ריטב”א על גיטין ל

שעה שלקחו' חלה קדושה עלייהו ולא ידעי' איזה מהם חטאת ואי זה מהם עולה ואי לאו משום דין ברירה ה"ל חטאת שלא לשם בעלה ופסולה אלא דמדין בדירה אמרינן דאי זו שירצה כהן יקריב עולה ואיזו שירצה יקריב חטאת ואמרינן הוברר הדבר כשהכהן מקריב הא' לשם חטאת דאותה היא שחלה שם חטאת עלי' משעת לקיחה וההיא אע"פ שאינן מענין זה לגמרי וכדפרישנ' הדין הא' וכן ההיא דאמרינן התם עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירקא וגלוסק'א' א"צ לעשר וחכמים אומרים צריך לעשר מענין זה הוא לגמרי ופי' חבר אינו מוציא דבר שאינו מתוקן וא"כ אמרינן כשהחבר זה לוקח גלוסקא לע"ה דעירב עם שלו דבשעת חלוקה הרי הן כלוקחים נמצא שצריך לעשר כדי שלא ימכור לו דבר שאינו מתוקן שהרי אינו ידוע איזו היא שלו הלכך ה"ל כמוכר לו ואי אמרינן דאינן כלוקחים אלא שזה נוטל חלקו וזה נוטל חלקו א"צ לעשר דהא אינו מוכר לו ואינו אלא שלוחו ות"ק דאמר צריך לעשר סבר דיש ברירה ואמר בשעת חלוקה זו הוא אותה שלוקח לצורך ע"ה ורבנן פ' דלא אמרינן הכי משום דאין ברירה והוי זה היא דומה לגמרי לההי' דלעיל וכן בדבר המעורב מתחלתו אשכחן ברורה דתניא לקמן בפרק השולח ישראל ועובדי כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי ר' רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל עובדי כוכבים פטור ואמרי' בפלוגתייהו דיש ברורה או אין ברירה דמ"ד טבל וחולין מעורבין זה בזה סבר דאין ברירה ולא אמרינן בשעת חלוקה שדה היה חלקו של ישראל וזה של עובדי כוכבים ומ"ד הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור ס' דיש ברירה ובשעת חלוקה שזה היה חלקו של ישראל וזה היה חלקו ש"ג ומי' אין ספק דמאן דאית ליה הכא ברירה דאית ליה נמי שתצא בפתח ראשונה ברירה ולא בדבר זה שהיה מערב מתחל' והוא מפרישו בידו אמרי' יש ברורה לא כ"ש בדבר התלוי במקרא דאיכא למימר יש ברירה זה ודאי ברור דהרי זה דומה קצת לתולה כדעת עצמו ומי' הכל דין א' להם דהא אמרי' דלא שני לן בין תולה לדעת עצמו לתולה כדעת אחרים וכ"נ ההוא דאתי' שחלקו מענין זה שהענין מעורב מתחלתו ומ"ד דיורשים הם סבר דיש ברירה ואמרי' הוברר הדבר שזה היה חלקו כראוי לירש משעה ראשונה ומ"ד דלקוחות הן סבר דאין ברירה ולא אמרינן הכי ומענין זה נמי היה ההיא דאמר במס' כתובות בפ' מעשר בהמה גבי שותפין שחלקו אמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומר זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה אפי' חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה אין אומר דההיא חלקו המגיעו משעה ראשונה ובפי' אמר התם דר"י לטעמי' דאמר האחין שחלקו לקוחות הם שהכל ענין א' מענין זה נמי היא דתנן במס' יומא רי"א לא היו שופרות במקדש לקיני חובה מפני התערובות ומפרי' מאי תערובות גזירה משום חטאת שמתו בעלים ואקשי' ונברור ד' זוזי ואשדינהו בנהרא ואידך לישדו ואמר ר"י לית ליה ברירה פי' דלמאן דאית ליה ברירה אמר דהוברר הדבר שאותן מעות שיפלו בנהר היו מהחטאת שמתו בעליה ונמצא ממש הקרבנות למפרע כדין הקרבנות ומה שנשאר שם חטאת מעלי' נינהו וכן מצינו ברירה במקום א' שאינו דומה לזו כלל כההיא דתנן בנדרים השותפי' שנדרו הנאה זה מזה אסורי' ליכנס לחצר של שניהם ראב"י אומ' זה נכנס בתוך שלו וזה נכנס בתוך שלו ופי' בפ' שור