ריטב”א על גיטין לה

המפקיד גבי אם אבודין הם לא יגע בהן ואע"ג דנפיק מניה מוקף בתרומת מעשר דמוהרמותם ממנו נפיק לן מוקף בספרי וההוא בתרומת מעשר כתוב הא:

פי' בירושלמי טעמא ואמר דתרומת מעשר מלמדת ואינה לומדת דאמר בירושלמי פרק ב' דתרומת מעשר למדה על חרומת גורן שהיא נוטלת מן המוקף וההיא נפלת שלא מן המוקף מכל מעשרותיכם תרימו אפי' א' ביהודא וא' בגליל דכתיבי תרי קראי חד דמשמע מהמוקף וחד דמשמע שלא מן המוקף מקמי' חד לתרומה גדולה והיינו ההיא דמוקף ומכל מעשרותיכם לתרומת מעשר דאקרי מעשר אבל תרומה גדולה לא אקרי בשה מעשר בכל דוכתא ותי' רבינו נר"ו דכי אמרינן דתרומת מעשר נטלת שלא מהמוקף היינו כשהפקיד הוא פי' ביד אחר או שהן ברשותו במקום אחר דמסתמא הוי במקום המשתמר נינהו ליכא למיחש למידי אבל הכא שהוא לא הפקידן אלא שישראל נותנן ליכא מאן דזהיר עלייהו ושמא אינו במקום המשתמר וילפינן תורם שלא המוקף והא יש נחוח שלא יתרום ובעיא מוקף והיינו ההיא דהמפקיד דאמר דאפילו הן אבודין לא יגע בהן ומפ' טעם בגמר' משום דחיישינן שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר פי' שמא עשאן תרומת מעשר על מקום אחר וחיישינן להכי משום דהוא אפקידן ומסתמא במקום המשתמר נינהו ונפקד זהיר בהו אין אבא דר"א בן גמלא היא דתניא ונחשב לכם תרומתכם בב' תרומת הכתוב מדבר לאו משום דכתיב תרומתכם דלישנא דתרומתכם לא משמע אלא חדא אלא מדכתיב כדגן מן הגורן דתלי תרומת מעשר בתרומה גדולה שהוא כדגן מן הגורן והיינו דאמר בשני תרומת הכתוב מדבר אחד תרומה גדולה וא' תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה נוטלת באומד ובמחשבה אומד לומר שא"צ מנין ותרומה בגדולה א"צ מנין דהא חטה א' פוטרות הכרי ומשום הכי תלי בהתרומת מעשר דף ל"א ע"א ומחשבה לומר שא"צ להוציא בשפתיו אלא נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר והכי אמרי' בשבועות בלשבע שצריך להוציא בשפתיו משום דהוו תרומת וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים דגבי קדשים כתיב כל נדיב לך וגבי תרומה כתיב ונחשב ואף על גב דנחשב בתרומת מעשר כתיב ותלי לה בתרומת גדולה היינו משום דקרא תלי ליה הכי אלמא דדבר פשיטא הוא בתרומה גדולה והיינו דכתיב ונחשב לכם כדגן כו' לומר זו במחשבה כדגן במחשבה וכתב רבינו נר"ו דבמחשבה ל"פ רבנן עליה כאבא אלעזר ב"ג דודאי מודו רבנן דתרומת מעשר במחשבה דכיון דתרומה במחשבה כדמוכח בההיא דשבועות וההיא לכ"ע היאך אפשר דתרו' מעשר לאו במחשבה וקרא כי כתוב בתרומת מעשר כתיב ול"ל דאף בזו מלמדת היא ואינה לומדת דבשלמא גבי מוקף כיון דכתיבי תרי קראי דסתרן אהדדי אית לן למימר הכי