ריטב”א על גיטין מט

ל'יום ר"מ אומ' ראשון ישנו בדן יום או יומים מפני שהוא תחתיו דקסב' כקנין הגוף דמי ר"י אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו דקסב ק"פ שיש לראשון לאו כקנין הגוף דמי והכא בדין הוה מצי למפשטא מההיא אלא דאשכחן כיוצא בזה בתלמו' במקצ' מקומות דאפש' למפשטא מדוכתא אחריתי לא פשיט ליה הא דאמר רב יוסף אי לא דאמ' ר"י ק"פ כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבי' המדרש דקי"ל כר"י דאמ' דאחים שחלקו לקוחות הן וקי"ל כר"ל דאמר ק"פ לאו כקנין הגוף דמי וא"כ לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד יהושע בן נון וי"ל דהא ל"ק דאע"ג דקי"ל האחין שחלקו אין מחזירין לזה דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר אבל מתנה וירושה אע"ג דהוי כמכר לא נהדר וכדכתי' לעיל בפרק כל הגט אבל לר"י דאמר אין מחזירין לא ומצא ידיו ורגליו בבית המדרש אי לאו דאמ' ק"פ כקנין הגוף דמי והא דפסקו כר"י דאמר לקוחות הן וקי"ל כרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא יורשין הן כבר פירשתיה לעיל פ' כל הגט ותו לא מידי והא דאמ' לעיל גבי שמואל דאמר דהמפקיד עבדו יצא לחי' וא''צ גט שחרור דוקא מפקיר וכדכתי' לעיל משום דמסתלק זכותיה מניה ואע"ג דעבד כנעני אין לו יד כיון דרבו מסתלק מניה ה"ל נמי שאין לו בעל וזכי בנפשיה אב במחילה לא סגי ליה משו' דמחילה הרי הוא כמתנה שנותן לו ואין לו יד לזכות בה דידו כיד רבו ומי' בע"ע דיש לו יד סגי במחילה ופקעי מעשה ידיו וכיון פקעי מעשה ידיו לשמואל א"צ גט שחרו' מוכח התם דלענין מ"י במחילה סגי מאמה העבריה לריבית משום דהו"ל כחזרת המשכון וכדכתי' לעיל והא דאמ' ביבמות דצריכא גיטה דחי' ואע"ג דלית להו אלא קנין מ"י אבל לא קנין אסור איכא למימ' דהתם לאו דוק' גיטא דחי' אלא לומר דאין נפרעין עי שלא מדעתו ואפילו בפרעון הכרזה דאינו כחוב דלפרעון החוב נפטרו אלא צריכי גיט' דחי' לומר דאין שעבודן נפקע בפרעון הכרזה לבדו כדכתי' ותדע לך דא"כ גיט' דחי' למה לו בהפקר סגי דהא קי"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות ואע"ג דצריך גט שחרור היינו משום קנין אסור שבו אבל התם דלא בא קנין אסור בהכי סגי אלא ש"מ דגיט' דחי' לאו דוקא וכדכתי' ביבמות ולפי זה נתקיים מ"ש רבי' נר"ו במסכת קדושי' דמחילה בעבר עברי מהני לענין מ"י וכ"כ הרמב"ן וכן עיקר וכבר האר כתי בזה בפ"ק דקדושין וביבמו' בפ' החולץ:

בס"ד אתחיל פ' הנזיקין דנזיקין שמין להם בעידית וב"ח בבנונית וכתובת אשה כו' ואמרינן בגמ' דמפני תיקון העולם אכולהו קאי ואפילו אנזיקין בעדית ותדע לך מדמקשינן בגמרא מפני ת"ה דאורייתא היא אלמא דת"ה אכולה מתני קאי ואיכא למידק כתובת אשה בזבורית מאי מפני ת"ה איכא בדאוריית' הוא בזבורית כב"ח דעלמא כדמוכח בגמ' מדאורייתא בזבורית וי"ל דמשום ר"מ דאמר דכתובת אשה בבנוני' דהוי דהוי מפני ת"ה נקט לה א"כ דגבי כתובה ת"ה דידה להעמידה על דינה בזבורית וכדאמרינן בכתובות הרבה היו מזקינים ולא היו נושאין נשים ומפני שראו שת"ה שלא להעמידה על דינא אחר דכתובת אשה בזבורית מפני ת"ה העמידוה על הדין