ריטב”א על גיטין ע

קאי וקאמר מה היא באותן הימים שבין נתינה למיתה רי"א הרי היא כא"א דקסבר דלא חל גיטה עד שעה א' קודם שומות ורי"א מגורשת ואינה מגורשת דמספקא ליה אי חל הגט מעכשיו או אם חל הגט סמוך למיתתו הכי מפרשי לה בגמרא גמר' תנא ובלבד שימות פי' אר"י קאי דאמר מגורשת ואינה מגורשת והבא עליה באשם תלוי דוקא לכשימות אמר דבאותן הימים הוי ספק מגורשת ומי שבא עליה באותן הימים קאי באשם תלוי אבל אם עמד אף על פי שבשעה שבא עליה היה ספק מגורשת וקאי באשם תלוי השתא כיון שעמד אגלאי מילתא למפרע דא"א היתה. ומשבא עליה קאי בחטאת דלא תימא דאזלינן בתר שעת ביאה וכיון דההיא שעתה הויא ספק מגורשת דלא קאי אלא באשם תלוי דזה אינו דוסא לכשימות הוא דאמר דבאותן הימים הויא ספק מגורשת אבל אם עמד אגלאי מלתא למפרע דא"א היתה וכדפרי' לכי מיית הוי גיטא והא קי"ל דאין גט לאחר מיתה לר"י ולר"י קפריך דקס"ד השתא דר"י דאמר דבאותן הימים הויא כא"א ולא חל גיטא אלא עד שעת מיתה משום דמשמע ליה דמהיום אם מתי כמהיום ולאחר מיתה דמי ופשיטא תנאה הוי או חזרה הוי ואי חזרה הוי דלא חייל גיטא עד אחר מיתה ומיהו מדאמר מה היא באותן הימים משמע דלכולהו אח"כ מגורשת גמורה היא ואמאי והא קי"ל דאין גט לאחר מיתה. אמר רבא באומר מעת שאני בעולם פרש"י דר"י ור"י פליגי בדבר שלא נזכר במשנה כלל וא"כ ה"ל חסורי מחסרא ועוד דבתוספתא מפורש דזה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה קיימי דקתני בתוספתא זה גיטך מה יום אם מתי מחולי זה ימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה והוא אותה הברייתא השנוייה כאן דפליגי בה ר"י ור"י בהדיא אלא הנכון כפר"ח דנעשה כאומר מעת שאני בעולם קאמר ואפשר נמי כה"ג לה כדפר' א"נ באומר דנכסי' ופי' דנעשה כאומר ואשכחן כיוצא בו בשבועות דאמר חומר בשבועות מבנדרים שהשבועות חלות בין על דבר שיש בו ממש כו' ומקשינן לה מדתנן בנדרים קונם פי מדברת לך ידי עושה לך רגלי מהלכת אסור ופרקי' באומר יאסר פי דלדבורי דנעשה כאומר יאסר פי' לדבורי והכי משמע ודאי מדאמר התם דיקא נמי דקתני פי מדברת לך ולא קתני שאיני מדבר לך אלמא דלא אמר דאיהו אמר הכי בפירוש אלא דנעשה כאומר אמרינן והיינו דקאמר נמי דלישנא דמתני' דייקא נמי ה"נ כי אמר מהיום נעשה כאומר מעת שאני בעולם וסבר ר"י מעת שאני בעולם משמע שעה א' קוד' מיתתו ולר"י מספקא ליה וכדפרי' ומיהו לכ"ע היכא דמיית הוי גיטא דבהא לא פליגי ואפי' מת מאותן חולי בעצמו דכי א"ל מהיום משעה א' קודם למיתתו א"ל אפילו באותו יום עצמו דלא תימא כיון דא"ל מהיום לא משמע עד אלא מאותו יום ואילך דהיינו מסוף היום דבענין זה נסתפק לר"ת דאמר דאם א"ל מהיום ומת באותו יום לח ידענא מה אדון בה שזה אינו וכדפרי' והכי מוכח מהא דאמר דרב אתקין בגיטא דש"מ מיומא דנא ולעלם ולאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואי איתא דמהיום איכא לספוקי אי במעכשיו קאמר או בסוף היום היכי מתקין וב בגיטא מלת' דלא מהני אלא מת באותו יום עצמו ה"ל לתיקוני מעכשיו אלא ש"מ כדפרי' וה"נ מוכח מהא דאמר לקמן לא נחלקו אלא באם תצא חמה מנרתקה מדס"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה"ל כמהיום אם מתי והתם ודאי סתמא אמרינן ואפילו כשמת בלילה עצמה ואמרינן דהויא מגורשת למפרע משום דהו"ל כמהיום אם מתי אלמא דמהיום לאו מסוף היום משמע אלא הרי הוא כאומר מעכשיו אם מתי. ה"ג וחכמים אומרים דמגורשת לכל דבר ובלבד שימות וכן היא בתוספ' וזו היא גירס' כל הגאונים ור"ח והרי"ף:

דף ע"ד עא מאי איכא בין ר"מ לר"י אשם תלוי א"כ לר"י דאמר במיתה תלויה לא מייתי אשם תלוי לפי שנמצא דמגורשת גמורה היתה ולר"י מייתי אשם תלוי דאפילו לא מיית מספקא לוה באותו הימים אם הוא מגורשת או לא וכדפר' לעיל:

וה"ג חכמי' היינו ר"מ דלר"מ כשמת נמצא שמגורש גמור' היתה ורבנן נמי ה"ק מגורשת לכל דבר ובלבד שימות ואמר דאיכא בנייהו דר"א דאמר כל מקום שאמ' חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חיוב במזונותיה לר"מ אית לה מזונות והיינו דאמר דבעלתה תלוייה דקסבר דכיון דאגודה בה דלא משתהא בחייו הרי זו כספק מגורשת בעלמא ורבנן סברי דכמגורשת גמורה היא לכל דבר וקי"ל כרבנן דבאותן הימים מגורש' גמורה ובלבד שימות אבל רש"י גריס בע"א ומ"ש היא הגי' הנכונה והיא גיר' הגאונים א מאי היא תתן ר"ה אמר היא תתן כלומר ואם נקרע הגט או שאבד מגורשת ובלבד שתשלים תנאה דס"ל לר"ה כר' דהאומר ע"מ באומר מעכשיו דמי והלכת' כוותיה והא אמר מ"ב א"נ שפשטה ידה וקבל' קדושין מאחר דהמ"ל נמי לעיל הכי דא"נ שפשטה ידה וקבל' קדושין מאחר וה"נ יכול למימ' כדלעיל א"נ כשקדש' בשטר ונתקדש השטר או נאבד אלא דלעיל גבי גט נקטה מלתא דגטין והכא גבי קדושין מלתא דקדושין ועדי' לומר ולמנקט מאי דאיכא בניייהו בקדושין עצמן אי הן קדושין או לאו מלמנקט כשקדשה בשטר ונאבד השטר אם הוי מקודשת אם לאו והא דאמר ר"ה והוא יתן תנאה בעלמא הוא מקיים תנאה ואזיל כלומר וכיון שכן אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר א"צ גט משני מדרב המנונא דאמר האש שאמרה לבעלה גרשתי נאמנת וזו כיון שקבל' קדושין הרי היא כאומר גרשתני בעלי וי"ל חדא דלמ"ד דלא אמר רב המנונא אלא בפניו הא ל"ק מידי דשלא בפניו הוא ועוד דאפילו למ"ד כר"ה אפי' בפניו אמר הא פיר' לעיל דעת רבי' נר"ו דלא להתורה לינשא קאמר והכא בעי אם הוא מקודשת לשני להנשא לו או לא א"נ אפשר דבכה"ג לא אמר דאי קבלה קדושין מאחר ה"ל כאלו הודי' שבעלה גרשה דהא אפשר דהיא כשקבלה הקדושין סברה דאינה מקודשת לא' כיון שלא נתקיים התנאי אבל ודאי מתוך מעשיה ליכא הוראה שנתגרשה וגם זה נכון ש והא דאמר אבל גבי קדושין דלא כסיף למתבעה לאו למתבעה בדינ' קאמר דהא תנאי היא ובדידה תניא לקיים תנאה דאי בעיא לקיומי תנאה מגרשה ואי לא לא מגרשה אבל ודאי לית ליה לקיומי תנא' ע"כ אלא הכא לא אמר אלא דאיהו לא כסיף לומר לה ולזרזה שתשלי' תנא':

הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז אעפ"י שנקרע הגט או שנאבד מגורשת ולאחר לא תנשא ער שתתן דדילמא לא משלמת לתנאה ונמצא דאינה מגורשת ואומר רבינו נר"ו דדוקא בתנאי שהוא קיום מעשה כי האי היא דאמר לא תנשא אבל בתנאי שאינו אלא בשב ולא תעשה כגון שא"ל הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתה יין ל' יום או כיוצא בזה הא ודאי תנשא מיד דלא חיישי תנאה אבל בשיש לה לעשות מעשה חיישינן דילמא לא עביד ליה ומ"ה אמרינן לא תנשא ומטעם זה האומר תנאו אבל אם א"ל הריני נותן לך כך וכך ע"מ שלא תעשה כך וכך מסתמא אמ' ודאי לא בטל תנאו והנותן צריך להביא ראיה שהו' בטלו ע"ב לא פליגי אלא דמ"ס לי ולא ליורשי ומ"ס לי ואפי' ליורשי וקי"ל כרבנן דלי ולא ליורשי והה"נ בנותן מתנה לחברו ומשייר ליה אם משייר. בה דבר שאינו מסויים כגון פי' לעצמו שיור ולא ליורשיו וכדמוכח מההיא דאמר התם. ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואמר דדוקא לו ולא ליורשו אבל במעשר לעצמו דבר מסויים בכה"ג ודאי שייר בין לו בין ליורשו כדאמרי', ע"מ שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו והיינו לו וליורשין אבל במי שמתחייב לחבירו כך וכך בכל שנה לו ולא ליורשיו אבל מי שמתחייב לחברו מחמת שלוה ממנו אעפ"י שאין כתוב בשטר אלא לו לו ולבאי כחו משמע ובהא ודאי ל"פ רבנן דל"פ אלא בתנאי ובמה שמתחייב לחברו מרצונו אבל אם לוה ממנו בכו הא ודאי ל"פ:

ולרב יהודה דאמר בע"מ נמי פליגי אדמפלגי מהיום ולאחר מותה לפלגו בע"מ ואק"ל והלא לא דמי והיכי אתיא הא מהא ואיכא למימ' דה"ק לפלגו נמי בע"מ ואיהו אהדר ליה דבמהיו' מיתה לחוד פליגי לאשמעינן כחו דר' ואע"ג דפליגי בתרוייהו הא אשמעינן כחו דר' הא חשיבא ליה אידך לא חשיבא ליה א"נ י"ל דאתיין הא מהא דאי בע"מ אמ' רבנן דלא חייל גיטא מעכשו משום דמשמע להו דע"מ לא כאומר מעכשו דמי כ"ש דבהיום ולאחר מותה דפליגי בהדיא דאיכא לספוקי דמהיום אם הוא מעכשו ואפילו תימא דהוי כמעכשו איכא לספוקי דילמא ולאחר הוי חזרה ואהדר ליה דבהיו' ולאחר מיתה פליגי לאשמעי' כחו דרבי דאית ליה דמהיו' כמעכשו ולאחר מיתה לא הוי חזרה אלא תנאה ואקשינן ולפלגו בע"מ להודיעך כחו דרב"ג דאפי' בע"מ פליג דליכא לספוקי אלא אי הוי כמעכשו או לא ואינהו אמ' דלא הוי כמעכשו ואהדר ליה כחא דהיתר' עדיף כנ"ל:

ע"ב חסורי מחסרי וה"ק אי א"ל ע"מ שתנני לי אצטלתי ואבדה אצטלתו דוק' מ"ש הכא דאמר דהאי מעשה אתא לאפלוגי ולעיל פרק המקבל גבי מעשה בברי' אמר דל"פ ר' עליה י"ל דהתם דקתני מעשה בריש' ואחריו מלתא דרשב"ג משמע דל"פ רבנן עליה אבל הכא דקתני ארשב"ג מעשה בצידן משמע דפליגי רבנן עליה ורשב"ג הביא המעשה לסיוע דבריו כ"כ רבי' נר"ו בשם בן אחיו הר' יצחק הלוי והא דאמר נתן לו את דמיה פי' כשרצה לקבל הדמים וקמ"ל דאם רצה לקבל הדמים אעפ"י שלא מחל לו האצטלית מגורשת דקיים תנאו אבל לא לה בפי' האצצלית והכי מוכח הא דאמר ע"כ לא אמרי רבנן התם דלא אחליה גביה ומסי' דהאומר לאשה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לו ר' זוז וחזר ואמר מחיל ליך דאינה מגורשת משום דלצעורה קא מכוון מתחלה והא צערה כיון שנתנו לו דמים אבל בלא דמים לא דלא ציערה אלמא דאפילו בלא כלום אמר רשב"ג דמגורשת וי"ל דהתם גבי שמוש והנקה שאני דכל זמן דלא אתיא העברה מסתמ' שתהא מניקתו או שלא תהא רוצה להניקו בכי הא ודאי דינא הוא דמגורשת דמעקרא כשהתנ' עמה כן דעתו היה בהנקה אם התינוק צריך להניק וכן אם צריך לשמוש אבל כל זמן שא"צ הוא בשמוש או שאינו רוצה שתשמשהו ואין העכבה ממנה שלא תניקהו ושלא תשמשהו בכי הא ודא לא דמעקר' ע"ד שמוש והנקה ירד ובכלל שמוש והנקה הוא אם צריך לשמוש או אם צריך להנקה אבל כשהתנה לתת לו דמים מתחלה דעתו ממש הוא על הדמים והשת' כשמוחלין לה איכ' למימר פנים חדשות באו לכאן והוא לא קיימה תנאה ומש"ה אינה מגורשת ואפי' לרשב"ג. וחכ"א אף זה יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי אומר רבינו נר"ו דמהכא שמעינן דמי שנשבע לחברו לפרעו ביום פלוני והלך אצל המלוה והאריכו פטור משבועתו וא"צ לפרוע דהרי הוא כאלו קבלה לאותו יום ואעפ"י שלא מחל לו החוב אבל מי שנשבע לחבירו שיעמוד באנצטני אם לא יפרענו ביום פלוני כל זמן שלא יפרעהו ועמד המלוה והאריך אותו מן האצטני אבל לא מחל לו את החוב ולא האריכו בכי הא ודאי נראה דאינו פטור משבועתו ויש לו לעמוד באיצטני דאין הדבר תלו בו להאריכו משבועתו בלא שום טענה דשבועה צריך היתר חכם