אבל הכא אמאי אלא ודאי ל"פ רבנן עליה בהא אבל בתוספת פי' דאפילו בהא פליגי ואמרו דאע"ג דכתיב גבי תרומת מעשר מלמדת היא ואינה לומדת וכדגמרינן גבי מוקף ואע"ג דלא ידעי מהיכא נפקא להו אינהו הוו ידעי דהכי הוא והכי קים להו ובהא דב"ה ודאי פליגי ואפשר דטעמייהו משום הוקשה גופה דמה כאן בבעלים אף כאן בבעלים ובעלים דתרומת מעשר זהו לויים ובהא דאומר נמי פליגי רבנן סברי דתרומת מעשר בעיא מנין והכי הוא מפו' במסכת י"ט בפ"ק דאמרי' התם מחשבה הא מדידה בעי ופריך אבא אלעזר בר גמלא אלמא דפשיטא ליה דלרבנן מנין דוקא בעינן והכי מוכח התם בבכורות בהדיא בפ' מעשר בהמה דאמר התם יכול היו לו ק' ונטל י' עשרה ונטל א' יהו מעושרין תלמוד לומר עשירי ואיזה עשירי ריב"י אומר מעשר ומפרש התם מאי טעמא דריב"י דסבר. כאבא אלעזר ב"ג ה"נ ומעשר קרי' רחמנא א תרומה דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ואתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן נוטל באומד ומחשבה דהא קרי תרומה ותרומת מעשר ניטלת אף מעשר בהמה נוטלת באומד ומחשבה ומדאמר התם ריב"י סבר כאבא אלעזר ב"ג ואע"ג דאפשר דהא אינה ראיה דאפשר דרבנן נמי ס"ל כאבא אלעזר ב"ג דלית ליה משום דאקרי תרומה הוי דינא כתרומת מעשר דאף אבא אלעזר ב"ג לא ס"ל הכי דאם איתא הכי הל"ל מ"ט כריב"י משום דאיקרי מעשה תרומה וכשם שתרומה נטלת באומד ומעשר בהמה אתקש למעשר אלא ודאי מדנקט הכי משמע ודאי דרבנן דפליגי עליה בכל פליגי ולית להו דאבא אלעזר ב"ג כלל ואק"ל ליקוש מעשר לת"ג כיון דאקרי תרומה ולימא אפי' כרבנן דהא כרבנן מודו כת"ג וי"ל דהא לא אפשר דרבנן אפילו בתרומת מעשר דכתיב עם ת"ג דחד קרא ר"ל דלא ילפינן מינה כ"ש דלא יליף מינה מעשר דגן שהוא במקום אחר ומש"ה ה"ל לאוקמה דוקא כאבא אלעזר בן גמלא וטעמא דלא ילפי רבנן תרומה מ' מתרומה משום דקרא כתיב בהדיא מעשר מן המעש' אלמא דמנין בעי ואפשר לומר דמהאי טעמא אפילו לאבא אלעזר בן גמלא דלאו נטלת באומד דוקא קאמר דהיאך אפשר דקראי כתיבי מעשר מן המעשר ואיהו לימא באומד דוקא אלא נטלת אף באומד קאמר אבל עקר מצותו ודאי בעינן ואפי' לאבא אלעזר וה"ה לרבנן בתרומה דלאו דוקא באומד אלא ה"ה במנין אלא מי' בתרומה גדולה כיון דלא כתיב בה מנין בהדיא אפשר דאף לכתחלה באומד ולא עדיף לה במנין טפי באומד והא דתנן בתרומות פרק אין תורמין לא במידה ולא במנין אלא במשקל דוקא כפשטא אין תורמין אלא א"צ לתרום קאמר וסיפא דקתני אבל תורם הוא את המדוד ואת המנוי ואת השקול פי' אבל צריך הוא לתרום במידה או במנין המנוי והשקול דכיון דמנוי הוא אינו כראוי יתרום באומד ומי' אם תרם באומד אף המנוי תרומתו תרומה דהא לא