ואפילו לרשב"ג נמי דאמר דכתובה דאורייתא ויליף לה מאונס ומפתה דליהוי כוותייהו לגמרי דכי היכי דהתם בעדית כתובה נמי בעדית וכי היכי דהתם שקל דהיינו מאתים צורי וזה אינו והכי מוכח התם דרשב"ג לא יליף לה מאונס בו' אלא דכתובה דאורייתא ויליף לה מדאפקי' בלשון מוהר אלמא יש מוהר לבתולות מן התורה ומיהו הכל לפי מה שכתוב לה שאם כותב לה הרבה או מעט הכל מן התורה דלא ילפינן מאונס דליהוי ר' צורי דבהדיא מוכח התם דאפילו רשב"ג מודה דכתובה אינה צריכה ר' צורי וכיון דלא ילפינן כתובה מאונס דליהוי כאונס לגמרי ה"ה דמודה רשב"ג דלא הויא כעדית אלא בזבורית ות"ה דאמר הכא אפי' לרשב"ג היינו להעמיד' על דינא וכדכתי א"נ אפשר דלרשב"ג כתובת אשה בבינונית דלא אמרו דליהוי כזבורית אלא למ"ד כתובת אשה דרבנן כדמוכח בכתובות דאמרי' התם תנא וקנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזבורית אלמא דלמ"ד דאורייתא אינה בזבורית אלא כבנונית וכדכתיבנא התם בס"ד גמרא ה"ג מאי ר"י דתניא דאמרי אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה משום דמשמע ליה דמטב שדהו של ניזק דאר"י לאו לענין תשלומין ד להוו במיטב קאמר אלא לומר דאפילו הזיקו זבורית רואין כאלו הזיקו עדית למשלם יותר ממה שהזיק ומשמע ליה הכי משום דלא משמע ליה דילמא קרא דלענין תשלומין שמין בעדית דניזק ומה ענין לשום בעדית דניזק א"כ אדר"מ דאמר לא בא הכתוב אלא לגבות נזיקין מן העדית ואי איתא מ מעדית דמזיק קאמר משום דשמעה לר"י דאמר בעדית. דניזק הל"ל בהדיא לא בא הכתוב אלא לגבות לנזיקין מעדית של מזיק ומדלא אמר הכי הוה ס''ד דר"י אמר דמשלם יותר ממה שהזיק ור"ע אמר דאינו משלם אלא כמה שהזיקו בעדית והא דאמרי' אכל שמונה משלם שמינה אכל כחישה משלם שמונה הא ס"ל משום דאינו דבר השוה דלפעמים לא ישלם אלא כמה שהזיק הא לא הוה ק''ל דאפשר דרחמנא קניס למזיק עדית לשלם יותר ממה שהזיק כי היכי דקנס לגנב לשלם ח"כ אלא הא ק"ל משום דאינו דבר שוה וכדפרי' ואהני קרא דאו אתי ליה למזיק עידית וזיבורית דידיה לא שויא כעדית דנקט משלם ליה ממטב פי' אחר דא"א לקיים עדית דניזק משלם עדית דמזיק ומיהו אי אית ליה למזיק בנונית דשויא טפי מעדית דניזק ודאי בכי הא ודאי יהיב ליה בנונית דהא מקיים ביה ביה שפיר עדית דניזק כיון דשויא טפי ושלא במקצת רבוותא דסברי דדוקא היכא דשויא בעדית דניזק אבל היכא דשויא טפי לא אלא לעדית דמזיק משלם במיטב דניזק או מיטב דמזיק אית ליה לשלומי ולא נהירא דאי שויא טפי משלם עדית דניזק דמ"ט שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש ואע"ג דהאי קרא כקרן כתיב כתב רש"י דה"ה לשן ורגל וכן עיקר ומיהו איכא לעיוני מהיכא אתיא אי מסרן הא אמרי' התם דמקרן לא אתיין ואיכא למימר דאתיא מקרן ובור במה הצד דגבי בור כתיב והמת יהיה לו מי שהמתה שלו יצא הקדש שאין המתה שלו ולאו דוקא הקדש אלא ה"ה לפסולי המוקדשים דהא אין המתה שלו דהא כתוב ואכלת אכלתו ולא אכילת כלבים ומיהו הקדש אתו מקרן ובור דכולהו במה הצד והכי מוכח התם בב"ק דכלהו אתיין מקרן ובור א"נ איכא למימר בהדיא בקר' דהא כתיב ושלח את בעירו ובער בשדה אחר ושלח