שנגח טעמא משום דקסבר יש ברירה. והאי דלנפשיה עייל והאי דלנפשיה עייל ורבנן ס' אין ברירה התם בחצר שאין בו דין חלוקה איירי דאי בחצר שיש בו דין וחלוקה וראויה לחלק לכ"ע אסורין עד שיחלוקו והא ברירה דהתם אינו דומה לברירה דעלמא דהתם הרי כל א' וא' משמש בכל החצר והיכי שייך ביה למימ' הוברר שזה היא חלקו והלא בכולה משתמש אלא דלשון ברירה היינו לומר דיש ברירה וברו' הוא שזה יכול להשתמש בכולי דאינו בדין דאין בה דין חלוקה להכשיר כל א' וא' חלקו לחברו אלא שזה מדין זכותו משתמש בכולה וזה מדין זכותו משתמש בכוליה וקי"ל בההיא כראב"י דיש ברירה ולא קשי' לן דבעלמא אמרי' דהלכת' דבדאורייתא אין ברירה משום דלא דמיין כלל וכדפי' ובענין זה לגמרי ההי' דב"ק פ' שור שנגח דתניא התם גבי שור של שותפי בר"ה היה מדלה מים מן הבור ובא חברו וא"ל הנח לי ואני אדלה כיון שהניחו משתמש פטור ראב"י אומ' מה שימסרו לו דליו ואמרי' במאי קמפלגי ראב"י ס' יש ברורה והאי מדיליה קא מדלי ורבנן ס' אין ברירה זו היא דומה לגמרי מההיא דנדרי' והיינו טעמא דר"א דאמר התם יש ברירה לומר שזה מדין זכותו משתמש וכיון שמדין זכותו היא משתמש בכולי הראשון אינו פטור בשמירת הבור כיון שהוא דלהו שלא קבל זה שמירתו אבל אם נאמר אין בריר' וזה לאו מדין זכותו משתמש אלא אף מדין חברו הוא משתמש כיון שמשתמש בחלק חברו ודאי קבל שמירתו והיינו טעמא דידן דת"ק דאמר כיון שהניחו משתמש פטור עוד מצינו לשון ברירה שאינו דומה לאלו כלל במס' ערובין בפ' הדר דתניא התם א' מבני מבוי שהיה שותף לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב לזה ביין א"צ לערב ר"א בן תבאי אומר א' זה וא' זה צריכין לערב ואמר עלה דהיכא דבא זה בלגינו ושפך דכ"ע הוי עירוב כי פליגי כגון שלקחו הבית בשותפות ר"א בן תבאוי ס' אין ברירה ורבנן סברי יש ברירה ופי' יש ברורה דהתם לומר הכי הוא משו' כאלו הוברר חלק כל א' וא' מזה ואח"כ בא כל א' וערב ומ"ד אין ברירה לא סבר הכי זהו לשון ברירה שאינו דמה לאותן שכתבנו ועוד מצינו לשון ברירה אחר שאינו דומה לזה כלל במס' בב"ב פ' לא יחפור גבי' ההיא דלעיל בעינן מקצתו בא"י ומקצתו בח"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי ר"י רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטר דאמרי' עלה דברירה פליגי דר' ס' אין ברירה ורשב"ג ס' יש ברירה שהניקה עליה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ואין מתערבות זו בזו לומר שזו הניקה בכורה שהיא מא"י וזו שהיא מח"ל ומי' ק"ל דבמסכת סוטה בפ' היה מביא את המנחה בעי רבא כתב ב' מגילות לב' סוטות ומחקן לתוך שני כוסות וערבן וחזר וחילקו מהו יש ברירה או אין ברירה וסלקה בתיקו ואמאי לא פשיט ליה מכל הני דאמרן ואומר רבי' נר"ו דהינו טעמא משום דהתם בעי לה בין למ"ד יש ברירה ובין למ"ד אין ברירה איכא למימר דשאני התם כיון שמחק כל א' א' בפני עצמה הרי חלה אבל א' א' וכשערבן וחזרו חלקן מוחקה שפיר מוחקה. באלה על כל חדא וחדא כיון שמתחלה מחק זו לשם זו ובהכי סגי ולמ"ד יש ברורה איכא למימר דאדרבא גבי שבועת האלה שהיא חמורה דבעי' שיהא לה אכל א' וא' בעינן נמי שלא יתערבו זו בזו לעולם ומש"ה לא אפשיט' ולענין פסק הלכה דאין ברירה או יש ברורה כבר איפסוק' הלכה בהדי' ר"מ דברבנן יש ברירה בדאוריות' אין ברירה ותו לא מידי:

דף כ"ו מתני' הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקים הזמן כו' וה"ה לשאר טורף הגט עון הרי את מותרת לכל אדם וכגון ודן הכי ליכי מנאי ואם לא יניחו פסול משו' דבעי' לשמה ור"א היא וכדאי' בגמ' ובשאר שטרות גזר טופס אטו תורף הגט ור"י פוסל בכולן פי' אפי' בתופס משום דגזר טופס אטו תורף ושאר שטרות אפי' בתורף מכשיר וכדבעי' למכתב בע"ה ושלא כדברי רש''י חוץ מגיטי משום שפוסל בין בתופס בין בתורף גמרא וצריכא דאי אשמעי' הך קמייתא פי' ההיא דלעי' באידך פרקי' דאין כותבין במחובר לקרקע ההיא איכא לאוקמ' כר"א דקתני און כותבין וקתני פי' דמדאיירי בכתיבה משמע דר"א היא א"כ מדקשי' לסיפא אמרינן לעיל דה"ק אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתבו לטופס כשר ומש"ה אוקים לה כר"א וכדאית' לעיל ומי' אע"ג דאפשר לאוקמ' כר"א אבל סיפא כו':

טופס אטו תורף גזר שאר שטרות אטו גיטין לא גזר פרש"י שאר שטרות בטופס לא גזר דגזרה לגזר' היא משמע מדבריו דבתורף בשאר שטרות גזר ולית' מדאמר לקמן בשמעתי' הלכה כר"א ואקשי' ואפי' בשאר שטרות והאמר רב פפי משמיה דרבא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דליחזי סהדי אחתימות ידייהו פסול' אלמא מחזי כשקרא ה"נ מחזי כשקרא ואם איתא דר"א לא הכשיר בשאר שטרות אלא בטופס מאי מחזי כשקרא וא"ת ומנין היה להם זה דר"א אפי' בתורף הכשיר וי"ל דמלישנא דידיה קא דייק הכי דקת' ור"א מכשיר בכולה חוץ מגיטי נשים ואין איתא דר"א אינו מכשיר בשאר שטרות טפי מת"ק הכי הל"ל ור"א פוסל בגיטי נשים ושמעי' מינה דבשאר שטרות אית ליה כת''ק אלא ש"מ דר"א כשאר שטרות מכשיר לגמרי ואפי' בתורף ואכתי מנ"ל דר"א פוסל בגיטין בטופס דילמא בתורף דוקא וכת"ק י"ל דא"כ הל"ל ור"א מכשיר בשטרות וש"מ דבגיטין פוסל כת"ס ומדקאמ' חוץ מגיטי נשים שמעי' דאף בגיטין הוא חולק כת"ק הרמב"ן ע"ב קשיא דר"א אדר"א תרי מנאי ואליב' דר"א ואק"ל דמאי דוחקיה לאוקמי לרישא כר"א דתיקשי ליה רישא אסיפ' לוקמא כר"מ וגזר בתורף אטו חתימה וכדאמר ר"ל לעיל גבי אין כותבין במחובר לקרקע דר"מ היא וגזר תורף אטו חתימה וי"ל משום דלא משמע ליה דריש' דר"מ היא דר"מ גזר בתורף לשמה אטו חתימה מדר"נ דאר"נ אומר היה ר"מ מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואע"ג דגבי אין כותבין במחובר לקרקע גזר התם הוא משו' דאי שרינה לכתוב תורף במחובר אתו סהדי למחת' במחובר כיון שהגט במחובר אבל למגזר בתורה משום לשמה אטו חתימה הא לא אצטריך כלל דליכא למיחש דסהדי חתמי בגט אלא בביאת הבעל וכדכתי' לעיל ואע"ג דאפשר לאוקמ' כר"מ ומשו' קטטה וכדמוקי לה ר' שבתי אמר חזקיה בסמוך אפשר דרב יהודה לא משמע ליה דאיכא למיחש להכי ור"מ לא הוה גזר בתורף משום האי טעמא:

זימנין דה"ל קטטה בהדה וזריק ליה ניהלה ומיעגן ומותיב לה פירש"י ומיעגן משום דה"ל מגורשת ומי' בשום דוכתא לא חזינן דקרי עיגון למגורש' אלא הכא אפשר דאיידי דירתה עלה זריק לה גיטא וזמנין דהוי ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולא הויא מגורש' גמורה ומעגן הוה מותיב לה כו':

קא פסיק ותני ל"ש מן הארוסין ול"ש מן הנשואין פי' דאפי' למגרש מן האירוסין אינו רשאי שיקדים זמנו אלא שיכתוב הזמן מיום הגרושין ממש והא דלא דייק ליה מדקתני סתמא דא"כ לעיל גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דקת' סתמא נידוק הכי ומ"ש דהכא דייקינן טפי מהתם אלא התם היינו טעמא משום דלא דייקינן משום דאיכא למימר הכי אמרינן פסול היינו במגרש מן הנשואין אבל הכא דקתני צריך שיניה כלומר ואם לא הניח פסול אם איתא דמוקדם דמגרש דאירוסין אינו פסול ומאי יניח יכתוב דהאי מהני ליה אלא מגרש מן האירוסין אלא ש"מ מדאמר שיניח דאין לך גט מוקדם כשר דאפי'. במגרש מן הארוסין והיינו דמקשי' מן האירוסין למ"ד משום פירי אמאי לא בארוסה אין לבעל פי' דלא תקינו לו פי' אלא מן הנשואין ואילך הא מלתא שמעי' מינה דעילא דאמר משום תקנת הולד פי' דמשום תקנת ולד הצריכו להניח זמן בגט ארוסה ולא ידענא מאי ניהו כלומר היכי שייך ולד בארוסה האומר כתבו גט לארוסתי לכשאנכנסתה אגרשנה אינו גט ואמרינן עלה מה טעם גזירה שמא יאמרו גיטא קודם לבנה פי' האומר לעדים כתבו גט לארוסתי היום שדעתו לגרשה מיד כשאכנסתה והודיעם כן אונו גט ואמר ליה מה טעם כלומר דמשום פי' ליכא דהא משעת חתימה מפסיד לפי' ואף על גב דאיכא משום בת אחותו עולא ס"ל כר"ל דטעמ' משום פירי וכדכתיב