ריטב”א על גיטין לא

וכדכתיב לעיל ומיהא נפקא לן גזירה שמא יאמרו גיטא קודם לבנה ה"נ כלומר במשנתינו לכך הצריכו להניח זמן בגט שלא לכתבו קודם גירושין ואפי' למגרש מן האירוסין משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וזימנין דאזילי' לסופר ושקיל מינה גט דאית ביה זמן ומחתים ליה ויהיב לה ניהיליה אחר נישואין ואיכא למימר גיטה קודם לבנה ומשום קלקול זה דאפשר דנפיק מיניה אסרו גט מוקדם בארוסה ואפי' במגרש בעודה ארוס' וא"ת כיון דמשום הך גזירה היא אמאי נקיט טעמ' משום ולד ולא נקיט טעמא משום פירי דאכתי אפשר דאיתי' לטעמי' דפי' דדילמא אמר לסופר ולעדים כתבו ותנו גט לאשתי ואינהו שקלי גט שנכתב מן האירוסין וזמנו מן האירוסין וחתמו לי בנישואין ומגרש בהו ומפסיד פירי במשעת הנישואין ואילך ואפי' במגרש בו ביום שכנסה איכא משום פי' דההוא יומא וי"ל דבהא ליכא למיחש דסהדי לא חתמו ליה כיון דאיכא משום פירי דה"ל גט מוקדם גמור אבל בשעת אירוסין מחתמו ליה דהא לית ביה משום פי' ואכתי אפשר דנפיק מינה האי חורבה דאמר גיטא קודם לבנה וא"ת מ"ש דלהא חיישינן טפי בכיסת' דלא חיישינן מטעמא דלא מקדים איניש פורענות' כו' י"ל דהתם כוון דלא גמר בדעתיה לגרש דהא דעתיה הוא שתתפייס לא כתוב גטין דפורענות הוא לו ולא מקדים אינש פורענות לנפשיה ועוד דשמא לא יגרש ומוציא לעז עליה אבל הכא דדעתיה לגרשה וגמר לגרש כתיב איניש גיטא ואעפ"י שאין דעתו לגרש אלא אחר נשואים והא לאו פורענות' היא לו וה"ל כמאן דרמו תנאה בגיטה דהא אשכחן בכמה דוכתי תנאי בגט הרי זה גיטך לאחר ל' יום או לאחר ג' חדשים ואע"ג דלא מקדים אינש לפורענות' לנפשיה אלא ש"מ כדפרישי' דלא דמו כלל כ"כ רבינו נר"ו ואק"ל היכי אמרינן הכא דאינו גט וביבמות אמרי' דברי זה גט י"ל דההיא דהתם כשא"ל כתבו לי גט לארוסתי לאחר שאכנסנה אגרשנה וכתבו מאותו זמן ומשום הכי אמרינן הרי זה גט וא"ת הא פשיט' י"ל דאתא לאשמועינ' דאע"ג דכניס הנשואין אינן בטולין השליחות כיון שא"ל בהדיא כתבו לי גט לארוסתי לכשאכנסנה משא"כ באומר סתמא כתבו גט ואח"כ נשאה וגם את הגט כתבו אחר הנשואין דזה אינו גט דנשואין בטלו את השליחות והרי זה כמי שכתבו את הגט בלא צואת הבעל א"נ אתא לאשמועי' דצואת הבעל איכא אע"ג דהיא ארוסה והשתא היא נשואה כיון שעכשיו בעודה ארוסה דהויא הוא לגרושין משא"כ אם לא היתה ארוסתו שאין כאן שליחות כלל אינה בגט והיינו בעי' התם כנגדו ביבמתו מהו כלומר מי אמרינן דזיקתו היא דאיכא צואת הבעל או דילמא כיון דאינה ראויה להתגרש בגט ולא איפשטא ואק"ל היכי אמרינן הכא דאינו גט דמשמע אינו גט כלל דהא קי"ל דגט ישן אם נתגרשה בו תנשא בו לכתחילה וי"ל דהתם הוא בנת ייחד בעלמא אבל כאן כיון שנשאת בודאי כנבעלה חשבינן לה ובכי הא הוא דאמרי' דאינן גט:

וליתא מדר"נ פי' דמדר"נ דאמר דאומר היה ר"מ אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר שמעי' דר"מ לא חייש למחזי כשקרא והיינו דמייתינן הא דר"נ ולא מייתי כמה מתני' דאשכח דר"מ לא בעי כתובה לשמה משום דאי מהתם אפשר דחייש למחזי כשקרא אבל ר"נ בא ואמר משמו דכיון דלא בעי כתיבה לשמה אפי' מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר דלמחזי כשקרא ליכא למיחש והיינו דמייתי הא וכיון דכן שמעינן דרבנן דפליגי עליה דר"מ דהיינו ר"א ור"י כולהו סבירא ליה דלא חיישינן למחזי כשקרא דכי פליגי עליה דר"מ ל"פ אלא בגטי נשים או משום גיטי נשים כלומר בשאר שטרות משום גיטי נשים אבל משום מחזי כשקרא לא חיישי' ומשום דלא תימא דרבנן כיון דלא אמרי' לה בהדיא אפילו למחזי כשקרא חיישי' מייתי הא דר' אסי אר"י משום דאיכא למי' דלוה כן ופרטו וי"מ דהיינו דאייתו הא דר' אסי משום דאיכא למימר דלא כמו דטפי דאיכ' למיחש למחזי כשקר' כאשרת' דהיינו משום דעביד מעשה בשטר שהוא עשוי ובכי הא הוא דאיכ' למיחש למחזי כשקרא אבל כתיב' בלא חתימה לאו כלום ומשו' הכי לא חיישינן בה למחזי כשקרא קמ"ל האי דר' אסי אר"י שהוא כעין אשרתא דדייני או דעדיפא מינה ואפ"ה לא חיישינן למחזי כשקרא ומיהו לא אמרינן דבכל דוכת' לא חיישינן למחזי כשקרא. דהא אמרינן בגט פשוט א"ל רבא בר שילה להנהו דכתיבי שטרי אקניוהו כי כתביהו שטרי אקניית' אי ידעיתו יומא דאקניותו כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקר' וי"ל דבכל דבר שלבסוף בגמר המעשה יהיה אמת אעפ"י שקודם לכן היה נראה דשקר בכי הא לא חיישינן למחזי כשקרא והיינו ההוא דאשרתא דדייני דאע"ג דעכשיו כתיבי הכי וסהדי אכתי לא אסהידו מ"מ לבסוף. הרי יבואו ויעידו ויתקיים הענין כמו שהיו כותבין וכן ההוא דאמר ר א בשטרות שהרי לבסוף יעשה המלוה ויתקיים אבל בההוא דיני ושילי יראה כשקר גמור שאיך יכתבו בהיני ועכשיו הם בשילי ומעולם לא נכתב אלא בשילי, וכ"נ ההיא דרבה בר שילה דנר' דשקר גמור שלא כתבו לה יום הקניין ולא יום הכתיבה אע"פ שלענין הדין אינו עושה כלל מ"מ זה ודאי נראה דשקר ובכל כיוצא בזה חיישנן למחזי כשקר' אבל בהנהו דלעיל לא דף כו ע"א מתני' המבי' גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר פי' דלא חיישינן לאחלוף ואם לאו פסול דחיישינן לאחלוף מצאו בחפיסה בדלוסקמה אם מכירו כשר פרש"י אם מצאו בחפיסה ויש לו סי' ברי ומכירו ג"כ לגט כשר אבל בלאו חפיסה אפילו מכירו לגט בטביעות עין לא דלא סמכינן אטביעות עינא אלא לצורבא מרבנן וזה תימא אחר שיש לו סו' למה צריך שהי' מכיר את הגט דחמור בסי' אוכף מהדרי' אלא הנכון דתרתי קאמר מצאו בחפיסה ויש לו בה סי' בכלי כשר או מכרו לגט בטביעות עין ג"כ כשר והיינו דאמר בגמר' ודוקא לצורב' דרבנן אבל איניש