ריטב”א על גיטין סד

ואפשר לי לומר לפי הטעם שכתבנו דאפילו בעדים ובשטר וסותר הודאתו נמי דהא הימניה וכוונתו לכל מה שירצה לומר והלכך כל מה שיעשה השליש מהני אלא שנ"ל שהשליש חייב לשלם אם דבר של ממון אם בא לעשות נגד הודאתו דלהכי אהני ליה הודאתו כנ"ל שאני ממון דאתיהיב למחילה פי' ובממון איכא למימר לטעמא דהא הימניה אבל באיסורין לא אבל בטעמא דמגו מודה ר"ה אפילו באיסורין כדכתי' וכדאיתא בסמוך ואמאי להמניה לשליש איכא מאן דפי' לה כפשטא אמאי בעי עדי קבלה וקריעה דבעדי קריעה לחוד סגי לן כיון דאיכא עדים ראיה עשאתו ש"ק דהא ידעינן דגט זה בא לידו וקס"ד השתא דשליש נאמן אפילו כשאין הגט יוצא מתחת ידו והק' כיון שיש להן עדים שראו הגט בידו שליש היה אעפ"י שאינו עכשיו בידו שנקרע להמניה כשליש שהוא נאמן ואיהו אהדר ליה דשליש אינו נאמן אלא א כשהשלישות יוצא מתחת ידו אבל כשאין השלישות יוצא מתחת ידו לא ומקשי' תינח אמ' דבעינן ודאי עדים שהיא עשאתו ש"ק דבלאו הכי לא מהימן אפי' ליכא דר"ח וכדפי' לעיל אבל קבל לו בעדי קריעה סגי שראו הגט בידו ובשעה שקרעו שיאמר שלשם גירושין שא לידו דבההוא שעתא מהימן שהשלישות יוצא מתחת ידו ופריק דר"א היא דאמר עדו מסורה כרתי והלכך בעינן עדי קבלה דבלאו הכי לא מהימן בגט שאינו חתו' וכדפרישית לעיל דאפי' בגט שאינו מקויים מהימן אי נמי אפשר לפרש והוא יותר נכון דפשיטא ליה דשליש אינו נאמן אלא כשהשלישות יוצא מתחת ידו דבהדיא תניא הכי בברייתא אלא השתא קס"ד דמאי דקתני דצריכא ב' כיתי עדים לאו דוקא כשנקרע הגט אלא אפילו לא נקרע והגט יוצא מתחת ידו נמי ומאי דקתני נקרע לומר שאם נקרע צריכה עדים מן הקריעה אבל אפילו לא נקרע צריכה עדי קבלה ופריך ליה גיטא מי קא נפיק מתותיה דדוקא כשנקרע קאמר דצריכא ב' בתי עדים וזה נכון וא"ת אמאי מקשי מינה טפי לר"ח מדרב הונא דהא אמרי' דאפילו ר"ה מודה היכא דבעל לא פליג דשליח נאמן הוא והכא ליכא פלוגתא דבעל וי"ל דמתני' סתמא קתני ואפילו היכא דמכחיש ליה בעל ומ"ה לא קשה לר"ה אבל לר"ה הוא דקשה ועוד משום שאפשר דאף לר"ה קשה ומקשי סתמא אמר רבא ומודה ר"ה באומ' לדידי א"ל שליש דלגורושי' יהביה ניהליה מהימנ' פי' וכשמודה היא שלא קבלתו מיד השליש ולא מיד בעלה אלא שמנאתו ונטלתו להיות לה לראיה ואח"כ א"ל שליש דבעל יהבה ניהליה לגירושין וקס"ד השתא דאיהי מהימנא טפי מפני שהגט בידה והיינו דמתמהינן ומי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי (לא) מהימנא אבל אם היה טוענת שהגט בא לידה מיד שליש שנתנו לה לשם גירושין בזה ודאי מהימנא משו' מגו וכדפרישית לעיל אלא אי אמרה קמאי דידי יהבה ניהליה לגירושין מהמניא משום מגו והיינו דאתא לאשמועינן רבא דאע"ג דר"ה