ריטב”א על גיטין כט

מוקמינן לה התם בקטנים ופשיט מינה דשה לבית אבות לאו דאורייתא וי"ל דהתם לישנא דמזכה אחיו עמו קא דייק דמשמע אחר שחיטה אבל הכא שלא במקומ' לא דייק בה כולי האי וזו היא מן הסוגיות המוחלפו' שבתלמוד אמר אביי קא בעי מינה תולה בדעת אחרים וקא פשיט ליה תולה בדעת עצמו והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים הפי' הנכון דאביי מקשה בין לר' יהודה בין לרב הושעיא דקא בעי לאיזה שתצא בפתח תחלה דהוי תולה בדעת אחרים היכי פשוט לוה רב יהודא מאיזה שארצה אגרש דהוי תולה בדעת עצמו דלא כמו שאפשר דבתולה בדעת אחרים אית לן ברירה ובתולה בדעת עצמו לא ואי רב יהודה היכי פשוט ליה דדוקא בתולה בדעת עצמו הוא דלית לן ברירה אבל בתולה בדעת אחרים אית לן ברורה ע"כ ר' אושעיא קא טעי דמקשה ליה מבריית' דמי שמעלה מכם ראשון לירושלים וע"כ חד מיניהו טעי או ר"י או ר' אושעיא וכדפו' וטעמא דאביי דמפליג בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו משום דבתולה בדעת עצמו שפיר שייך ביה ברירה שהרי לא היה הדבר תלוי ברצונו אלא במקרה ובכי הא איכא דכשנעשה, דהוברר הדבר למפרע שזה היה ראוי להעשות או שזו היתה ראויה לצאת בפתח תחלה ונמצא למפרע כשנכתב הגט לשמה נכתב אבל בתולה בדעת עצמו היכי שייך ביה לומר דהוברר הדבר למפרע דהשת' הוא דקא ממליך ועקר ברורה הא כתיבנ' לעיל בריש שמעתת' דהיינו בדבר שאינו חל עליו אלא למפרע אבל בדבר שאינו חל עליו אלא מכאן ולהבא זה אינו ברירה ובתולה בדעת עצמו איכ' למימר דזכי הוא דהשת' הוא דקממליך ומהשת' הוא חל ואינו ראוי לחול למפרע וזה הדר ליה רבא דלא שני לן מן תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים מאן דאית ליה ברורה ומאן דלית ליה ואפי' בתולה בדעת אחרים לית ליה הא דלוקח יין מבין הכותיים פי' יפה במס"ח פ"ק ובעירובין פ' בכל מערבין בס"ד:

ע"ב מה היא באותן הימים ר' אמר כא"א וכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא פירש ולא אמר גט לאחר מותה הוא כיון דאמר מעכשיו ואע"ג דכשנתן הגט מספקא ליה אם ימות אם יחיה ותלי התנאי בדעת מי שמתתמו וחייו תלויין בידו וכשמת הוברר הדבר דמשעת נתינה ראוי למות מחולי זה וה"ל גט מההיא שעתא שע"מ כן מסרו ואין זה בשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימן ובדעתו ובדעתו לקיימן כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם טעמא לאו משום ברירה אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאיליו אי לאו משום ברורה לא הוי גט מחיים כל זה לשון רש"י ואינו נראה לי מחוור דא"כ בכל תנאי שאינו בידו אלא ביד אחרים נימא הכי וא"כ בכולא מכילתיה דמכשירין גטין דש"מ דכולהו הכי נינהו אתיא כמ"ד יש ברירה ואלא אנן בי"ט מסקינן בהדיא דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברורה והנכון כמ"ד מעכשיו אם מתי או כיוצא בזה לא שייך ביה ברירה כל שאינו מתנה על ב' דברים ומשום האי טעמא מכשירין כולהו תנאי דגיטי דאפילו למ"ד אין ברורה אלא הכא סמכינן אמאי דאוקי' האי מתניתין אליבא דר"י באומר מעת שאני בעולם ולכי מיית הוא גיטא למפרע משעה א' קודם מיתתו והיינו דשייך ביה ברורה דהא לא ידעינן אימת ראוי לחול וכשמת אמרינן דהוברר הדבר למפרע שבשעה א' קודם לכן היתה מגורשת ומי' אומר רבי' נר"ו דאפילו בכי הא לא שייך ברירה ומה לי כשירדו ומ"ל שעה א' קודם שירדו הרי שעה מסויימת היא אלא שאין אנו יודעים אותה אלא היינו טעמא דשייך ברורה הכא משום דלאו דוקא שעה א' קודם מיתתו קא אמרינן דחייל גיטא דפעמים דחייל שעה א' ולפעמים ב' וג' או יום או יומים כגון שנטרפה דעתו דאין שעה א' קודם שנטרפה דעתו קא אמרינן וכיון דאפשר דתיטרף דעתו עליו ב' שעות או יום או יומים דאינו דבר ידוע שיהא שעה א' קודם מיתתו בכי הא שייך טפי ברירה שהרי ב' בני אדם שמגרשין בענין זה הא' תהא מגורשת יום או יומים קודם מיתתו והא' אינה מגורשת אלא שעה א' קודם למתתו ואעפ"י ששניה' הוציאו לשון א' הריני בועליך ע"מ שירצה אבא אעפ"י שלא רצה האב מקודשת דקס"ד דע"מ שירצה אבא שלא ימחה קאמ' ואעפ"י שלא רצה היינו שלא אמר אין כיון שלא מחה האב מקודשת רשב"י משום ר"ש אומר רצה האב מקודשת כו' דמשמע ליה ע"מ שירצה אבא שיאמר אין וכיון שרצה ואמר אין מקודשת ומשום ברירה דאמרי' כשהודה הוברר הדבר למפרע שמשעה ראשונה היה רוצה ומקודש' היתה משעה שבא עליה ומי' למאן דלית ליה ברירה לא אמרי' הכי כיון שהוא דבר שהוא מסור ללב דא"א לומ' שחל משעה ראשונה אלא למאן דאית ליה ברירה דלא ה"ל במתנה בדבר ידוע כגון שיאמר אם ירבו גשמים מקודשת ואפילו למאן דלית ליה ברירה לאו היינו טעמא דשייך הכא ברירה מפני שהוא ענין שאינו תלוי במעשה אלא ברצון ובכי הא לא שייך לומר דחל משעה ראשונה אלא למ"ד יש ברורה וכדפי' ואסיקנא דבין לר"י ובין לר"ש דבין תולה בדעת עצמו בין תולה בדעת אחרים אית להו ברורה וההיא דהלוקח יין מבין הכותיים לאו משום דלית להו ברירה אלא משום דחששו לקביעת הנוד והשתא ק"ל אשמעתין טובא דהכא אסיק' דר"י אית ליה ברורה אפילו בתולה בדעת עצמו וההוא דלוקח יין לא אתיא עלה משום ברורה אלא משום בקיעת הנוד ואלו התם בערובין אפרי' מתני' דמתנה אדם על ב' דברים כאחד מקמי חדא ברייתא דאי קסבר דלית ליה לר"י ברירה ומייתי ראי' מהא דהלוקח יין דתנא התם מתנ' אדם על עירובו ואומר אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן' למקום שארצה למחר אלך רי"א אם היה א מהם רבו ילך לו אצל רבו הלא מפו' הוא בזאת המשנה דאית לן ברורה אפילו בתולה בדעת עצמו ד לכאן ולכאן למקום שארצה אלך