ריטב”א על גיטין ס

אשת חבר משאלת לאשת ע"ה נפה וכברה ודורכת וטוחנת עמה ואע"ג דרישא אמרי' לא תבור איכא מ"ד דלא משום דע"ה מסתמא אינו חשו' על השביעי' דהא מוכח בגמרא דחשוד הוא אף על השביעי' מדאמרינן המוליך חטיו לטחון כותי או לטחון עצה הרי הוא בחזקתן למעשר ולשביעית אלא דהכא ברחוק מן השביעית עסקי דליכא פי' שביעי' ואיכא מ"ד דכתם ע"ה אין חשודין על השביעית כדמשמע הכא במתני' וההיא דבחזקתן למעשר ולשביעית בע"ה החשוד' עסקי'. ונראה שלזה הדעת נוטה דעת הרמב"ן ובמסכת חולין הארכתי בזה בס"ד והא דאמרי' בוררת וטוחנת עמה איכא מ"ד בגמרא דטעמא משום טומאה שגורם טומאה לחולין שבא"י ואפי' התירו אעפ"י שהוכשרו הפי' כיון דאינו אלא טומאה דרבנן מפני דרכי שלום מותר ואיכא מ"ד דטומאה משום חשש פי' שאינן מעושרין וא"ה כיון דרוב ע"ה מעשרין הם לא חיישינן להכי מסייעין להם מפני דרכי שלום אבל משהטילו את המים בעיסה יש מי שפי' דוקא בפירות שלא הוכשרו אם הוכשרו כבר ונטמאו ביד ע"ה וכיון שנטמא מסייעין אותו אח"כ ולפי זה אע"ג דרישא כשהוכשרו וכדמוכח בגמר לרבאו דאמר דטעמ' דרישא משום טומאה דרבנן סיפא מיירי בפירות אחרים שלא הוכשרו או שאינו יודע אם הוכשרו או לא אבל יש מי שפיר דאעפ"י שהוכשרו ונטמאו כבר לסייע בעיסה מפני שאסור לטמא בידים חלה או תרומה שכבר נטמאת דכתיב את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחד וטהורה ואחד תרומה טמאה וכיון דכן איכא משו מסייע ידי עוברי עבירה דאיהו אתיא להפרש אלא בטומאה ויטמאנה אח"כ ואסור אעפ"י שהיא טמאה וכדפרי' וטע' דאסור משתטיל בה מים משו דבההוא שעתא היא עונתה לחלה שאם הפרוש ממנה חלה חלתה חלה ולפי שעה ואילך אסור לסייע מפני שתבא לטמא חלה בידים ואע"ג שהדרו' לטמאה הא פרישנ דאסור לטמאה אבל לפי פי' זה אינו האיסור משום דמטמא העסה זו דכ' ודטמאה הוא ליכא איסור בדבר היכי אמרי' דאסור משום משמרת תרומתי דוקא תרומה אבל טבל כיון שנטמא אינו אסו' לטמאו אח"כ אינו אסור לטמאו מתחילה קודם שנטמא ולאו משום דכתיב משמרת תרומתי דהא אינו עדיין תרומה אלא מדכתיב ונתתם אותה לאהרן הכהן עשה שתננה לאהרן הכהן בכהונתו וכן הוא בירושלמי ומייתי לה ר"ש זלה"ה בפי' המשניות במס' חלה ואיסור זה דאורייתא כשהוטבלו אבל קודם לכן אעפ"י שהגיע עונתן לתרומה אינו אסור לטמאו אלא דרבנן אבל כיון שנטמאו ודאי מות' לטמאן דלא הזכירה התורה אלא בתרומ' שכבר הופרש' שאעפ"י שנטמאת שלא יטמאו אותה והיינו הא דתנן התם במ' חלה נולד לה ספק טומאה בעיסה מיד שגללה העסה בטומא' לאחר שגללה העסה העסה בטהרה וע"כ לא אמר אחר שגללה תעש' בטהרה אלא משום דאיכא טומאה ודאי וכיון דמדאורייתא אסרה לטמאה כיון דטבילה לחל' מספק לא מטמאינן לה אבל קודם שגללה שגללה אינו דאיסו לטמא' אלא מדרבנן אפילו בנולד לה ספק טומא' לחוד מטמאי לה וזו כשנטמא' ודאי תעשה בטומאה וכיון שכן כאן אין האיסור אלא משום להפרישה ויטמאנה אח"כ דאיכ' איסור תורה כיון שהופרשה אבל לאידך פי' דדוקא כשלא הוכשרו אין האיסור כאן אלא משום דמסייע ידי עוברי עברה בדבר דאיכא עקר לטומאתו מדאוריית' בחלה אבל עכשיו כשנטמא אין בו איסור אלא איסורא דרבנן וכדפרי' דבהטל' מים לחוד לא הוטבל' לחלה וכיון שכן אין בטומאה אלא איסור דרבנן ואנן משום איסור דאוריית' אתינן עלה כדאמר בגמ' ריש' בטומאה חולין וסיפ' בטומאת חלה אלא טעמא כדפרי' דבסיפ' דהוא דהוא טומאה דחלה ויש לה עקר מדאוריית' לא התירו מפני