זה הרגל וביער זה השן בשד אחר הרי הוא כאלו אמר בשדה חברו דכי היכי דאי כתוב בשדה חברו ממעט הקדש ה"נ כי כתי בשדה אחר דה"ל כאלו אמר ובער בשדה איש אחר ותדע לך מדאמרי' התם בב"ק בפרק הכונס צ"ל גבי שמין ע"ג שדה אחר א"כ לימא קרא בשדה חברו מאי בשדה אחר ש"מ שמין על שדה אחר ואי אמרת דאחר לא ממעט הקדש מאי קושיא דאי אמר בשדה חברו היה ממעטת הקדש והשתא לא ממעט אלא דש"מ דאחר הרי היא כשדה חבירו וכי היכי דמשדה חברו הוה הקדש ממעט ה"ה מדכתיב בשדה אחר אלמא דמזיק הקדש אפי' בשן ורגל פטור והכי הוא מפורש במתני' קמא בב"ק דאמרי' התם ד' אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער ופי' שמואל המבעה זה השן ותנא שור לרגלו ומבעת לשונו ואפילו מתני רגל כלשון שור שור משור גבי מזיק ברגל מזיק בכל גופיה ואמרי' שהזיק חב המזיק בתרא הוא מיותר טפי לאתויי קרא דתרתי וכשהזיק חב המזיק איכא דמתני התם ובתרא דהוא מיותר לאתווי קרן ותנא קודם לכן נכסים שאין בהם מעילה הא יש בהם מעילה פטורין דהא אמרינן עלה בגמ' מעילה הוא דלית להו הא מקדיש קדיש ואלו לגבי בור לא צ"ל קדיש פטורים דאפילו פסולי המוקדשים דלא קדישי פטור וכדכתיב לעיל ומקרן לא אמר דאכתי לא תנא ליה ע"כ א אשן ורגל אלמא דהקדש פטור אשן ורגל ובירוש' דפרקין הוא ג"כ מפורש דגרסי' התם הנזיקין שמין להם בעדית ק"ו להקדש אר"א בר פפי מה אנן קיימין אם להכשר נזיקין הדא דתנינן שור רעהו ולא שור של הקדש פי' אם בהכשר נזקין דהיינו נזקי ממון וזה לאו הכשר נזיקין משום דבעינן הכשרו אתיין דהא אפי' בשמירה פחותה סגי בק"ו וכדאמרינן התם וכיון דלא שמרן הרי הוא כאלו הכשירן הוא ובגמ' דילן קרי להו הכי התם הכשרתי את נזקו ואם לנזקי גופו הדא הוא דתני ר' חייא נזקי להדיוט ואין נזיקין לגבוה אלא כאן קיימין באומר הרי עלי מאה שנה מנה להקדש ומי' בהוא פליגא שם גמ' דילן דהא הכא בעינן לאוקמי באומר הרי עלי ק' לב"ה ולא קמה וכ"נ מפורש דתני בירושלמי במקום אחר דגרסי' התם כמו פרט להקדש מאנן קיימין אם כשהזיקו ואח"כ הקדיש הדא היא דתנינן הקדיש צ' מנה והיה חובו ק' דמוסיף עוד דינר ופודה הנכסים הללו פי' אם כשהזיק לחברו ואחר כך הקדיש כל נכסיו ואתה בא לפטרו מן התשלומים דכיון דהקדיש נכסיו מדכתיב כרמו א"א דהא תנינן דמוסיף עוד דינר וגובה חובו מההקדש כיון שהחוב מוקדם ואפילו דינר זו אינו מן הדין אלא כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וכדמוכח התם וכ"נ בנזיקין מהקדש זה שהחוב הנזיקין מוקדם ומיהו בהא לא אתיא בגמרא דילן בפרק המניח מוכח דנזיקין אינן כב"ח לגבות מהמשועבדים וכיון דהקדישן משועבדים נינהו:

ואפשר כרבי חייא דסבר לה הכי בירושלמי ואם בשהקדיש ואח"כ הזיק כלומר להקדש עצמו הדא הוא דתנינן שור ריעהו ולא של הקדש כלומר ולהא לא צריך כרמו דהא ממועט הוא מרעהו אמר ר"י תפטר בשור של הקדש שב' לתוך שדה הדיוט כלומר דפטור ההקדש א"ל ר' מונה אנא בעי' קרקע הקדש ואת אמרת לתוך שדה הדיוט כלומר לדידי פשיטא דהדיוט קרקע הקדש פטור צ"ל הקדש שמזיק הדיוט דפטור כלומר ולהא לא אצטריך קרא אלא כיון קיימינן באומר הרי עלי ק' להקדש והילך הוא