ריטב”א על גיטין סא

קבלה קאמר כיון שהיא עשאתו שליח קבלה והא דקתני לפיכך אם א"ל הבעל א''א שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר הא ודאי פשיטא ומאי לפיכך ואומר רבי' נר"ו דה"ק כיון דאמרת דהולך אינו לשון קבלה גמור ואינו כהתקבל נהי דאינו מבטל מסתמא שליחות הקבלה אבל בהתקבל אינו דאינו לשון קבלה הלכך אם מבטל בפי' כגון שאמר א"א שתקבל לה אלא הולך ותן אם רצה להחזי' יחזי' והא ודאי כפשטא פשיטא דיחזיר ואפילו א"ל א''א שתקבל לה אלא התקבל לה כהתקבל והולך קאמר כיון שביטל בפי' הקבלה אלא הכא הא אתא לאשמעי' שאם ביטל שליחות הקבלה אם בא אחר זמן וא"ל הולך ותן לה הולך ממש קאמר ואם רצה להחזיר יחזיר כיון דהולך אינו לשון קבלה גמור משא"כ בהתקבל שאם לאחר זמן התקבל לה דאם רצה להחזיר לא יחזיר דהא איהו שליח בלה הוא וכיון דחזר וא"ל התקבל אמרינן דהדר ביה במאי דקאמר מתחלה נו רוצה שיקבל לה והתקבל ממש קאמר והא לזכי רבי' נר"ו אבל כרי רש"י נראה שבא לאשמעי' בהאי לישנא דמציעתא אפי' אהולך דהיכא שהיא אמרה התקבל לי גיטי אעפ"י שהבעל א"ל הולך לא יחזיר דאיכא דאמר דאהתקבל בלחוד קאי וכדאתמר בגמרא לחד לישנא ק אינו מבוטל שליחות הקבלה בהולך בלחוד אלא בא"א ואפשר לפ"כ במשנתינו אבל בגמרא דאתמר האי לישנא במלתיה דר' ל"ל הכי דהא בהדיא אמר מעיקרא דהיכא דאמרה ליה התקבל לי גיטי אם א"ל הבעל הולך ותן לה דלא יחזיר הלכך מאי אתא דא"א אא"כ נאמ' כדברי ר' דהול' לאח' זמן קמ"ל וכדכתי' לעיל:

גמרא א"ל רב אחא בריה לרב אשי טעמא דלא שויתי' איהי שליח לקבלה פי' דרישא דמתני' ודאי בהכי איירי מדאמר דאם רצה להחזיר יחזיר הא שויתיה איהי שליח לקבלה רצה להחזיר לא יחזיר דקס"ד השתא דמתני' אתא לאשמעי' דיוקא אצטריך לאשמעינן דהולך בשליח קבלה הרי הוא כוכי דאי לא פשיט' דאי רצה להחזיר יחזור כיון דשליח הולכה עסקינן עסקינן ואהדר ליה דמתני' לאו להאי דיוקא אתיא כלל וכפשט' אתא לאשמעי' טפי דהתקבל אעפ"י שהוא לשון קבלה התקבל והולך קאמר והדר אקשי ממציעתא ומסיפא והאי דלא פריך מעיקרא מנייהו אע"ג דלכאורה טפי הוא מפורש במציעתא וסופא דהולך כזכי דייק ליה מרישא הא לא קשיא דאורחא דתלמוד' הוא דהיכא דפריך מדיוקא דרישא אע"ג דההיא דינא דדייק ברישא מתנייא בסיפא וכדכתיבנא לעיל בפרק השולח גבי הקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא דדייק מרישא הא ג' מביא וקורא ובהדיא תנינן לה בסיפא והכי אורחא דתלמוד' והא דאמרינן דכולה שמעתיה דהולך או הולך ותן שהם כזכי בשליח קבלה לאו מדין זבני ממש הוא דהא ודאי חיוב הוא לאשה אלא מדין קיום דבלשונות אלו שקיים שליחותו לא אקבלה וא"ת אם כן מתני' מאי אתא לאשמועינן הא פשיטא