ריטב”א על גיטין סז

לא ממסרן וקס"ד השתא דמילי לא ממסרן אפילו באומר אמרו ופריך דאי ס"ל הרי מודה ר"י באומר אמרו דלא פליגי ר"י אלא בג' שא"ל תנו ו אבל כשא"ל בפי' אמרו מודה ר"י דיאמרו לאחרים ואע"ג דכשר ולא תעשה הוא וכדאמר לקמן ה"נ לאו לאכשורי לכתחל' קאתינן אלא בדיעבד קמבעי' להו אם נתגרשה אם תנש' או אם נשאת אם חצ' ואק"ל והיכי אמרינן דמודה ר"י באומר אמרו והא ה"ל עד מפי עד ופסול וי"ל דאלו עושים עדות ע"פ הראשון אלא מעשה הוא שעושים ע"פ משום דהני נמי שלוחים דבעל נינהו אלא שאלו הב' מודיע' אותם שהבעל עושה שלוחים לכתבו ולחתו' בו וליתן גט לאשתו וכיון שהם ב' נאמני' בכך אבל להעיד במלוה א' ע"פ אחרים שמודיעם אותם שכן היה שא"ל שפלוני א"ל שיעשו שטר לפ' שהוא חייב לו כך וכך הרי אלו ודאי אין עושין ואינן מעידין עד שישמעו הדבר מפיו וכבר הארכתי יותר מזה בענין זה לעיל פ' כל הגט בשם הרמב"ן דה ר"י באומר אמרו והתנן כתב סופר ועד כשר ואר"י חתם סופר שנינו ואר"ח מתני' מני ר"י היא דאמ' מילי לא ממסרן פרש"י דאמר מילי ממסרן נ"מ האי חורב' דאמר בסמוך דזימנין דא"ל לסופר ויכתוב ולפ' ופ' שיחתומו ומשום כיסופא דסופר אזלי ומחתמי' ליה בחד מהנך ובעל לא אמר הכי וכן עקר והיינו דלא פרישו ליה משום דבעי לפ' בסמוך ול"ל משום חורבה לאחריתי לבד מיה' הוא כר"י וכדבעי למימר בתוס' דא"כ קשי' האיך לא פי' לה תלמודא הכא ולא בשום דוכת' אלא העקר כמו שפירש"י דמשום חורב הוא דמוקמי' דאקשי' ליה אם אית' דמודה ר"י באומר אמרו אמאי מדר"מ לה כר"י משום הך חורבא דאכתי איכ' לההיא חורב דהקשו התו' מאי קמקשה לשמואל מדר"י דאמר חתם סופר ועד שנינו דהא שמואל לא כתב סופר ממש ומוקי לה בספר' דמובהק' כדלקמן אבל חתם מודה דפסול משום הך חורב' וי"ל דהא ל"ק דשמואל מוקי לה בכתב ממש לאו לאפוקי חתם סופר אלא אף כתב סופר קאמ' דבכת סופר ועד קמכשר בין בכתיבה הנכרת כגון ספרא דמובהק בין חתימה אפילו מובהק דאי כתב סופר כשר בע"א בספרא דמובהק ה"ה נמי וכ"ש דמכשיר בחתם סופר וע"א והרמב"ן דאפילו בכתב סופר איכא נמי חורבא דזימנין דא"ל לב' אמרו לסופר ויכתוב ולפ' פ' ויחתומו ומשו' כיסופ' לא מחתים אלא חד מהנך דכיון דכתב סופר מובה' קאי במקום אכתי איכ' כיסופא ולא מחתמי' אלא ע"א מנייהו ובעל לא אמר הכי ומייתי להא דר"י משום דאתמר עלה דמתני' ונקוט ליה תלמו' בקושט' אבל ה"ה דאיכא לחורבא דשמואל ואק"ל למה ליה לאתויי למתני' ולדר"ח לימא הכי ומודה ר"י באומר אמרו והא נפיק מניה חורבא דזימנין דא"ל וי"ל דזו אינה קושיא דע"כ אצטריך לאתויי מתני' לאשמעינן דחתם סוםר כשר דאי חתם סופר פסול ליכא חורבא ואק"ל אמאי מייתי