לית ליה דאמרינן בגט טעמא דהא הימניה במגו מודה אעפ"י שהיתה א"א מעיקרא ואתחזק איסורא והשתא כיון דטעמא משום מגו אע"ג דליכא עדים דלא עשאתו לקבלה מהימנא דמשום האי מגו היא נאמנת לומר ש"ק הוא ובשנינו יהביה ניהליה בעל לשם גירושין ואעפ"י שהיא מודה שלא מיד שליח ולא מיד הבעל בא לידה אלא שהוא מצאתו נאמנת עוד אפשר לפ' וכן פי' הרמב"ן דמאי דאמרינן דהיא אמ' קמאי דידי לגירושין יהביה ניהליה מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהליה לאו דוסא כשהגט יוצא מתחת ידה אלא אפילו הגט יוצא עכשיו מתחת שליש מהימנא משום דמקמי דאתי לב"ד ה"ל למשקל גיטא מניה דשליש ולמימר דבעל יהביה ניהליה ואשכחן מגו כהאי דאיבעי קלתיה ומתוך שבידו לגרשה ומעיקרא דאמרינן אי אמר לדידי א"ל שליש קס"ד דאפי' ביוצא מתחת ידי שליש קאמר הכי ושתהא היא נאמנת יותר ממנו והיינו דמקשי ומי איכא מידי כו' ולענין פסק הלכה קיל כר"ה דאמר דבעל נאמן דלית ליה בגט טעמא דהא הימניה דהא ר"ה רביה דר"ח הוא ואע"ג דבסמוך מקשי' ולהמניה לשליש לאו אליבא דר"ח מקשי אלא ה"ה אליבא דר"ה וכדבעינן לפי' בסמוך וכן פסק ואיכא מאן דפסק כר"ת ולא מחוור:

בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין נתן לי ואבד פי' רבי' נר"ו דהכא מיירי אפי' דאיכא עדים שהוא שליח קבלה וכשראו הגט בידו והבעל מודה ג"כ שלשם גירושין ע"ד שתהיה מגורשת בקבלתו נתנו ליה אבל הוא לא היה יודע אם הוא ש" אם לאו שאם היה יודע שהוא ש"ק ומודה דלגרושין יהבה ניהליה ודאי בעל מהימן דהא אמר גרשתי אבל עכשיו אע"ג דאיכא עידי קבלה לא אמר גרשתיה וכדבעי' לפ' בסמוך ולפי' זה א"ש הא דמקשי' בסמוך ולהמניה לבעל דכיון דאיכא עידי קבלה בדין היה דלהמניה דהרי לכאורה משמע דגרשתי קאמר אבל אי ליכא עדים שהוא ש"ק מאי קושיא והיכי תיסק אדעתין למפרע אלא ש"מ דאפילו בדאיכא עדים מיירי וכדפרי' וא"ה אמרינן דאינו נאמן כיון שאין הגט בעולם שאבד משא"כ אלו לא נאבד והגט יוצא מתחת ידי אשה או מתחת יד שליש מהמנה ואפי' אליבא דר"ה כיון דהבעל לא פליג עליה ולא מכחיש ליה דע"כ לא פליג ר"ה אלא דהבעל מכחיש ליה חבל כאן דבעל לא מכחיש ליה (לא) היה נאמן אלו היה בידו משום מגו שיכול עכשיו ליתנו לה וכיון שכן מהמניא ליה להחזיקה כמגורשת גמורה מכאן להבא מיהת ואליבא דר"ה וכדפרי' לעיל ומקשינן ולהמניה לשליש כלומר כיון שיש עדים שראו הגע תחת ידה אעפ"י שעתה אינו בידו להמניה ופרקי' מי נפיק גט מתותי ידיה דלהמניה דלעולם אין שליש נאמן אלא כשהשלישות יוצא מתחת ידו וכדפרי' ומדמקשי' להדיא ולהמניא לשליש איכא דבעי להוכיח מכאן דהלכת' כר"ח דהא אליבי' מקשי' ואינו דהכא אפילו אליבא דר"ה מקשי' דכיון דבעל לא פליג אפי' ר"ה היה מודה שאם היה הגט ביד שליש דשליש נאמן והשתא לכולהו מקשינן דלהמניה אעפ"י שאינו בידו ופרקי' דלא מהמני אלא כשיוצא מתחת ידו רבינו נר"ו:

ולהימניה לבעל מכאן ולהבא משמע דבדאיכא עדים שהוא ש"ק עסקינן דאי לא מאי קושיא וכדכתבי' לעיל ופרקינן מי קאמר גרשתי כלומר דאע"ג דאיכא עדים של קבלה כיון שהבעל לא ידע בבירו' דאיהו הוא ש"ק דבהכי עסקינן וכדפרי' לעיל הוא אינו מעיד שה שהיא מגורשת שהוא אינו מעיד בבריא שזו מותר' ראויה להנשא דאכתי מספיק בשליח זה אם הוא שליח או לא דהא בדלא ידע בעל עסקינן שלא העידו לו עדים שהיא היה ש"ק אלא שהשליח הוא שא"ל שהוא היה שלות קבלה והוא יהביה ניהליה בתורת קבלה אבל הוא לא היה יודע אמיתת הדבר ולפי' לא חשבינן ליה דמעיד מגורשת שזו מותרת אע"פי שמעדותו עדים אלו מעידים שש"ק הוא יוצא לן שהאשה זו מגורשת כך פי' רבי' נר"ו ומיהו איכא מאן דפי' לה בלא עידי ש"ק והיינו דהדרי' מי קאמר גרשתי' דאי לא ודאי דר"ל דגרשתי קאמר כיון שבעדותו או עם עדות העדים יוצא לנו שהאשה זו מותרת ולפי פי' זה קשה מאי הוא קס"ד מעקרא כי קמקשה וליהמניה לבעל אבל לפי מה שפי' רבי' נר"ו א"ש מאי דמקשה ומאי דמהדר ליה נמי הא דפרישנא דל"ק כלל ולימא חזקה שליח עושה שליחותו אחר שידענו שגט זה בא לידו אע"ג דלא נהמניה מדין שליש דהא אמרי' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם משום דחזקה שליח עושה שליחותו ואמרי ה''מ לחומרא אבל לקולא לא ומי' התם בערכין מסקי' דבדרבנן חזקה שליח עושה שליחותו בין לקולא בין לחומרא ובדאורייתא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרי' ולהמניה לדידה מדרב המנונ' דאמר ר"ה האשה שאמר לבעלה גרשתני נאמנת ופי רבי' נר"ו דלאו מדין מגו פריך דהתם אינה נאמנת להתירה להנשא וכן דעת רבי' נר"ו אע"פי שיש בזה דעות אחרות ובכתובו' פ' האשה שנתאלמנה נאריך בזה בס"ד אלא ה"ק וליהמניה מטעמא דר"ה וטעמא דר"ה משום דאמרינן דאשה אינה מעיזה לומר שהיא מגורשת וכיון דחזי' הכא גיטא ביד השליח אע"פי שנאבד ובעל נמי מודה נתירה אפי' להנשא ופרקי' משום דבעל מודה נחזי' גט ביד השליח ליכא למהמנה דמעיזה ומעיזה וזו היא שיטת רבי' נרו בשמועה זו והיא נכונה והא דאמרינ' בהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם הקשו בתוס' א"כ הנשים יאסרו דשמא שלי' זה קדשן וא"ת שהן נאמנו' על עצמן לומ' לומ' לא נתקדשנו אף ליה נתיר הנשים שקרובותיהן אומרות לא נתקדשנו ועוד קטנות שהיו להן אב ומת והלך למ"ה יהו אסורות לכל העולם דהא אינהו אין נאמנות על עצמן ואב ליתיה שיאמר אם נתקדשו אם לאו והם תרצו דטעמא משום קנס ולזה קנסו ולא לאחר אבל הנכון כמו שפי' הרמב"ן דכל הנשים בחזקת פנויות הם