ריטב”א על גיטין לב

דשאני אומר כתובין היו ונמלך שלא ליתנן וכיון שכן איכא למימר דנותנין לא אתא לאשמעינן אלא דלא נחזור ומשום טעמא דנמלך ואפי' היכא דאיכא עדים שמכירין שזה הוא הגט של יוסף כל שכן זה דהוו רבותא טפי וכי דייקי' מנה האי אמ' תנו נותנין היינו בעדי' דלי' למיח' לאיחלוף וכדפי' אבל בריי' זו דקתני בהדיא דבזמן שהבעל מודה יחזיר דאתא לאשמועי' היכי נחזיר ליכא למימר דמיירי בעדים או לאלתר דא"כ מאי אתא לאשמעי' פשיטא ואמאי לא נחזיר אלא ש"מ דאפילו לזמן מרובה קאמר:

רבי ירמיה אמר כגון דקאמר מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוסף ב"ש זה איכא מ"ד דר"י ורב אשי ודאי כרבי זירא ס"ל דחייש בחדא דאי האי כרבא אמאי די מאוקמתיה דרבה דאוקמתא דניחא היא וברייתא טפי אתא לאשמעי' דברייתא אשמעינן דנחזיר אעפ"י שהוחזקו כיון שאין הש"מ אבל השתא דס"ל כר' זירא דבחדא חייש נדי מאוקמתי' משום דאית לנו למימר דברייתא כי קתני יחזור דוקא כשאין ש"מ ולא הוחזקו ואם כן מאי אתא לאשמעינן הא ודאי פשיטא ומש"ה אוקמתא ר"י בעדים ואתא לאשמעי' ברייתא דלא חיישינן דילמא אתרמי שמה כשמה ועדים כעדים ולרב אשי אתא לאשמעינן דסימן מובהק דאורייתא ועוד מדנקט ר"י דלמא אתרמי שמה כשמה ועדים כעדים משמע דלא הוחזקו ואפ"ה מטמא דאיכא עדים דאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט של יוסף ב"ש הא לאו הכי חיישינן ואי ס"ל כרבה אמאי חיישינן אלא ש"מ דר"י כלישנא בתרא דר"ז ס"ל ואיכא מ"ד דר"י ורב אשי ודאי לא ידעינן אי ס"ל כרבה אי כר"ז דאינהו לארווחי לבריתא אתו ולומר דאפילו בש"מ והוחזוקי מחזרין דאתו עדים או דיהיב איהו סו' מובהק והא דאמרי' מדנקט ר"י דלמא אתרמי דאפילו דלא הוחזוקי איירי ואפ"ה אמרי' דבעינן עדים זו ג"כ ליתא דה"ק דלמא אתרמי שהחתים זה ששמיה כשמיה ועדים כעדים א"נ דמשום עדים כעדים נקט אתרמו שמיה כשמיה ולאו דוקא תנו רבנן אינהו לאלתר רבי נתן אומר כל שלא שהא כדי שתעבור שיירה תימה ואפי' לא שהא כדי שתעבור שיירה אמאי כשר ואמאי לא חיישינן דשמא משיירה שעברה קודם לכן נפל ול"ל דאי איתא דהכי הוא תרי גיטי הוה משכח שלו ושל שיירה האחרת שעברה דהתינח אם הוא יודע שלו היכן נפל אבל אם אינו וידע היכן נפל דילמא שלו נפל במקום אחר וזה הגט שהוא מוצא במקום זה הוא מן השיירה שעברה ויש לדחוק ולומר דאי איתא דמשיירה שעברה נפל אי הוה חזי ליה כשעבר לשם וכיון שכן לא חיישינן לשיירה שעברה ואי נמי אפשר לומר דלא אמרינן דכשר אלא כשהוא זוכר עכשיו היכן הניח כליו ובא קודם שתעבור שיירה ומצאו שם דליכא למיחש לשיירה שעברה כבר דאי איתא דהכי הוה תרי גיטי הוה משכח כיון שלא שהה כדי שתעבור שיירה אבל אם אינו זוכר עכשו היכן הניח כלל והיכן הניחו לא דאע"ג דאחר שנאבד ממנו לא עברה לשם שיירה דילמא מהשיירה הראשונה שעברה קודם נפל וכדפי' ולענין פסק הלכה פסק הרי"ף כלישנא דר"ז לחומרא דבחדא חיישינן בש"מ או בהוחזוקי ואיכא דמייתי ליה ראיה מדר"י דמשמע דס"ל הכי וכדפרי' לעיל וכבר כתבנו לעיל מדרבי זירא ליכא ראיה דר"י ור"א לארווחי לברייתא הוא דאמר הכי וכדכתיבנא לעיל:

והרב בעל המאור הקשה לו דהתם ביבמות דפליגי אביי ורבא דבעינן תרתי דמשמע דרבא ס"ל כרבה דלא חיישי' בחדא דאמרי' התם בפ' האשה שלום יצחק ריש גלותא בר אחתיה הוה קאזיל מקורטובה לאספמי' ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן והא התם דמקורטובא לאספמיא ש"מ נינהו ואפ"ה כיון דלא הוחזוקי אמר רבא לא חיישי' אלמא דרבא ס"ל דלא חיישי' בחדא אלא בתרתי בש"מ והוחזוקי כרבה לפי' פסק הרב כרבה דאמר דלא חיישינן אלא בתרתי בש"מ והוחזוקי וכן פסק כה"ג ור"ח כרבה כו' דהא ובה עבד בה עובדא ובכל מקום מעשה רב ועוד דמדלא אהדרו ניהליה רב הונא ורב חסדא לרבה נראה דקביל מיניה ועוד דר"ג לחד לישנא לא פליג עליה וכיון שכן מוטב שנעסוק בלשון שא נו חולק מלפסוק הלשון החלוק ואע"ג דלישנא דפליג בתרא כיון דתרווייהו בלשון איכא דאמר ליכא ראיה למפסק טפי כבתראי מקמאי ור"י ור"א הא פרישנא לעיל דליכא הכרח כמאן ס"ל או כרבה אי כר"ז הלכך קי"ל כרבה זו היא דעת של רבי' ומיהו הרמב"ן כתב דמההוא דיבמות דיצחק דריש גלותא ליכא ראי' דרבא ס"ל כרבה דפלוגתייהו דאביי ורבא התם היינו אי אמרינן כאן נמצאו כאן הוו או לא דעובדא דיצחק דריש גלותא הכי הוה שבאו עדים ואמרו שראו יצחק אחד ריש גלותא שיצא מקורטוביא והלך לאספמיא ומת שם אבל לא היו יודעים אם היה אותן יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי שהיה עומד בקורטוביא או לא רבא סבר כיון דאיכא עדים שראו יצחק שיצא מקורטובא לאספמיא ושכיב ובכאן יש יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי וידענו ג"כ שיצא מקורטובא לאספמיא אעפ"י שהש"מ אין אומרים אותו יצחק אחר היה שבא מן העולם לקורטובא ומשם יצא לאספמיא אלא אותו יצחק שהיה עומד בקורוטבא היה דאמרינן כאן נמצא וכאן היה כיון שידענו שאותו יצחק שבקורטובא יצא משם ללכת לאספמיא. הגה עצמך שמת יצחק אחד ר"ג בכאן בקורטוביא ולא ידענו אי היה אותו שהיה עומד בכאן מי אמרינן שאחר היה שבא לכאן ואינו זה שעומד בכאן הא ודאי לא דזה שהיה בכאן הוא שמת והשתא למי כיון שיש לנו עדים בזה להא דמיא כדפרישית ואותו הגט הכתוב בסוריא ואין בסוריא אלא יוסף ב"ש אחר אעפ"י שהש"מ אמרינן בכאן נמצא בכאן היה ויוסף ב"ש זה היה ולא אמרינן דמיוסף שבא לכאן נפל ואפילו לרבי זירא דחייש בחדא דע"כ לא חייש ר"ז בחדא אלא כשמצא הגט חוץ ממקומו דכיון שנמצא חוץ למקומו וש''מ הוחזוקי ליכא ראיה שהיא מזה