ריטב”א על גיטין סב

גט לידו של שליח הויא מגורשת ורש"י ג"כ ל"ג ליה אבל גרש"י כך קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפי' אם רצה הבעל להחזיר יחזיר דאין קטן עושה שליח והכי איתא במתני' ומכי מטא גיטא לידה מיהא מגורשת ואמאי הא הבעל לא שוויא שלוח זו היא גרש"י והוא הפי' הנכון מאי לאו קבלה קבלה הולכה הולכה פירוש כשאמר השליח דאשתו אמרה התקבל הבעל א"ל התקבל כשאמר השליח דאשתו אמרה הבא הבעל א"ל גמי הולך ואפ"ה אמרי' דמשיגיע גט לידה מגורשת אלמ' דאדבור' דידה סמכי' ואפי' היכ' דאיכ' למימר עקר וקשי' לר"נ בין למאי קס"ד מעיקר' בן למאי דפריש רב אשי ומקבל אקבלה פריך דאע"ג דשליח אמר התקבל ואיהו אמר התקבל אמרי' התקבל והולך קאמר דכמוך אדבור' דידה סמיך הולכה אהולכה אמאי אינה מגורש' מיד כשיגיע הגט לידו כיון דאיהי שליח קבלה עבדיה דהשת' ל"ל דשליח עקרוה לשלוחתיה כשאמר דאשתו א"ל הב' ודאי השת' לית לן למימר דעקר שליח לשלחותיה ועוד דלא אמרי' הכי אלא לאקולי עליה כי היכי דלא לטרח אבל לעקור שליחות דליכ' טורח' וליקבל עליה שליחות דטרח' דהיינו שליחות הולכה הא ודאי לא אמרינן וא"כ אמאי לא אמרי' דתגרש כל היכ' דמגרשה קאמר וי"ל דל"ק דכיון דבעל א"ל הולך לא אפשר למימר הכי דלא משמע ליה כלל דהולך הוי לשון זכי דהאי תנא ס"ל כר"נ דהולך לאו כזכי ובלשון הולך ליכא לשון קבלה ולא לשון זכיה כלל אבל בל' התקבל במשמעות קבלה להולכה אבל בהולך לא ומהדרי' לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה ובהולכה אקבלה מתרצא קושיין דכיון דא"ל הולך אע"ג דשליח אמר דאשתו אמר לי הוי שליח הולכה דהשתא בעל הוא דעביד לי' שליח הולכ' ושליח אדעת' דהכי שקלי' והילכך אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה וכשהגיע גט ליד' מיהת מגור' אבל היכ' דא"ל הולך כמו שאמר אשתי אפשר דאמרי' דעקר שליח לשלחותי ואפי' לידה אינה מגורש' וכסבר' דרב אשי או משום דאדבור' דידי' סמכי וכדקס"ד מעיקר' דמה' דהכ' ליכ' קושי' ומקשי' קבלה אהולכ' כי מטי גיטא לידיה לאלתר להוי גיט' ש"מ אדבור דידי סמך דאמר דאשתו א"ל תימא לי לרבי' נר"ו מהאי דקאמר ש"מ דאדבור' דידיה סמיך וכי בתירוץ דעבדי דרך דחייה בעי למפשט מידי והיכי אפשר למשמע מינה כלום דדחינן ליה ליה וא"ל לא קבלה אקבל והולכה אהולכה כדמעקר' וכי בעי למפשט הא דחי' לי' וכי בעי למפשט הא דלעיל דחי ליה ואזיל הכא דחי ליה לפיכך פי' הוא נר"ו דאיהו לא בעי למפשט מהכא דאדבורא דידי' סמכי' דהא פשיט' דדחי ליה וכדכתי' אלא מאן דמייתי לה להאי ברייתא מעקר' בעי למפשט מינה תרתי דאמרי' אדבורא דידיה סמיך ואפי' היכא דעקר ואיהו דחי ליה דהיכא דעקר לא אמרי' הכי אבל הכא לא עקר לשליחותיה ואיהו בעי מניה הא דדחי