אעפ"י שהוא תולה בדעת עצמו אמר ברורה דלמחר כשהוא נמלך ללכת לא' מהן אמרי' הוברר הדבר למפרע שהעירוב של רוח זו חל ערב שבת בין השמשות וזו היא דין ברורה גמור ואמרינן בגמ' ליכא למתני' מדתני איו דתנו איו רי"א אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן לא והוינן בה מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברורה מזרח ומערב נמי אין ברירה כלומר אמאי מהני אי אות לן דאין ברירה ופרקי' אר"י כבר בא חכם כלומר ערב שבת בין השמשות והוא אינו יודע לאיזה רוח בא ובכי הא ליכא ברורה הדבר ברור היה בין השמשות לאיזה רוח חל העירוב אלא שהוא אינו יודע ולמחר כשנודע לו אינו אלא גילוי מלתא בעלמא דליכ' הוברר הדבר למפרע שבזה הרוח חל העירוב אלא שהוא אינו ידוע ולמחר כשנודע לו אינו אלא גילוי מלתא בעלמא דל"ל הוברר הדבר למפרע שבזה הרוח חל העירוב דבשעת שימת העירוב היה דבר מבורר ולא שיך בזה דין ברורה כלל ומפרי' למתני' מקמי הא ומקמי דהלוקח יין דבפי' מייתי לה התם אלמא דהתם משמע להו דהלוקח יין משום ברירה הוא ולית ליה לר"י ברירה ולאו אתי עלה משום בקיעת הנוד כי הכא וה"נ במס' בב"ק בפ' מרובה דאפילו מתנית' חדא דמשמע דאית ליה לר"י ברירה מקמי ההיא דהלוקח יון יין דגרסי' התם תניא שחרית בע"ה עומד ואומר כל מה שלקטו עניים היום יהא הפקר וזה ודאי לא אפשר אלא מדין ברירה דאמרינן כשלקטו העניי' הוברר הדבר למפרע שפירות אלו היו מופקדים שכבר הפקיד אותם ב"ה וחל ההפקר מאותה שעה ורבי דוסא אומר לעיתותי ערב אומר כל שלקטו עניים היום יהא הפקר פי' ולא שיאמר כן לעתותו ערב דא"כ מאי מהני והלא כבר אכלוהו אלא דשחרית אומר כל מה שיהא נלקט מפי' אלו בערב יהא הפקר כלומר בשעה שנלקטו וכיון דהפקר אינו חל עכשיו אלא באותה שעה לא שייך ביה ברורה עי"ל דבשחרית היה אומר כן וכדכתיב התם בס"ד ואמר י' איפוך דר' דוסא לר"י ור"י לר' דוסא מדתנן הלוקח יין מבין הכותיים כו' אלמא דר"י לית ליה ברורה ואפיכו ליה התם מקמו ר"א ובמס' חולין בפ"ק מייתי להא דהלוקח יין ודחינן לה התם כי הכא משום בקיעת הנוד ולבסוף אסיקנא דר"י לית ליה ברירה מדתני איו וכיון שכן ה"ה נמי בההיא דהלוקח יין משמע להו דמשום דלית ליה ברורה הוא ואע"ג דלא פריש דההוא דאין בההיא דהלוקח יין תליא כדאיתא בערובין וכ"נ בסוכה מייתי להא דהלוקח יין ואסיקנא התם דלית לר"י ברירה ולאו משום בקיעת הנוד כי הכא דאדרבא התם משמע דלא חייש לבקיעת הנוד מדלא חייש למיתה דר"י מכשר בהכא שנעשה דופן לסוכה משום דלא חייש למיתה וכ"ש דליכא למיחש לבקיעת הנוד דאפשר בשומר וא"א לשנויי ופרישי' בין תולה לדעת עצמו ולתולה בדעת אחרים כדקא סברי הכא מעיקרא דהא בהדיא מוכח בההוא דערובין דמתרץ ר"י כשכבר בא חכם ולא תירץ דהתם הוא כשתולה בדעת אחרים ובתולה בדעת אחרים