והמק' שלא תאמר דכי היכי דבעלה אמרינן הנזיקין מלוה בעדים הקודמת לנזיקין דהנזיקין קודמים משום דנזיקין ומלוה בשטר דמיא משום דהוי מלוה הכתוב' בתורה וכאן נמי נזיקין קודמין להקדש אעפ"י שההקדש מוקדים משום דקסבר דהקדש הרי הוא כמלוה בעדים דלאו כמלוה בשטר דמי דהא אינה כתובה בתורה כיחיד בנזקין דאע"ג דכתוב דאורייתא מוצא שפתיך תשמור זה דרך כלל לכך נאמר כרמו פרט להקדש דכיון דהקדש מוקדם אינן גובים נזיקין ממנו הנה בירושלמי זה מפורש דהדיוט המזיק להקדש פטור וכן תניא בתוספתא דב"ק דגרסינן התם אבל בהקדש בגר ועבד משוחרר פטור שורו וחמורו פטורין פי' נזקי ממונו ונזקי גופו דפטו' בהקדש וכי אמרי' בגר ועבד משוחרר דפטור היינו בשמתו דאין להם יורשים וכן תניא בתוספתא בפ"ד כו' יפה כח הדיוט מכח הקדש נזיקין להדיוט ואין נזיקין להקדש וריבית אונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש וכ"ת אשכחן נזיקין ממונו דפטור דממעט להו קרא בהדיא נזקי גופו מנ"ל ואיכא למימר דנפקא מדאקשינהו רחמנא לתרומה והכי אמרינן במסכת מעילה בפ' הנהנה דמזיק להקדש מדאקשי רחמנא לתרומה מה תרומה כי מזיק לה פטור דכתוב כי יאכל קדש פרט למזיק אף הקדש כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור והאי דנקט בהקדש מידי דבר אכילה לאו דוקא אלא משום דאקשי' לתרומה ובתרומה ליכא אלא דבר אכילה נקט הכי וכן פרש"י ומיהו בתרומה והקדש חייב בקרן מדרבנן אבל אינו מוסיף חומש והכי מוכח מדאמרי' התם בכ"מ גבי הקדש מה שאין כן במזיד דלא משלם חומשא אלמא דקרן משלם דוקא מדרבנן וכן נמי אמרי' במסכת יומא זה שבחא שעורין של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כ"כ רבינו נר"ו בשם רבו הרמב''ן וכי תימא קסבר ר"ע כל ב"ח בעדית וכיון דכן ה"ה להקדש אכתי לא דמי דאיכא למפרך לומר דאפילו את"ל דב"ח בעדית אינו בדין הקדש דעדית הב"ח יפה כחו בנזיקין פי' הדיוט קרי ב"ח לומר הדיוט יפה כחו בנזיקין שאם הזיק להדיוט והיזק להקדש פטור א"ה ור"ש ממאי דבעדית דניזק בזבורית דמזיק פליגי לו' דכל היכא דאפשר דלאו לאפושי פלוגתייהו עדיף לשוויי פלוגתייהו בנייהו בכדי וכיון דבהקדש פליגי דע"כ ר"י מדלא אדכר הקדש כלל אלמא דאית ליה דהקדש פטור כרבנן וכיון שכן איכא למימר דכל פלוגתייהו בהכי אבל בהדיוט כ"ע מודו דבניזק שיימי' דבמזיק ל"ל דהא ר"י בדניזק אית ליה דהא אמר מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק אבל ר"ש אפשר לומר דאית ליה נמי הכי דלא פליג אלא בהקדש דאיהו סבר דמזיק להקדש חייב דר"י ס' פטור כרבנן ומהדרינן א"כ אמאי לא בא הכתוב כלומר א"כ דלא פליג ר"י ור"ש בהדיוט מאי הדריה ר"ש לקרא דהא קרא להקדש לא אתא ובהדיוט הא לא פליגי וא"כ למאי אהדרי' הכי הל"ל רי"א מזיק להקדש חייב ובעדים ועוד מאי ק"ו להקדש כלומר אפילו את"ל דאהדריה אע"ג דלא פליג בהדיוט כדי למעבד רישא למלתיה מאי ס"ו להקדש דהא לאו לחומרא הוא גבי הקדש להשתלומי מעדית דניזק דליכא דגריע מיניה דכיון דמזיק הקדש חייב דבר פשוט הוא דמעדית דניזק משתלם מיהת ומאי ריבותא אשמועינן גבי הקדש להשתלם מעדית דניזק ול"ל דק"ו להקדש דחייב בתשלומין