ליה הכי אי דחי ליה מיניה דלעולם לא אמרי' דאדבורא דידי סמיך ואפי' היכא דלא עקר דלעול' אדבורי' סמכי' או אי דחי ליה בלבד דהיכ' דעקר הוא לא סמכי' אדבורא דידה ושאלה הוא דעביד לומר ולא דחי' לי' כולה מילתא דלעולם לא סמכי' אדבורא דידה סמכינן כל היכא דלא עק' היכ' דחמר הולך כמ"ש אבל הכא דלא אמר כמו שאמרה אלא התקבל והולך אמר דאדבורא דידיה כמוך רבי' נר"ו והיינו דוקא כשא"ל השלי' דאשתך אמר הבא והוא אמר התקבל אמרי' דהתקבל והולך קאמר דהא שליח לא עקר לשלחותי' אבל הכא דא"ל שליח אשתך אמרה התקבל ואיהו אמ' התקבל סתם אינה מגורשת משום דשליח עקר לשלחותיה וכיון שכן התקבל בתורת קבלה ממש קאמר וכדפי' לעיל ולענין פסק הלכה קי"ל כר"נ דהיכ' דאמר' הבא לי גיטי ואשתך אמר התקבל ני גיטי וא"ל הולך כמ"ש דאפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת משום דעקר שליח לשליחותיה וכדפי' רב אשי והא ברייתא לא ק"ל דשנויא שנין קבלה אהולכה והולכה אקבל' שנוייא הוא כי היכי דלא תיקשי לר"נ והתקבל לי גיטי ואשתך אחרת הבא לי גיטי והוא אמר התקבל ולא א"ל הולך כמ"ש התקבל והולך קאמ' דאדבור' דידיה סמוך ומכי גיטא לידה מגורשת ותדע לך דהא ודאי שנויי' דשנין לו קבלה אהולכה והולכה אקבלה קושטא היא וברייתא הכי מתוקמא כיון דקי"ל כר"נ דאי לא תיקשי לר"נ וכיון שכן ע"כ ס"ל בעלמא היכא דלא אמר כמ"ש דאדבור' דידיה סמיך דאי לא אלא דאדבור' דיד' סמכי' הנ"ל אינו גט עד שיגיע גט לידה דאפילו קודם שיגיע גט לידה הוי מגורש' ואם נאבד הגט קודם שיגיע לידה ומת הבעל חולצת ולא מתייבמ' אלא ש"מ דדבר פשוט דאדבור' דידיה סמכי' ואינו גט עד שיגיע גט ליד והבא לי גיטו ואשתך אמר' התקבל לי גיטי והוא א"ל הולך והיכ' דא"ל הולך כמ"ש מספק' לן אי אדבורה דידה סמכי' או אדבור' דידיה ואם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה חולצות ולא מתייבמת וכ"כ הרב בעל העיטור הולך ותן לו זכי לה והתקבל לה. רצה להחזיר לא יחזיר פי' משום דקסבר דהולך כזכי ומתגרשת לאלתר דאלו א"ל הכי או התקבל דהא דומי' דהתקבל קתני וא"צ להוליכו לה כנל ואפי' משום תנאי דלא תימ' דתנאה הוי דתהא מגורשת מעכשיו ובלבד שיוליכנו לה והיינו דא"ל הולך דזה אינו דהא דומי' דהתקבל קתני לומר ולאלתר כשהגי' גט לידו מגורשת אעפ"י שנשרף או נאבד ולא הגיע הגט לידה וזה ברו והא דאמרי' הולך ותן לה הולך או תן לה קאמר דהולך או תן לר' כזכי הוי ולר"נ בין הולך בין תן לא הוי כזכי ובירוש' גרסי' הכי הולך לה תן לה וכיון דאיתא בירוש' בהדי' ובגמ' דילן אתמר סתם כפירוש הירושלמי כן נקטי' ע"ב מאי לאו בהולך ור' נתן היא ודחיק לאוקמא הכי כי היכי דתיקו מתני' כר"ע וכדפרי' לעול ופריק דלא כהולך וה"ה נמי דהו' יכול לתרוצי דכי אמר