ריטב”א על גיטין מח

לוקח ומביא בכורים כו' דטעמא משום דאמרי' בגמ' מפני תקון העולם אין מדאורייתא לא אלמא יש קנין כו' ואי גרסי' לוקח ומביא בכורים אפי' אמרי' אין קנין מי איכא מאן דאמר דחייב הוא לוקח פי' שדהו בכל שנה כדי להביא בכורים אלא מפני תקון העולם ומיהו רש"י גריס כן המוכר שדהו לעובדי כוכבים לוקח ומביא ביכורים מפני תקון העולם ונר' דההיא דגמ' ל"ק דכי מתמהינן מפני תקון העולם אין מדאורייתא לא לא מתמהינן ללוקח לחוד דהא פשיטא דמדרבנן היא לכ"ע ולאו דאורייתא אלא היינו דקא מתמה דאם איתא דאין קנין לעובדי כוכבים ומזלות ודאי דההבאה לא הוו מפני תקון העולם אלא מדינא דהפירות קדישו ודין ביכורים היה להם אם איתא דאין קנין אע"ג דא"צ ללקחן כדי להביאן ומ"ה בעי למפשט מינה דיש קנין. גמרא ה"ק מ"ס דגנך ולא דגון עובדי כוכבים ומזלות ומ"ס דגונך ולא דגון עובדי כוכבים פי' מאן דאית ליה דגנך ולא דיגון עובדי כוכבי' קסבר אין קנין לעובדי כוכבים דבהא תליא מילתא דמהכא נפקא לן דיש קנין מדגנך וכיון דאיהו מסיק ליה לדיגונך ע"כ אית ליה דאין קנין לעובדי כוכבים להפקיע מידי מעשר ומאן דאית ליה דגנך ולא דגן עובדי כוכבים קסבר דיש קנין לעובדי כוכבים להפקיע אבל דיגון עובדי כוכבים מודה דחייב וטרחי' לאשכוחי' תנאי דאית להו דאין קנין או יש קנין לא משכח ותימא אמאי לא מייתי ההיא דהאריסים והחכרים דאמרינן דאע"ג שעשו לה ישראל נימוס פטורה אלמא יש קנין איכא למימר משום דאפשר דדחי לה למוקי לה בסוריא כהנהו דלקמן ואכתי ק"ל אמאי לא אייתי הא בב"מ פ' השואל החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו דר"י אומר אף המקבל שדה אבותיו ואסיקנ' התם דכ"ע יש קנין איכא למימר דלא אייתי אלא משום דההוא אוקמתא אינה מוכרחת וה"ה דהמ"ל נמי התם דכ"ע אין קנין וכדמוכח התם בדוכתא וא''קל אמאי לא אייתי הא דתניא בפרק ר' ישמע' במנחות תורמין בשל ישר' על של עובדי כוכבים ומשל עובדי כוכבים על של ישראל ומשל עובדי כוכבים על של עובדי כוכבים דברי ר"מ ור"י ור"ש אומרין תורמין משל ישראל על של ישראל אבל לא משל ישראל על של עובדי כוכבים ושל כותים ולא משל עובדי כוכבים ושל כותים על של ישראל אלמא דר"מ ור"י דאמ' דתורמים משל עובדי כוכבים על של עובדי כוכבים סברי דאין קנין לעובדי כוכבים ור"י ור"ש ס' דיש קנין וה"ל מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור איכא למימר הא ל"ק דהא רבא גופיה פי' לה התם במנחות ואמר דלאו בדגן עובדי כוכבים פליגי אלא בדיגון העובדי כוכבים דר"מ ור"י סברי דדיגון העובדי כוכבים חיב ור"י ור"ש ס' דיגון עובדי כוכבים פטור וא"ת אכתי לא תרצנא מידי דהא משמע הכא דהא בהא תליא דמאן דאית ליה דיגונך ולא דיגון עובדי כוכבים קסבר דאין קנין לעובדי כוכבים משום דלית ליה קרא להפקיע קדושת הארץ דמאן דסבר דדיגון עובדי כוכבים חייב קסבר דיש קנין לעובדי כוכבים להפקיע דמוקי קרא בדגנך להכי וכדפרישית לעיל דזה אינו דאפשר דהני תנאי כולהו אית להו או כולהו דרבה מתרץ להו לטעמיה ור"א לטעמיה רבה מתרץ לטעמיה ואמר