רבי' מני' בתרומה אלא שאינו רשאי לעשות לכתחלה כיון דמדוד הוא אפי' בת"ג דהא מתני' בתרומה היא ובירושלמי מוקמי לה הכי דאמרי' עלה תמן תצינן פי' בתרומות תנן המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן וכה אתמר הדין כלו' דלכתחלה א"צ לתרום במנין ופריקי' אריב"ל כאן בת"ג דבת"ג א"צ לתרום במנין אא"כ מדוד ומנוי וכדאי' בסיפא ומתני' דתני' המונה משובח מיירי בתרומת מעשר דכיון דכתיב שיעור בדאורייתא מנין עדיף ותנינן אבא אלעז' ב"ג אומר מנין שאין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במנין ת"ל ונחשב לכם תרומתכם במחשבה אתם תורם ולא בדבר אחר והדר מייתי סיפא דאין תורמין והא תנינן אבל תורם הוא את המדוד ואת המנוי ומייתי להו להני תרתי להא דאבא אלעזר ב"ג ולסיפא דאבל תורם הוא לראיה דת"ג א"צ במנין לכתחל' ותרומ' מעשר וה"פ מנין שאין תורמין לא במידה כלומר שא"צ לתרום לא במנין ולא במדה ת"ל ונחשב לכם כו' במחשבה אף תרומת מעשר במחשב' והתם לישנא קיטא נקט ולא הביא לכולה ברייתא דאבא אלעזר ב"ג אלא במחשבה לחודה וה"ה לאומד ומחשבה דנקט לאו דוקא דבכלל מחשבה הוי אומד נמי בלא דלישנ' קיטא נקט ומדנקט האי לישנא דמחשבה שמעי' דלאו דוקא במחשבה קאמר דמי איכא למימר דוקא במחשבה ולא שיוציא הדבר בפה הא ודאי לא וה"ה לאימד בכללה הל"ל דאומד דוקא אלא ה"ק באומד אתה רשאי לתרום בדבר אחר ומה ת"ג משמע דבתרומה כ"ע מודו דאפשר באומד והיינו דמייתי ותנינן לראיה דלכ"ע לתרומ' באומד סגי והדר אייתי סיפא דההיא דאין תורמין לראיה דתרומת מעשר אינה כת"ג וה"ק והא תנינא בניחותא וסייעתא היא אבל תורם הוא את המנוי ואת המדוד כלומר וכיון דבת"ג אמרי' דהיכא דמנוי צריך מנין ממילא שמעינן דתרומת מעשר במנין משום דמעשר מסתמא מנוי הוא ואפילו לאבא אלעזר ב"ג דליכא מאן דסבר דמעשר באומר אלא ריב"י וכדכתיבנא לעיל ותדע לך דא"כ ה"ל למנקט מה ת"ג נטלת באומד אף מעשר ותרומת מעשר באומד דלא סבר הכי י וכדפרי' והדר אמרינן ור''א בני מתנית' במודד טבל ומכניסו לביתו ובלבד שלא יתרום מן המנין פי' אבא אלעזר בן גמלא ל"פ דמדוד אמרינן דכריך מנין כל מדוד קאמר ואפי' נמדד ע"ד להכניסו בביתו דכשמכניסין אותו בבית אורח' דמלתא דמדדה אותו לידע ומה הוא וא"צ שיהא נמדד ע"ר לתרום אותו במנין והיינו לישנא דובלבד שלא יתרום אותו במנין ולפי זה אפשר לומר דמאי דתרצינא אתייא ככ"ע בין לרבנן בין לאבא אלעז' דאף לאבא אלעזר תרומ' איכא דמדוד דוקא במדוד ולא באומד דל"פ עליה דרבנן אלא כשאינו מדוד אפשר באומד דאף במדוד לא ומי' אפשר דלאבא אלי עזר כיון דלכתחלה כשאינו מדוד אפשר דאומד דאף במדוד אם הפריש באומד בדיעבד, מהני