ריטב”א על גיטין נג

שיודע הדבר אל אמיתתו אבל בבנו אף ע"ג שהודה בפניו שחייב לו שמא אביו היה חייב לו מצד אחר או שהודאה בטעות היתה ובכל דבר שהיא אינו יודע מחמת עצמו ממש שהוא הלוהו אלא מחמת הודאה של זה ס' רבנן דאע"ג דליכ' מגו יכול להעיז והא דאמרי' אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח פרש"י בפני ב"ח שגמלו חסד וליתא דאלו לפי' לדבריו נר' דבפקדון דליכא האי טעמא אפילו בכולו חייב וזה אינו דהא בכמה משניות בשבועות מוכח דדוקא מ"מ הוא דחייב אבל כופר בכל פטור וכדתנן התם ז"א עד הזיז וז"א עד החלון חייב י' גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינו אלא ה' ר"מ מחייב אלמא מדנקטינהו כולהו במ"מ ש"מ דכופר בכל פטור משום דליתא להאי מגו שלא היה יכול לכפור לחברו שיוד' האמת כמותו וזהו טעמא דאין אדם מעיז פניו בפני ב"ח ומיהו בפקדון בטענת נאנסו אמרי' בב"ק בפ' הגוזל דכופ' בכל חייב דאמר התם אר"י הטוען טענת גנב בפקדון אינו חיי' עד שיודה במקצת ויכפור במקצת מ"ט דאמ' קרא כי הוא זה כו' עד מלוה הוא דאינו מעיז אבל פקדון מעיז ומעיז והתם היינו טעמא משום דאי איתא דכופר בכל דהשתא ליתא לטעמא דאינו יכול להעיז הרי יכול להעיז דמהיכן הוא יודע אם נאנסו אם לאו והיינו דאמרינן מלוה הוא דאינו מעיז ומ"ה איכא לאפלוגי בין מ"מ לכופר בכל דליכא מגו אבל בפקדון ליכא לאפלוגי בנייהו לפטרן תרוייהו מודה מקצת לכופר בכל א"א שהרי רמי רחמנא שבועה לשומרי' ולפטו' כופר בכל ולחייב מ"מ א"א דאיכ' מגו וכדפרי' הא און לך לומר אלא דשניהם חייבים אבל בטענת מלוה בפקדון כגון הפקדתי אצלך לא הפקדת החזרתי ולא החזרת בכי הא ודאי ליכא חלוק בין פקדון למלוה מ"מ חויב וכופר בכל פטור ושלא כדברי רש"י והשתא דאתית להכי דר"א ורבנן כדרבא פליגי ליכ' ראיה דר"א אית ליה כר"י ושמא ר"א כתנא דמתנ' ס"ל ואק"ל א"כ הדר' קושיא לדוכתא ור"י לית ליה המוציא מציא' כו' ולא חש לתרוצא משום דהא תניא כוותיה וזה סיוע דתניא כוותיה גרסי' דאי לא היאך אפשר לר"י ותרצי' ליה כר"א ואי דחי לה ולא אהדרינן דאמר כמאן ולענין פסק הלכה נר' דלא קי"ל כר"י אלא כסתם מתני' מדחזי' לתלמוד דק' מתמה ור"י לית ליה המוציא מציאה אלמא דקי"ל כמתני' וכן פסק הרי"ף ור"ח ולענין פלוגת' דראב"י ורבנן קי"ל כראב"י דהא התם בשבועו' נקיט לה להדיא כר"א דאמר מה לי הוא מ"ל אבוה וכדכתיבנא לעיל והיינו לפי פרש"י דפי' דבין בקטן בין בגדול פליגי ואפילו לאידך פי' נמי דבגדול בלחוד פליגי אתיא ההיא נמי כראב"י בין בקטן בין בגדול אלמא דאיהו נמי מפ' כפרש"י וטעמ' דפסקי' כוותיה משום דההוא דשבועות אתייא כוותיה וכדפרי' ועוד דקי"ל דמשנת ראב"י קב ונקי וקי"ל כוותיה ואפילו היכא דפליג בהדי רבי' בין במשנה בין בברייתא וה"נ מוכח ביבמות פ' החולץ ואפי' במתני' דאמרי' התם אביי ס"ל כשמואל דאמר הלכה כהלל