דעלמ' לא לאו משום דעם הארץ לא קים ליה בטביעות עינא דהא מותרים הם בנשותיהם בלילה וסומום מותרים בנשותיה' ל"ש צורבא דרבנן ל"ש עם הארץ וטביעות עינא ודאי עדיף ותדע לך דאלו אתו סהדי ואמרי פלניא דהאי סי' והאי סי' קטיל נפשא לא קטלי' ליה ואלו אמרי' ידעי' ליה קטלי' ליה וכדאית' בפ' גיד הנשה וכי אמרינן בגמר' דלא מהדרי' עינא אלא לצורב' מרבנן דלא משניה בדיבוריה אבל ע"ה אע"ג דאתי בטביעות עינא דילמא משקר ומשני' בדבוריה כי היכי דלא לפסיד אגריה הלכך לא סמכי' עליה אנן בדבר שבהינהו להחזירו לו והיינו טעמא ג"כ. גבי מציאה דלא מהדרי' אלא לצורבא דרבנן אבל היכא דהוא גופי' אשכחי' ודאי נאמן הוא משום מגו דאי בעי אמר לא נאבד מעולם ואפילו איכא סהדי דנפל ממנו אפשר דהיכא שהוא מצאו ואין אנו מחזירין לו כלום. על פיו דנאמן אע"ש דליכא מגו ומי' אפי' לצורבא מרבנן כי מהדרי' ליה אבידתה בטביעות עינא אומר רבי' נר"ו דדוק' בדבר שהוא שלו אבל דשמעי' ואומר דבר זה מפ' הוא ואית להו טביעות בגויה לא דהא ודאי עדות כיון שמעיד לאחרים ובעדות לא מהימן לן צורבא דרבנן טפי מע"ה גמר' טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה פי' מדקאמר טעמא שאני אומר כתובין היו ונמלך משמע דכל היכא דליתא להאי חששא וכגון דאמר תנו דנותנין ואפי' לזמן מרובה דליכ' חששא אחרת ועוד דמסתמ' כל מוצא. גט זמן מרובה הוא דהוא ידע מתי נאבד דבשלמא גבי שליח עצמו שיודע מתי נאבד ממנו איכא לאלתר ואיכ' מרובה אבל גבי בני אדם אחר שמצאו מסתמ' זמן מרובה הוא דהא לא ידע אימת נפל גיטא לידה וא"ת ומאי קושי' דילמ' התם הוא משום דהבעל אומר תנו לה שממנה נפל וכיון שכן דינא הוא דמהימן ואפי' לזמן מרובה דבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן הא לך ב' תשובות בדבר חדא דבעל. שאמר גרשתי אינו נאמן למפרע ואפילו להבא נמי אסיקנא התם בפ' י"ג דלא מהימן דמסקנ' דשמעת' התם היינו לחוש וא"כ אמאי יהבינן ליה לה ואף על גב דאמר תנו דשמא אחר הוא אלא ש"מ דלא חיישינן להכי ועוד דאביי תמצא לומר דמהימן אם איתא דאיכא למיחש לגט זה לאיחלופי לא מהדרינן ליה דלא ניחא לן אעפ"י שהיא מגורשת לאחזוקי נפשיה דמגורשת מחמת גט זה דהוא פסול דאפשר שנתחלף הא למה זה דומה לעדים שראו כאחד שהלוה מנה לחברו בשטר ואבד השטר מי יהבי' ליה שטר אחר מאותו הסך ומאותו זמן דלגבי ביה חוביה אע"ג דקושטא הוא הכי הא ודאי לא ה"נ ל"ש ועוד דהכא טעמא דאמרי' דלא יחזור דשמא נמלך שלא ליתנו הוא וכל היכא דאמר תנו בין אמר תנהו לה עכשיו להתגרש בו או תנוהו לה שממנה נפל נותנין דהא בזה יצאנו מחששא דנמלך וא"ת ובלאו הכי אמאי לא מהדרי' ליה דהא קי"ל דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וי"ל דלא קשיא דה"מ היכא דליכא גיטא דמסייע לה אבל היכא דאיכא גיטה דמסייע לה מעיזה ומעיזה:

אמר רבא ל"ק כאן במקום שהשיירות מצויות פי' מתני' דהכא דקתני דלזמן מרובה פסול במקום שהשיירות מצויות דחיישינן דילמא מאינש אחרינא נפל וגט של אניש אחרינא נפל וגט של אינש אחרינא אשכחיה ומתני' דבב"מ דקת' אפילו לזמן מרובה יחזור במקום שאין השיירות מצויות דכיון דאין השירות מצוויות ליכא למיחש לנפילה מאינש אחרינא אלא בזו הגט שלו והא דאמרי' דאמר דאפילו במקום שהשיירות מצוויות והוא דהוחזקו כו' לאו מלתא דרבא היא דרבא לא אמר כאן אלא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות אלא שהתלמוד הוא דקאמר הכי בתריה ואמר דרבא לא חייש בשיירות מצוויות לחוד אא"כ הוחזקו ומוכח לה מאידך דרבא וה"ה נמי דהיכא שהוחז' ואין שיירות מצוייות. דלרב' לא חיישי' דרבא תרתי בעי שיירות מצויות והוחזקו אבל שיירות מצויות ולא הוחז' או הוחזקו ואין שיירות מצויות לא חייש ותדע לך מדאמר בסמוך איכא דאמרי היכא דתרו כיתנא ואע"ג דהוחזקו דל"ש שריתן וא"ד היכא דמזבני כיתנא והוא דלא הוחזקו ואע"ג דל"ש שרייתא אמאי נחזי' דילמא מאידך נפל פי' רבי' נר"ו דכי אמרי' דבמקו' שאין השיירו' מצויו' דנחזי' היכא שהוחזקו היינו דוק' כשראינו או ידענו בבירור שהשליח זה עבר שם דכיון שזה עבר שם לא חיישינן לאידך כיון דאין השיירות מצויו' דאיכ' למימר שלא עבר בכאן ומיהו אפשר דלאו דוקא כשראינו שעבר שם דה"ה אע"ג דלא ראינו שעבר כיון דאיהו בעי ליה לגיטא ואידך לא בעי ליה ובלבד שיאמר שהוא עבר ממקום שנמצא שם הגט דחזקה כיון דאין השיירות כו' שממנה נפל דהיאך ידע הוא באיזה מקו' מצאנו אותו ואע"ג דמקו' לא הוי סי' הכא כיון שאין השירות מצויות אפשר דבהכי סגי והא דנקט רבה הכא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות חדא מנייהו נקט וה"ה דהמ"ל כאן שהוחזקו כאן שלא הוחזקו:

והא דאמר רב הונא חיישי' לשני שוורי לא אמ' חיישינן לב' יוסף ב"ש באותה שוירי עצמה רבות' קאמר דב' יוסף ב"ש באותה העיר אפשר בבדיקה אבל זה א"א בבדיקה שא"א לבדוק כל העולם נפק דק ותשכח דתנן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר וגט זה נמי מקויי' היה ומשמ' ליה לרבא דכל מעשה ב"ד ועם ב"ד קאמר דאפי' נמצא במקום ב"ד שהשיירות מצויות שם יחזור ור' זירא ללישנא בתרא משמע ליה דוקא חוץ לב"ד שאין השיירות מצויות שם אבל בב"ד לא בזמן שהבעל מודה מיהא יחזור לאשה ואפי' לזמן מרובה פי' דסתם מצא לזמן מרובה משמ' דהא לא ידענא אימת נפל מניה וכדפרכי' לעיל בשלמא רבה לא כר' זירא מתני' אלימא ליה לאקשויי פי' דקס"ד כיון דאיהו תרצינהו דאיהו דמנהו כו' אלא לר' זירא מ"ט לא אמר כרבה אמר לך מי קת' אם אמר תנו נותנין ואפי' לזמן מרובה דילמא אם אמר תנו נותנין אלא אנן הוא דדייקי' מינה הכי מדנקט טעמא דשאני