וכיון שכן שבאו לדין על עצמן ודאי נאמנות דחזקה שליח זה אין מוציאן מחזקתן אבל לזה הם אסורות משום קרובותיהן שאין באות לדין על עצמן אבל ה"ה שאם היו קרובותיהן אומרות שלא נתקדשו על עצמן נאמנות ומותרות אף לזה וכן קטנות נמי אינן אסורות מהאי טעמא נמי דבחזק' פנויות נינהו ואי איתא דנתקדשו אף אביהם היה מודיע הדבר קודם מיתה או קודם הליכתו למ"ה שחזקה הוא שלא יניח בתו אסורה וילך לו ולא יודע וכיון שכן דאינהו בחזקת פנויית נינהו מותרות זהו דעת הרמב"ן ונכון הוא ע"ב מתני' נערה המאורס' היא ואביה מקבלי' גיטה אר"י אין ב' ידים זוכות כא' אלא אביה מקבל גיטה בלבד כתבו התוס' בשם רש"י וכ"כ הוא ז"ל פ"ק דקדושין דרבנן אף בקטנה פליגי דאף בקטנה בחיי האב מקבל גיטה בין ע"י עצמה בין ע"י אביה כיון דאית לה יד לקבל גיטה כשמת אביה והאי דנקט נערה להודיעך כחו דר"י דאף בנערה פליגי ואמר דאביה מקבל גיטא ולא היא והביא ראיה מהא דאמ' פ'ב האיש מקדש בעא מניה רבה מר"נ נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטא מיד בעלה א"ל אין עושה שליח והקש' ליה מדתנן קטנ' שאמ' התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע הגט לידה וקס"ד דביש לה אב עסקינן ודייקא מינה הא נערה הרי זה גט אלמא מתני' בקטנה שיש לה אב וא"ה אמרי' דמשיגיע גט לידה מגורשת אלמא דבחיי אבי' מקבלת גיטה וזה שלא כדברי הרי"ף שכתב בקטנה בחיי אביה אינה מקבלה גיטא ע"י עצמה דיד דידה במקום אב לאו כלום הוא אע"ג דבשאין לה אב יש לה יד לקבל גיטא ושם נאריך בס"ד ע"ש וכל שאינה יכול לשמור את גיטא אינה יכולה להתגרש פרש"י דאינה יכולה להתגרש ואפילו ע"י אביה דהרי היא כשוטה והתם ביבמות אמר דשוטה אינה מתגרשת מדכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת הכי דרשי' ליה התם בפ' חרש ולפי פי' זה א"ש לישנא דאינה יכולה להתגרש דמשמע דאינה מתגרשת כלל אבל התם כתב דדוקא ע"י עצמה הוא דאינה מתגרשת כלל אבל ע"י אביה מתגרשת דהא כיון שיש לה אב לא דמיא לשוטה דהא אביה משמר ואינה חוזרת והכי מוכח בירושלמי כדבריו דגרסי' בירושלמי דיבמו' ושוטה לא יוציא דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה שמוגררין אחריה בני אדם לזנות ר' זמנא כו' אי לא תרווייהו אמר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטא ר' נחמיא בשם ר"י ד' מילין איכא בנייהו עבר וגרש מ"ד מפני גרירה גרש ומ"ד מפני שאינ' יכולה לשמור את גיטה לא גרש יש לה אב מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני שאינה יכולה כו' הרי יש אב ויכול לשמור גיטא ע"כ אלא דכל שיש לה אב אעפ"י שהיא אינה יכולה לשמור גיטא מיד אביה דיכולה לשמור גיטא חשיבא וכן עיקר גמרא