דר"י ור"ש דאמרי ס"ל כוותיה דאית ליה דיגון העובדי כוכבים פוטר ומ"ה אמרי אינהו דאין תורמין משל ישראל על של עובדי כוכבים ור"מ ור"י דאית להו דיגון עובדי כוכבים חייב נמי ס' כוותיה דאין קנין לעובדי כוכבים בא"י להפקיע ולא מוקמי לה לדגנך ולא דגן עובדי כוכבי' אלא לדיגונך ולא דיגון הקדש ור"א מתרץ לטעמיה ואמר דכלהו תנאי אית להו דיש קנין דר"מ ור"י אתו כפשטיה כיון דסברי דיגון העובדי כוכבים חייב אלמא לא מוקמינן דגנך לדיגונך ולא דיגון עובדי כוכבים וכיון דכן מוקמינן ליה לדגנך ולא דגן עובדי כוכבים כר"א ור"י ור"ש נמי אית להו דיגון עובדי כוכבים פטור אפשר דסברי כוותיה משום תרי דגנך כתיבי וחד אתי לדיגונך ולא דיגון עובדי כוכבי' וה"ה לדיגון הקדש דהתור' דגנך קאמר וחד לדגנך ולא דגן עובדי כוכבי' וא"ת רבה האי תרי דגנדך מאי עבדי לה דלר"ש ור"י דאית להו דדיגון העובדי העובדי כוכבי' א"ש דמוקי להו חד לדיגונך ולא דיגון עובדי כוכבים וחד לדיגונך ולא דיגון הקדש ואליבא דר"מ ור"י דאית להו דדיגון העובדי כוכבים חייב אפשר לומר דלמעט והקדש לא צריך קרא דהקדש לא מקרי בעלים והתורה לא חייבה אלא בעלים וכיון שכן איכא תרי דגנך דממעטי דיגונך ולא דיגון עובדי כוכבים והוי מעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומנייהו נפקת להו דדיגון העובדי כוכבים חייב אי נמי אפשר לומר והוא הנכון דאע"ג דתרי דגנך כתיבי לא מדריש אלא חד מנייהו דחד איצטריך לגופיה וא"ה ר"א מתרץ לטעמיה ואפי' מאן דסבר דדיגון עובדי כוכבי' פטור משום דמוקי חד דגנך להכי וה"ה דנפיק ליה מניה דיגון הקדש דדגנך דוקא הוא שחייבה תורה ואידך לגופיה אפילו הכי סבר דיש קנין לעובדי כוכבים בא"י ולהפקיע מידי מעשר דנפיק ליה דלי הארץ דכיון דלא ממעט קרא קנין העובדי כוכבים אלא שלא להפסיד א"י משמע דכל קנין קאמר יש לו בה ויש לה קנין להפקיע וה"ה דר"א אפשר דנפיק ליה מניה מההוא קרא ואע"ג דאייתי קרא דדגנך אורחא דתלמוד בהכי כיון דדינא הכי ולכאור' נר' דמההיא קרא נפיק אע"ג דלא נפיק מינה מייתי ליה כיון דמשמע לכאורה דנפיק מניה ולמ"ד דיגון עובדי כוכבים חייב א"ש דמוקי דגנך לדיגוניך ולא דיגון הקדש ואליבא דרבא נמי א"ש דאע"ג דתרי דגנך כתיב חד לגופיה ואידך לדיגוניך. ולא דיגון עובדי כוכבים למאן דסבר דיגון עובדי כוכבים פטור וה"ה לדיגון הקדש ולמאן דסבר דדיגון העובדי כוכבים חייב מוקי לה לדגנך ולא לדיגון הקדש וזהו הדרך הנכון ומיהו אע"ג דבגמ' דילן לא אשכחן תנאי דפליגי בהכי בירושלמי איפלגו בה תנאי ואפשר דבגמ' דילן דלא מייתי לה שמעי' לה זו שמעי' דליתא ומשבשתה היא וטעמא דהפקיר הא לא הפקיר חייב אלמא אין קנין ואע"ג דאין קנין לקט דידיה חייב במעשר דעובדי כוכבים אינו בתורת לקט והא לא מצוה התלויה בארץ לחוד אלא הא"י רמיא למעבדא בארץ אבל עליה דעובדי כוכבים לא רמיא ודקאמרת מעקרא וקיימי נהי דמפקרי אדעתא דישראל אדעתא דעובדי כוכבים מי מפקרי איכא דפי' לה כפשטיה ואפילו במקום שיש עניים ואע"ג דמדינא הוי לקט ופטור היינו בדשקלי ליה עניים דאדעתא דידהו אפקרתי' אבל