דרכי שלום א"נ י"ל דלפי פי' זה דמשתטיל מים דאמרי' לאו דוק' אלא כלומר משתגלגל וה"ק לאחר שתגלגל אם נעשה בטהר' מתחלת' לא יסייע עמה משו' דעכשיו כיון שגלגלה הוטבל' לחל' ואסור לטמאה מדאוריית' וכיון שכן נמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה בדבר שנעשה בו איסור מדאורייתא ואעפ"י שדברים אחרי' נאמרו בזה שטה זו קבלתי מפי רבי' נר"ו והיא נכונה. גמרא מ''ש ריש' ומ"ש סיפ' פי' דברוש' אסרי' לבור ולטחון עמה ובסיפ' שרי אמר אביי רוב ע"ה מעשרי' הם הא פי' במתני' דסתם ע"ה אין חשודין על השביעית וכיון שכן ליכא למיח' להו אלא למעשר וא"ה התירו מפני דרכי שלום משום דרוב ע"ה מעשרין הם ולאידך לישנא דפי' במתני' דסתם ע"ה חשודין על השביעית הכא ברחוק מן השביעו' עסקי' וטעמא משום דרכי שלום הא לאו הכי אסור אע"ג דרוב ע"ה מעשרין הם כיון דאיכ' מיעוט' דלא מעשרין הם ונראה דאביי למעוט לע"ה דלא מעשרין לא חייש אע"ג דאיכא איסור תורה אבל לטומאה דרבנן חייש כיון דאיכ' ודאי טומאה דרבנן דטפי חמירא ליה טומא ודאי דרבנן למעוט דספק איסור תורה והכי משמע בירושלמי דאפילו לטחון עמה אסור דשלשתן מפני שהוכשרו והא ודאי כאביי דאלו לרבא מותר ורב' טפי למיעוט איסור תורה מטומאה דרבנן אע"ג דאיכ' ודאי איסו' מדבריה' ומי' לאו משו' דרבא פליג עם אביי לומר דרוב ע"ה אין מעשרין דפ' האשה שנתארמלה מוכ' דרב' לית ליה הכי והכי אוכח בפ"ק דשבת.. והא מדקתני סופא משתטיל מים לא תגע מכלל דרישא לאו בטומא' וטהרה עסקינן דמשמע דרישא בפי' שלא הוכשרו והשתא מחדשי' לומר דכשהוכשרו אסור אלמא דטעמא דרישא משום מעשר הוא כאביי ומשום דרובן מעשרין ופריק רישא וסופא בטומאה וטהרה ורישא בטומאת חולין כלומר רישא נמי לעולם כשהוכשרו. אלא דרישא איירי בטומאה דרבנן וסיפא בטומאת חלה כלומר שהיא מדאורייתא ומשום הכי אסור לסייע עמה ובמתניתן הארכתי בטעמא בס"ד:

ורמינהו טוחנין ומפקדין אצל אוכלי שביעית פירוש דקס"ד השתא דאין אסורין להחליף ולא ליגע אבל לא לאוכלו אבל אוכלי שביעית ולא אוכלי פירות בטומאה לסייע עמהם בשלהם משום מסייע ידי עוברי עבירה וקשיא רבא דאמר דבטומאה דרבנן מותר ואביי מתרץ לה אליבא דרבה בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה דה"ל טומאה דאורייתא וכיון דאיסור באכילתה אסרו לסייע עמו בכל המלאכות וכדפי' במתני' א"ה מפקידין ורמינהו פי' אא"ב כדקס"ד בישראל ע"ה ובטומאה דרבנן רישא דקתני מפקידין ניחא דבאע"ג דאין מפקירין אצלו חולין דהא לבם גס להן בכהן אבל לדידך דמוקמת. לה בכהן החשוד לא מבעיא חולין דאיכא חשש טומאה אלא אפי' בתרומה נמי איכא חשש טומאה משום דלבו גט בה. וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה יש מקשים ות"ל משום הוא גופיה דע"ה הרי הוא כזב וכדאמר במסכת חגיגה כלים הנגמרי' בטהרה צריכים טבילה לקדש ואמרי' עלה דגמרי' מאן אילימא דגמרינתו ע"ה כלים הנגמרים בטהרה מי איכא אלא לאו דגמרינהו חבר ומשום צבירה דע"ה אלמא דעשאוהו כזב דאין לנו מטמא אלא הזב והזב מטמא בהיסט ותירץ ר"ח דאע"ג דעשאהו כזב לענין דרוקו ומימי רגליו טמאו כזבים אבל בהיסט אינן מטמאין דלא גזרו עליהם טומאת היסט שאל"כ אין לך מעביר חבית לחבירו ממקום למקום והביא ראיה מהא דאמרינן בסמוך אבל עושין חולין בטהרה ונוטל ממנו כדי חלה ומעסה בכפישה או בנחותה כלומר שהם כלים שאין מקבלין טומאה וכשבא ע"ה ליטול נוטל את שתיהן והא התם דלא חיישינן להיסט וה"נ משמע בטהרות פ"ז הגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא דגלי מקום הגנבה ומה הם מטמאין האוכלין והמשקין וכלי חרס הפתוחים אבל המשכבות והמושבות וכלי חרש המוקפין צמיד פתיל טהורין אם יש עמהם אין יהודי או אשה הכל טמא אלמא דאינו מטמא בהיסט דא"כ כלי חרס המוקפין צמיד פתיל אמאי אינן מטמאין ולענין טומאת מדרס נמי נרא' דאין מטמאין דאפילו משכבות ומושבות אמאי אינן טמאין דהא באין ישראל או אשה אמרינן דטמאין וכן דעת ר"ש כמו שפירש בפי' המשניות שלו משום דקא בעא למרמ' אחריתי עלה ואק"ל מ"ש דאייתי הא ולא אייתי ההיא דלעיל דטוחנין ומפסידין אצל אוכלי שביעית אלמא דלא חיישי לאחלופי וי"ל דההיא דחי לה דאיכא למימר דטוחנין בנכנס ויוצא ומפקידין במוקף מצד פתיל אבל הא דקתני הרי הן בחזקתן משמע דאעפ"י שהוא בענין דאפש' לאחלוף דלא מנכר לא חיישי' לה בחזקתן הא דתניא אשת חבר טוחנות עם אשת ע"ה רש"י פירוש שפירו' היו של אשת ע"ה אלא שאשת חבר מסייעת עמה ואינו מחוור אבל הנכון כמו שפר"ח שהפירות היה של חבר שטוחנות אצל אשת ע"ה בפ"ק דחולין הארכתי בזה וכתבתיה יפה בס"ד אין עושין חלת ע"ה בטהר' פרש"י שאין נבל חבר תצא להפרי' חלה העס' של ע"ה מפני שכב נטמאת והכהן כשיר' שגבל חבר הפרי' אותה אתי למיכל מינ' דחושב דבטהר' נעשית והקשו עליו בתוספות א"כ היכי קתני אין עושין בטהרה דמשמע דאפש' לעשות' בטהרה והלא כבר נטמאת והנכון דע"ה אמר לי' לגב' גלג' לי עיסה בטהרה עד שעת הפרש' חל' והפרי' ממנה חלה בטהר' ואח''כ תנה לי ואגמו' העסה אין שומעין לו אא"כ מגבל הגב' חב' כל העם' ואמרי' טעמ' לקמן משום כדי חיו דגב' שיהא לו שדה מרוב' ותקנו כך כדי שירוחו הגבלים העוסקים בטהרות ויתעסקו בטהרו' ולא יתעסקו במלאכ' אחרת כדפר"ח והוא הנכון. דה ס"ב ע"א ה"ק בכלים של ע"ה הראויים להשתמש בהם חבר ומש"ה קרו להו כליו של חבר משום דכלים אלו מצוים אצל חב' שנהמ' מהטומא' ויש לו כלים אלו שאינן מקבלין טומאה אבל נחותה, ונפושה שהם פשוטי כלי עץ שאין מקבלין טומאה לא קרי להו כלים של חבר משום דלפעמים מקבלין הם טומאה דאם ייחדן לישיבה מטמאו במדרס וכל שירד' מדרס אח"כ מקבלים כל טומאה ואפילו טומאת מגע. אמר רב יהודא כו' מנין שכופלים שלום כו' שלום שלום אי סליק פירקא בס''ד הדרן עלך הניזיקין בס''ד אתחיל פרק האומר התקבל מתני' האומר התקבל גט זה לאשתו או הולך נמי לאשתי אם רצה לחזור יחזור והא ודאי פשיטא דאם רצה לחזר יחזור כיון דאינו אלא שליח הולכה אלא הא אתא לאשמעי' דהתקבל כל היכא שהיא לא עשאתו שליח קבלה הרי הוא כהולך דהתקבל והולך א"ל דאדם יודע דאיהו לא עביד שליח קבלה וכיון שכן התקבל והולך א"ל כדאיתא בגמרא וגרסינן בירושלמי בכל אתר. אתמר התקבל וזכה זכה אתמר הכין שני ההוא דאין חבין לאדם שלא בפניו פי' דחוב הוא לאשה ואפילו א"ל זכי ממש כשגילה אינו זוכה הגע עצמך שהית' צווחת להתגרש אני אומ' שמא חזרה בה ומי' במזכה גט לאשתו במקום דם ובמקום קטטא אבעיא לן ביבמות ולא אפשיט' וחולצת ולא מתייבמת. האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר פי' מדקתני סתמא משמע דארישא קאי שא"ל הבעל לשליח קבל זה התקבל או הולך לא יחזיר ואשמעי' דאע"ג דהולך לשון הולכה הוא כל היכא שהוא עשאתו שליח קבלה הרי הוא כהתקבל דהולך כזכי וכפשט' אתייא נראה דאות ליה הכי דהולך כזכי מיהו אליבא דר' נתן דסבר דהולך לאו כזכי מוקמי לה בגמר' בהולך ואשמעי' נמי דהולך הוא בתורת קבלה