יחזיר אקבלה קאי וכדתריצנא לעיל אלא משו דבעי לאקשווי מסיפא ולא מתרצה אלא בהולך כו' פרי' רישא בהכי ת"ש לפיכך אם א"ל הבעל א"א כו' מאי לאו בהילך ור"נ וה' דהדר אקשי לזה מסיפא אע"ג דאפשר לדחויי כדדחי רישא דבהולך כו' וה"נ דחי' ליה אורחא דתלמודא בהכי ומי' אסיקנ' דהולך לר"נ כזכי אמר רב יהודה אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת משום דמספק' ליה לרב הולך כזכי או לאו כזכי כר"נ ואקשי' והא אתמר הולך ק' לפ' שאני חייב לו אמר רב חיוב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא קסבר דהולך כזכי ופרי' התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא והקשה הרמב"ן ומאי קמקשה מחוב לגט דגט הרי הוא כמתנה ובמתנה ס"ל לרב כמאן דמספקא ליה במתנה הולך אי כזכי או לא כדאי' דהולך דמתנה לא דמי להולך דפקדון ותדע לך דבהולך דפקדון קי"ל כרב דהולך כזכי דהא תניא כוותיה וכדאי' לעיל ובהולך דמתנה פסקי' התם בהדיא דהולך לאו כזכי וי"ל דהכא בגט כיון דאיכא שליח קבלה ואיהי בעי ליה לגט כהולך דפקדון או כחוב דמי וה"ה במתנה דהיכ' דאיכא שליח דמקבל דהוי כחוב או פקדון ולענין פסק הלכה איכא מאן דפסק כרב בה' דמספקי ליה הולך כזכי או לא וחולצת ואק"ל והא אמרי' לעיל בריש פר' השולח אמר אביי נקטי' שליח מונה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי ואביי ודאי לא אמר במתנ' סתם שלא עשה המקבל שליח דלהאי מאי אתא לאשמעינן הא אפסיקא הלכתא בהדיא דהולך במתנה לאו כזכי ועוד לומר הלכה כר"י הנשיא אלא ודאי כדפרי' וי"ל דלאביי נמי לא פשיט' ליה אלא ה"ק שליח מתנה כשליח גט ואי הולך בגט לאו כזכי אף במתנה כן ואי מספקא ליה אף במתנה מספק' לן דאיהו לא את' לאשמועי' אלא דהולך במתנה כהולך בגט ולפי זה בהא קי"ל כרב דמספק' לן וכדפרי' במתנה היכ' שעשה המקבל שליח קבלה נמי הוי ספק ואע"ג דספ' ממונ' לא אזלינן לקול' דלא דמי לחוב ופקדון דלפרעון קיימי אלא אמרי' בהו שוד' ובפקדון וחוב קי"ל כרב דהולך כזכי דמאן דמספק' לי' לעי' דהולך במתנה כזכי או לא ס"ל דאמרי' שוד' ובפקדון וחוב קי"ל כרב דהולך כזכי דאזלי' לקול' וכדמשמע לעי' דה' תני' כוותי' וזה נר' דעת בעל העיטור ומי' להא ודאי קשה לישנא דאמר אביי דהולך לאו כזכי דלא הל"ל אלא אי הולד כזכי או לא, לפיכך פסק הרב אלפסי דקי"ל כר"נ דהולך בגט לאו כזכי ואפי' כשעשה המקבל ש"ק וה"ה בתן דלא הוי כזכי אלא במתנה ולא בגט דכיון דקי"ל הולך כרב נחמן ה"ה נמי דקי"ל כוותיה בתן ובהולך דחו' ופקדון קי"ל כרב דהולך כזכי ואין זה דעת הריף והרמב"ם הכרית כדבריו וכן עיקר וזה המקב' לגיטין ואשתך אמר התקב' והוא א"ל הולך ותולה ומת הבע' קודם שהגיע הגט לידה מתייבמת אמר רב אין האשה עושה שליח לקב' גיטה מיד