ומוקי' ראב"י אליבא דהלכתא כי היכי דלא תיקשי הלכת' אהלכתא אלמא דהלכת' כותיה לעולם ואע"ג דאשכחי' דפסקי' דלא כראב"י כדאמר לקמן בפרקין גבי אפוטרופו' כו' הא ל"ק דהיכא אתמר אתמר והא דפסקי' לפעמים בהדיא כותיה אע"ג דכבר ידוע הוא דהלכתא כוותיה ובפ' המפקיד פרכי' בכי האי גוונ' מדר"י אדר"י הא ל"ק דזה הוא מפני שלפעמים מסתבר טעמא דאידך א"נ משום דתלמוד ידע דאיכא אמורא דפסק דלא כוותיה ולאשמעי' דלאו כלום הוא פסיק בהדיא כר"א כי היכי דפסקי' בכמה דוכתי הלכה כחכמים ואע"ג דיחיד פליג עלייהו וטעמא כדאמרן מפי רבינו נר"ו ובירושלמי דשמעתין גרסינן תמן תנינן ק' לאבא בידך אין לו בידי אלא ן' פטור מפני שהוא כמשיב אבדה אר"א תקנה תקנו בו כדרך שתקנו במציאה דתנינן המוצא מציאה לא ישבע מפני תקנת השוק אם כן הא מתני' כשאמר על שני שוורים מצאת לי אבל אם אמר ליה ב' שוורים מצאתי לך והחזרתי לך א' מהם והוא אומר לא החזרת לי לא בזה תקנו פי' רבי' נר"ו דטעמא דר"א משום דסבר דשוורים לא מנתחי אהדדי והכא כשבא זה וא"ל עומד הייתי וראיתי שמצא שור א' שלי והיו ב' קשורין וכיון שמצאת הא' אף הב' מצאת וכדפרי' לעיל וסבר ר"ע דזו הוי טענת בריא ומדינ' חייב אלא מפני ת"ה פטרוהו ומתני' דשבועו' נמי בטוענו ברי שמנה לאבא בידו ומדינא חייב אלא משום דמשיב אבידה פטרוהו ומשמ' אינו בריא גמור כיון שהוא לא הלוה לו ודכותא בשורים כיון שהוא לא דאה ממש שמצאם שניהם אבל מי' לענין שבועה כבריא דמי או לאו משו' תקנו אבל בבריא גמור כיון דפליגי בחזרה חייב משום דר"א סבר דלא תקנו בו משו' דמ"מ גמור הוא אעפ"י שמחלוקתם מחמת מציאה ור' בא אתא לפ' מתניתין דהמוצא מציאה ה"ד לההיא דשבועות רבי פדא בשסר"י בזה תקנו פי' כשמחלוקת' בחזרה דאע"ג דבריא גמור ומ"מ גמור כיון מחלוקתם משום מציאה תקנה תקנו בו אבל הראשונה דבר תורה הוא אבל כשמחלוקתם במציאה ממש דבר תורה הוא דפטור ולא משום תקנה משום דסבר דשוורים מנתחי אהדדי וליכא טענת בריא בהדא דתני יכול אם אמר ב' שוורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא א' יכול יהא חייב או מצא אבידה וכחש בה פרט לזה שלא כחש כלומר שהרי לא ידע חברו אם מצאו דאעפ"י שהיו קשורין אפשר שלא מצאו דשוורים מנתחי אהדדי וההיא דשבועו' משמע ליה לר"י דאינה משום תקנה אלא מדינה פטור דלא מיירי בטענת בריא או אפי' בשטוענו בבריא שהודה בפניו שמנה היה חייב לו ולא סמוך למתתו ממש וכיון דכן הרי הוא כטענת שמא דהא נאמן הוא מדינא דאין לו משום מגו בתר הכי פרעי' אבל אם א"ל עומד הייתי בראש ההר וראיתיך מושך בראש ב' שוורים קשורין והוא אומר לא משכתי אלא א' לא בזה תקנו פי' ואפי' ר"י מודה בהא משום דזהו כאומר לחברו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא ן' חייב דכותא עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענתך מנה הודית לו ק' והוא