להא דר"ח בלא דר"ח הוה יכול לאקשויי וי"ל דאי לאו דר"ח לא הוה ידענא ואיכא למיחש להאי חורבא אבל השתא דאשמעי' ר"ח דאיכא למיחש להאי חורבא והיינו דלא מוקי לה כר"מ קשיא האי דאמרי כיון דאמר מר כשר ולא תעשה שכיח ק"ל א"כ ר"ח אמאי מוקי לה כר"י אפילו כר"מ נמי אתיא דאפילו לדידיה ליכא חורבה ויש מתרצים דהא דר"ח אתיא כמאן דמפיק ליה לקמן בגמרא לומר דר"ח סבר דכשר ותעשה ומיהו למה שפרש"י לקמן דלא מפני אנא רבא ורב יוסף בלחוד אכתי קשיא וי"ל דכ"ע ודאי ס' בין ר"ח בין שמואל דכשר ולא תעשה הוא ומי' שמואל סבר כיון דלא שכיח ליכא למגזר ומתני בחתם סופר כר"מ דר"ח סבר דאע"ג דכשר ולא תעשה הוא אכתי איכא למגזר הלכך מוקי לה כר"י משום דס"ל דלא מודה ר"י באומר אמרו ומי' הוא גופיה אמר לקמן דכשר ולא תעשה הוא א ס"ל כר"י בהא אלא כר"מ א"נ י"ל דאה"נ דהוה יכול לאקשויי י אלא דעדיף ליה לאקשויי בהיא גופא לומר דאכתי קושיין לא מתרצא ואכתי איכא לחורבא ובמסקנא איתרצא נמי הא והראשון נר' עקר דס"ז ע"א הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מא"ל וק''ל ומאי קושיא ולימ' דשמואל ס"ל כמ"ד כשר ול"ת ותי' הרמב"ן דהא ל"ק דהא שמואל כי פסק כר"י אליבא דר' הוא דקאמר ליה משמיה דר' הוא דקאמר לקמן דאמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני לקמן הנך אמוראי דאמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו דמ"ד נשר ול"ת משום גזרה דההוא דר' הוא דקאמר ומאן דשרי סבר דליכא למגזר וכיון שכן למאן דסבר דבההיא אפי' אליבא דר' ליכא למגזר וכשר ותעשה הוא דהכא אי אמרי' דמודה ר"י באומר אמרו אכתי איכא חורבא והלכך ליכא לתרוצי אלא כדתריצנא ליה דר"י תרתי קאמר כלומר דמילי לא ממסרן לשליח ואפילו באומר אמרו ומתני' דכתב סופר ר"י הוא וכדאמר ר"ח ותו ליכא למיחש לחורבא אבל שמואל לא ס"ל כותיה אלא בחדא דהיינו במילי לא ממסרן אבל מודה הוא באומ' אמרו וע"כ הדין הוא דשמואל משמיה דר' הוא דפסק לה ור' הכי ס"ל לקמן דהיכא דאמר אמרו כשר ול"ת וכדפרי' לעיל ולפום הא ר"ח דמוקי מתני' דכתב סופר כר"י ולא כר"מ איכא דס"ל באומר לב' אמרו לסופ' ויכתו' ואתם חתמו כשר ותעשה א"ש דלר"מ כיון דמודה באומר אמרו נפיק חורב' אבל אי ס''ל כשר ול"ת דכמאן דלא נפיק לה לקמן מתני' בכתב סופר אמאן מוקי לה כר"י לוקמא כר"מ דכיון דלא שכיח ליכא למיחש לחורבה וי"ל דא"ה ס"ל לר"ח דכיון דבדיעבד כשר גזרי' וכדפרי' לעיל וכיון דאתית להכי דע"כ אית לן למימר לההוא לישנא דאמר ר"ח באתם חתמו דכשר ול"ת לר"ח דאפ"ה גזרי' והיינו דמוקי לה כר"י ולא כר"מ אנן נמי דס"ל כשמואל דמודה באומר אמרו אפי' דכשר ול"ת גזרינן