משא"כ לרבנן דלעולם תרומת מעשר אינה אלא במנין וה"ה לרבנן דתרו' כיון דלכתחלה אף באומד אם הפריש בדיעבד מאומד אפילו במנוי דמהני ולפי זה תרומת מעשר לאבא אלעזר כתרומ' לרבנן ותדע לך דלאבא אלעזר היכא דמדו' לכתחל' צריך במנין דהירוש' אמרי' עלה דההיא מתני' דהמונה משובח ממי הוא משובח דמשובח משמע משובח מאחר אמר רב הונא משובח מן התורם מן האומד אלמא דבאומד נמי מהני אלא שזהו משובח וזהו לאבא אלעזר דלרבנן לא מהני כלל דמני' בעי' ומינה אשמעי' דמנין משובח אפילו לאבא אלעזר דכיון דמנוי הוא מנין עדיף ואפ"ה אם. עשה באומד מהני אמר רב הונא בריה דר' הלל מתנית' אמרת כן והשוקל משובח משלשתן ש"מ ר"נ איכא לבד משוקל והיינו אומד ואתיא כאבא אלעז' וכדפי' אמר ר' חנינא תפטר בג' ולית את ש"מ כלומר לומר דהאי משלשתן לאו דוקא אלא הרי הוא כאלו אומר מכולם ולפי זה אתיא אפי' דרבנן ומי' לאבא אלעזר דאמר דנוטלין מאומד היכא שמנו דצריך מנין אפשר להוסיף יותר מן השעורי ולא חשיב מרבה במעשרות כיון דניטלת באומדן דכשהוא מדוד לא אמרי' במדה אלא כדי שלא לפסוק אבל בהוסיף ודאי רשאי ושם תרומה נתפס על הכל וה"ה לרבנן בת"ג ותדע לך מדאמר בפ' כל המנחות תורמין מן התאנים על הגרוגרות במנין ומן הגרוגרות על התאנים במנין אריב"י אבא היה נוטל י' גרוגרות שבמקצוע על תאנים שבכלכלה ומקשי' התם והא ה"ל מרבה במעשרות ופרי' אבא אלעזר ב"ג היה ומסיק התם ומונה מה ת"ג בעין יפה אף תרומה מעשר בעין יפה לו' כיון שהוקשה תרומה מעש' לת"ג הרי היא כמוה לגמרי ומה ת"ג כל מה שמפרו' קדוש אף תרומת מעשר כן ואע"ג דהתם מנוי הוא וצריך להפריש במנין שמעי' דרשאי הוא להוסיף דלא אמר מנין המנוי אלא כדי שלא לפסוק ושטה זו מפי הרב מורי ז"ל:

מתני המניח פי' להיות מפריש כו' וא"ת וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף במפקי' וכדפי' לעיל למאי הלכתא לשותפי מכריחין זה לזה למכור עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך מכריחין זה לזה ותו לא מידי סליק פרקא בס"ד השולח פרק רביעי דף ל''ב ע''א השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל בגמ' מפ' דהאי לישנא דוקא הוא וטעמא דבטל משום דלישנא דבטיל הוא דלבטיל השתא משמע והרי הוא מבטל השליחות אבל הגט לעולם אינו בטל כיון שנכתב כראוי בהכשר וכדכתבינן לעיל בפ' המבי' תניין והכי מוכח לקמן בגמרא דגופו של גט אינו מתבטל לעולם ובגמרא נאריך בזה בס"ד גמרא הגיעו לא קתני אלא הגיע פי' דלישנא דהגיעו משמע שהגיעו משום דאיהו נתכוון להכי וכגון שרדף אחריו אבל הגיע משמע שהגיע בשליח ממילא ואפ"ה אמרינן דהוי בטל השליחות ולא אמרינן דלצעורא קא מכוין ואע"ג דמתני'