ריטב”א על גיטין מ

וכדכתי' ומי' י"מ לפי האי גרס' דהק' לשם עבד ישתעבד לרבו כ' דהא קנאו משבאי ולשם ב"ח ישתעבד לרבו א' משום דחזקיה והשתא לפי פי' זה מקשה שפי' לקמן מרשב"ג לר' יומי' הפי' הזה אינו מחוור כל הצורך דהיכי אפשר לומר דלשם עבד ישתעבד לרבו ב' ולשם ב"ח ישתעבד לא' ואפשר דהא ל"ק דלרבו ב' דינא דלשתעבד ליה דאיהו קנאו אבל כשפדאו לשם ב"ח כיון דאיהו לא בעי משו' הוצרכו לומר דליהוי לרבו א' ומי' אכתי קשיא דחזקיה דכיון דידע דלשום עבד ישתעבד לרבו ב' יפיל עצמו לגייסות כדי שיציל עצמו מידי אדונים קשים ואפי' תימא דאיהו לא ידע אי רבו ב קשה מאי אכתי איכא למיחש להכי משום תמות נפשי עם פלשתים לעי הגירס' הנכונה וכן גריס רש"י והריף בין כך ובין כך ישתעבד לרבו א' ולאו מדינא אלא משום דחזקיה והשתא ליכא למיחש שמא יפיל עצמו לגייסות כיון דידע דאי פרקי' ליה ישתעבד למרא קמא:

אמר לך רבא רשב"ג לא ידע מאי א"ל רבנן וה"ק אי לפני יאוש אמריתו היינו כשם כו' אי לאחר יאוש אמריתו כדחזקיה ואק"ל מ"ש דרשב"ג פי' בבריית' טע' דכשם ולא פ' טעמא דחזקיה וי"ל דרשב"ג לא הוו לפ' כי היכי דרבנן לא מפרשי טעמא אלא משום דטעמא דרשב"ג משום תקנתא הוא ואפ"ה פליגי רבנן עליה דטעמייהו משום תקנתא אצטריך לפ' מ"ט לא מודה לתקנתייהו כיון דאיהו נמי משום תקנתם והיינו דאייתו בברייתא טעם דכשם כו' ולא אייתי' טעם דחזקיה מפי רבינו נר"ו ונכון הוא:

שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו וכדר"ל ואפשר לפרש דאביי נמי הכי ס"ל דלא פליג עם רבא בהא ומודה דלאחר יאוש קני ליה שבאי ומדר"ל דדוחק הוא לומר דאביי לית ליה דר"ל דוישב ממנו שבי אלא דודאי מאוקמתא דרבה משום דלא סבר דרשב"ג ליתא דכי הא דבין כך וב"כ ישתעבד לרבו א' דל"ל תקנתא דחזקיה אבל ודאי מודה הוא דלרבו ב' ישתעבד לכ"ע לאחר יאוש אי לשם עבד פרקי' ואי לשם ב"ח לא משתעב' כלל והא דאמ' לרבה דאמר לאחר יאוש רבו ב' ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מיקני ליה לאו משום דאביי ס' דשבאי לא קני ליה אלא משום דרבה א"ל בהדיא נקטה דרבה כדי לברורי מ"ל דאין יהודי קני למעשה ידיו א"נ אפשר לפ' דאביי ס' דאין יהודי לא קנו ליה לעבד בחזקה ונא לישראל דלית ליה דרשא דוישב ממנו ולגמרי פליג עם רבא לומר דלאחר יאוש דינא הוא דלא לשתעבד בו בין רבו א' בין רבו ב' דכיון דנתיאש מיניה איהו זכי בנפשיה ולקמן נאריך בס"ד ואק"ל לפום מ"ש דשבאי גופי קני ליה לאחר יאוש היכי קני ליה ולא אמר דהעבד זכה בנפשיה דהאי שבאי לא זכה בעבד אלא משום יאוש דקודם יאוש הא אמרינן דמדינא שבאי לא קני ליה דלאו שבאו קרי' ביה וכיון שכן משום יאוש נגעו בו ליזכו איהו בנפשיה דדינא הוא דאיהו קדים לזכות בנפשיה משבאי ונימא דמאן דקנו ליה משבאי לאו כלום הוא ולא ישתעבד בו וי"ל דהכא אפילו את"ל דמכי מיאש מיניה זכה העבד במעשה ידיו מ"מ כיון דהעבד ביד אין יהודי הוא הדר עם אין יהודי וזכי ביה למעשה ידיו בשעה שהוא מחזיק בו דמשעה שלקחו במלחמה זכה בו העבד דכל אימת דמיאש מרי' מיניה והא דאמרינן דקני ליה למעשה ידיו ואמרי' נמי דה"ק ולא הם קונים זה מזה לגופו דמשמע דאין לאין יהודי קנין בעבר ולא בישראל אלא למעשה ידיו אבל לגופו לא זה אינו ודאי יש לאין יהודי קנין הגוף בעבד וה"ה נמי לישראל והא דאמר הכא דקני ליה למעשה ידיו דמשמע דאין להם בו קנין הגוף לאו לאפוקי אלא דלית להו קנין הגוף בישראל דיהא ידו כידו ממש ושיש להם בו אותו קנין אסור שיש לישראל בעבד דקנין זה אין לו לאין יהודי אבל ודאי קנין הגוף למעשה ידיו יש לו בקנין שיש לו לישראל בעבד עברי דלא סגי ליה במחילה והיינו דאמר בב"ק למ"ד דגזל אין יהודי אסור דעבד עברי נמי הפקעת הלואתו אלא בגזלו ממש הוא ואמרינן התם טעמא משום דעבד עברי גופו קני משמע דאפילו לאין יהודי נמי הוא קנוי ולא תימא דדוקא בכספא אבל בחזקה לא משום דההיא נמי ע"מ שנמכר לאין יהודי בדמים קמיירי אבל בחזקה דאין לאין יהודי קנין בגופו אלא למעשה ידיו לחוד זה אינו דאפילו בחזקה דהיינו חזקת מלחמה קונה אין יהודי לישראל קנין בגוף ותדע לך מדאמרי ביבמות ומייתי לה נמי בב"מ בפ' איזהו נשך דאמרי' התם א"ל רב פפא לרבא חזי מר הכי דרבי פפא בר אבא דיהבי זוזי אאינשי ומשתעבד בהו טפי א''ל השתא ולא א"ל לא מלתא אמר ר"ש מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכה מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגה ואמרינן התם ביבמות דלכי נפקא צריכי מנייהו גיטא דאוריתא וכו' משמע דבמלך אית בהו קנין הגוף ולא נפקו במחילה אלא בשטר והא התם המלך לא קנאם בדמים אלא זכה בהם בחזקה שהחזיק בהם מחמת מלחמה ששבה אותו מתחלה מכל הני משמע דאין יהודי יש לו בישראל קנין הגוף ואצ"ל בעבד ומש"ה נראה דההוא פי' דפי' לעיל דאביו מודה בהא ולא פלוג בהא עם רבא דאיך אפשר לומר דאביי פלוג אבל הני לפי' נראה הפי' ההוא עיקר והא דאמר דעמון ומואב טיהרו בסיחון אע"ג דקרקע אינה נגזלת חזקת מלחמת שאני וחזקה גמורה היא וישראל שלקחוהו מסיחון זכו ביה דסיחון שנאה קנין גמור בחזקה שהחזיק בה ע"י מלחמה והא דאמרינן אשכחן אין יהודי אין יהודי ישראל מנ"ל ישראל גמור קאמר דחזקה מנ"ל דאין יהודי קני ליה דומיא דאין יהודי ישראל קונה דהוי ישראל ממש ומוכח לה מדכתיב וישב ממנו שבי ובשמעתי' לא סברי לה כמ"ד שפחה היתה ומרישראל קונה כ"ש לעבד אבל רש"י פי' דהכא עבד קמבעי' לן ועבד קפשיט האי קרא וקרי ליה משום דהוא חייב במצוות כאשה ולאפוקי אין יהודי וא"כ נזכה וכדפי' דהא אשכחן דאין יהודי קונה ישראל קנין הגוף ואפי' בחזקה כי האי וכדפי' לעיל:

דל"ה ע"א עבד שברח חבית האסורין יצא לחי' פירוש משום דמסתמ' אייאש מריה מניה ואיהו זכי בנפשיה וכיון דפקע זכותיה דמריה לענין מעשה ידיו כופין את רבו לכתוב לו גט שחרור טע' מאי משום דחזקיה בורח שאני פי' לאחר יאוש לשם ב"ח אמאי אמר דישתעבד בו רבו א' משום דחזקיה כדי שלא יפיל עצמו לגייסות כיון שזה ברח מן הגייסות אגלאי מלתא למפרע דבהאי גברא ליכא ולמימר ולגמר מז' דאטו איהו ברח מנייהו ומסר נפשיה לקטלא כדי שיצא מרשות האין יהודי ודאי לא הוה מפיל נעשיה לגייסות וכיון דכן ראוי להעמידו על הדין לומר דיצא לחי' א"נ איכא לפ' בורח שאני ודאי משום דבורח ליכא למגזר שישתעבד לרבו א' דליכא למיחש דיפיל עצמו לגייסות ע"ד לברוח דהשתא אם בורח מסר נפשיה לקטלא אפולי מפיל מתחלה ע"ד הכי בשלמא ע"ד שיפדוהו לב"ח מפיל נפשיה לגייסות משום דאשתכח מאן דפריק ליה ומ"ה ראוי לגזור ולומר דישתעבד לרבו א' אבל כדי לברוח לא מפיל נפשיה וליכא למגזר ביה דלשתעבד לרבו א' אלא דליפוק לחירות כדינו וזה נכון:

אנהו סבור לפני יאוש הוה מכאן נר' דפרקי' כאביי ס"ל ומ"ה מחלק בלפני יאוש בין רשב"ג לרבנן והיינו דאמ' אנן כרשב"ג ס"ל את אומר כרבנן ס"ל אנן לשום אמהתא פרקנוה ניהלה דאי ס"ל כרב' הא פריש' לעיל דאליבא דרבא לפני יאוש ליכא חלוק בין רשב"ג לרבנן דכלהו אית להו דישתעבד לרבו א' וכדפרי' לעי' אלא אינהו ודאי כאביי ס"ל ומשום דס"ל דלפני יאוש הוא דשלחו ליה הכי הא אי הוו סברי דלאחר יאוש הוה לא הוו שלחי ליה דלשתעבד ביה וכ"ת אמאי לא לפום ההוא פי' דפי' לעיל דאביי לא פליג עם רבא בלאחר יאוש ומודה הוא נמי דהיכא דלשום עבד פרקי' דינא הוא דלשתעבדי לרבו ב' וה"נ הא פדאוה אינהו ומן הדין וכיון שכן שמואל אמאי לא אשתעבד בה אע"ג דלאחר הוא לא הוו שלחי דלשתעבד בה בשלמא לאידך פי' דפי' דאביי פליג עם רבה אפי' בהא משום דסבר דשבאי לא קני ליה א"ש אלא לההוא פירוש קשיא ונראה לומר דאנהו כי פרקוה לשום אמהותא לאו אדעתא דידהו אה"נ דהוה יכול שמואל לאשתעבודי בה ואנהו נמי אפילו הוו ידעי באחר יאוש הוא הוה שלחו ליה דלשתעבד בה אלא כי פרקוה אדעתא דשמואל פרקו' כלומ' אדעתא דזכותא דשמואל פרקוה והכי דייק לישנ' דפרקוה ניהלך וכיון דאח' יאוש הוו פקע זכותא דשמואל מינה כיון דכן זכתה איהי בנפשה והיינו טע' דלא ישתעבד בה כך פי' רבי' נר"ו ונכון הוא ולפי פי' אפשר לומר דשמואל ס"ל כרבה ושטה זו קבלתיה מפי רבי' נר"ו והיא נכונה אעפ"י שהוא כתבה בחידושיו בענין אחר ולענין פסק הלכה כתב הרי"ף משמ' דגאון דהלכת' כרבנן אליב' דרבה דרבים נינהו ויחי' ורבים הלכה כרבי' והראב"ד השי' עליו אדרב' כרשב"ג מסתבר דהא חזקיה מפ' טעמיה משמע דס"ל הכי ועוד דהא לקמן. מק' מדר"י אר"י ולא פריק אמוראי נינהו ואליבא דר"י משמע דהכא דהוא פסק' דוקא הוא ועוד דהני דפריקו אמר דמר שמואל כרשב"ג ס"ל ובירוש' נמי פסקו הלכה כרשב"ג והרמב"ן כתב דכהרי"ף משתבר דהא דחזקיה אינה ראיה מפני אמ' קאמ' וליה לא ס"ל ואע"ג דנקיט ליה בלשון רבים לאו למימרא דרבנן ס"ל הכי ואשכחן כיוצא בזה בתלמו' והא דלא פרקי אמוראי נינהו הא ל"ק דההוא תירוץ דחוק הוא ובכל מקו' דאפש' לתרוצי בלאו הכי לא תריץ הכי ומהני דפרקי אמתא דמר שמואל נמי ליכא ראיה חדא דלא ידעי' אי הוה כדאי לסמוך עליהם ועוד דאינהו ודאי כאביי ס"ל וכדפרי' לעיל וכיון דכאביי ס"ל אית להו טענה למפסק כרשב"ג משו' דאליבא דאביי טעמא דרבנן משום תקנתא ורשב"ג משו' דינ' וכיון דדינא עדיפא ומשום האי טעמא נמי פסקו בירושלמי כרשב"ג משום דהירוש' אזיל בשיטתיה דאביי ולטעמיה דאביי מסתבר למפסק כרבנן נקטי' וכמ"ש הרי"ף משמיה דגאון זו הוא דעת הרמב"ן:

ן:

והא אמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות דוקא מפקיר משום דבהפק' מסתלק זכותיה מניה אבל במחילה לא סגי ליה ואפילו לענין מעשה ידיו דהא אפילו בע"ע דאין גופו קנוי ולא תימא דכי אמרינן דלא מהני ליה מחילה היינו לענין קנין אסור שבו דההוא לא פקע אלא בשטר אבל לענין מעשה ידיו מהני מחילה משום דה"ל כחזרת משכון שהרי הוא עצמו שחזר המשכון מוחזר מאליו וכדמשמע התם מדר"י בר יהודה דאמר גבי אמה העבריה דמעות הראשונות לקדושין ניתנו אפ"ה מקודשת משום דהוי כמלוה שיש משכון עליה והא התם דמתקדשת היא במחילה בעלמא דמחיל לה אותה מלוה שיש לו עליה אלמ' דמחילה מהני לענין מעשה ידיו דזה אינו אלא אליבא דמ"ד מעות הראשונות לאו לקדושין ניתנו אבל לדידן דאית לך דמעות הא לקדושין נתנו ודאי לא מהני ליה במחילה ואפי' לענין מעשה ידיו כי היכי דלא מהני מחילה למלוה שיש עליה משכון דלא חשיב לן מחילה זו כחזרת המשכון ותדע לך מההיא דיבמות דמייתי' לעיל דאמרי דצריכי גיטא דחירות ואמאי דהא אין יהודי ודאי אין לו אותו קנין אסור וכיון דכן אין גופו קנוי להם אלא למעשה ידיהן והנה ר' אבא בר פפא כיון דמכח אין יהודי קאתו אין להם עליהם נמי אלא קנין הגוף למעשה ידיהם ואי סגי במחילה אמאי אמר דצריכי גיטא דחירותא אלא ש"מ דלדידן לא מהני מחילה כלל ואפילו למעשה ידיהם וכ"נ מההיא דבב"ק דלא קני ליה הפקעת הלואתו אלא גזלו ואם אית' דמחילה סגי ודאי הפקעת הלואתו הוי ויש לדחות על זה דאי משום הא לא אירייא דכיון דה"ל כמלוה שיש עליה משכון אפילו קאמר דבמחילה סגי ליה הכא משום דה"ל כחזרת משכון ואיהו זכי בגופו מיהו שחזר קרי ליה גזלו דהרי הוא כאלו גוזל ממנו המשכון שבידו כיון דגופו קנוי לו להכי ואע"פ שיש לדחות לזו כבר חמא ליה מ"מ מההיא גיטא דחייש איכא ראיה דלא סגי ליה במחילה וכדכתיבנא וכיון דלע"ע לא מהני