אומר לא הודיתי אלא ן' לא בזה תקנו וכגון שהיה סמך למיתתו ממש דליכ' משום מגו הנה למדנו מהירוש' שלא תקנו המציא' אלא כשהברי' בא מחמת המציאה כלומר שהוא אינו בריא אלא מחמת מה שמודה לו או מחמת דבר אחר אבל כל היכא שהוא בריא מחמת עצמו כגון שראה הענין בכי הא ודאי לא תקנו וכדפרי' לעיל ולמדנו ג"כ מהירושלמי אליבא דר"י דאע"ג דפליגי בחזרה דהוי בריא גמור כיון דעיקר דינם בא מחמת המציאה דאף בזה תקנו וכדפרשי' לעיל א"נ אפש' לפ' וכן פי' רמב"ן דר"א ור"י ל"פ דשוורי' אי מנתחי אי לא דכלהו סברי דשוורים מנתחי אהדדי דדבר ידוע הוא זה אלא פליגי דר"א ח' על טענת שמא מדינא וההיא דשבועות דשמא היא דומיא דמציא' דשוורי' דהיא שמא וא"ה אי לאו משום תקנה היה חייב דבר תורה ואתא ר"י לומר דזה אינו דההיא דשבועות מדינא פטור דטענת שמא הוא ומציאה דשוורים נמי בשחולקי' על המציאה מדינא פטור ולא משום תקנה משום דהוי טענת שמא וכי תקנו במציאה בשחולקי' על החזרה דמדינ' חויב דהוי טענת בריא ומשום תקנה פטור וכתב הרמב"ם דאנו משכחת לה בבן דחייב ואפשר משום תקנה כגון שהודה שלוה ביום פ' מאביו ואחר זמן תבעו הלא אבל קאכלתיו פרס וא"ל כך שמעתי שהודית לאבי בשעת מותה שלא האכלת פרס מעול' אלא שלא שמע כמה לוה ממנו נמצא טוענו בריא מפיו ובזה תקנו ע"כ ואפשר דאפי' ר"י מודה ומי' בגמ' דילן לא משמע דאיכא תקנה בהלואה אלא במציאה מדאוקי' מתני' דשבועות בשמא ולא מצינו תקנה בזה לפי' נר' עקר דר"י נמי סבר דבהלואה לא עבוד' תקנה וההיא דשבועות מדינא פטור כגון שמא וכדפרי' הרמב"ן דף נ"כ ע"א מתני יתומים שסמכו אצל ב"ה או שמנה להם אביהם אפי' חייבין לעשר פי' חייב האפוטרו' לעשר פירותיהם והא לאו מדינא דהא גבי תרו' שליח ממש בעי ויתומי' לאו בני שליחות נינהו אלא שחכמי' הפסידו הפי' לענין זה ושמו אותן האפוטרו' לעשר כאלו הן שלו אבל בשאר דברים שהאפטרו' יכולין לעשות בהנך דאמרי בגמ' מדאורייתא רשאין בכך כדאמ' במס' קידושין מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שב"ד מעמידים להם אפו' שנאמר נשיא א' והא התם מדין זכות שזכין לקטנים בחלוקת הארץ אבל במ"ש חכמים שהאסו' רשאין לעשות אם עשו לא עשו כלום בין לזכות בין לחובה רבי' נר"ו:

גמרא אפו' לוקחי' יינות שמנים וסלתו' להאכיל אבל לא, לחנות ומוכרי'. עבדי' קרקעות להאכיל כו' זה הכלל אפוטרו' אינן רשאין לעשות שום דבר אלא לתועלת היתומים אבל דבר אחר לא ומ"ה אין מוכרין עבדים וקרקעות להניח שהמעות מתאבדים והעבדים והקרקעות הוא דבר המתקיים טפי ואין האפוטרו' רשאין לדון לזכות ולחיי' בנכסי יתומי' לזכות אמאי לא אלא לחיי' ע"מ לזכות ופי' רבי' דלחוב הוא כל זמן שתבעי' אחרים דמסתמא כיון שאדם אחר תובעם לטובתם הוא וקמ"ל שאעפ"י שהם כשדנין עמו הם דנין, ע"מ לזכות כדי לסלק המערער מעליהם מסתמא כיון שאדם אחר תובעים חוב הוא להם