דמעיקרא דלא אשכחי תרוצא למלתא דשמואל ואשכחן לר"ח בההיא דלית לוה האי סברא אנן כיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה בההוא אמאי לפלוג עליה וכיון שכן אית לך לומר דשמואל אית ליה דחתם סופר ועד פסול אבל אי ס"ל כדמעיקרא דכיון דכשר ול"ת ל"ש ולא גזרינ'. חתם סופר ועד כשר לכ"ע אבל הדעת הא' נראה, עיקר ומטעמי' דפרי' ואק"ל מ"ט דר"י דלא מודה באומר אמרו וכי אין אדם יכול לעשות שליח שלא בפניו ותי' הרמב"ן דאפשר דגבי גט שאני דכיון דבעי' לשמה ובעי' וכתב לה כלו' שיכתוב לה הבעל אין הסופר והעדים עומדים במקומו ש"ב אא"כ שומעין הדבר מפי הבעל ממש אבל בשאר דברים עושה אדם שליח שלא בפניו ולפי' יכולה אשה לומר פ' שהוא במ"ה הריני עושה אותו שליח לקבלה ע"כ ורבינו נר"ו כתב דהא לא מסתבר דא"כ מנא ידעי' דטעמא דר"י משום דמילי לא ממסרן דילמא טעמא דר"י הכא משום דגבי. גט בעי' שישמע הדבר מפיו ממש לפי' כתב הוא דלא פליגי ר"י אלא באומר להם אמרו מדעתיכם אבל בממנה אחרים שליח שלא בפניו אלא שמודיע להם הדבר ע"פ עדים בהא ודאו לא פליגי ר"י דודאי אדם עושה שליח שלא בפניו אבל בא"ל אמרו מדעתיכם בהא פליג ומשום דמילי לא ממסרן לשליח ונ"מ בין מדעתו לדעתכם דהיכא דא"ל מדעתו אם באו אחרים והודיעם וכתבו הגט וחתמו כשר ואי א"ל מדעתכם לאו בדידהו תליא מילתא וא"ת א"כ דמוד' ר"י היכא דממנה אותם מדעתו אכתי איכא חורבא דזימנין דא"ל לב' אמרו לסופר שאני ממנה אותו לכתוב ולפלוני ופלוני שיחתומו שאני ממנה אותם שלוחים או אתם חתומו ומשום כיסופא דסופר מחתמי ליה בחד מהנך א"ל דליכא למיחש אלא כשעושין הדבר מדעת עצמן אבל כשעושין הדבר במצות הבעל דהא ליכא כסו' דהא איהו לא עביד מידי אלא בעל הוא דעבד ואק"ל לדידן אליבא דשמואל דא"ל דכתב סופר ועד פסול ולר"ח דס"ל נמי הכי אליבא דר"מ היינו דאוקי מתני' כר"י וסבר נמי באתם חתמו דכשר ול"ת הוא מתני' דידן דקתני אמר לב' תנו הרי אלו יכתבו ויתנו היכי משכחת לה דאי בא"ל אמרו לסופר לכתוב וחתמו אתם הא כשר ול"ת הוא ואי דכתבו ליה אינהו גופייהו ה"ל חתה סופר ועד ופסול וי"ל דמתניתין כשאמר הבעל לסופר שיכתוב ואח"כ אמר לב' שיתנוהו לה או לג' שיכתובו ויתנהו לה מכתב ידן קאמר ולענין פסק הלכה כתב הרי"ף דהלכתא כר"י לגמרי דמילי לא ממסרן ואפי' באומר אמרו לסופר וכתוב ולעדים ויחתמו הרי זה גט בטל ואם נשאת תצא דס"ל כר"י בתרוויהו ודלא כשמואל והא ראיה מהא דתנן לקמן פ' מי (שאחזו א"ל נכתוב גט לאשתך א"ל כתבו כו' ואוקמ' רב אשי כולה בכ"י ותניא כוותיה דרב אשי עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו ושמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר"י