התקבל לשליח קבלה הרי הוא, כזכי וי"ל דכיון דתנא ברישא דהתקבל היינו כהולך אצטריך דסד"א אפילו בשליח קבלה הוי הכי דהתקבל והולך קאמר עד שיאמר לה בפי' התקבל מחמת שליחות קבלה קמ"ל אבל רבי' נר''ו אומר דאפשר דהא קמ"ל דאם שליח קבלה הוא אעפ"י שהבעל אינו יודע שהוא שליח קבלה וא"ל התקבל לא יחזור דלאלתר הוו מגורש' דהוו בכלל לשון זה לשון הולכה כשלא עשתה הוא שליח קבלה דאמרי' דהתקבל והולך קאמר אבל ודאי בכללו נמי לשון קבלה וכל היכא דאפשר לקיומי דהוי לשון קבלה ממש כגון שעשאתו הוא שליח קבלה אמרינן דהתקבל ממש קאמר דמכי גמר ליגרש תגרש כל היכא דמגרשה קאמ' וכדאמרי' לקמן בשמעתין ודבר זה צריך תלמוד דדילמא כיון דאיהו אינו יודע שהו' שליח קבלה ויודע הוא שהוא אינו עושה שליח קבלה גמר ונתן לשם הולכה ממש דהא לא מסיק אדעתיה דלהאי שליח קבלה דידה:

דילמא בהולך כלומר הולך גרסי' והא דדחיק לתרוצי הכי כי היכי ל דתיקום מתני' כר"ע ואפילו כר"נ דהא מתני' לקמן דהולך לר"ל כזכי מאי לאו בחד שלית וש"מ כשר להולכה כשר לקבלה פי דמשמע ליה השתא דלההוא שליח הולכה דרישא אמרה הוא דליהוי שליח קבלה אלמא דבחד שליח אשכחן הולכה, וקבלה ודחיק לא בשני שלוחין והדר מייתי לה מסיפא דקתני אם א"ל הבעל א"א שתקבל לה אלא הולך ותן לה כו' דאלמא השליח קבלה דידה הוא דקאמר איהו הולך ותולה ואע"ג דלכאורה משמע דמפשיט מינה דהא שליח קבלה דידה היינו אש' ולשליח קבלה דידה הוא דקאמר הולך א"ה אמרי' פשוט מינה איש משום דבמתני' ליכא הכרח דאיכא למימר סיפא ארישא קאי וש"ק דודה היינו שליח הולכה דבעל דמתני' מעי' תני שליח הולכה דידיה דהיינו איש ולכאורה מתני' כולה בחד שליח וש"ק דידה היינו איש ואסיקנא דבין איש ובין אשה דהוו ש"ק והולכה ומי' באשה אם עושה שליח הולכ' והבא' ז"ל האשה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה והלך אצל הבעל וא"ל הבעל הוליכונהו לה בכי הא ודאי הבעל עשאו שליח ואי א"ל הבעל בפי' הולך הגט אבל איני רוצה שתהא שלוחי כלל בכי הא נמי דבר ברור הוא דלא מהני מידי דאשה זו היכי מגרשה דהא איהי לא קבלה הגט אלא מיד הבעל ולא מיד שלוחו ואנן ונתן בידה בעינן וא"ת שלוחה שהיא כגופא קבלו התינח אם היה ש"ק דמתגרשת לאלתר היכא דלא רמא בי' תנאה ואי רמא ביה תנאה דאינה מתגרשת לאלתר מ"מ הגט בא לידו מי שראוי להתגרש ונתן בידה קרינן ביה אבל בשליח הבאה כיון דאיהי אינה מתגרש' בקבלתו לא לאלתר ולא לאחר זמן לא קרי' ביה ונתן ביד' דאנן בעינן שיבא הגט מיד המגרש ליד מי שראוי להתגרש בקבלתו וכיון שכן כשקבלה הגט מיד השליח הרי הוא בטלתו מעל גבי קרקע דאיל מגורשת ועוד דהיאך אפשר לומר שהיא תעשה שליח במה שאינה יכול' לעשות יש מחלוקת בין