ריטב”א על גיטין מג

והכי מוכח מדאמרינן בסמוך דרשבג"א אין העבד כותב אלא המשחרר כותב ואי באפותיקי סתם למה לי למשחרר דלכתוב השת' הא כתיב וקאי דהא משתעבד לוה כלהו נכסי אלא ש"מ דבאפותיקי מפורש עסקינן וכדפי':

כדרב' דאמר רבה הקדש חמץ ושחרור מפקיעי' מידי שעבוד כגון קדשי מזבח או אפי' קונמות דהא אמרי' התם דקונמות קדושת הגוף נינהו וכעין ההו' אצטל' ופרסוה אמיתנ' אבל הקדש אחר לה:

דף מא במאי קמפלגי במזיק שעבודו של חבירו קמפלגי דמר סבר חיוב דהיינו רשב"ג והיינו דקאמר דמשחרר כותב ומר סבר פטור לפי' אינו כותב אלא העבד והעבד כותב לו כיון דצריך לרבו ו שני דלעבד לו גט חירות:

אלא מפני תקון העולם שהרי יצא לו שם ב"ח כופין את רבו א' נראה דב דאפילו עולא סבר דמתני' באפותיקי מפו' דאי משום אפותיקי סתם לא חיישי' דלא אמרינן דיצא עליו שם ב"ח אם שחררו זה שמשועבד לו באפותיקי מפו' איכא למיחש בהיזק שאינו ניכר קמפלגי היזק שאינו ניכר הוא כל זמן שיכול לומר הרי שלך לפניך כי הכא וכדאמ' נמי גבי מטמ' טהרותיו של חבירו והטהרו' הרי הן כדמעקרא תתרגם שמעתתא דא"ל לא ותא לך פרעון אלא מזו ואבוה דשמואל כשאמר יהא לך פרעון מזו והיינו באפותיקי סתם ול"פ דל"ל דאמי שפיר נאה אמר מילי דשפירן ואבוה דשמואל דלא שפי' והיינו דמשמע לן דבאפותיקי סתם קאמר משום דעדיף למתלי שבושא דאמי שפיר נאה מאבוה דשמואל משום דחשיב ליה אבוה דשמואל ותלתא דיני נינהו אפותיקי סתם ואפותיקי מפו' ומשכנתא אפותיקי מפו' דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו ובין עדית ובין בנונית לא גבי אלא מינה וכן אידך לא יכול לדחותו לקרקע אחר ואם שטפה נהר הפסיד חובו אחריותו אלא עלה ואם מכרו אינה מכורה ממכר לעולם אלא לשעה ולקמן נאריך בזה בס"ד ואפותי' סתם דא"ל יהא לך פרעון מזה ואחריותו על כל נכסיו ואם שטפו נהר יגבה חובו משאר נכסיו ומי' אפילו לא שטפה נהר יכול לגבות מקרקע אחר כדין ואם הוא עדית ורצה לגבות ממנו אין לו רשות לב"ח לדחותו שקרקע אחר ומשכנת' הוא דאכיל פי' ואפילו לא א"ל בפי' שיהא פרעון אלא שמשכנו בידו לאכול פי' עד שתפדה הסכימו רבוותא דדינא כאפותיקי סתם וגבי מנה אם ירצה או מקרקע אחר כדינא ועדיף מאפותיקי סתם דאם מכרה בתו' הזמן שאוכל פי' אינה מכורה כלל ואפי' לשעה והכי מוכח בכתובות בפרק אעפ"י:

תניא אידך דעושה שדהו אפותיקי לב"ח ולכתוב' אשה גובי' משאר נכסי' פי' באפותיקי סתם קמיירי כיון דאמר דגובה משאר נכסי' דכל אחריותו אינה על אותו שדה וכדפרי' ובמכרה עסקי' מדקתני באשה דאינה גובה משאר נכסי' לפי שאין דרכה של אשה לחזר ואי שטפה נהר ע"כ יש לה לחזר אלא ש"מ דבמכרה עסקי' ות"ק ס' דבמכירה בין גבי ב"ח בין גבי אשה ואם הניח לו נכסים אחרים יכול לומר לו הנחתי לך מקום ואי לא טריף ליה ב"ח בחוביה ורשב"ג ס' דגבי אשה אינה מכורה ונראה דאינה מכורה כלל אמר טפי לשעה והכי דייק לישנא דאין דרכה של אשה לחזר על ב"ד ואם מכורה לשעה הא יש לה לחזר אלא ש כדפרישי' והכי מוכח בירושלמי ומייתי' לה לקמן בשמעתי' דאליבא דרשב"ג המכר בטל מיד ואינה מכורה אפי' לשעה וכ"נ בתוספת' ובתוס' נמי גרסי' בההיא התם דבמכרה עסקי' דגרסי' התם דעושה שדהו אפותיקי לב"ח ולכתובת אשה ומכרה גובה משאר נכסים רשב"א אומר העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובת' ומכרה ידה על העליונה היינו לומר שאם תרצה לגבות אפילו מאפותיקי שלה יכולה לבטל המקח מיד ומטעמא דאמר רבא דאין הרבה של אשה לחזר על ב"ד והיינו דוקא באשה אבל בב"ח אפי' רשב"ג מודה דאפילו מכרה מכורה וכדמשמע הכא ומיהו בירושלמי איפלגו בה בההיא דמס' שביעית בפרק השביעית משמטת דגרסי' התם המשעבד שדה לחברו והלך ומכרה ר' אחא אומר מכורה לשעה ר"י אומר אינה מכורה לשעה חילא דד"י מן הדא שור מצוי להבריח שדה אינה מצווה להבריח הגע עצמך שהיתה לבעלי הזרוע פי' חלא דר' דוסא דאמר אינה מכורה מן הדא שר מצוי להבריח כלומר מה טעם תאמר דמכורה משום דשור כלומר דמטלט' הוא שעשויין להבריח אבל קרקע אינו מצוי להבריח וכשיבא לגבות ומצאנו זה אינו דפעמים דשדה נמי עשוי להבריח וכגון שהיתה מכורה לבעלי הזרוע דאם יבא לגבות חובו לא יוכל להוציאה מודה אר"י עשויין בעלי זרוע פי' ר' יודן בא לפ' טעמא דר"א דאמר דמכורה משום דס' דקרקע אינו עשוי להבריח שאינו דומה למטלט' ואפילו כשמכרה לבעלי זרוע נמי משום דעשויין כ"ז ליפול:

תני הכותב שדהו לכתובה ולב"ח בחובו מכרה הרי זה מכורה והלוקח יחוש לעצמו דמתני' כשאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו הנה שם מפו' טפי דבאפותיקי מפו' פליגי ומיהו קיימא לן כר''א דאמר דמכורה לשעה דהא אין לך אפותיקי מפו' טפי משום שאינו גובה אלא מגופו ואמ' בב''ק בפ' המניח דאם מכרו מכור ליבם ומיהו גבי נכסי יבם אמרינן שאם מכרה לא עשה ולא כלום ונר' דטעמא דכיון שכתובתה על נכסי בעלה הא' עשאו בנכסי צ"ב שהיא מכנסת לו דעשאוה כאלו גבתה כתובתה מאותן הנכסים וחזרה והכניסתן ליבם דנצ"ב ודאו המכר בטל מיד ואצ"ל בנכסי מלוג שהם שלה לגמרי דהמכר בטל ואע"ג דאמר התם דהבעל יכול למכור הפי' היינו דוק' לפי' דממול' אסתלק לוקח מגופ' דארע' כשיסתלק זכות הבעל דלית ליה טענה למסרב בגופ' דארע' אבל למכור צניף הקרקע לא והמכר בטל מיד וה"ה בצ"ב דהמכר בטל מיד והכי מוכח התם ביבמות דפליגי ר"א ור"י דהיא אומ' כלו אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן דר"א אמר הדין עמו ורב יהודה אמר הדין עמה תניא כוותיה דר"א עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש ולא לאשה אלמא דשלו הן וכיון שכן הדין עמו תניא כוותיה דר"ז המכנס' שום לבעלה אם רצה למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה כלומר כשלקח מהאיש וחזר ולקח מהאשה דקי"ל דהמקח בטל ורבות' אשמעי' דאפילו לפרנסה אמרי' דמכר בטל דהנה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר דהבעל מוציא מיד הלקוחות ולאו למי' דפליג ת"ק עלה אלא מעשה שהיה לפני רשב"ג היה ופסקי' התם דהלכתא כר"י דאמר הדין עמה אלמא דהכי הוא דהמכר בטל לאלתר ואע"ג דתני' כוותיה דר"א ההיא לא מפק' מדר"י דר"י נמי מודה בה משום דשחרור מפקיע מידי שעבוד ויוצאין בשן ועין לאיש משום דלכ"ע הדין עמו כאלו הם שלו והרי קבלם על עצמו אלא דר"י אמר דמשום שבח בית אבוה הדין עמה ליטול כליה וכיון דמדינ' שלו הם אפי' ר"י מודה בה משום דשחרור מפקיעי' וכדפרי' וכדאמ' התם במסקנ' בההי' אצטלא דמיתנ' דעוו' והיא אתתא לגברא ופרסוא אמיתנא ואמרינן דקניא מיתנא ואפילו אליב' דר"י וכדרב' דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד הרי עדנו דבנצ"ב דמקח מיד ואפי' במטלט' והכי מוכח בירושלמי ובאות' ג' שדות אמרי' בהדיא התם דמקחו בטל היכא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה ואותן ג' שדות היו אחר שכתב לה כתו' שהוא מוסיף לה מדיליה ונותנן לה מ"ג שמא תבא לגבות כתובתה תטלנו במקום מ"מ ונותנו לה במתנה גמורה שלה יהא יכול לסלקה בזוזי אלא שלא יהיה בשביל ק' מאתים וא' שהכניס לה שו' משלו פי' היא הכניסה לו ממון נדוניא ושמן הבעל עליו ויחד לה כנגדן שדה א' שלו וקבל אחריות השדה עליו וכל אלו דין נצ"ב עליהם ומכרן בטל כאלו הכניסתן היא לגמרי משלה הדין עמה משום שבח בית אביה ואעפ"י שלא הוחזקו בפני משפחה שלה ואפשר דרבה בר רב הונא דא"ל התם כר"י ס"ל, כר"י דהדין עמה אבל לר"א דאמר דהדין עמו דאפילו באותן ג' סבר דמכורין הם לשמה ובירושלמי דיבמות א' אלמנה לכ"ב איפלגו בהדיא בצ"ב אם מכורין לשעה אם לא דגרסי' התם ריב"א אמר בעבדי צ"ב פליגי רי"א מכרן אין מכורין א"ל ר"א אוכלין בתרומ' ואת אמרת אין מכורין מ"ה פליגי כשמכרן לשעה אבל מכרן לעולם ה"ה אינן מכורין אומן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה כתובה ולב"ח בחובו מכרו הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשבג"א בכתובה אינה מכורה שלא עלה ע"ד שתהא עשה מחזרת על ב"ד אמרינן אתיא הדא כרבנן ור"י כרשב"ג הרי כשמכרן לשעה אינן קיימי' אבל אם מכרן לעולם ד"ה אינן מכורין והא סבר דמכורין מן לשעה אבל לעולם אינן מכירין וכשתבא לגבות כתובתה גובה מהם דלא אמרי' דמטלט' דיתמי נינהו ולב"ח לא משתעבדי וכ"כ אינן מכירין אע"ג דמטלט' דעלמא מכורין משום דלא יהו אלא כאפותקי' וקי"ל דעשה עבדו אפותיקי למכרו ב"ח גובה מהם או דילמא במכרן לעולם פליגי דר"א דאמר מכורין סבר דלא הוי כאפותיקי אלא כשאר כל המטלטלים דעלמא ור"י סבר דאין מכורין ואמרינן נשמעיניה מן הדא מפלוגתא דרשב"ג ורבנן וההיא ודאי בלשעה פליגי ור"י ור"א נמי לשע' פליגי ואמרינן כלו' בבית מדרשא דר"י דאמר דאינן מכורין לשעה כרשב"ג ור"א כרבנן ומהא שמעינן מ"ש לעיל דרשב"ג אפי' לשעה אמר דאין מכורין וקי"ל דאמר דאפילו לשעה אינן מכורין:

שאני התם משום שבח בית אביה דע"כ לא אתי' ליה אלא דר"י כרשב"ג דמיפה כחה של אשה כרשב"ג אבל לאו למימר דבההיא כרשב"ג ס"ל והיינו כהרי"ף שהביא הירושלמי לא הביאו הכל משום דמשמע מניה לכאורה דר"י כרשב"ג ואנן קי''ל כר"י ולוה קי"ל כרשב"ג ולא הביא ממנו אלא מה שצריך לו לאשמעינן דהיכא דמכרן לעולם אין מכורין ולא אמ' רבנן דמכורין אלא כי היכא שאר נכסי' אבל היכא דליכא שאר נכסים גובה וזה ברור גמרא ושאני הכא דאיכא למפרך ואק"ל א"כ מ"ט דרבנן וי"ל דודאי כ"ע גמרי דגמרי' לה להאי ג"ש ואע"ג דהוה בה כמה פרכי ג"ש קושטא אלא דר' סברי כיון דלית לן ג"ש לגמרי גמרי' לה לכל דבר וקי"ל כרבנן אליבא דרבה דבשטר לא קנה אבל בכסף קנה והעבד של ב' שותפין אף בשטר קנה דהא לא שיר בקנינא וכן קי"ל בהמשחרר ב' עבדים בשטר א' לא קנו דומיא דאשה דאין ב' נשים מתגרשות בגט א':

ע"ב ורבנן ס' דברה תורה כלשון כו' פי' ואפי' היכא דאיכא למדרש לא דרשו הא דאמר חצי חצי פרש"י דכון דלא אמר חצי נכסי לזה והחצי האחר לאחר ל"ס משום דאיכא למימר דחצי אחד נתן לשניהם ולא נהירא חדא דאברייתא קתני כל נכסי אלמא דכל נכסי יהיב בין שניהם ועוד דדינא דקאמר לא נהיר' מי שנתן חצי נכסיו לזה ולזה ח"נ אעפ"י שלא פי' המחצית הא' מי איכא למימר דלא זכו אלא פלגי נכסי הא ודאי לא אלא דכל הנכסים זכו ור' שמואל פי' דטעמא משום דכיון דאינו בזה אחר זה אף בבת א' אינו כדאמר רבא במס' קידושין והא בזה אחר זה אינו דאם נתן המחצית לזה א' נתן המחצית האחר לב' ודאי ל"ק דהא שייר בהו ה"ה נמי דבבת א' לא קנו ואינו מחוור משום דהא משכחת לה בזה א"ז כגון שמכר מתחלה לאדם א' ואח"כ נתן המחצי' הא' לעבד ואי אמרת דטעמא משום דאיכא צד חד דאלו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו וכדכתיב' א"כ שחרר חציו ומכר חציו למה נקט דהא איכא חד בצד דלא מהני בזה אחר זה וכגון שחרר חציו מתחלה והרמב"ן פי' דטעמא כשאמר חצי חצי דלא קני מ"ה שאין עצמו בכלל ח"נ לפי שהנותן ח"נ לחברו אינו נוטל חצי בכל כאלו וכאלו דכל שדה ושדה אלא שמין את הנכסים ונוטל חציין ונוטל כחוש הלכך זה שכתב לו רבו ח"נ אין עצמו בכל אותו חצי והלכך לא עשו ולא כלום ע"כ בכולו הא לא שייר לעצמו ולגמרי נתרוקן זכותו מהם ומכל הנכסי' וזה הפי' יהיה נכון אם הדין שנתן אמת והח' ר' יצחק הלוי בן אחיו של רבי נר"ו פי' דהיינו טעמא דח"ח לא קנה משום דכשנתן לזה ח"נ ולזה ח"נ זכה בא' במחציתו ונעשה כאלו חציו עבד וחציו ב"ח ואיהו נתן נכסיו למי שחציו עבד וחציו ב"ח וצד עבד שבו אינו יכול לזכות נמנא כשנתן