ריטב”א על גיטין לד

חפץ קודם דיהיב לה גיטא מ"מ הגט יבא לידה קודם שיגיע החפץ ליד השליח הא' והבעל הקפיד בזה מפני שאינו רוצה שיהא פקדונו ביד אחר אלא ביד שליח הא' ור"ל מכשיר בשלוחי' שהוא סבר כזה אינו עכיב בגט אלא שאינו רוצה שיהא פקדונו ביד אחר וכ"ש בו שהרי עכשיו לא יהא פקדונו ביד אחר והא דמפלגי הכא בין שקיל חפצה להב גיטא או הב גיטא ולשקול חפצה ובכתובות אמרינן דל"ש אמר ליה הב זוזי ושקיל שטרא בין שקול שטרא והב זוזי דיכילנא למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי שאני התם משום דזוזי תלוי בשטר' ולא פרע אינש בלא שטר' אבל הכא זה אינו תלוי בזה החפץ בגט והגט בחפץ והיינו דרשב"ל מכשיר אפי' בשקיל חפצה והב גיטא והתם ודאי מודה דלתקוני שדריה:

ע"ב שליח דשליח משוי שליח או לא ופשיט ליה דמשוי שלוח ובב"ד ושליח האחרון אומר שליח ב"ד אני וכן אמרינן דמשוי שליח דוקא בחלה דומיא דראשון דע"כ לא איבעיי' לן אלא אי משוי שליח בלל אבל כי משוי ל"ל דיה' עדיף משליח ראשון דלא שוי שליח אלא בחלה וכ"כ הרי"ף ז"ל:

אמר רבא שליח בא"י עושה כמה שליחות פי' דחלה שליח הא' וכדפרי' ולא בא לאשמעי' אלא דשליח גופיה משוי ליה וא"כ ב"ד כיון שאצ"ל ב"ג וב"נ דע"כ לא בעי ב"ד אלא משום דצ"ל ב"נ וב"נ וצריך ב"ד דלימא הכי כדיניהם ובשאר שלוחים נמי צריך ב"ד אעפ"י ששליח השני אינו אומר כלום כדי שיוכל לומר ששליח ב"ד הוא ובכי הא סגי ליה כאלו אמר התם בשעת נתינת הגט ב"נ ו"נ:

אמרו ליה מסור מילך קמן דידן פי' העיד בפנינו שבפניך נחתם ונכתב וכי אתי אבא בר מניומי בת דיניה אהבינהו ניהלה א"ל רב ספר' והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא תימא מאי קאמר אטו אינו שליח שיתן הגט ביד אבא בר מניומי וממה שהוא שליח אמאי לא יעשה שליח כי היכי דעביד שליח בהולכת הגט לפי פי' החכם ר' פנחס הלוי בן אחיו של רבינו נר"ו דהיכי סא מקשי להו האיך יאמר בפניהם שבפניו נחתם דאלמ' דבהכי סגי והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא ולא האמינו רבנן בשנים אלא לשליח הניתן בגרושין אבל לשליח שלא ניתן הרי הוא כאדם א' ולא מהימן ואפי' אשכחי' נמי לאבא בר מניומי לא הוה מהימן דהא שליח שלא ניתן לגרושין היה ולא דמי לההוא דאמרינן לעיל הוי שליח להולכה עד דמטי להתם וכי מטית להתם אימה סמי ב"ד ב"נ וב"נ ולישוו אינהו שליח דכיון דאיהי משוו להו וב"ד שלוחי לשוויי שליח כשליח שניתן לגרושין דמי:

וליחוש שמא פייס כלומר וביטל השליחות כיון דלא גמר לגרש דהא א"ל דלא לותבי' ניהלה אלא עד ל' יומין והא דאמרינן וליחוש שמא יבא שמא מחיל על האי קאמר תנאי דכיון דתנאי זה להנאתה הוא יכול למחול וכבר הארכתי לעיל ע"ז בפ' המביא תניין בע"ה כו' כי משוו ב"ד שליח בפניו או שלא בפניו כלומר בפניו ראשון או שלא בפניו ואסיק' דבין בפניו ובין שלא בפניו:

דף לא ע"א אמר שמואל לא שמא מתיא פי' משום דאין טענין טענות אונס בגיטין והכי קי"ל והכי מוכח בפ"ק דכתובות ומי' בממון טוענין טענת אונס ואומר רבינו דדוקא כשנתקיים התנאי מתוך האונס כגון האומר לחבירו שדי נתונה לך מעכשיו אם לא אבא מכאן ועד ל' יום ונתקיים התנאי שנאנס ולא בא בכי הא טוענין טענת אונס ומתנתו אינה מתנה אבל היכא שנתבטל התנאי מתוך האונס כגון שא"ל שדי נתונה לך מעכשו אם לא. אבא מכאן ועד ל' יום ונתבטל התנאי מתוך האונס שנאנס ובא בזה אין מתנתו מתנה וטוענים טענת אונס דמ"מ הרי בא ולא נתקיים התנאי וראיה לזה אצטליו ונתינה בע"כ ולמ"ד דלא שמה מתנה וכדמוכח לקמן בפ' מי שאחזו ובשמעתה קמייתא נאריך בזה בס"ד אמר רב יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איספייא פי' ואע"פ שאין לו הוי גט דאין טוענין טענת אונס בגטין ולאידך לישנא תרקבא דדינרי איבעי ליה למתנה לה הא אין לו אלא הא פייסה כלומר דמה שבידו לפייס ולא פייסה וכיון ושכן אינו גט ואנוס הוא וטוענין טענת אונס בגטין ומי' לא קי"ל הכי וכדפרי' וכתב הרמב"ן דמהא שמעי' דבממון טוענין טענת אונס מאן דמקבל עליה ל חבריה לפיוסי לפ' שיעשה כך וכך ויקנוס עצמו בזה במנה או במאתי' והלך ופייסו ולא אפייס פטור דהא פייסיה במה שיכול לפייס ודוקא דאמר האיש לישנא אבל אי מחויב עצמו במעכשו שיתן לו ר' אם פ' לא עשה כך וכך ואינו עושה דבר פשוט הוא שהוא חיוב ואינו דומה למ"ש:

מתני' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפרי' עליהן מחלקן פי' בירוש' דוקא במלוהו עכשיו ומשום תקנת הכהן או לוי שימצא מי שילוהו אבל אם הלוהו כבר לא דהא ודאי אינו מן הדין אלא משום תקנת דלמ"ד בגמ' דמדברי כהונה ולויה עסקי' מ"מ אינם זוכים בפי' מן הדין אלא דרבנן עשאום כזוכים ומשום תקנת ואפילו לשמואל דמוקי לה במזכה להן ע"י אחר אינה תקנה שעשאוהו זוכה אפילו בצווח לבסוף שישמע שזיכהו לו ע"י פ' מש"כ בעלמא כשמוכין לאחר אם אינו רוצה לזכות אינו זוכה אבל כאן כיון שקבל מתחלה ונתרצה בכך זוכה הוא בע"כ ואינו יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שיזכה לי ע"י אחר א"נ דמדינא הוא כיון שיזכה לו ע"י אחר אחר אינו בדין שאותו אחר יחזירם לו משום מקנה אמ' שיהא יכול להחזירם לו אבל קודם לכן אמרי' בגמרא דכהן יכול לחזור בו ודוקא כשיחזי' לו מעותיו אבל אם לא יחזיר לו מעותיו לא ואע"פי שלא הפרישן ולא זכה אדם בעבורו אינו יכול לומר איני רוצה שיזכה אדם בעבורי דע"כ זוכה בו כיון שקבל מתחלה בהכי אח"כ מחזיר לו מעותיו:

מת צריך ליטול רשות מן היורשים פי' דבאיהו גופיה סמכי' דלא הדר ביה וקאים בהימנותיה אבל ביורשים לא ואי הדרי בהו יורשים אובד ישראל מעותיו אבל אם איהו גופיה חזר בו לא אבד וכדפרי' והא דאמרי' דמת צריך ליטול רשות מן היורשים פי' בירושלמי דדוק' בכהן ולוי שהם זוכין במתנה מכח אביהן וכירוש' דמי אבל לו לא דעני אינו זוכה במתנות עניים מכח אביו אלא מחמת שהוא עני וכך אמרו שם אין עני נחלק ואם הלוויין בפני ב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשי' ואפילו לעני מהני וכדאמרי' בגמרא גמרא ופסק עמו בשעת הזול פשי' פי' דלא משמע להו דמשום סיפא קאמר דא"כ הכי הול"ל ולא פסק עמהם בשעת הזול אין בו משום רבית ומש"ה משמע להו דתרי מילי נינהו ואין בו משום רבית מאי טעמא דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משו' רבי' ומהא שמעי' דהלואו' מותרו' דכיון דאילו מפסידין תפסד הדבר לבעל הפקדון מותר וכזבני הוא ואין שביעי משמטתו ולא קרי ביה לא יגוש שהרי אם ורצה כהן שלא לחזור בו לעולם לא יבא החוב לידי נגישה שהרי הפי' בידו הם ואם נשתדפו שדותיו הרי אין חייב לו כלום ואיבד את מעותיו שע"ד כן הלוה לו אמר רב פפא ל"א אלא ב"ה בי אבל כהן מה שמפרש''י בזה אינו מחוור והנכון מה שפירש הראב"ד שפי' כי (הטעם משום דכך התנה מתחלה עמו שאם פי' בשדהו שלא יחזור לו כלום וזה כעין מתנה היא וכיון שזכה הלה היאך יכול לחזור בו אבל כהן בב"ה אם בא לחזור חוזר שהרי ב"ה אע"פ שנתן מעות מ"מ לא משך פי' ותנן נתן לו מעות ולא משך ממנו פי' יכול לחזור בו ואף על גב דהתם שניהם יכולים לחזור בהם הא פרישנ' הכא דבהא אינו יכול לחזור בו וההי' לא מייתי'. לדמותה להא לגמרי אלא לגמר דכהן יכול לחזור בו שהוא כמוכר גמור וב"ה לאחר עדיין במקחו שהרי לא ראו פי' מעולם:

ק) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט דכהן דבב"ד הוא אלימא מלתא דב"ד ואפי' נטילת רשות לא בעי דהא אפי' בעני מהני ובעני הא פרישנא במתני' דלא מהני נטילת רשות וכדפרי' בירושלמי ואמר טעמא משום דאין עני נחלק ורבנן תקנו הכי משום דמסתמ' ניחא להו לעניים כדי שימצאו מי שילוה אותם ודוקא בב"ד אבל שלא בב"ד לא ומיהו אפילו בב"ד אם רצה לחזור בו נראה שיכול לחזור בו כיון דלא מפסיד מעותיו אבל ביורשים דיפסיד מעותיו אינן יכולין לחזור בהן ואפילו אם רצו להחזיר לו מעותיו שאין יכולין לחזור בהן דכיון דמן הדין אם באו לחזור אינו יכול לכופן להחזיר לו מעותיו אף הוא אינו בדין שיהא חוזר בו אם כשירצו להחזיר לו מעתיו. ע"כ אמר ר"י שירשו קרקעות ולא שירשו כספים פירוש דאלו מהני נטילת דידהו שאלו מדינא חייבין הם לפרעו כיון שירש קרקעות ולא קרקע מאביהם אף ע"פ שחוזרין בהם שהוא כשהלום ולא הלום ע"ד שיאבד מעותיו אא"כ נשתדפו שדותיו אבל לא ע"ד שאם יורשים חוזרים בהם ויש לו קרקעות שלא יגבה חובו מקרקעות וכיון דאית להו למפרע מדינא נטילת רשות דידהו מדינא אבל אי לא ירשו קרקעות דמן הדין אין חייבים לפרעו דמטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדו נטילת רשות דידהו לא מהני ואבד מעותיו ואסוק' דאפילו הניח מלא מחט גובה מלא קרדום דכיון שראוי לחזור ולגבותו כמעשה דקטינא דאביי לא ה"ל אבוה והשתא גובה כל חובו וכן היא מפורש בירושלמי בתוספתא כור מעשר יש לי בידך הילך דמיו:

אין חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר משום דכיון דלא משך יכול הלוי לחזור בו ואע"פ שהוא ברשותו של ישראל דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת המעות זה לשון רש"י ואינו מחוור דאטו היכי איכא למיחש דאיהו עשאן תרומת מעשר והאיך יכול הוא לעשותן תרומת מעשר אחר של א זכה בפי' דהא זכייה דמכרי באונס ולויה אינה אלא מדרבנן ומשום תקנה וכדפרשי' לעיל אלא הנכון דהכא מיירי כשזכה בפי' הלוי כגון שהפרישן וא"ל תזכה לך חצרי ואחר זמן א"ל הולך דמי' דזכה לי חצרי חוששין שמא קודם שקבל המעות עשאן תרומת מעשר ופריך אטו ברשיעי עסקינן דשקלו דמי בדבר שכבר עשו אותו תרומת מעשר דעביד הני תרתי דשקיל דמי ועביד להו תרומת מעשר שהיא במיתה לזרים ולהחזיקו ביד ישראל כחולין:

כור מעשר לאביך בידי והילך דמיו חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר כו' והכא אגב דנקיט לה הכא וה"ה בלאו הכי דבן לוי גופיה אית ליה למיחש להכי כיון דקיץ שמא עשאו אביו תרומ' מעשר שהלוי היה יודע כן בחייו וכיון שכן איכא למיחש דמה לי ישראל ומה לי בן לוי כולן אסורין בתרומה וכ"ת היכי חיישינן להכי מסתמא דא"כ דאומר ממש לא חיישינן וכדאמרינן במס' סנהדרין ישראל שראה אביו שהטמין מעות בשירה תיבה ומגדל וא"ל כך וכך של מעשר שני הם אם כמוסר דבריו קיימים אם כמערים לאו כלום וי"ל דהא ל"ק דמערים שאני ואכתי קשיא דביבמות אמרו הניח לו אביו כבש פרה וכתיב עליהם קרבן אין חוששין וי"ל דהכא שאני דכיון שאין דרך לשהות פי' ביד חבירו והוא עשהן שמא עשאן תרומת מעשר ודבר הרגיל נמי שאדם עושה ממקצת פי' תרומה מאלו על אלו ולפיכך חיישינן אבל התם לא חיישינן וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוסף ואק"ל ומאי קושיא דאה"כ דתרומת מעשר לא בעיא מוסף מדאוריית' ולא מדרבנן וכמוכח במס' בכורים פ"ב דתנן התם תרומת מעשר שוה לבכורים בשני דרכים ולתרומה בשני דרכים נטילת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורי' ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה והא התם מפו' דלא בפי מוקף ואפי' מדרבנן נמי דמתניתין דהתם לאו דינא דאורייתא קתני אלא דינא דרבנן ותדע לך מדקתני יש לה שיעור בתרומה ותרומה מדאורייתא אין לה שיעור דחטה אחת פוטרת את הכרי אלא מדרבנן קאמר אלמא דמתני' דינא דרבנן קתני וה"נ מוכח בב"מ בפ' המפקיד