ריטב”א על גיטין סט

מיתה נינהו ומי' היכא דחזרו בטל גיטין ובטלה מתנתן אבל אם מתו הגט גט והמתנה מתנה ולפי מה שפי' בירושלמי דמסוכן הוא שקפץ עליו החולי אשמעינן ר"ה דאפילו בהא מתנתו מתנה באמירה בעלמא אבל אי במסוכן כפשוט דהיינו מצוה מחמת מיתה כגון דאמר מסוכן אני ובהא לענין גיטין איצטרך אבל במתנה לא אשמועינן ר"ה כלום דהא פשיטא דמקנה באמירה בעלמא ומיהו בש"מ דמחלק כל נכסיו דמקנה זמירה בעלמא אכתי לא ידעי' לענין גיטין אם אמר כתבו לחוד אי מהני דלא אשכחן אלא באלו משום דמצוה מחמת מיתה ממש נינהו אבל בש"מ לא אשכחן ומי' מדמשוה ר"ה גיטו למתנתו ודאי נראה דכל היכא דמתנה מקנה באמירה בעלמא ה"ה בגיטו דא"צ לפ' ובכתבו לחו' סגי והראיה דאמר לעיל בפ"ק גב' מתני' דהאומר תנו ק' לפ' יתנו לאחר מיתה תנו גט זה לאשתו ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאח' מיתה ו בגמר' מוקי' לה כרבא ומוקי לה בש"מ ואמר ולמאי דמוקי לה בבריא אמאי לא מוקי לה בש"מ ופרקי' לא מתוקמ' ליה מתני' בש"מ ממאי דקתני והאומר גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה עמ' דמת הא מחיים נותני' טע' דאמ' תנו הא לא אמר תנו אין נותנין ובמת אע"ג דלא אמר תנו נותנין דתנן ר"ש שזורי או' אף המסוכן אלמא אליב' ר"ש שזורי דהלכת' כוותיה דבכל מקום שמתנתה מתנה באמירה בעלמא בגיטו א"צ לפ' דאי לא לוקמא בש"מ דמחלק כל נכסיו באמירה ולענין גיטו צריך לפ' אלא ש"מ כדפירש' ואי אמרת עמד חוזר למה לי אומדנא זק"ל ומאי ק''ל טפי לר"ה דאמר דאפי' היכא דלא פרשי דחוזר בגט לאו הכי נמי קשיא כיון דאתני בהדי' ואמר אם מתי ודאי אם עמד חוזר וא"כ למ"ל אומדנא ותי' הרמב"ן דמדר"ה דמשוה גיטא לענין עמיד' למתנ' מ דה"ה לדידיה דעמידה דגט כעמידה דמתנה ומסתברא דעמידה דמתנה לאו עמידה גמורה אלא כל שעמד והלך בלא משענ' סגי בהכי וכועם משום דהדבר תלוי ברשותו לחזור בו כל שעה שירצה וכיון שכן מסתמא כיון שעמד והלך בלא משענת חזר במתנתו אעפ"י שלא הבריא עמידה דגט דכוותא דאי לא ר"ה ה"א דדוקא במתנ' באמירה בעלמא והדבר תלוי כרשותו סגיא בהאי עמידה אבל בגט שנתנו לה גט מפ' ה"א דעד שיבריא לא הוי עמידה והיינו מתני' דקתני דבע' אומדנ' אבל השתא דאשמעינן ר"ה במתנתו עמידה כמו עמידה דמתנה ובעמידה דמותנה אע"ג שלא הבריא שהרי עמד וקס"ד השתא דעמד והלך על מטענתו אבל לא עמד עמידה גמורה שהיה הולך בלא משענת והא קמ"ל דהלך על משענת הוא דבעיא אומדנא אם מת מחמת חולי הא' או מחמת חולי הב' דהא מחולי זה קאמר אבל אידך כלומר דלא עמד כלל אעפ' שניתק מחולי לחולי ל"צ אומדנא דמסתמא אמר דמחמת חולי הא' מת כיון דלא עמ' כלל כלל אבל היכא דאכלו ארי ודאי אינו גט דהא מחולי זה