שליח בעלה ואמרי' מ"ט דרב ומשום מילתא דרב צריכא טעמא בעי' טעמא ומפרשי' דטעמא דידיה או משום ביזיון דבעל או משום חצרה הבאה לאחר מכאן ופי' חצרה הבאה לאחר מכאן פרישנא לה לעיל בשלהי המביא תניין מ"ב איכא בינייהו דקדמה איהי ושוייה שליח מעקרא דלמ"ד משום בזיון דבעל איכ' ולמ"ד משום חצירה הבאה לאחר מכאן ליכא ה"ה נמי דהוה יכול למימר דא"ב היכא דבעל לא קפיד דלמ"ד משום ביזיון דבעל ליכא לליכא ולמ"ד משום חצרה הבאה לאחר מכאן איכא א"נ א"ב דקפיד דלמ"ד משום ביזיון דבעל הוי פסול דאורייתא ומן הדין אינו גט כלל ומתיבמת ואם נשאת בגט זה הוולד ממזר ולמ"ד משום חצרה הבאה לאחר מכאן הגט כשר דבר תורה וליכא אלא פסולה דרבנן משום הבאה לאחר מכאן הגת כשר דבר תורה וליכא אלא פסולה דרבנן משום גזירה וכיון שכן חולצת ולא מתייבמת ומי' הא דלא פריש לכולהו אורחא דתלמודא בהכי דלא קפיד לפ' לאיכא בינייהו אזל שליחא אשכח' דיתבה וקא ליישא א"ל הא גיטך א"ל ליהווי בידך ה"ג ליהוי לי בידך אבל להוו בידך לא דלא משמע דאיהו עבדה ליה שליח לקבלה וכה"ג אמרינן בקדושין פ"ק התקדשי לי במנה תנהו לאבא אינה מקודשת שיקבלהו לי מקודשת וגרסי' בתוס' דמכילתין הרי זה גיטך תנהו לפ' אינה מגורש' שיקבלהו לי מגורשת וכן במתני' טול לי שא לי ומי' ומי' בהתקב' סתם אומר הרמבן דלא בעי הקבלה ממש בשבילה ומשמע דטעמא מדאמר התקבל ולא אמר קבל ובהלכות הרי"ף גרסי' ליהוי פקדון בידך ודא ודא א' הוא:

אמר ר"נ אם איתא לר' חנינא עבידנא בה עובדא ומאי אתא לאשמעונן ואיכא למימר דה"ק אם איתא לר"ח בב' שלוחים עבידנא בה עובדא אפילו בחד שליח דלא חיישנא לחזרת שליחות אצל הבעל ומשום דהוא א"ל סתם ולא גלה טעמו אקשי' ליה רבא ואמאי והא לאו חזרת שליחות אצל הבעל ואיהו לא אהדר ליה דלא חייש להכי ופי' לא חזרה שליחות אצל הבעל כתיבנא לעיל בשלהי פ' המביא תניין בס"ד ולענין פסק הלכה כתב רבינו האיי והרי"ף דהילכתא כר"נ דאמר האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ומייתו ראיה מעובד' דר"י בר מרתא דהוצרכה גט וחליצה משום דמספק' ליה אי אמרינן חזרת שליחות או לא אלמא דאי לאו טעמיה דחזרת שליח דכר"נ ס"ל וכ"ן מדר"א דשלח להו דלא חזרה שליחות אצל הבעל אלמא דאי חזרת שליחות דעושה שליח כר"ח או בב' שלוחים דליתי להאי טעמא מהני ומיהו איכא מ"ד דאפילו אי הוי הלכה כר"ח דוקא היכא דליכא משום ביזיון דבעל דכי אמר ר"נ אם איתא היינו בכה"ג דקא ליישא וליכא משום ביזיון דבעל ובכי הא אפשר דהכי הלכתא כר"ח אבל היכא דאיכא משום ביזיון דבעל לא ק"ל כוותיה ולא נהירא חדא דה"נ איכא בזיון דבעלא בשאינה מנחת עסתה ועוד מ"ש דחיישינן טפי לטעמא דבזיון דבעל אלא מיהו מהנך עובדי ליכא ראיה כלל למפסק כר"ח דאפשר דכי שלחוה לקמיה