כי שקל להו עובדי כוכבים חייב במעשר דאינו בהפקר דאדעתא דידהו לא אפקרי' ואינו מחוור דכיון דאיהו אפקריה ואיכא עניים בעינן מסתמא הוי הפקר ופטור מן המעשר אבל הב"ע כגון שאין שם עניים והוא מקום שאין ראויים לבא שם עניים וכיון שכן אין להם דין הפקר דהא איהו אפשר למזכי בהו דהתורה אמר לעניים ולא לעט רבים ולא לעט לפים והיינו דקאמר דאדעתא דעובדי כוכבים לא אפקרינהו כיון שלא היו שם עניי ישראל ולא ראוים לבא שם. דף מ"ז הב"ע בסוריא ואע"ג דאמרינן התם בפרק הקומץ רבה דאת"ל דיש קנין לעובדי כוכבים מדרבנן חייב בדין קנין לעובדי כוכבים כו' וכדאמרינן התם תניא אר"ש שזורי פעם א' נתערב לי טבל בחולין פי' בכרי שהוא בעל דאורייתא ואינו בעל בדרבנן ובאתי ושאלתי לר"ט ואמר לי קח לך מן העובדי כוכבים ועשה עליהן כו' דקסבר יש קנין לעובדי כוכבים להפקיע מידי מעשר ומדרבנן חייב י"ל דה"מ א"י דחשבא בישראל מדאורייתא כעובדי כוכבים דרבנן אבל בסוריא בישראל אינו אלא מדרבנן בעובדי כוכבים התירו לגמרי מפני תיקון העולם אין מדאורייתא לא הא פרישנא מתני' לפי גרש"י דל"ג שחזר ולקחה דאהבאה היא דקמחמה וכדפרישית במתני' ואק"ל מ"ש ביכורים מלקט שכחה ופאה של עובדי כוכבי' דאמרינן דאינו חייב איכא למימר דלא דמי דלקט שכחה ופאה חיוב גברא נתליה בארץ ההיא וכדפי' לעיל אבל ביכורי' דומיא דתרומה הן וקדושי וראויין הן בהבאה ישראל ולביתיך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא פי' קורא ודאי לר"י משמע דאסמכתא בעלמא הוא משום דאכתי לא אכל בעל פי' בנכסי אשתו דרבנן הוא דתקינו ליטול פי' תחת פרקונה אלא טעמא דברייתא משום פי' הא לאו הכי לא וקרא אסמכתא בעלמא וטעמא דר"י משו' דלא משמע ליה דקרא מרבי בכורי אשתו כשאינו אוכל פי' דכיון דלית ליה לא גוף ולא פירות היכי קורא ואומר מן האדמה אשר נתת לי לפי' משמע ליה דטעמא דתניא ברייתא משום פי' וקרא אסמכתא בעלמא ואהדר ליה ר"ל דשאני התם דכתיב לביתך לו' דקרא אינו אסמכתא אלא גזירת הכתוב הוא ואע"ג דלית ליה קרקע מידי משום דאשתו כגופו ולאו משום פי' דאכתי ההיא שעתא לא אתקון פי' א"ד איתיביה ר"ל לר"י ולביתך התם הוא דכתיב ולביתך אבל בעלמ' לא פי' דמשמע ליה לר"ל דולביתך דוקא וכדפי' ואף על גב דבעל לא אכיל פי' משום ולביתך אבל משום פי' לא דאיתא דאם איתא דטעמא משום פי' משום דקנין פי' כקנין הגוף השתא כיון דאתקין פי' למה ליה לתנא דאתו עלה מטעמא דולביתך תיפוק ליה משום דהא אית ליה פי וק"פ כקנין הגוף אלא ודאי מדאייתי לקרא שמעי' דאפי השתא דאיכא פי' איצטריכנן פי' לקרא ואהדר ליה דקרא לאו דוקא אלא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר טעמא משום פי' כ"כ רבינו נר"ו בשם אחיו הר' פנחס:

מתה אין לא מתה לא ואק"ל ור"ל ניחא דהא פירש לעיל דלר"ל ולביתך דוקא וא"כ אמאי קתני דמתה אין לא מתה לא דלר"ל אפלו בלא מתה ותירוץ רבינו נר"ו דמאן דמקשה הכי לאו נ"ל דא"כ לדידיה נמי קשיא אלא מקשה אחר הוא שהקשה כן לר"י דשמע ליה דאמר דק"ה כקנין הגוף דמי וק"ל דא"כ אמאי נקט האי תנא מיתה ואפשר דר"י הוה יכול לשנויי אהא דאמרי כהאי תנא ולביתך דהא משמע דהאי תנא וההוא פליגי אלא שלא רצה ר"י להעמיד דבריו בתנאי ואהדר ליה דה"ה אע"ג דלא מתה ומתה אצטריכא ליה משום דריב"א ואפשר דר"ל נמי אימא לך דהאי דנקט מתה לא שמעי' דאע''ג דמעקרא אין לו גוף לקיחה להבאה כחד מקרי כיון דמעקרא נמי מביא וקורא מגזרת הכתוב דולביתך וכדפי' לעיל רבי' נר"ו:

בצרן ושגרן השלים שליחותו או שמת שלית או מת קאמר כלו' או שבצרן שליח ושברן ביד השליח ומת השליח והשלים ב"ה שליחותו מביא ואינו קורא דבעי' לקיח' והבאה וליכא ולא נהי' משום דבצרן שליח דומי' דב"ה וכי היכי דאי השנים ב"ה קורא ה"נ משמע דאם השלים שליח קורא דה"ל לקיחה והבאה כחד ומשמע דהשתא הוא דאינו קורא משום דלא השלים אבל אם השלים קורא ושליח היאך קורא והיאך יאמר מן האדמה אשר נתת לי וא"ת דלאו שליח קורא אלא בעלים קורא משום דשלוחו של אדם כמותו דלא משמ' הכי כיון שלא בצר ולא הביא ויש שמפ' בסופ' דב"ה נמי בצרן והיה משגר ביד שליח ומת השלימו השליחו וזה אינו מחוור כלל דאם בצרן ב"ה אעפ"י שמת שליח כיון שהוא השלים השליחות קירא דהא לקיחה והבאה כחד קרינא ביה דהבאת הדרך אינו פוסלת וכדתנן התם כל הדרך נותנו ביד בנו או ביד שלוחו הגיעו להר הבית אפי' מונבז המלך נוטל הסל על כתפו ומכניסו לעזרה וליכא לשנויי הפרישה בין שנתנם לו ע"ד שהוא יקחנו מידו כשיגיעו לשם ועוד דא"כ הו"ל כראו וברחו ונדחו דהא בהבאת שליח נדחו מקריאה וכיון דכן שוב אינן נראי' לקריא' תחת וכדאמר גבי בצרן לפני החג ושגרן לאחר החג דאמרי' דירד בו משום דהראו מתחלה ונדחו ושוב אינן נראי' והנכון דה"ק בצרן ושגרן ביד שליח כלומר שהבצירה והבאה היתה ביד שליח והאי דנקט ביד שליח ולא נקט על ידי שליח משים דבהבאה שייך ביד שליח ואף על גב דגבי בצירה לא שייך האי לישנא נקטה הכי וה"ק בצרן ושיגרן הכל ע"י שליח והשלים השליח שליחותו מביא ואינו סורא והא לאו משו לקיחה והבאה בחד אלא משום דשליח לא מבי למקרי וכדפרי' לעי' או שמת שליח דתרתי קתני והשלים ב"ה שליחותו אינו קורא משום דליכא לקיחה והבאה כחד דף מ"ח ע"א ת"ש הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא הב"ע כשנכתב לו ע"מ שלא ישמטנו יובל שמעינן דתנאי זה אע"ג דמהני לבבי שביעית לא מהני גבי יובל וטע' משום דרחמנא בעי דתיהדר ארעא כדמעקר' כדי לידע שהארץ שלו וכדכתי' כי לי הארץ ואין להם רשות גמור למכור ומש"ה א"א שיצאו שדות מבעליהן וה"נ משמע במס' מציעא פ' האומנין גבי מוכר שדהו לס' שנה דלא מהני תנאו גבי יובל וכדכתי' רבי' נר"ו הא ג'מביא וקורא ואע"ג דאית' בהדיא בסופ' דההיא דשלשה מביא וקורא דייק ליה מרישא ודכוותא איכא בתלמוד לעולם אימא לך בעלמא קסבר ר"י ור"ש קנין פירות לאו כקנין הגוף והכא קרא אשכח ודרש ולא יכול לתרוצי דכ"ע ק"פ לאו כקנין הגוף דמי דהא ר"מ אפש' דסבר הכי דא"כ לא הוה צריך קרא למת אביו ואח"כ הקדיש' דהא פשיטא ומ"ה דחי לה דכ"ע ק"פ כקנין הגוף דמי ודקא ס"ד מעיקרא והכי מוכח בב"ק בפ' החובל דאמרי התם המוכ' את עבדו ופס' עמו ע''מ שישמשט