הראשונים שהרמב"ם כתב האש עושה שליח הובאה ורבי' נר"ו כתב בשם אחיו הח' ר' פנחס הלוי דהכא אין מקום לספק דאי שהרי ההולכה אינה בידה ואמר איש שיכול להוליך עושה שלוח הולכה אשה שאינה יכולה להוליך דאינו בידה אינו עושה שליח להולכה אלא לקבלה שבידה לקבל אלא הכא משום דעקר שליח לשליחותי' לגמרי דאמרי שליח לקבלה הוינא כלו' דליכא בה טרחא אבל שליח להולכה דאיכא טרחא לא הוינא פרש"י דאפי' תימא בעלמא דאדבורה דידה סמכי' הכא מהאי טעמא דאמרן לא קבלי' שליח אלא בתורת קבלה ואע"ג דאח"כ מוליכו שליח אצל' נמלך הוא אבל מעקרא לאו אדעת' קבלוה ולא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו דאדעתא דהולכה קבליה כיון שהשתא מוליכו וא"נ איכא לפ' דבעל לא יהביה ניהליה אלא בתורת קבלה ולאו משום דבעלמ' לא אמרינן דאדבור' דידה סמיך אלא משום דבעל חשיב הכא דאיהו לא יקבלנו אלא בתורת קבלה משום דהוא סבור דשליח כיון דהוא עקר לשליחותו לא יוליכנו לה וכיון שכ הכא אדבור' דשליח סמיך ולפי פי' זה אפי' הוליכו לה שליח מיד דהשתא נראה דאיהו לא על דעת לעקור לשליחות' הוא דאמר הכי אפ"ה לא הוי גיטא משום דבעל לא יהביה ניהל' אלא בתורת קבלה ומטעמי' דפרי' אבל באידך פי' כיון ששליח מוליכו לה לאלתר היה לנו לומר דלא עקרו והוכיח סופו על תחלתו והקשה בתוס' למה ליה לרב אשי להפוכי כולה מלתא לגמרי אפי' דהיא גופא משכחת לה ולפי' הא דר"נ לחודיה ולימא הכי בשלמא אי אמר ר"נ כיון שהגיע לידה מגורשת שמא אדבור' דידה סמיך ותרצו הם דמש"ה נקט' בהכי כדי לאשמעי' היכי נפשוט דבורא דידיה ולא דבורא דידה דבהאי לישנא דהבא גיטי ואשתך אמר התקבל ל"ל בשום צד דאדבורא דידיה סמיך ומשהגיע גט לידו מגורשת דמאן משוי ליה שליח לקבלה דתגרשת איהו בקבלתו ואיכא נמי למימר דמש"ה נקטה בהכי משום דמעקרא אמרי' ש"מ דאדבור' דידיה סמיך ואיהו. קאמר דבהכי לא פשטי' דאדבור' דידיה סמיך אא"א איפכא הוא דפשטי' להו א"נ רב אשי לא בעי למנקט מלתי' בטעותי'. כלומר בדבר דא"א לומר דמשהגיע גט לידה מגורשת משום דאיהו עקר לשלחותיה לגמרי והלכך נקיט לה בענין דאפשר אמר רב הונא ת"ש האומר התקבל כו' והא בעל דלא שויא שליח לקבלה הוא אלא אמרי' תגרש כל היכא דמגרשה ופרש"י דלמאי דקס"ד מעיקרא דמהא דרב שמעי' דאדבוריה קסמיך קפריך דאלו לרב אשי דמפ' טעמא משום דעקר שליח לשליחותיה לא קשיא מידי ושפיר מתרצא במאי דתריצנא דהתקבל התקבל והולך קאמר והיכא דלא עקר לשלחותיה הוא דאמרינן הכי אבל הכא דעקר לשלוחתיה דינא הוא שאינה מגורשת והיכי פריך ממתני' דלא עקר להכא דעקר ואי פריך ליה אמאי לא שני לה הכי ולמאי אצטריך לומר הכא טעו אלא ודאי ללישנא קמא פריך והכי קאמר היכי אמרת דאדבורא דידיה סמיך