ריטב”א על גיטין מז

דהא בתוס' בנדר הוה נקיט לה וזה אילו דבנדרי עצמו ליכא חלוק בין צריך חכם א ללא צריך דלא מצי מקלקל דהוה ליה לאיתשולי כיון שהדבר תלוי בו והכי משמע מדאמרי' בגמר' גבי מעשה בצידן בא' שאמר לאשתו אם איני מגרשת פשיטא אלמא דבנדרי עצמה דבר פשוט הוא דיחזור ובכי הא ליכא מאן דפליג וי"ל דתו' לא נחתה אלא לפ' דא"צ לח"ח היינו שתלה נדרה בדבר ונקט לדוגמא קונם אשתי נהנית לי על שגנבה את כיסי דהוי משנה בדברים והרי הוא כאלו אמר קונם נהנית על שגנב את כיסי ושהכה את בני אלא לדוגמא נקטיה וכדפי' וכן פי' רבינו נר"ו ומיהו אע"ג דפרי' בתו' דנדר שא"צ ח"ח הוי שתלה נדרה בדבר ה"ה דהוי בכללן נדרים שהבעל הפר וכדפרי' וחדא מנייהו נקט:

ו לא אסרו זה אלא מפני זה פי' בגמ' דה"ק לא אסרו צריך אלא מפני שא"צ דר"א ס' דטעמא משום קולקולא וכיון שכן מן הדין דצריך ליכא משום קלקול דלא מצי למימר אלו הייתי יודע שיש התר לנדרה לא הייתי מגרשה דאנן סהדי דאפי' ידע מגרש לה דר"א ס' דאין רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכדאיתא בגמ' אבל בא"צ איכא משום קלקולא דלא ס' ר"א דהוו טענה ה''ל למשאל דאיהו ס' דלא מצי מפר לה ומאי דפשיט ליה לאניש לא שאיל ליה ומ"ה אפר דא"צ וגזר צריך אטו א"צ ור"מ דלא גזר ל"ק איהו גזר ור"מ לא גזר ועוד איכא למימר דבהא דר"א שייך טפי למגזר משום דאע"ג דאמרי' דאין אדם זה שתתבזה אשתו בב"ד דזה און הכל שוין ושמא יאמר זה שהוא צריך לא יקפיד בהכי ומ"ה שייך ביה למגזר אבל, לר"מ ליכא למגזר דא"צ כיון שהדבר תלוי. בו הא ודאי דודאי גמר וגרש דאי לא ה"ל למשאל וכדפירישית לעיל אמר ר"י מעשה בצידן כו' בגמ' מפ' מאי תנא וקתני מעשה דהא הכא לא. איירי אלא בנדרה היא אבל בנדר הוא לאו גמ' אמרי' דחסורי מחסרא גמרא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב והוא שאמר לה משום ש"ר אני מוציאה קסבר משום קלקולא ולאידך לישנא טעמא משום פריצות ולפי' צריך שיאמר לה כו' ודאי לישנא קמא פליג אלשנא בתרא ולית ליה טעמא דפריצות כלל מדנקט והוא שאמר לה דוקא אם אמר לה הכי לא יחזור הא אם לא אמר הכי יחזיר ולטעמ' דפריצות ליכא למפלג בין אמר לה ללא אמר לה וכדפי' במתני' אלא דלכתחילה כדי לביישו צריך הוא לומר ואפשר נמי לומר דלישנא בתרא פליג אלישנא קמא דסבר דבהא ליכא משום קלקול דכיון דלאו תנאי היא שיתנה בפי' שע"ד כן אני מגרשך שאם נמצא ש"ר שאינו ש"ר שיהא הגט בטל אלא גילוי הדעת לבד שהוא אומר כן בכי הא לאו כלום היא וה"ל בדברים שבלב שאינם דבריו וליכא מקום קלקול כלל א"נ אפשר דלא פליגי לטעמ' דקלקול אלא דמוסיף דאפי' משום פריצות איכא אע"ג דלא אמר מידי וכדפי' והראשון נראה עקר ומיהו ללישנ' קמא דסבר דטעמ' משום קולסול' דכיון דאיהו מגרש משום ש"ר או משום נדר והזכיר כן בשעת הגרושין אע"פ שלא אמר הדבר דרך תנאי אומדנ' דמוכח הוא דלא גרש לה ע"ד כן בההו' דזבין ארע' אדעת' למיסק לא"י ומיהו ה"מ היכן דאית לן דמכלל הן אתה שומע לאו הוא דסגי בהכי אבל לרבי מאיר דלית ליה דמכלל הן אתה שומע לאו ובעי תנאי כפול ה"נ אע''ג דאיכ' אומדנ' דמוכח טפי בעי תנאי כפול דכל זמן שלא כפל תנאי לר"מ הרי הוא כאלו לא אמר כלום אבל בכפליה לתנאיה סגי ולא בעי שאר ד דוקי התנאי כמו הן סודם ללאו ותנאי קודם למעשה כיון דאיכ' אומדנ' קדמוכח ומי' גבי מכרח' דא"צ לומר כלום דאנו אומדינן לדעתה ה"ה לר"מ דסגי בהכי דהרי זה כאלו התנה כן בפי' בכל דקדוקי התנאים אבל בכל מקום דלדידן בעינן שיזכיר הדבר בשעת המעשה דדעתו לעלות ובהכי סגי לן ואע"פ שלא אמר דרך תנאי לר"מ צריך לכפול תנאי ואם לא כפל תנאי הרי היא כאלו לא אמר כלום אבל כל היכא דאיכ' אומדנ' מוכחת כ"כ דלדידן לא צריך לומר כלום ה"ה לר"מ מפי' רבינו נר"ו תנא כלישנ' קמא אר"מ מפני מה אמר הוצי' אשתו משום ש"ר לא יחזיר וא"ת מאי ראיה קמייתי מר"מ לת"ק דהאי טעמא דר"מ משום קלקול' הוא ואיכ' למימר טעמ' דת"ק קמפ' אפי' ר"י נמי שהיה חולק עמו היה מפרש נמי טעמו וא"כ השת' דאמרת מפרש טעמיה דת"ק ודאי לסיוע טעותו הוא שמפרש כן מפני שהוא ג"כ סבר דטעמ' משום קלקול וא"ה כי לא מפ' טעמיה איכא למימר דבהא לא מסתייע טענתיה כלל משום דאפי' ר"י מודה דטעמ' דת"ק שום קלקול' וא"ה פליג עלה ומ"ה לא חש ר"י לפי' טעמיה מפי רבינו נר"ו:

דף מו ע"א ורבנן התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל כיון דאמרי דמארץ רחוקה באנו ולא ראו ולא חיילא עלייהו שבועה פי' דרבנן סברי דבשעת השבועה אדכרי להו לישראל הכי שמארץ רחוקה באו ולא דרך תנאי אלא לומר כיון שאתם אומרים שמארץ רחוקה באתם אנו נשבעי' אתכם שלא להרוג אתכם וי"ל בנדרי טעות וכאותה דאמ' לעיל קונם בעלי והנה שגנב את כיסי ושהכה בני דחשבינן ליה נדר טעות ולומר שא"צ הפרה והא נמי לההוא דמיא ולא היה צריך היתר ומשום קדוש ה' הוא שלא הרגום ור"י דאמר דחלה שבועה עלייהו דקסבר דלא אדכרי בהכי בשבועתינו וחלה השבועה ודייק לה מלישכ' דכי נשבעו ואק"ל לר"י היכי חלה שבועה עלייהו דהא נשבעו לבטל את המצוה דהא כתוב לא תחיה כל נשמה וי"ל דהא לאו קושי' דהא אמרינן לעיל לא ישבו בארצך יכול בעובדי כוכבים שקבל עליו שלא לעבוד כוכבים ומזלות הכתוב מדבר ואלו הא מקבלים עליהם שלא לעבד כוכבים ומזלות ועוד דודאי ליכא מצוה בהריגתן וכדכתי' לעיל דהא אשכחן בספרי ג' פסק' שלח יהושע הרוצה להשלים ישלים וא"ת א"כ אמאי אצטריכו להכי י"ל דמעיקר' שלחו להם ולא קבלו וכיון שכן אח"כ כשהם רצו הרשות היה ביד ישראל שלא לקבלם ולהרוג אותם לא משום השבועה שנשבעו להם הוא שלא הרגום הרמב"ן וכמה רבים אמ' ר"נ ג' ר"י אמר יו"ד דכתיב עדה ואק"ל לר"י אליבא דר"נ דאמר ג' ג' מנ"ל ואיכ' למימר דר"י לא משמע ליה א האי עדה דדוקא בפני העדה דלא כתיב כי נשבעו להם הנשיאים בפני העדה אלא נשיאי העדה כתיב וכיון דעדה לית לן ג' הוו בהם רבים דמשמע דטעם דלא מצאו היתר לשבועתן הוא משום דבפני רבים נשבעו להם וכיון דעדה לא משמע ליה עדה דוק' אמר ר"נ ג' דהם רבים סגי ועוד אפשר לומר משום דסתם שבועה בב"ד וב"ד הם ג' הוא כדקאמר רבינו נר"ו:

ור"א סבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ופירש רבינו נר"ו דמהכ' שמעינן דאין נשאלין ע"י שלוח דאם נשאלין ה"נ תשאל היא ע"י שליח דליכ' בזוי כו' נראה דההו' דאמ' בנדרי' בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ואסיקנ' דאינו עושה שליח אלא היכ' דכנפי כנופי אבל לכנופייהי לא ודוק' בעל הוא דאמרינן דנעשה שליח משום דהוי כגופ' אבל אדם אחר. לא ואק"ל ה"נ תשאל ע"י בעלה ואיכ' למימר דהא ל"ק דר"ש דאיכ' בזוי טפי דאיכ' לה קצת בזוי אע"ג דאינה בב"ד ואינה בפני בעלה שהו' נעשה שליח לחרטת אשתו רבינו נר"ו ואיכ' מאן דפריש דמהא דהכ' ליכ' ראיה דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד דאמרי' לאו משום הליכתה לשם הוא אלא כדי שלא ישמעו ב"ד נדריה וההי' דהתם דבעל נעשה שליח לחרט' דש' אשתו היכ' דכנפי' רבות' נקט בעל משום דאינו רוצה שתמצ' התר לנדריה אבל ע"י שליח אחר ודאי נשאלין וצ"ע ומיהו כיון דאיכ' ספקה ביני רבוות' בהא מילתא אזלינן לחומר' ואין נשאלין דאיסור תורה הוא לחומרא ה"ב מאי תנא דקתני מעשה ול"ג מאן תנא והא דאמר מעשה בצידן בא' שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך וגרשה והתירו לו חכמים שיחזירנה זה דבר פשוט הוא ואמאי לא יתירו לו אחר שהם נדרים של עצמו וכדפרישית במתני' ושהוא קיים נמי את נדרו והיינו דקמתיה נמי בגמ' וא' פשי' ואמר דאצטריך משום ר"ע דאמ' כל המקיים את נדרו כאלו מקריב קרבן על הבמה וסד"א דלא קנסי' ולא יחזיר קמ"ל דלא קנסי' ליה ויחזור כיון דליכ' משום קלקולא:

ע"ב מתני' המוצי' את אשתו משו' אילונית פי המוצי' את אשתו בגט והכי מוכח מדר"י דאמר לא יחזיר משום דאפשר ליה לקלקל ואם איתא דבלא גט קאמר ונמצאת שאינה אילונית לאו איהו מקלקל לה אלא ש"מ כדפרישית ולפי' הא דאמר משום אילוני' לאו משו' איילונית ודאות קאמר דההיא בלא גט יוצאה ומקח טעות גמור הוא וכדאית' ביבמות אלא הכא בספק אילונית איירי ליה דאית ליה קצת סי' אילונית דאע"ג דאינה אילונית ודאית לית לה כתובה דעליה להבי' ראיה שאינה אילונית כיון דנולדי לה מקצת סי' אילונית ומיהו כשנשאת לאחר והיו לה בנים אגלאי מלתא דלאו אילונית היתה ואית לה כתובה אלא דאמרינן לה שתיקותיך יפה מדבוריך ואם אפשר לקלקלה איהו אע"ג דאיהו שתקה אנן מי שתקינן כדאמרי' ביבמות גבי נשאת לד' וי"ל דודאי כיון דאמרי' דלא יחזיר לא מצי לקלקלה וא"ה דמפסדא משום דאמר' לה השתא הוא דבריאת כך פירש הרי"ף וכיון דכן דכתובה לית לה משום דאיטעה אמרינן לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך דמדי לעז לא נפקת ואינו מחוור דבאילונית ליכא למימר השת' הוא דבריאת דאם איתא דאילונית היתה לא היתה בריא אלא כיון דהיו לה בנים אגלא מילת' למפרע דלא אילונית היתה אבל ל"ל בה טעמ' דהשת' הוא דבריאת ומיהו ביבמות הוא דאמר ליה. להאי טעמ' גבי נשאת לא' ולא. הוו להו בנים ולב' ולא הוו לה בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה דמקח טעות הוא דאיהו נסבה אדעת' דאית ליה בנים והוא הוחזק דאית לה בנים והטעתו ואמרי' התם אבעי' נשאת לד' והוו לה בנים מהו דתתבע לג' ואסיק דלא משום דאמרינן לה שתיקותיך יפה לך מדבוריך דא"ל אדעת' דהכי לא גרשתיך מתקיף לה ר"פ אי איהו שתקה אנן מי שתקינן לומר אי טענתו דהא טענה אנן לא שתקינן דנמצ' הגט בטל ובניה ממזרים ומפקינן לה מגבר' אלא אמרינן לה השת' דבריאת לומר ודאי איהו התם לא מצי מקלקלה דכיון דלא היו לה בנים והוחזקה בלא בנים גמר וגרש ואפי' הכי מפסדת כתובתה משום דא"ל השת' הוא דבריאת העקרה אפשר דהדר' דהא כיון שההי שעתא שגרשיך אכתי לא בריאת דינא הוא דלית ליך כתובה אבל גבי אילוני' ל"ל הכי דאם בריאת נמצ' למפרע שלא היתה אולונית ומדינ' אית לך ואמאי מפסדי' לה כתובה משום לעז לחוד דהא איהו לא מצי מקלקלה וכדפרישית לפי פי' רבינו נר"ו בשם אחיו החכם ר' פנחס הלוי דהכ' היינו טעמ' דמפסיד לה כתובה משום דהאי גברא בשעת גירושין לא גרש ע"ד להפסיד כתובה שהרי בשעת גירושין הא אמ' משום אילונית הוא מוציאה ומדינ' אם לא נמצאת אילונית ראוי היה לו שאינה מגורשת ואין לו ליתן לה כתיבה שהוא ע"ד כן גירשה וכדפרישית לעיל וכי אם רבנן החמירו עליו שלא להחזירה כדי שלא יהא מקלקל לה אבל להפסידו לפרוע כתובה כולי האי לא עבדי ליה כיון דאיהו עצמו בשעת גירושין:

גרש בענין שלא יפסיד כתוב' דמה נפשך אי נמצאת שאינה אילונית אשתו היא ואינו פורע כתובה דהוא ע"ד כן גרשה וכדפרישית ואם היא אילונית מדינ' לית לה כתובה אלא דרבנן החמירו עליו שלא להחזירה לתקנתה אבל להפסידו לפרוע כתובה לא כיון שהוא כשגרש גרש בלשון שנר' שאינו מגר' ע"ד להפסיד כתובה וכיון שכן הוא דמדינ' לית לה כתובה ומטעמ' דפרישנ' א"ל שתיקותיך יפה ליך מדיבורי' דאף על גב דלא מצי מקלקל לה מידי לעז מיהת לא נפקא כך פי' הרב פנחס ונכון הוא:

גמרא למימרא דר"י חייש לקלקולה ורבנן לא חיישי והא אפכא שמעינן להו פי' הא דהכא ק"ל דרישא והאי עיקר והיינו דכי מהפכינן הא דהכא ולא מפכי' ההיא ואם איתא דעיקר קושיין מההיא למה דחי' הא דהכא דלעולם הא דק"ל דחי וכדפי' לעיל בשמעתא דמפני זה תקון זמן בגטין והא דאמ' הא נמי איפוך לא הויין תרתי מקמי חדא דכולה חדא היא בצריך ס"ל כר"א וכיון דכן ליכא משום קלקול וכא"צ ס"ל כר"מ נמי דאמר דלית ביה משום קלקול ומ"ה נקיט התם טעם דפריצות אבל ה"ה דמודה ר"י היכא דאיכא משום קלקול וליכא משום פריצות כי הכא דלא יחזיר והב"ע בדלא כפליה לתנאיה ההיא דלעיל בדכפליה לתנאיה וכדפריש' לעיל לר"מ וכ"ת מאי פסקא דההיא דבכפליה לתנאיה והא דהכא בדלא כפליה לתנאיה איכא למימר דהכא דאיהי לא עבדא מידי ולא משום למה דידה קאתי לא כפיל לתנאי כדי שלא לביישה אבל בההיא דלעיל הגרושין משום ליתא דידה קאתי כפיל לתנאי כדי לביישה מתני' המוכר שדהו לעובדי כוכבים וחזר ישראל ולקחה ממנו הלוקח מביא בכורים מפני תקון העולם זו היא גר"ח דגריס וחזר ישראל ולקחה ממנו ופי' דאם חזר ישראל ולקחה מעובדי כוכבים אע"פ שבכרה ביד עובדי כוכבי' הלוקח מביא ביכורים אבל היכא דלא ביכרה ביד עובדי כוכבים פשיטא דלוקח מביא בכורים ולאו מפני תקון אלא מן הדין אלא ש"מ כדפרישת ולא גריס לוקח