טפי מיוסף ב"ש דעלמא וחיישינן ולפי פ"ז א"ש כל הנהו עובד' דמייתי התם דאמרינן עלה אמר אביי מנא אמינא לך מההוא גטא דאשתכח בנהרדעא בצד קלוניא מתא אנא אורדו כי לא נהרדעא סטר ותריך ית פלניא אתחיא ושלשה אבות דשמואל קמיה דר"י נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא אלמא דאין אומרים כאן נמצא וכאן היה אלא חוששין שמא ממקום אחר בא לכאן דאביי לית ליה כאן נמצא וכאן היה ורבה אמר א"כ תבדוק כל העולם מבעי ליה דהא ש"מ הוי בנהרדעא ממקומות אחרים אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח ליה הכי כדי שלא יהא נראה כטועה גמור בשאלה:

אמר רבא מנא אמינא לך מהנהו שטרי דנפקי במחוזא דכתיב בהו נאני בר אשי וחבי בר נאני דשכיחן במחוזא טובא ואפ"ה לא חישי', אלא אמרינן כאן נמצאו כאן הוו כלומר השטרות אלו בידן של תובעין אלו היה לעולם ואביי התם למאי ניחוש לה אי לנפילה לנפילה לא חיישינן כלומר באלו יון דלא אתרמי להו אבל בעלמא דנפל כיון דאתרמי להו וחיישינן דקמא ...... או לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מקפיד גביא מאי אמרת למכירה אותיות נקנות במכירה כלומר ואע"ג דבעלתא בין אני אומר כאן נמצא כאן היה בכאן ודאי מודינא דהא ליכא למיחש למידי והיינו דמייתי התם בשומשמי מקמי עובדא דיצחק ר"ג ולבסוף אמרינן מאי הוי עלה דשומשמי אלימא דכל הנך עובדי דמיין לההוא וההוא נמי מטעם דכאן נמצא וכאן היה אתו לה והכי איתא התם ההוא גברא דאפקיד שומשמין גבי חבריה א"ל הב לי שומשמי א"ל שקילתינהו א"ל והא כן וכן היה וכתביתה דמיין א"ל דידך שקילתינהו והני אחריני נינהו והתם נמי איכא לספוקי אי אמרינן כאן נמצאו וכאן היו או לא ועובדא דחנן בר חייא דמייתינן התם מתפרש' שפיר לפ"ז דאמרי' התם ההוא גיטא דאשתכח בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלניא אחתיה ובדוק רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבד מענין בר חייא מתגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמרי ההוא דאכתיב גיטא בהדן הוה בנהרדעא אמר אביי אפילו לדידי דחיישי' הכא לא חיישי' דהא אתו סהדי ואמר דההוא יומא דאכתיב גיטא בנהרדעא היה פי' אותו הגט נמצא בסורא במקום שאין הש"מ וכיון שכן אע"ג דהוחזוקו שני ענן ליכא למיחש למידי דהא אותו ענן מתגר' מנהרדעא הוה וכיון שכן ליכא למיחש שהיה אלא מאידך ענן שהוחזוק שם ורבא אמר אפילו לדידי דלא חיישינא דאית ליה דאמרינן כאן נחמצא וכאן היה הכא חיישינא דהא הוחזוקו תרי ענן ואע"ג דההוא יומא בנהרדעא הוה כיון דהוחזק ואפשר שבא כאן או בקפיצה או בגמלא פריחה או שמסר מילי חיישנא ולא נימא בכי הא דכאן נמצא וכאן היה כן פי' הרמב"ן לאלו כדי להעמיד כדברי הרי"ף כי היכי דלא תיקשי ליה הא דרבה ויפה