באומר אמרו אלמא מדאוקמי' רב אשי ההוא בתרא כר"י ותניא כוותיה וההוא ברייתא מפיק ממ"ד מודה ר"י באומר אמרו ולפי זה חתם סופר כשר דהא ליכא חורבא זו הוא דעת הרי"ף ובה"ג ור"ח ויש מן תמיה בדבריהם וכי מה ראיה יש מרב אשי לפסוק כר"י דאיהו לא אתא לפסוק הלכתא דר"י אלא לאוקי מתני' כחד תנא דלא הוו משכחי ליה כוות' אלא בתרי תנאים אבל איהו לא ס"ל כוותיה באומר אמרו אלא כיון דאשכחן לשמואל דפליג עליה באומר אמרו ומודה באומר אמרו וקי"ל כוותיה ומי' שמואל לאו לכתחלה קאמר דהא משמיה דר' קאמר ור' אמר לקמן דכשר ול"ת הוא והכי קי"ל וכיון שכן קי"ל דחתם סופר פסול כר"ח דסבר לעיל דאע"ג דכשר ול"ת הוא איכא למיחש לחורבא ובאידך נמי דאמרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו קי"ל כמ"ד דכשר ול"ת הוא לחומרא וכן דעת ר"י בעל התוס' והרמב"ן הודה לדבריו וכן דעת רבינו נר"ו ובמאי דשלחו מבי רב לשמואל קי"ל דתצא כדשלח להו שמואל משום דהדבר צריך תלמוד כתבו או כתב ידן או כתב הגט דכי היכי דמספקא ליה ה"נ מספקא לן לדידן ואע"ג דבפ' מי שאחזו משמע לכאורה דכתבו כתב הגט מדתנן א"ל נכתוב גט לאשתך וא"ל כתבו אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו ובעינן לאוקמי' כולה כר"מ ובדלא אמר תנו ואם כתובו כתב ידן כתב הגט נעשה כאומר אמרו או כאומר תנו ולא יהא צ"ל לסופר לכתוב אלא ע"י מההיא ליכא ראיה דלא קמא דהא אוקימנא לה כולה כר"י א"ל שמא תשכור עדים ואסיקנ' דדבורא אמרו מעשה לא עבדו וכיון דאתית להכי שמעו' דדוקא היכא דליכא אלא חד דבור חיישי' להכי אבל היכא דא"ל אמרו לסופר ויכתוב ולפ' ופ' ויחתמו דאיכא חורבא ומתרצים דליכא חורבא משום דכשר ול"ת הוא דדין הוא דליקש ליה מהנך אלא דהא אקשי ליה מאידך דא"ל אתם חתמו דדבורא הוא דאיכא מעשה ומי' למ"ד באתם חתמו דכשר ול"ת הוא משום גזרה גופה דה"נ שייך ביה למגזר תי' דבההוא נמי קי"ל כמ"ד כשר ול"ת לחומרא וה"ה נמי להא דאמרי במתני' כולכם כתבו א' כותב וכולן חותמין התם סופר שאני התם דכיון שהוא מרבה בעדים וליכא משום כיסופא דסופר וליכא למגזר דהא ידע סופר כיון שמרבה בעדים דקפיד הוא בהני דלעדות לא אצטריכו וכיון שכן שמעי' דהתם סופר כשר בדאיכ' ב' עדים לבר מניה והא דאמר בבריית' כלכם כתובו א' כותב במעמד כולן ולא איירי בדין חתימה לכתוב לכלן וכשא"ל בפי' כתבו אתם פ' ופ' יחתמו ואשמעי' דהכא דאמר כלכם כתובה בכלכם א"א אלא הכי עבדי א' כותב במעמד כלן והיכ' דא"ל כתבו אתם ולא אמר כלכם א' כותב ע"י כולן:

בס"ד אתחיל פ' מי שאחזו ע"ב מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום כלומ'