ריטב”א על גיטין סה

גמרא דמקמי' רבנן ס' יד יתירתא זכו לה רחמנא רש"י פי' דיד יתירתא הוא ידו עדיפא מודה דאלו הוא אעפ"י שיש לה יד אינה עושה שליח לקבל גיטא כדאיתא בקדושין ואינו עביד שליח לקבלה וב יהודא אמר רב אסי צרור וזורקתו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים חפץ ומניחו ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים ושמואל אמר דאחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים והא דאמרינן הכא דקטן זוכה לעצמו ולעיל פ' הניזיקין תנן דמצאות חרש שוטה וקטן אין בהם משום גזל אלא מפני דרכי שלום א"נ דהתם הוא מפני שאין דעתו של קטן לזכות לעצמו אלא לאביו וכדאמר בשעה שמוצאה מריצה אצל אביו והוא אינו זוכה לאחרים אבל בדבר אחר זוכה ודאי לעצמו מדעת רבותי' דקטן כשזוכה דוקא במטלטלים אבל לא בקרמטו' אין לו יד לקנות והוא אינו כדברי הקנאה כלל וחזקתו אינה חזקה ואפילו במטלטלים נמי אינו זוכה אלא בדבר שהוא תחת ידו אבל בחליפין לא שהוא אינו כדברי הקנאה כלל לא לקנות ולא להקנות והלכך אין אדם זוכה במטלטלים דקטן אעפ"י שמקחו ממכר במטלטלים כשהגיע לעונת הפעוטות אלא א"כ מחזיק בהם הקונה דכיון דברשותו מחזיק בהן נתנו לו רשות לזכות בהן כדי חייו ולפי זה מי שמתחייב לקטן בין בקנין ע"י שער בין בשטר שמתחייב לו במנה בשטר אינו זוכה כיון שאין הדבר תחת ידו אא"כ במזכה להם ע"י אחר ולענין פסק הלכה קי"ל כשמואל לעצמו ואינו זוכה לאחרים עד שהוא גדול דבין שיעור זה ומחזירו עד שהיא גדול ליכא כלום ותדע לך דהא מקשי' ליה לקמן משפחה ואמאי לא שאני ליה התם כשגדולה. טפי אלא ש"מ דליכא כלום בין שיעור זה ואינו זוכה לאחרים אלא עד שהוא גדול ממש וזכיה דאמרינן הכא דאית ליה לקטן איכא מ"ד דאורייתא היא מדאקשינן מההיא דמעשר ואיכא מ"ד דקטן לית ליה זכיה אלא מדרבנן ואע"ג דמקשי' מההוא דמעשר דתקשי דאיהו לא אמר בהדיא אי אית ליה זכות דאורייתא או דרבנן לא א"ל ולטעמיך ולבסוף דאתרצ' ל"ק מידי וכן דעת רבינו נר"ו האי שפחה ה"ד אי דאתיא ב' שטרות מאי בעי גבה דיוצא' היא בסימני' ומדלא שני ליה הכי דלמא במוכרות את עצמה שמעי' דאשה אינה מוכרת את עצמה דמי שנמכר ע"י ב"ד מוכר עצמו דהיינו איש אבל אשה דאינה נמכרת ע"י ב"ד דבגנבתו כתי' ולא בנגבתה אף היא אינה מוכרת את עצמ' והכי דרשי' לה בספרי מדכתיב וכי ימכור איש בתו איש מוכר את עצמו ואין אשה מוכרה כו' וקתני זוכה לאחרים והא הקשה ל"ק ליה סיפא דקתני אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים דאפשר דקטן אע"פ שזוכה לאחרים מיד אביו אין לו יד לזכות לאחרים כי היכי דאמר בעבד כנעני דמקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ס"ד ע"א הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעפר שני וא"ת או היכי דייק מכאן דקטן זוכה לאחרים דאחר שאביהן נותן להם המעות הם זוכים לעצמן ופודים מעשר זה של אביהם וי"ל דכיון דפודין מעשר ב' אלמא דזכיה אית להו דאורייתא דאי לאו דאית להו זכיה גמורה לא הוו פודים וא"כ זוכים הם ודאי לאחרים דהכא וזכיה הם לאחרים דהרי הוא כאלו חזו לו לאב מיד המעשר והא דפריך בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא פריך במעשר ב' דאילנות וירקות משום דההוא אית ליה עיקר מן התור אבל בעציץ שאינו נקוב אינו עיקר מן התור' כלל אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז נטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחריפ וכנגדו בקטנה לח מתגרשת בקדושי אביה אעפ"י שהם קדושין ולדברי הרי"ף כשאין לה אב ולדברי רש"י אפי' כשיש לה אב כדפרי' כמתניתין הפעוטות מקחו מקח וממכרן ממכר במטלטלים וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון לומר דאם נתגרשה ע"י אמה ואחיה דצריכא למאן אבל קודם לכן א"צ למאן ממיה לן מאן האי דמפלי' בין שעור גירושין לקידושין דהא חד לישנא אתמר בהו דהכא תנן כל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש והתם ביבמות אמרי' קטנה שיודעת לשמור קדושיה מתקדשת למיאון ותי' הרב בעל המאור דטעמא משום דבקדושיה איכא קדושי כסף דצריכי שמירה מעולה ולפי' בעי' שתהיה בפעוטות אבל בגט שא"צ שמירה כ"כ דצרור וזורקו אגוז ונוטלו סגיא הגיעו לענות הנדרים נדריהם נדר והקדשן הקדש וכנגדו בקטנה חולצות ופרש"י דהיינו שנת י"ג לאיש וי"ב לאשה שהם סמוך לאיש ובהאי שעורא נדריהם נדר כשידעו למי נדרו ולמי הקדישו דנבדקין וכדאיתא התם אבל קודם זמן זה אפי' ידעו למי נדרו ולמי הקדישו אין הקדשן הקדש ונדריהם נדר וכנגדו בקטנה כשהגיע לזמן זה חולצת ופרש"י והוא שהביא ב' שערות ולא אמרינן דשומא נינהו דתוך זמן כלאחר זמן א אבל קודם לכן אפי' הביאה ב' שערות לאו כלום הוא דשומא נינהו וקטנה ואנן אשה בעינן לחליצה דאיש כתיב בפרשה ומקשי' אשה לאיש כך פרש"י וס"ל דהא רבא הוא דאמר התם בפ' יוצא דופן דתוך זמן כלאחר זמן למיתני' שומא נינהו ור"ת פי' דהכא מיירי אפי' בשלא הביאה ב' שערו' דרבא ס"ל כר"י דאמרי' החם דאיש כתיב בפ' האשה אשה בין גדולה בין קטנה ואמרינן עלה בפרק מצות חליצה אר"א מדבריו של ר' נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שיגיע לעונת נדרים אלמא דכר"י ס"ל ולפי' פי' זה לא יהיה הלכה במדה זו כרבא דהא פסקי' התם בהדי' הלכתא עד ב' שערות אבל הגאונים כתבו והרי"ף הביאה כולה משמע דס"ל דהלכתא היא לפיכך יש לפרש דבריהם דהא דקאמר וכנגד בקטנה חולצת אעונת נדרים של זכר קאי שהיא שנה של י"ג שהיא גדולה והוא שהביאה סימנים והאי דנקט קטנה משום דקאי לזכר קטן כשיעור זה נקט קטנה והו"ל כמה דאמר וכנגדו באשה חולצת והא דאמר רבא התם עד שתגיע לעונת נדרים אליבא דר"י קאמר וזה דחוק והראשון נר' עיקר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י"ב דוקא בנכסי אביו דמשום דנפלה ליה בירושה זילי גביה ודוקא בקרקעות ואפשר דדוקא במכירה אבל במתנה מתנתו מתנה כיון שהוא גדול וב"ב יתבאר בס"ד:

משקל כל היכא דמשכח' לה שקלי' וגטא לא הוי עד דמטי למתא מחסיא ואק"ל וכי מטי למתא מחסיא הוי גיטא והא לא חזרה שליחות אצל הבטל וי"ל דאיהו לעולם הוי ש"ק אלא שהיא עשאתו על תנאי זה עד מחא מחסיא וכששליח זה מספר דברים אלו לפני' ואיהו נותנו לה מסתמא ע"ד כן נותנו לה והו"ל כאלו רמי הוא תנאה בגטא ורמיא לה לאשה הוי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד ל' יום אבל שליח להולכה בשבילו אינו כלל דאיהי לא עביד שליח להולכה וכדכתי' לעול וכן דעת רש"י ור"ח ע"ב כאן בשלו כאן בשל חברו כו' איכא מאן דפי' דבשלו איכא קפידא אבל בשל חברו לא דמה לו אם יערב לו בשל חברו בגרוגרות או בתמרים והא דאמרי' איכא פירי דמגדל ופי' דשובך הכל בשלו וזה נכון וכן פי' בתוס' אבל רש"י פי' דבשלו ליכא קפידא אבל בשל חברו איכא דאי מסבל ממנו גרוגרות אינו רוצה לקבל ממנו תמרים או שלא נתן חברו רשות אלא או בחמרים או בגרוגרות והלכך ליכא קפידא ובפי' המגדל ושובך נמי הוי מפרשי' לה דאיכא שלו ושל חברו אלא דמראהו לו מקום שהם במגדל או בשובך וזה ג"כ נכון אבל הראשון יותר נכון:

מתני' בראשונה היה אומר היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אע"פי שלא אמר תנו דכתבו במקום זה ככתבו ותנו חזרו לומר אף המפרש בים והיוצא בשיירה דאף הם בהולים ר"ש שזורי אומר אף המסוכן ופי' בירושלמי מסוכן כגון שקפץ עליו החולי מהרה שלא כדרך בני אדם ובמסוכן נמי אמרינן דאם אמר כתבו דכותבין ונותנין אבל בש"מ אחר לא אמרינן הכי עד דקאמר ווי ליה לההוא גברא דקא מאית ויוצא בקולר דאמרי' אמר בירושלמי דלא סוף דבר קולר של נפשות אלא ה"ה לקולר של ממון. דף ס"ו ע"א גמרא אמר רב הונא גיטו כמתנתו פרש"י וגיטו דש"מ כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר דהכי אמרי' ב"ב אף גיטו אם עמד חוזר ואע"ג דיהיב ליה סתמא ולא אמר אם מתי ומה גיטו אע"ג דלא פריש אף מתנתו אע"ג דלא קנו מינה וק"ל עלה וכי מה אצטריך ר"ה לאשמועינן דש"מ מקנה באמירה בעלמא מפו' הוא בב"ב דדברי ש"מ כמסורין וככתובין דמו לפיכך פי' דה"ק גיטו של כל אדם כמתנתו ומתנתו כגטו ובכל שמתנתו אם עמד חוזר כגון מצוה מחמת מיתה אף גיטו אם עמד חוזר והא אי לאו דר"ה לא ידעי' ליה דבגטו אם עמד חוזר בדלא פי' אם מתי ומי' רבינו נר"ו מוסיף בה ואומר דה"נ קאמר מה מתנתו אם עמד חוזר אפילו באותה שאלו לא עמד אינו חוזר כגון מתנה בכל הנכסים בקנין דמיפה את כחו לפי דעת מקצת המפרשים דס"ל הכי א"נ במצוה מחמת מיתה במתנה בקנין וכמהיום דבריא ודאי אם עמד חוזר לא עמד אינו חוזר כיון דאמר מהיום וכן דעת רבינו נר"ו:

אבל במתנה בכל הנכסים בקנין דמיפה כחו אליבא דשמואל דהלכתא כוותיה אפשר דבהא חוזר במתנתו דאינה קונה אלא לאחר מיתה ובמקומה כבר יתבאר בס"ד אם יגזור ה' עלינו:

אף גיטו אם עמד חוזר אעפ"י שלא עמד אינו חוזר דגט למתנ' דש"מ כדין איכא (לרמוז) לדמות ומה שמקנה ש"מ כדין לא אמרינן דכל שעמד חוזר במתנתו דלא אמרי' הכי אל' במה שמקנה באמירה בעלמא דמן הדין לא מהני אלא מתקנת חכמים אבל במה שמקנה מן הדין וכראוי בכי הא לא אמרינן דחוזר במתנתו דאם עמד חוזר משום דאומדן דעת הא דלא יהיב אלא ע"ד מיתה אבל אינו חוזר במתנתו והלכך גט אי איכא לדמויי למתנה בדין איכא לדמויי דהא בגט כל מה שיש לו לעשות יעשה ומה גיטו אע"ג דלא פי' כלומר בכל הני דמתני' כיוצא בקולר כו' אף מתנתו של אלו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מידו והשתא אשמועינן ר"ה טפי דאפ"ה דהן בריאים כיון דבהולין הם תקנו ג"כ בהן להקנות באמירה בעלמא וא"ת דהא נמי ידעי' ליה דהא ב"ב אמרינן מנין למתנת ש"מ באמירה כו' ילפינן ליה מאחתופל דכתיב ביה ויצו אל ביתו בצואה בעלמא וההיא דיוצא בקולר הוא גרוע מניה דהוא ע"י עצמו וי"ל דבתר דידעינן והני דינייהו שוין דבתר דאשמעינן ר"ה דהכי הוא דאסמכוה רבנן אקרא דאחיתופל אבל מדר"ה גמר לה ועוד מפ' בים ויוצא בשיירה אתה לאשמועינן דלא ילפינן להו מאחיתופל מתקיף לה רבי אבא אי מה מתנתו ישנה לאחר מיתה אף גיטו ישנו לאחר מיתה לפי פי' המפרשים אתיא הא כפשטא לפי' רבינו נר"ו דאמר בגט למתנה כדין איכא לדמויי דכי מקשה אמאי קא מדמה גט למתנה דקנין שנעשית כדין מה מתנתו ישנה לאחר מיתה דטפי איכא לדמותו למתנה דבאמירה בעלמא דליכא ביה חדוש אחר ממתנה דקנין דאיכא ביה חדוש טפי משאר מתנות דש"מ ומה היא ישנה לאחר מיתה דלא חלה מחיים כלל ואם רצה לחזור בו חוזר אף גט נמי דישנו לאחר מיתה לענין שיהא יכול לחזור בו ופריק הכי השתא בשלמא מתנה ישנה לאחר מית' וכיון שכן דין הוא שיהא יכול לחזור בו אבל גט דא"א לחול לאחר מותה אנא מחיים אי איכא לדמויי למתנה דחלה מחיים איכא לדמויי והלכך אם לא עמד אינו חוזר בענין זה מפרש רבינו נר"ו ופי' שאר המפרשים נר' עיקר שלשון הגמ' מתיישב בו ואסיקנא דר"א הכי ק"ל ר חמרא קאמר דמי חמרא לא קאמר ואידך מחמר' כדי ליפות את כתו פי' שאם אמר ארבע מאה זוזי חמרא אם נשפך או נאבד מראהו שפוך דה"ל כבית בביתי או שור בשורי דאמרינן התם דמראהו מת מראהו נפול