת לחוב כיון שיש שיש לו לקבל המעות ודמיא קצת למתנה כיון שהבית מכור לו מכירה גמורה אלא דרחמנא הוא דאוקמיה אפדיון ומש"ה מספקא ליה משו' דדמיא קצת לחוב ודמיא קצ' למתנה וכדפרי' ולאידך לישנא אמ' רבא דנתינה ע"כ הויא נתינה בגט והיינו דלא איצטרך הלל לתקוני אלא שלא בפניו אבל בפניו אפי' בע"כ הויא נתינה ואקשי ליה רב שימי בר אשי דדילמא אפי' בפניו מדעתו אין בע"כ לא והלל מאי דאיצטרך לתקן דבפניו לא איצטרך ליה לתקוני דודאי בסיפא לאו מילתא ומש"ה מקבלו מנייהו ולענין פסק הלכה בעיין לא איפשטא דכיון דרבא אתי לאוכוחי מהא דהלל ורב שימי דחו לה דלא תפשוט ה"ל הדבר ספק ולענין גט אזלי' לחומרא דל"ל דהלכתא כרבא וכלישנא בתרא כיון דרבא פשיטא ליה אע"ג דלרב שימי מספקא ליה דלמאן דפשיטא נקטי' הא ליתא דלא אמרינן הכי אלא למימרא שיאמר אמורא מסברא ובעי לאתויי ראיה ממשנה או מברייתא ודחי' ליה בכי הא ודאי לא קי"ל כוותיה וכיון שכן בעיין לא איפשטא ובגט ודאי לא הויא נתינה לחומרא ואינה מגורשת והה"נ בממון דלא הויא נתינה בכיוצא לזה אבל בחוב שהוא חייב לחבירו או בפקדון נתינה ע"כ הויא נתינה ואפי' להפטר משבועה ובחוב דוקא כשזורק אותם תוך רשותו אבל בפקדון אחר זמנו אפי' באומר טול את שלך שאיני רוצה לשמרו פטור מפשיעה דאפי' ש"ח לא הוי ואק"ל הא דאמר התם בקידושין גבי שתיקה דלאחר, מתן מעות סתם גבי פקדון סברא אי סדינא כהו אי חייבנא בהו הכא בקידושין אי לא ניחא בהו חשדינהו והתם ודאי דינא קאמר דהא מקשי' עלה אטו כולהו נמי דינא גמרי אלמא דאפי' בזורק לרשותו חייב וכתב רבי' נר"ו בשם הרמב"ן דההיא דהתם דשותקת ותדע לך ראי' במדברת אפי' בקידושין אמאי תשדינהו לימא דלא ניחא לה בהו בע"כ אינה מתקדש' א"ו התם מדין שתיקה אתינן לה וכיון שכן המחזיר פיקדון לחבירו ושותק וזורק אותו בתוך רשותו בכי הא ודאי אינו פטור עד שיאמר לו הא פקדונך אבל גבי קידושין אפי' בזורקת אותן והיא שותקת סגיא ואינה מתקדשת כיון דמגלה בדעתה דלא ניחא לה בהו ומי' לענין פרעון שלא בפניו כגון שמזכה לו ע"י אחר בכי הא ודאי נראה שאינו פטור משבועה אם נשבע לו כל זמן שהוא במקום שאפשר לתתם לו והוא מזכה אותם ע"י אחר כיון דקי"ל דחייב באחריותו וכדאי' לעיל (דף ע"ה ע"א) הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירו לי את הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא פי' דהשתא קס"ד דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וכיון שכן פשיטא דע"מ שתתזירי הנייר אינה מגורשת דכיון דאמר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דינא דלא תגרש עד שתחזור לו את הנייר וההיא שמת' אין לה גט להתגרש בו ואר"ח רשב"ג היא דאמר תתן לו דמיה ה"נ אפשר דמפייס ליה בדמים וקס"ד השתא דאפי' היכא דאיתא יש לו לקבל לו דמים מדינא אבל בע"כ לא דאי לא שמעינן מהא מהא דנתינה בע"כ הויא נתינה אלא הכא איירי כשהיא נותנת לו דמים והוא מקבל אותם כרצונו דאלו לרבנן דאמרי אצטלית דוקא אינה מגורשת ולרשב"ג למאי דס"ד השתא מגורשת ומדאמ' דדוקא כרשב"ג אתיא ולא כרבנן שמעינן דרבנן לא באיצטלית שהוא דבר חשוב דוקא פליגי אלא ה"ה בכל דבר ואפי' כי הכא וכיון שכן אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר ונשרף או נאבד אינה מגורשת לרבנן דקים לו כותייהו דנייר דוקא ושלא כדברי הרב בעל העטור שכת' שאם נשרף או נאבד שנותנת לו דמים שזה אינו וכדכתיבנ':

אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי ודאי דניחא ליה לרבא דמייתי לה מהאי טע' ולא משום תנאי כפול משום דאפשר דבריית' בדכפלי' לתנאיה אלא דברית' נקט לישנא קייטא דהשתא לא אתי לאשמעי' אלא מאי דאיכא לפלוגי בין הנייר שלי למ"מ שתחזור לי הנייר אכל מעשה שהקדים לתנאי זה ודאי הוא דוקא ור' אבא אכתי לא ניחא ליה למיתי לה מהאי טע' משום דאפשר דלא דק בלישניה ואינו מוכרח דמשום האי טעמא הוי הכי ולהכי פי' איהו משום דה"ל תנאי ומעשה בדבר א' שזהו מוכרח:

רב אשי אמר הא מני ר' הוא דאמר ר"ה אמ' רב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכיון שכן ה"ל כמתנה ע"מ להחזיר והיא מגורשת אי מקיים תנאה שתחזיר לו הנייר והשתא ר"א אתא לאוקמי ברית' אפי' כדרבנן אלא מיהא ה"ה דמודה בה ר"מ ובהא לא פליג רב אשי מטעמ' דא"ר אבא ומשום דה"ל תנאי ומעשה בדבר א' ודר"מ עדיפ' מדרבנן דאלו לרבנן אינה מגורש' אלא אם מקיים תנאה ולר"מ מגורשת מיד דהתנאי אינו חזק כ"כ שיוכל לבטל המעשה ואפילו תימא דרמ"ס דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ה"ה נמי דבעי כל חזוק התנאי' ושלא כדברי הרי"ף ומקצת הגאונים דסברי דבע"מ לא בעי חזוק התנאי דזה אינו והגע עצמך והלא במעש' שאינו אלים כ"כ שאינו חל מיד אמ' דסבר ר"מ דבעי' כל חזיקי התנאי ואם לא המעשה קיים וכ"ש היכא דאיכא ע"מ או מעכשו שהמעשה אלים דבעי כל חזוקי התנאים וזה ברור ועוד ראיה מדאמר בסמוך דאתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט והא כי מתקין שמואל הכי לרווחא דמלתא הוא דאתקין משום ר"מ דבעי תנאי כפול ובגיט' דש"מ דודאי במעכשיו הוא כדאמר לקמן דרב אתקין בגיט' מיומא דנן ולעלם ועוד ראיה מדר"י דאמר. לאיל דהכל מודי' האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואיהו הוא דאמר התם ביבמו' דחליצה מועטת כשרה ואיזהו חליצה מועטת כל שאומר חלוץ לה ע"מ שיתן לך ר' זוז והא התם דאמר ע"מ וא"ה לא מהני בה תנאה לבטולי למעשה מש משום דה"ל מעשה שא"א לקיימו ע"י שליח וזה א' מהדרכים דבעי ר"מ בתנאי אלמא דאפי' בע"מ בעי ר"מ כל דקדוקי התנאי וכן הוא מפו' בפ' האומ' דגרסי' התם תמן תנינא מתנה אדם על ערובו אמר ר"א מאן תנא אם בא אם לא ר"מ היא היכא ר"מ חבריא אמרינן ר"מ דקידושין דתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדו מקודשת ואם לא אינה מקודשת רמ"א בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים דלאחר שירדו גשמי' ירדו מקודשת לא ירדו אינה מקודשת וטמ' דלא בעי' כלו' אם יעברו אם לא יעברו דכתיב גד ובני ראובן לאו כלאחר הוא דהשת' לא משמע ליה שהארץ נותנין לו מעכשו אלא שאם יעברו יתנוה להם באותה שעה דהיינו לאחר שיעברו א"ל שניא הא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם שהרי הארץ נותן להם מיד הנה שם מפו' דבע"מ בעי ר"מ תנאי כפול אבל לא דאי הפך סברת אותם הגאונים דס"ל הכי ומי' לפי גמ' דילן משמ' דליכא הפרש בהכי מ"מ מכל הני שמענו דר"מ אפי' בע"מ בעי כל דקדוקי התנאים וכ"ש הוא ובדכתי' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעי' קודם למעשה בין בתנאי דהיינו בהן בין בביטול דהיינו בלאו והא דאתקין שמואל תנאי כפול בגט לא משום דהלכתא כר"מ ותדע דהתם בשבועו' אמ' דלא בעי ר"מ תנאי כפול אלא בממון ובקדושי' ובגטין משום דאית בהו צד ממון אבל באיסור גרירא לא באיסורא ודאי אית ליה לר"מ דמכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו אתה שומע הן ואלו בממון אשכחו דלא בעי תנאי כפול וכדאמ' בקדושי' בפ' האיש מקדש בההוא גברא דזבינהו לנכסי אדעת' למיסק לא"י סליק ולא אהדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעת' דמהדר ליה ולא לא אהדר ליה והא התם