לגריעותא דלא ליהוי מגורשת דאדרבא אית לן לומר דאדבורא דידה סמיך סמיך למעליתא וליהוי מגורשת דהא אמרינן הכי דאזלינן למעליותא ואמרינן דתגרש כ כל היכי דמגרשה ופרי' דלא דמי דהתם היינו טעם משום דא"א לומר אלא כן משום דאדם יודע דאין שליחות לקבלה גמורה ונתן לשם הולכה ולאו משום דאזלינן למעליותא לומר דמגרש כל היכי דמגרשה אבל הכא טעו וכסבור הבעל שהוא אומר לו אמת וסומך על דבורו והכי מפרשינ' לאידך פרכי וזה יהיה נכון אלא דה"ק דאי למאי דקס"ד דמעיקרא ה"ל לפרש בהדיא ולמימר ולמאי דקס"ד מעיקרא והתנן כו' ואיכא נמי לפ' דלכולה מילתא דרב, אשי קפריך בין למ"ש רב אשי דטעמא משום דעקר בין למ"ש דאי אתמר אפכא וקאמר דמשהגיע גט לידו מגורשת דאלמא דאדיבורא דידיה סמי' דהאיך אפשר דלימא דארבורא דידיה סמוך ולא הוה מגורשת עד שיגיע גט לידה דאדרבא הל"ל דמשהגיע גט לידו מגורשת ובהא. ליכא לספוקי משום דלעולם אזלינן למעליותא ואמרינן תגרש כל היכא דמגרשה כדאמר נמי הכא והיינו נמי דקפריך למ"ש דטעמא משום דעקר דאמאי אמרי' דעקר לשלוחתיה משום דקאמרינן דלא בעי למטרח א"כ כשא"ל בעל התקבל גט זה לאשתי ושליח לא שמע אלא לשון הולכה לימא דמסתמ' אדעת' למיהוי שליח לקבלה שקלה ואיהו לא בעי למטרח ובלשון התקבל היכי אמרי' דאיהו שמע הולך אלא משום דמשמע האי טעמא אינו דשליח לא קפיד בהא ולא עקר לשליחותא אבל הכא שלא שינה כלום ויודע הוא דבעל לא עביד לקבלה ודאי הולד א"ל ואיהו ודעתיה דהולכה שקליה אבל בהדיא טעו פי' בעל משום דשליח, זה מטעהו ולא יהיב ליה גיטא אלא אדעתי' דקבלה וכדכתיבנ' ולאידך פי נמי שליח טעי דסבר דכי הוי ש"ק דבעל מהני וא"נ לא מהני לא איכפת ליה שהוא אינו רוצה להיות שליח הולכה אלא ש"ק אי מהני מהני ואי לא לא איכפת לוה וכדפריך והדר מקשה רבא מקטנה שאמר התקבל לי גיטי דכשהגיע גט לידה מיהת מגורשת והיינו טעמא דמקשה רבא מינה אע"ג דתריצנא ההיא דלעיל משום דלא דמיין דבשלמא בההיא שהבעל הוא שבא לעשות שליח לכתחילה איכא למימר דכ"ע, ידעו דאיהו לא עביד ש"ק והתקבל והולך קאמר אבל הכא דאיהי עבדא שליח מעיקרא דאיכא דבעל כשא"ל התקבל בתורת קבלה קאמר ואפ"ה אמרי דאם אינו מועיל מחמת קבלה דהתקבל והולך קאמר משום דתגרש כל היכא דמגרשה ה"נ אי בעי לומר בהדיא דר"נ בין למאי דקס''ד מעיקרא בין למאי דפריש רב אשי לפי הפי' שפי' לעיל ר"א ה"נ אדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשם הולכה ושליח ע"ד שליח הולכה קיבל אבל הכא טעי וכדכתיבנא במקצת ספרים דף ס"ג ע"א ואמאי ואין הקטן עושה שליח לישנא יתירא הוא ולא גרסי' לה דלא אצטריך דמכי אמרינן דאינה מגורשת עד שיגיע גט לידה שמעי' דאין קטן עושה שליח דאי עושה שליח כשיגיע גט