קאמר וכן פשי' דלאו מחולי זה מת אבל היכא דנתנו לה סתם אליבא דר"ה דהיכ' כ' דעמד חוזר במקום שחוזר שמתנה אפי' בסתם או אליבא דידן היכא דאמר אם מתו אבל לא פי' מחולי זה בכי הא ודאי אעפ"י שעמ' והלך במשענת ונתק מחולי אל חולי כל שלא עמד ולא הלך בלא משענת גטו גט ומתנתו מתנה דלא שייך אומדנא אלא היכא דאמר מחולי זה אבל היכא דאמר אם מתי קודם שאתרפא משמע והיינו כל זמן שלא הלך במשענת ואפילו אכלו ארי דמ"מ הרי לא הלך ולא נתרפא ואיהו לא תלה הדבר בחולי ידוע והכי מוכח מתני' דקתני תלתא ה"ז גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה ואח"כ פי' לכלהו ולא תנא אומדנא אלא גבי מחו"ז אבל גבי מהיום אם מתי אמר בפי' הרי זה גט בלא אומדנא אלמא יש חלוק דין מחולי זה לאם מתי זו היא דעת רבי' נר"ו ובשם רבו הרמב"ן ושלא כדברי הרי"ף דמשמע דלא משוי הפרש בין מחולי זה לאם מתי ולא נהי' וש"מ נמי מהא דאם מתי אם מתי קודם שאתרפא מחולי זה קאמר וכדפרי' ולאו תנאה הוא אם ימות לעולם דהא סתמ' ודאי לא עדיף טפי מאם מתי וכשמ' סתם אמר אם עמד חוזר וה"נ מוכח מהא דאתקין שמואל בגיט' דש"מ אם לא מתו לא יהא גט ואם מתו יהא גט ואי האי לישנ' "משמע תנאה דלעולם היכי תיקון שמואל ליה בגיט' דש"מ דהא איהו לא בעי דליהוי מפ' אלא היכ' שלא עמד אבל היכ' דעמד לא אלא ש"מ כדפרישית וכן נראה ל"ל דאם מתי בחייך קאמר ואפילו אחר שיבריא יהא גט אם הקדים ערסיה לערס' דאם כן לא ה"ל לשמואל לתקוני הכי דאפילו אחר שיבריא יהא ספק מגורשת ואי בעי לא הדרא ליה אלא ש"מ דאם מתו אם מתו מחולי זה קאמר והיינו שנתרפא כלומר כל זמן שמת קוד' שהלך בלא משענת אבל היכא דעמד והלך בלא משענת אעפ"י שלא נתרפ' לגמרי וגיטא ומתנ' חוזרין ומי' הבריא דקאמר הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי כה"ג ודאי הוי תנאו דלעולם וכל היכא שמת בין בחייה בין לאחר מותה הויא מגורשת מאותה שעה דה"ל דאם תצא חמה מנרתקא הרמב"ן ולקמן נאריך בדון זה בס"ד. דע"ג ע"ב ש"מ שנתק מחולי אל חולי מתנתו מתנ' ואסיקנ' דהיינו דוקא כל זמן שלא עמד ולא הלך בלא משענת והא דאמר רבה ורבא לא ס"ל הא גזרה שמא יש גט לאחר מיתה דוק' בסתמ' דאמר משום דנר' כיון דאם עמד חוזר אעפ"י שלא התנה דהי כמתנה דאינה חלה אלא לאחר מותה והיינו טעמא שיכול לחזו' בה כל זמן שירצה אבל גט צריך שיחול מחיים דאין גט לאחר מותה אבל אם אמר אם מתי בכי הא ודאי אם עמד חוזר דהא קחזו דמשום תנאה הוא אבל ודאי רבה ורבא ל"פ אהא דאמר דעמדה דגט לאו כעמדה דמתנה דהא נמי לא מדינא הוא דפליגי דדינא כר"ה אלא דמשום גזרה הוא דקאמר וכיון שכן ליכא למגזר אלא היכא דנתן הגט סתם דמגורשת גמורה היא ואפי' בעמד ובהא קי"ל כרבה ורבא אבל בעמיד' דגט דהויא העמידה דמתנ' קי"ל כר"ה דהא ליכא מאן דפליג עליה ולאפוקי ממ"ד דרבה ורבא פליגי בהא עם ר"ה וליתא ומ"ש נר' עקר וכ"נ קו"ל כר"ה במ"ש דמה גיטו אעפ"י שלא פי' אף מתנתו אע"ג דלא קנו מני' והיינו בכל הני מתני' יוצא בקולר ומפרש בים ויוצא בשיירה ומסוכן והא דאמר תינח דקדיש בכספא דקדיש בביאה מא"ל כתבתי לעיל בפ' השול' בס"ד:

מ"ש רישא ומ"ש סופא פרש"י אי אונסא דלא שריא אסיק אדעתיה רישא נמי להוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלום מי' מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דל"ש לא אסיק אדעתיה וסיפא משבשת' היא עכ"ל רש"י ואינו מחוור דא"כ מאי האי דאמר לקמן משום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינ' תיובת' והיכי מותבי' תיובתא למאן דאי' ליה דאונס דל"ש לא אסי' אדעתי' ובסיפ' תני באונס אסיק אדעתיה אלא הנכון כמו שפורש הרמב"ן דה"ק מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר סיפא הוא דק"ל דריש' ל"ק מידי אפי' נאמר דאונס אסיק אדעתי' דהכא שאני דבהדיא אמר מחולי זה ואם נשכו נחש הרי ברור הוא שלא מת מאותו חולי אבל סיפ' קשיא ומשום שלא אעמוד מחולי זה דוקא משמע ואם נשכו נחש הרי לא מת מאותו חולי וא"כ אמאי קתני הרי זה גט ותדע לך דלישנא דמחולי זה מחולי זה דוקא משמע ולא מתוך חולי אחר וכמו שפי' רש"י במתני' גבי מהיום אם מתי מחולי זה דאומדין אותו אם מחמת חולי הא' מת אלמא דמחולי זה מאותו חולי ממש משמע דאלו לפרש"י הר הל"ל רואין אותו אם מתוך חולי הא' מת כלומר שלא פסק חולי א' אעפ"י שלא מת ממנו ושלחו מתם דאכלו ארי אין לנו דמשמעו' אם לא יעמוד מחולי זה מחמת אותו חולי משמע והרי לא מת מאותו חולי ול"מ כשמת באונס דל"ש דלא הוי גט אלא אפילו מת באונס דשכיח נמי דינא הוא דלא ליהוי גט כיון שלא מת מאותו חולי ממש ולפ"ז א"ש הא דאמ' משום דקשיא רישא אסיפא לא מותבי' תיובת' דה"ק נהי דברייתא ודאי משבשת' היא דאם לא יעמוד מחולי זה הרי הוא כאם מתי מחולי זה כיון דתלי מלתא בחולי זה מ"מ ש"מ דהיכא דלא אמר מחולי זה אלא אם מת סתם דאע"ג דאכלו ארי או השיכו נחש דהוי אינם דל"ש אפ"ה הוי גט דאונס דל"ש אסיק אדעתי' ושפיר מקשה מינה רבינא לרבא ואפ"ה מהדרי' דכיון דקשיא רישא אסיפ' לא ילפינן מינה מידי דלא אתמר בי מדרשא והא דא"ל רבא לרבינא דמקשה לו מסיפא ואימא מרישא לפי פי' זה ה"ק ליה היאך תשיבני מברייתא דקשיא רישא אסיפא והיינו דאהדר ליה משום דמקשה רישא אסיפא לא מותבי' תיובת' ואיהו אהדר ליה דלא משום דשבשת' היא וזה נכון הרמב"ן ור"ח פי' בע"א ומ"ש הוא הנכון ומי' שמעי' דאע"ג דאין טוענין דאונס דל"ש לא אסיק אדעתיה וג' חילוקים יש באונס אונס דשכיח ואונס דשכיח ול"ש ואונס דל"ש האונס דשכיח ודאונס דל"ש ליכא חלוק בין גיטין לממון דאפילו בממון אין טוענין אונס דשכיח דה"ל לאתויי ואונס דל"ש כלל אפי' בגיטין יש טענת אונס באונס דשכיח ול"ש בממון קי"ל דטוענין טענת אונס ובגיטין קי"ל דאין טוענין טענת אונס:

מתני' לא תתייחד עמו אלא בפני. עדים ואפילו עבר ואפי' שפחה חוץ משפחת' מפני שלבו גס בה הפי' הנכון כמו שפרש"י דהכא דלאו משום גט ישן דלא אמרינן הכי אלא כשיש לחוש לשקר שיוציאו עליה לעז דגיטא קודם לבנה ואינו כן אבל הכא שהדבר כן שהרי מגורשת גמורה בכי הא יוציאו לעז עליה ויאמרו וזה ודאי אינו נקרא גט ישן אלא דטעמא דהכא או משום פנויה דאסר להתייחד עמה מדרבנן מיהא או משום קידושין וכדאמר לקמן פ' הזורק ודוקא בדאיכא עידי יחוד משום דאמר הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה ואפ"ה אי איכא עבד ושפחה לא חיישינ' לביאה כלל חוץ משפחת' מפני שלבו גס בה וחוששין שמא נתעסקו בדבר א' אם לא תבא היא ותעיד בכי הא ודאי אפילו שפחתה נאמנת כדאמר בכתובות משום דתרתי לא עבדא והא דאמר התם גבי ההוא דשפחתה נאמנת כשבויה ואינה נאמנת משום דהכא דשתיקותיה מתירה לא מהמניה לפי האי לישנא דפי' טעמא משום פנויה לישנא דמתירתה לא אתי שפיר דשפחתה אינה מותרת ואינה אוסרות דפנויה שנתייחדה ואפילו בבעלה אינה אסורה אלא דמשום אידך דנקט שתיקותיה אוסרתה נקט נמי שתיקותה מתירת' אבל לטעמא דחשש קידושין א"ש דאי אמרינן דשפחתה מהימנה כשאר עבדים שתיקותיה ודאי מתירתה ואק"ל לפי מה דפרי' דליכא טעמא משום גט ישן מהא דאמר לקמן ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא כו' ולגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה אלמא דאי נתיחד עמה דחוששין לגט ישן ואיכא למימר דהתם בדלא אמר לה מעכשיו דאינה מתגרשת אלא מאותו יום וכיון שכן איכא משום גט ישן אם נתייחד עמה והראב"ד פי' כשמסרו ביד שליח אבל אין הלשון מתיישב יפה לפי' זה ומי' הא דאמר דטעם דהא מתני' לא משום גט ישן הוא דוקא אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו א"נ אליבא דר"י דסבר דהוי כא"א לכל דבריה ודאי משום קדושין ליכא למיחש דהא אינה מגורשת הא ודאי לדידיה ל"ל דטעמא אלא משם דהוי גט ישן והכי פרש"י בכתובות:

גמר' אלא אמר רבה ה"ק ראויה שנבעלה אין חוששין משום קדושין ורישא דקתני דבנתייחדה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר לומר דבסתמא אפילו לזכות לא חיישינן ור' ברוך אומר אפי' לא ראוה שנבעלה חוששין לקדושין דר"י אפילו בנתייחדה פליג. מתני' מה היא באותן הימים רי"א אומר כא"א לכל דבריה ור"י אומר מגורשת ואינה מגורשת פי' תרי זה גיטך מהיום אם מתי