פי' הוא ז"ל ומיהו לפי' הרז"ה דסבר דרבא אית ליה כרבה ופי' ההיא דיצחק ר"ג מההיא טעמא דהכא ואביי אמר חיישינן משום דס"ל כר"ז דבחדא מיניהו חיישי' ה"נ מפרש לכל הני בהדיא דאמר אביי מנא אמינא לך מההוא גיטא דאשתכח בצד קלוניא אנדורנילאי פתי' ותריך ית אחתיה ושלחו ליה דתיבדוק נהרדעא טעמא משום דהוי ש"מ ואע"ג דלא הוחזקו חיישינן משום דבחדא מינייהו חיישינן ורבא לא חייש אלא תרם קאמר אם איתא דחיישינן תיבדק כל העולם מבעי לה אלא התם מן הדין כיון דלא הוחזק לא חיישינן אלא משום כבודו דאבו' דשמואל הוא דשלחו ליה הכי וכמו שפירשתי למעלה והא דחיישי רבא ראיה מהנהו שטרי דנפקי במחוזא דמגבי בהו רבה בר אבוה זוזי משום דהתם הרי הוחזקו ואפ"ה כיון שאין הש"מ מגבי בהו רבה בר אבוה וזוזי והיינו דחשי' לן התם דל"ש שרייתן משלם דל"ש דמזבן עד לחבריה אלמא דלא חיישי בחדא דהוחזקו ואין הש"מ וה"ה בלא הוחזקי וש"מ ואביי דחי לה התם ואמר דההיא הרי היא כמי שאין הש"מ ולא הוחזקי ומש"ה באו וההיא דשומשמין נמי הוה ליה דאין ש''מ דהכא לא שכיח שמיה כשמיה והוחזקו נמי הוא משום דודאי הוחזקו שומשמין בעולם והיינו דאמרינן מאי הוי עלה דשומשמין לומר אי הויא בפלוגתא דאביי אי לא ומי לפי פי' זה אם איכא לעיוני ההיא עובדא דענן בר חייא דאמר אביי אפילו לדידי דחייש התם לא חייש היכי דמי אי בש"מ אע''ג דלא הוחזקי כטעמא דאביי דסבר דלא חיישינן לגמלא חריפא או לקפיצה מ"מ אמאי לא חייש דהא אביי חייש בחדא בשלמא אי אית ליה ש"מ א"ש לאביי דהוי ש"מ ולא הוחזקו ואי דאין ש"מ קשיא לרבא אמאי חייש דהא איהו לא חייש אלא בתרתי בש"מ והחזוקו בשלמא בש"מ א"ש לרבא דהוי ליה ש"מ והחזוקו כיון דאיהו חייש לגמלא חריפא ולקפיצה ולמילי מסר אלא לאביי קשיא ופי' רבינו נר"ו דההוא עובדא מיירי דאשתכח הגט ביד הסופר ולא שנפל והסופר אומר אמר מנהרדעא שמי ענן בר חייא בא לו לכתוב גט לאשתו והוא אינו מכירו אלא היה יודע שמנהרדעא היה ועכשיו בא לישאל עליו מה נעשה ובדקו חכמים מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו אלא חד ענן בר חייא מתגרא ועד שלם ואתו סהדי דההיא תגרא ואמר ביום שנכתב הגט לא היה בסורא אלא בנהרדעא אביי אמר דאפילו לדידי דחייש הכא לא חייש כיון דההיא ענן מתגרא בההוא יומא הוה בנהרדעא ע"כ גט זה מאותן ענן בר חויא שלם הוא דאע"ג שה"מ הא פרישנא דגט זה לא נפל אלא ביד סופר אשתכ' למאי איכא למיחש לנהרדעא אחרת הא פרישנא שהסופר היה מכיר עדיו ויוד' שמנהרדעא זו היה ורבא דאפילו לדידה דלא חייש הכא חייש דהוחזקו תרי ענן בנהרדעא אע"ג דההוא יומא חד מינייהו איכא בנהרדעא איכא למיחש לגמלא פריחה ולקפיצה או דילמא מסר מילי והרי הוא כאלו שניהם הוו בסורא אותו היום שנכתב הגט וכיון דהסופר אינו מכיר איזה מהם אמאי