ואין רשאין לדון עמהם ולזכו' הוא כשהן תובעם את אחרים ואעפ"י שלבסו' זכו מה שעשו עשו כיון שמתחל' נתכווני' לזכות היתומים אבל כשירדו לחוב וזהו כשאדם אחרי תובען אעפ"י שהזכו' לא עשו ולא כלום דכיון דאין רשאין לדון עמהם מה שעשו בטל הוא וכדפרי' במתני' זו דעת רבי' נר"ו אבל רש"י פי' לחוב הוא ע"מ לזכו' שתתחל' ירדו ע"מ לזכו' וחבו וכיון שחבו לא עשו כלום דאין להם רשות לחייב היתומים אלא לזכותם ואם ירדו מתחל' לחוב ויצא לזכו' אעפ"י שלא היו רשאין קם דינא זהו דעת רש"י וקמא עקר דכיון שלא נתנו להם רשות לעשות אי עשו מה שעשו בטל והא דאמרי' דאין האפוטרו' רשאין למכור שדות ולוקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחים שדות ופליג רשב"ג עליהו קי"ל כרבנן דמוכרין עבדים ולוקחין שדות וצריך לחשב עמהם באחריות דברי ר' רשב"גא א"צ וקי"ל כרשב"ג דכי אמרי' הלכה כר' דוסא מחברו אבל מאביו לא וכ"כ הרי"ף משמי' דגאון ומי' דוקא באחרונ' הוא דאמרי' דא"צ ולחשב עמהם אבל בתחלה צריך דהא גנבו ההקד' אמרי' מחייבי' עמהם באחרונה ואף על פי כן מחשבין עמהם בתחלה דכתיב ויצורו וימנו ואין עושין אפו' נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו פי' ביד אביהן של יתומים ואק"ל הא פשיטא דמה שרצה לעשות בנכסיו עושה וי"ל דכיון דב"ד אביהן של יתומים נינהו הא אמרינן דכי היכי דאפוטר' דמפסיד אע"ג דמינהו אביהן של יתומים מסלקין אותו כך אלו מפסידין ומטעם זה הו"א דאין ממנין אותן מ"מ אין מפסידי' ב"ד דמסלקין להו ואיכא מאן דגריס ואם מינן אביהם הרשות בידם ופי' דה"פ ואם מינן אביהן של יתומים בחייו על נכסיו הרשות ב"ר למנותן דאלמא דזריזין הם והכי תניא בתוספת' דתרומות אין ב"ד עושין אפוטרו' נשים ועבדים לכתחלה ואם מינה אותן אביהן בחייו עושין אותו אפו' וכיוצא בזה בפרס המפקיד גבי סבתא שאני התם דכל יומא ויומא גבי סבת' הוו מפקדי הרב מורי הר"ש נר"ו ואיכא מ"ד דכול' בריית' באפוטרו' שמינהו אבי יתומי' מדקתני בסופא ואם מינן אבי יתומים הרשו' בידו מכלל דבכל מאי דאמרי' עד השתא ליכא הפרש' בין מינוהו ב"ד למינוהו אבי יתומים דאי לא נימא נמי בכל מאי דאתמ' בברייתא דאם מינן אבי יתומים הרשות בידם של האפוט' למכור ברחוק ולגאול בקרוב וכיוצא בכל אלו אלא ש"מ דליכ' הפרש בין מינוהו אבי יתומים או ב"ד הרמב"ן ויפה פי' אבל רבינו נר"ו דמדאמרינן דעבדים וקטנים הרשות ביד אביהם למנותן אף על פי שאינן זריזין ה"ה נמי בכל האפוטר' שמינה אבי יתומים דעביד כל מאי דכתב זבין ומזבין ובלבד שלא יפסיד לגמרי שהרי הכל תלה בדעתו ומיהו אפילו במינן ב"ד אם נטלו רשות מב"ד רשאין הם למכור ולעשות כל מה שירצו והכי תניא בתוספת' בב"ב פ"ח אין מוכרין ברחוק וליקח בקרוב למכור ברעה וליקח ביפה אין לחוב ולזכות להכניס ולהוצי' ותומים אא"כ נטלו רשות מב"ד ודוקא בכל שעה כדי שיראו ב"ד באותה