אית לן ברירה דליכא חילוק בתולה לדעת עצמו ולתולה לדעת אחרים וכ"נ בההיא בב"ק דמפרי' ההיא דכל שילקטו דהוי תולה כדעת אחרים מקמי מתני' דהלוקח יין דהוא תולה בדעת אחרים והשתא ודאי ק"ל ההוא דפ' דמהיום אם מתי משמע דאית לר"י ברירה וכדאסיקנ' הכא וכן ההוא דר"ש דהריני בועליך ע"מ שארצה אבא וי"ל דאנהו סוגיי דהתם סברו דבהא דר"י דהכא ליכא ברורה כלל בהא מלתא דשעה א' סודם למיתתו או קודם טירוף דעתו הרי היא כשמות מסויימות ובהא לא שייך ברירה כלל אלא בדבר שהוא חל למפרע בשעה שנעשה בה מעשה אבל בההיא וההיא דר"ש פרשי לה אינהו דלא משום דקסבר דאין עושה בעילתו בעילת זנות וגמר לשם קידושין ור"ש דאמר רצה האב מקודשת משום דמשמע ליה דע"מ שירצה אבא היינו שלא ימחה וכיון שרצה האב כלומר שלא מחה האב מקודשת מעצמה ובהא לא שייך ברירה כלל והשתא א"ש כל הנך סוגיי דסברו דלר"י לית ליה ברירה לא בתולה בדעת עצמו ולא בתולה בדעת אחרים וסוגיא דהכא מפ' לה מטעמא דכתיבנא וא"כ לפום האי סוגיא דהכא דאסיקנא דכולהו אית להו ברירה מתני' דמשמע דלית ליה ברירה מני וי"ל דאינהו סברי דמתני' לאו טעמא משום דלית ליה ברירה בעלמא אלא שאני הכא משום לשמה וכדאיתא לעיל א"נ איכא למימר דר' דוסא הוא דלית ליה ברירה וכדאיתא בב"ק ומש"ה קאמר דאינו אומר אלא לעתותי ערב הנלקטים יהא הפקר וכדכתיב לעול ולענין ברירה כיון דאתא לידן נימא בה מילתא והפרש במקצת מקומות שהן מתחלפים זה מזה דאינו דומים לגמרי עיקר ברירה האמור בכל מקום הוא כההיא דערובין וכההיא דהלוקח יין שעקר ברורה הוא כשאדם מתנה אם יהיה כך וכך או יעשה ענין כך וכך והיה מעכשיו כך וכך ואותו ענין חל מעכשיו אלא שבאותה שעה לא היה ידוע אם יכול באותה שעה אם לאו אלא שלמפרע נמצא שבאותה שעה היה ראוי לחול והא שמתנה על ב' דברים כההי' דערובין שהוא אומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובו למזרח נמצא כי כשבא למזרח הוברר הדבר למפרע שערבו בין השמשות קנה שביתו למזרח ולמערב שהם ב' דברים וכן ההיא דב' לוגין שאני עתיד להפריש כששתה היין הוברר הדבר למפרע שאותן השני לוגין היו תרומה כבר באותה שעה שהוא שתה היין דאחר דאינו יודעים אותן ב' לוגין והוא בשני דברים וכן ההוא דלאיזה שתצא בפתח תחלה בבה"ג היא וההיא נמי דמס' בב"ק דכל שילקטו עניים היו יהא הפקר דאתי' לה מדין ברירה מענין זה ומי' יש להם לשם ברורה אחרת שאינו דומה לגמרי אבל הדין א' הוא דמי שאומר בעלמא יאמר בההיא דאין ברורה ומי שאומר בעלמא דיש ברירה יאמר בההוא דיש ב' וזו היא ברורה מענין שלקחהו מתחילתו בעירוב דאמרי' בשעת חלוקה זו היא חלקו של זה או שהיה מעורב מתחלתו ועוד אינו דומה לזו לגמרי שהרי לא התנו על הענין מתחלה כי הכא אבל דיוק א' לגמרי והאחד מהן ב' בני יונה א' לעולה וא לחטאת ומאותה שעה